אי.בי.אי מנפץ את הבועה: "ישראל לא תשפיע על שוק הגז העולמי"

"ישראל היא לא מעצמת גז, לא נסיכות גז, בקושי בלון גז. יש עוד הרבה עבודה", כך מסביר גיל בשן, אנליסט האנרגיה הבכיר של בית ההשקעות א.בי.אי, את הריצה של חברות האנרגיה הישראליות לקפריסין. בשן שהה בשבוע שעבר באי השכן, שם ערכה פירמת רו"ח ארנסט אנד יאנג כנס בנושא משק הגז בעולם.

בסקירה שערך בשן, והגיעה לידי "כלכליסט", הוא מסביר כי בניגוד להצהרות של יזמי הגז המקומיים, ישראל לא תהפוך לפקטור משפיע בתחום אספקת הגז או שינוי התמחור שלו. "התעשייה בעולם ותיקה וכבר יש אמירות אצלנו שנשפיע על הביקושים העולמיים. זה עוד רחוק", הוא מסביר.

במאי האחרון פרסמה ממשלת קפריסין 12 מכרזים לחיפושי גז, שאליהם ניגשו גם חברות ישראליות כגון דלק אנרגיה, עמנואל של הכשרה אנרגיה, דור גז של דודי ויסמן, ישראמקו של קובי מימון ומודיעין של נוחי דנקנר וצחי סולטן. תעשיית החיפושים החדשה בקפריסין, לצד זו המתקיימת בישראל, יוצרת את האשליה כי לא רחוק היום ששתי המדינות יחוברו בצנרת אחת שתמכור מרכולתה לכל דורש. למרות התקוות, בשן פסימי. בשיחה עם "כלכליסט" הוא טוען כי "השיח על בניית צינור הולכה מלווייתן לקפריסין נראה כיום מאוד לא ישים. הדרך יחידה לעשות את זה היא הנזלת גז, באמצעות מתקן קיים".

אז מה מריץ את החברות הישראליות לקפריסין?

"יש יתרונות משמעותיים לחיפושים בקפריסין. אחת הסיבות היא שבישראל רוב שטח החיפושים כבר תפוס. סיבה נוספת היא שמדובר בחבירה לקונסורציומים גדולים עם חברות זרות שלא בטוח שהיו באות לפה לישראל, גם משיקולים פוליטיים. שים לב מי ניגש למכרז בקפריסין - ענקיות כמו טוטאל הצרפתית ונובוטק הרוסית. אף אחד מהן לא מתמודדת פה על רישיון.

יתרונות נוספים הם הביקוש המקומי הנמוך (1—2 מיליארד מ"ק בשנה, כשליש מישראל) ושיטת המיסוי הקפריסאית. בעוד שאצלנו ועדת ששינסקי זעזעה את הענף והעלתה את המיסוי מ־35% לרף מקסימלי של 62%, בקפריסין התמלוגים נקבעים אד־הוק ביחס לכל מאגר, בדרך של משא ומתן בין היזם למדינה. "זה לא תמיד יבטיח מיסוי נמוך מאשר בישראל", אומר בשן, "אולם בקפריסין המדינה שותפה של היזם, כי בכל מאגר נתח ממנו מולאם לטובת המדינה".

למי נמכור את הגז?

"הביקוש באירופה די קבוע. בעשור האחרון הוא צמח ב־1.5% בשנה, אולם ב־2011 הוא חזר לרמתו משנת 2000 ויש עודף היצע. עם זאת, מגמה זו צפויה להתהפך בטווח הבינוני והארוך. שוק אחר יכול להיות המזרח הרחוק, אולם שם יש שחקנים חזקים מאזור המפרץ".

בסופ"ש האחרון אישרו רשות החשמל והממונה על הגבלים עסקיים את חוזי הגז הגדולים בין שותפות תמר לחברת החשמל ולשתי יצרניות החשמל הפרטיות דליה אנרגיות ואדלטק, כאשר השלב הרגולטורי הבא יהיה קביעת מכסות יצוא של גז לחו"ל.

באפריל הוגשו מסקנות הביניים של הוועדה הבין־משרדית שהוקמה לבדיקת נושא יצוא הגז (ועדת צמח), אשר קבעו כי בעל מאגר גז גדול מעל 200 מיליארד מ"ק (כגון תמר ולווייתן) יחויב לשריין מחצית מנפחו לשוק הישראלי, ואילו מאגרים קטנים יותר יוכלו לייצא את רוב או כל נפחם לחו"ל. עוד קבעה הוועדה כי ישראל תקים מתקן יצוא לגז בשטחה שאליו יוכלו יזמי הגז להתחבר ולמכור ללקוחות זרים.

גם קפריסין מתכננת להקים מתקני יצוא, כאשר שם הציפייה היא שההליך יהיה קצר יותר ויוביל להקמה של לפחות שלושה מתקני הנזלה לגז, שיאפשרו שילוח שלו לרחבי העולם. "בקפריסין להוטים לייצא גז", מסביר בשן, וטוען כי התרחיש האופטימי הוא להקמת מתקן יצוא רק ב־2018 בעלות של 10 מיליארד דולר. מדובר בהשקעות ענק שבאווירת המשבר הפיננסי באירופה לא יהיו פשוטות למימון.

בסקירתו מראה בשן כי ב־2008 נרשם שיא של השקעות בעולם הגז בהיקף של 80 מיליארד דולר, כאשר רוב המימון בוצע באמצעות גיוס חוב, והשאר באמצעות הון עצמי ומימון בנקאי. ב־2011, לעומת זאת, המימון צנח לרף של 55 מיליארד דולר בלבד והתבסס כולו על חוב והון עצמי, בלי שום מימון בנקאי.