אפריקה: ההבטחה הגדולה

אליקו דאנגוטה, האיש העשיר ביותר באפריקה, הוא אולי מי שמייצג טוב יותר מכולם את מה שמתחולל כיום ביבשת. דאנגוטה (54) הניגרי, שהונו מוערך בכ־18 מיליארד דולר, עשה את כספו בייצור של בטון. למעשה, בפעילותו בתחום האפור הזה הצליח התעשיין הניגרי במו ידיו להפוך את המאזן המסחרי בארצו - עד 2011 ניגריה היתה יבואנית גדולה של בטון, כאשר בשנה שעברה הפכה ליצואנית שלו.

כיום עסקי הבטון של דאנגוטה מהווים יותר מרבע מכל שווי השוק של הבורסה הניגרית, ובימים אלה הוא בונה מפעלי בטון בכל היבשת - בזמביה, בטנזניה, בקונגו ובאתיופיה. את הסחורות שלו הוא ישלח מטרמינלים חדשים שאותם הוא בונה בסיירה לאון, חוף השנהב וליבריה. בשנה שעברה הוא הרחיב את השקעותיו בענף הסחורות, עם רכישות והשתלטויות אגרסיביות על מפעלי הפקת סוכר, מלח, נפט וגז, מפעלי טקסטיל, חברות נדל"ן וטחנות קמח.

ג'יי.פי מורגן עוקף את דויטשה בסיבוב בזירה האפריקאית הקרן של ג'יי.פי מורגן הניבה תשואות טובות יותר בתנודתיות נמוכה יותר ארז ברית ויוליה ויימן לכתבה המלאה 

דאנגוטה הוא קונגלומרט של איש אחד, אך יותר מכל - דאנגוטה הוא סמל, בעיקר עבור משקיעים ברחבי העולם. בשנה שעברה, כמטאפורה פיננסית למה שמתחולל באפריקה, הונו העצמי זינק ב־557%, קפיצה שהפכה אותו למולטי־מיליארדר עם ההון הצומח ביותר בעולם (במונחי אחוזים), כשחלק גדול מכל זה נבע פשוט מהצמיחה האפריקאית עצמה.

ואכן, בשנים האחרונות מתחזקת יותר ויותר ההבנה כי מתחת לתדמית של אפריקה כיבשת נחשלת ורעבה, מסתתרת אמת כלכלית אחרת - אפריקה היא יבשת שצומחת קדימה. "אפריקה נמצאת במהלכה של התעוררות כלכלית מסיבית", כתב בוב דיאמונד, מנכ"ל בנק ברקליס, במאמר שפרסם בנובמבר האחרון ב"אקונומיסט". "עד כמה שזה אופנתי לדבר על השקעה במדינות ה־BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין - א"ל), 2012 תהיה השנה שבה לעולם תהיה הזדמנות פז לשנות את התפיסות שלו לגבי התפקיד שאפריקה יכולה לשחק בהנעת הצמיחה הכלכלית הגלובלית".

אפריקה צילום: shutterstock

סין הבינה מהר מאוד את הפוטנציאל

הנתונים על השקעות באפריקה מרחבי העולם, וגם מהיבשת עצמה, תומכים בתיאור של דיאמונד. בפברואר האחרון פרסם מכון המחקר הדרום אפריקאי ליחסי גזעים את תוצאותיו של מחקר שעסק בהשקעות הזרות של הון דרום אפריקאי מחוץ למדינה. אם בעבר כמעט כל ההשקעות מחוץ למדינה נעשו באירופה ואמריקה, כיום כמעט 10% כבר מושקעים באפריקה עצמה. קצב הצמיחה בהשקעות הדרום אפריקאיות ביבשת גדל כמעט פי ארבעה מאז 1994, והוא עומד כיום על 115.7 מיליארד ראנד (כ־14.5 מיליארד דולר).

נתונים של קרן המטבע הבינלאומית מאשרים את המגמה. בעוד שבעולם המערבי השיח על השקעה במדינות המתפתחות מתרכז בעיקר ב־BRIC, הרי שבעשור האחרון שש מתוך עשר הכלכלות המתפתחות בקצב המהיר ביותר בעולם היו מדינות אפריקאיות מדרום לסהרה. בין 2001 ל־2010, למשל, צמחה כלכלתה של אנגולה בקצב המהיר בעולם, עם ממוצע שנתי של 11.1%. ניגריה הציגה צמיחה שנתית ממוצעת של 8.9%, בעוד שאתיופיה רודפת אחריה עם 8.4%, ואילו צ'ד ומוזמביק הציגו שתיהן צמיחה של 7.9% לשנה. אפילו רואנדה, שחותמת את רשימת עשר הכלכלות הצומחות בעולם, מתהדרת ב־7.6% לשנה. התחזית של קרן המטבע הבינלאומית ל־2015 אף מחזקת את המגמה. חוץ מהודו וסין, כמעט כל עשרת המקומות הראשונים שמורים לכלכלות אפריקאיות.

אינדיקטור עדכני נוסף לאטרקטיביות האפריקאית מגיעה דווקא מהצד השני של העולם - סין. אם כל העולם משקיע בסין, היכן שמה סין את הכסף, מעבר לייצוב הכלכלה האמריקאית על ידי רכישת אג"ח? היכן נמצאת ההשקעה המסיבית ביותר של סין שהיא לא בניירות ערך? ניחשתם נכון, באפריקה. בין 2005 ל־2010 השקיעה סין באפריקה 14% מכלל ההשקעות שלה מעבר לים. לפי נתוני מכון המחקר Heritage, מדובר בסכום הגבוה מזה שהושקע על ידי הסינים באירופה. למעשה, זהו הסכום שהושקע במדינות האפריקאיות מדרום לסהרה בלבד. בצפון אפריקה ובמזרח התיכון השקיעו הסינים עוד כ־16.5% מכלל השקעות החוץ שלהם.

גם המסחר בין אפריקה לסינים עלה מרמה של כ־5 מיליארד דולר בשנת 2000 ל־120 מיליארד דולר ב־2011. נתוני המסחר מראים נתון מעניין נוסף: היצוא האפריקאי לסין עולה על היבוא ממנה, וזה כולל גם כוח עבודה - כיום מתגוררים ברחבי היבשת האפריקאית כבר יותר ממיליון סינים, ואומדן ממשלתי מעריך כי בעשור הקרוב מספרם יעלה על 5 מיליון.

את מה שהסינים כבר הבינו לפני עשור, מבינים עכשיו במערב. מחקר שפרסמה בחודש שעבר מחלקת המחקר של קבוצת האקונומיסט בבריטניה, ה־EIU (Economic Intelligence Unit), קובע כי משקיעים מוסדיים באמריקה ואירופה רואים באפריקה כמחזיקת הפוטנציאל הטובה ביותר להחזר על השקעות בשנים הקרובות. הסקר של ה־EIU גילה כי 66% מאלפי המשקיעים שהשתתפו בו מעדיפים להשקיע בעתיד הקרוב את רוב כספם באפריקה. בראש הרשימה כיעד השקעות מבוקש עומדת ניגריה, ואחריה קניה וזימבבואה.

הדו"ח קבע כי האוצרות הטבעיים של היבשת, בשילוב עם מעמד בינוני הצומח במהירות שמונה היום כ־300 מיליון אפריקאים מתוך כמיליארד, הם שני המרכיבים שמשכו את תשומת לבם של המשקיעים. "האלמנטים האלה מגיעים בזמן שבו המערב - ארצות הברית ואירופה - מתמודדים עם חובות ממשלתיים עצומים המכבידים על הצמיחה הכלכלית", כותבים מחברי הדו"ח. "מנגד, כלכלת אפריקה עומדת לצמוח ב־2020 לתמ"ג קולקטיבי של 2.6 טריליון דולר, מרמתה הנוכחית העומדת על 1.6 טריליון דולר.

"אנחנו רואים התחלה של היפוך, מגמה של זרימת הון מצפון לדרום. אם כיום ל־21% מהמשקיעים אין השקעות באפריקה, הרי שבעוד שלוש שנים הנתון הזה יעמוד על 1% בלבד. כמו כן, קרנות מוסדיות גדולות עומדות להקצות לפחות 5% מתיק ההשקעות שלהן באפריקה עד 2016".

"אפריקה פתוחה מאוד לעסקים"

דוגמה נוספת לשינויים העמוקים שעוברת היבשת היא שוק הקפה. באתיופיה הקפה הוא המרכיב העיקרי ביצוא של המדינה, כשיותר מ־180 אלף טונות ממנו מיוצאות מדי שנה לשווקים ברחבי העולם. עד לאחרונה מגדלי הקפה שם נעשקו על ידי מתווכים וחברות בינלאומיות, שיצרו קרטלים ושלטו במחירים. אבל לפני שלוש שנים הוקמה בבירה אדיס אבבה בורסת סחורות משוכללת, המחוברת בזמן אמת לכל העולם ומתווכת בין המגדלים לסוחרים מתוך רצון להסדיר את השוק ולדאוג לרווחתם של החקלאים.

כעבור שנתיים של פעילות בורסת הסחורות האתיופית (ECEX) מרכזת כבר 70% מהמסחר הבינלאומי של המדינה בקפה. כל עסקה שנחתמת על פי הנוהג המקומי במחיאת כף הדדית, נרשמת בתוך ארבע שניות על הלוח האלקטרוני ובאתר הבורסה, כך שכל סוחר קפה ברחבי העולם יכול לבדוק את המחיר, כמו גם מגדלי הקפה עצמם. את הכסף רואים מגדלי הקפה יום לאחר העסקה. 400 מיליון דולר כבר זרמו לכיסם של המגדלים מאז נפתחה הבורסה למסחר באפריל 2008 - סכום בעל השפעה מסיבית על כלכלתה של המדינה כולה.

את מפעל המכר ההוגן והחדשני הזה לאתיופיה הקימה ד"ר אלני גברה־מדהין, כלכלנית שעבדה במשך 15 שנה עבור הבנק העולמי כמנהלת מכון המחקר על מדיניות המזון של הארגון. במסגרת תפקידה שקדה גברה־מדהין על הרפורמות הנדרשות באפריקה בשוקי החקלאות השונים. לפני שמונה שנים, ובעזרת מימון מהבנק העולמי, היא חזרה למולדתה אתיופיה והקימה בה את בורסת הסחורות הראשונה של המדינה.

"אפריקה פתוחה היום לעסקים", אומרת גברה־מדהין בשיחה עם "כלכליסט". "העסקים האלה הם כיום בעיקר חקלאות. כרגע מצב השווקים האפריקאיים הוא לחלוטין בלתי יעיל. האופן שבו חקלאים מעבדים את אדמותיהם, כמות המיכון, הדשנים, ההשקיה ופרמטרים נוספים - נופלים משמעותית ביחס למזרח הרחוק או לדרום אמריקה", היא אומרת.

אלני גברה-מדהין צילום: בלומברג

"אבל המשמעות של זה היא שעם הרפורמות הנכונות יש לנו פוטנציאל עצום לצמיחה - והרפורמות האלה כבר מתרחשות. בקרוב אפריקה תהפוך לשחקן מרכזי בשוק הגלובלי, ואני מאמינה שבעתיד היא תהפוך לשחקן המוביל בתחומים רבים. אפשר לראות את זה כבר מתרחש מבחינת מחירי החוזים העתידיים על סחורות מזון. אם עד לאחרונה רוב המחירים נקבעו בבורסות הסחורות השונות של המערב, הרי שכיום יותר ויותר מרכיבים של המחיר הגלובלי נקבעים בשווקים המתפתחים עצמם - כאן, באפריקה. אם בשנות השמונים מחצית מהמחירים של קפה נקבעה בארה"ב, הרי שכיום מדובר רק בשליש מהמחירים. השינוי הוא תוצר של בורסות כמו זו שיש לנו כאן באתיופיה".

אבל השינוי העמוק יותר שמתרחש באתיופיה בזכות המהלך של הכלכלנית הבינלאומית, נוגע לנקודה שכואבת לה ביותר - מכות הרעב שהמדינה סובלת מהן. "ב־1984, כשבצפון המדינה גססו מיליון בני אדם מרעב, בדרומה נרקבו דגנים בשדות. מערכת השוק המסורתית שנהוגה באתיופיה שיחקה חלק חשוב ביצירת הרעב, וכשאנחנו מחליפים את השוק המסורתי באחד מודרני, לאומי, גלובלי, אנחנו מצמצמים דרסטית את הסיכוי שרעב מהסוג הזה יתרחש שוב במדינה. וכשאין רעב ויש מזון, רמת החיים עולה, ואיתה התנאים לצמיחה כלכלית בריאה".

"אפריקה לא תלויה במערב כשוק עיקרי"

סיימון פרימנטלה, אנליסט בכיר בבנק סטנדרד הדרום אפריקאי, אחד מארבעת הבנקים הגדולים ביבשת, מונה את הסיבות שבגינן אפריקה כל כך אטרקטיבית למשקיעים. "בראש ובראשונה, אפריקה מחזיקה כיום 95% מהרזרבות של מתכות מקבוצת הפלטינה בעולם", אומר פרימנטלה שאת הדו"חות שלו קוראים בשקיקה אלפי משקיעים בעולם. "לזה צריך להוסיף 90% מהרזרבות העולמיות של עפרות כרומיט, 85% מסלעי הפוספטים ויותר ממחצית מרזרבת הקובלט העולמית. אפריקה מחזיקה בשליש מהרזרבה העולמית של בוקסיט, מינרל שממנו מחלצים אלומניום, אבל כרגע אחראית רק ל־8% מכריית הבוקסיט העולמית. כל המשאבים האלה נמצאים במצב של מיצוי ראשוני. כך, למשל, כריית הנחושת ביבשת צמחה בארבע שנים האחרונות ב־75%".

בנוסף, נכון לסוף 2010, החזיקה אפריקה ב־9.5% מתפוקת הנפט הגולמי בעולם וב־8% מהגז הטבעי. אבל גם כאן - תגליות מתבצעות כל הזמן. מאז 1990 הכפילה היבשת את תפוקת הנפט שלה, ובאותה תקופה גדלה הפקת הגז ב־70%. בקרוב יצטרפו לכך מאגרים גדולים שהתגלו בגאנה, אוגנדה ונמיביה, והתפוקה אף תלך ותגדל".

"חשוב לזכור", ממשיך פרימנטלה, "שאפריקה כבר לא תלויה במערב מבחינת השוק העיקרי שלה. סין, שצומחת ללא הרף, זקוקה לכל המשאבים האלה שיש באפריקה והאפריקאים מכוונים אליה כאל השוק העיקרי שלהם. ב־2010 סין צרכה רבע מכלל המתכות מקבוצת הפלטינום שאפריקה ייצאה. כשמדובר בעפרות מתכת מסוג ברזל, סין היא כבר הצרכנית הגדולה ביותר, עם 65% מנתח השוק המקומי. כשבודקים את שוק הנפט מגלים כי סין כבר צורכת 15% מהנפט שאפריקה מייצאת. כל הנתונים האלה צומחים במהירות מדי שנה. וגם כשהשווקים במערב חלשים - האפריקאים יודעים שהם לא צריכים לסמוך על בלעדיות בעבודה מולם. אם מביאים בחשבון את העובדה שעד 2015 כמות המכוניות בסין תגדל ב־27%, והיא תזדקק ל־25 מיליון טונות של נחושת לתעשיית האנרגיה שלה, הרי שעתידה של אפריקה מובטח".

אליקו דאנגוטה צילום: cc by World Economic Forum

"יש הרבה פוטנציאל לא ממומש בחקלאות"

אבל פרימנטלה מעלה נקודה אקוטית לעולם כולו, שלדעתו מהווה את הפוטנציאל העתידי הגדול של אפריקה: צריכת המזון העולמית הנמצאת בעלייה. "אם ב־2050, לפי כל התחזיות, יחיו על פני כדור הארץ 9 מיליארד בני אדם, הרי זה אומר שעל תפוקת המזון העולמית לגדול ב־70%. כל המזון הזה יגודל בעיקר בעולם המתפתח, היכן שחקלאות מודרנית עדיין נמצאת בשלבים ראשוניים. זה מחייב השקעה בחקלאות של 83 מיליארד דולר בשנים הבאות, ואכן, בכל רחבי אפריקה יש זינוק משמעותי בהשקעות בתחום זה. ההערכות הן כי אפריקה תשחק תפקיד גלובלי מכריע בייצור המזון לעולם, בעיקר לסין ומדינות המפרץ, שכבר מייבאות מאפריקה מזון.

"האו"ם וקרן המטבע הבינלאומית מעריכים כי 60% מהקרקעות המתאימות לגידולים חקלאיים בעולם, שאינן מנוצלות, נמצאים באזור הסאב־סהרה. סודן, למשל, שנמצאת בעיצומו של סכסוך מתמשך, מנצלת כיום 16% בלבד מתוך 105 מיליון ההקטרים של אדמה חקלאית במדינה (הקטר אחד שווה לעשרה דונמים - א"ל). בקונגו המצב דומה עם 10% בלבד מהקרקע החקלאית שמנוצלת כיום.

"שיעורים אלה לא חמקו מעיני מדינות זרות. ההערכות בשוק הן שמשנת 2001 בין 50 ל־60 מיליון הקטרים של אדמה חקלאית נרכשו או הושכרו בסאב־סהרה. הסכמי הליסינג, אף שהם מעוררים לא מעט ביקורת, נעשו בעיקר בין ממשלות של מדינות. באופן לא מפתיע, חלק גדול מהעסקאות הן ממדינות המפרץ, שזקוקות נואשות לקרקעות האלה כדי לגדל מזון לתושביהן".

אבל הנתונים בשטח מהשנים האחרונות מראים כי דווקא חלה ירידה בתפוקת המזון באפריקה. איך אתה מסביר את זה?

"זה נכון. בשנות השישים אפריקה היתה יצואנית מזון, כיום היא עדיין יותר יבואנית שלו. אבל צריך להבין שזה נגרם בשל תפוקה דלה. חוות חקלאיות עדיין לא אימצו אמצעים טכנולוגיים, מיכון ומיומנויות שקיימות במערב, או אפילו במזרח אסיה ובדרום אמריקה. "אפריקה זקוקה לאלמנטים האלה כדי להפוך ליצרנית המזון הגדולה בעולם, והמהפך הזה כבר מתרחש - יותר הון זורם לחקלאות ומביא עמו אנשי מקצוע, טכנולוגיה וכישורים. אם אתה בודק אינדיקטור אחד בחקלאות האפריקאית, כמו דשן, אתה מגלה שבממוצע ביבשת משתמשים ב־11 ק"ג של דשן להקטר לעומת הממוצע העולמי שעומד על 119 ק"ג לשטח זהה. הנתון הזה לבדו מצביע על הרמה הנמוכה של החקלאות האפריקאית, אבל הוא גם מראה כמה פוטנציאל לא ממומש קיים בענף".

בראיון שהעניק לאחרונה ל־BBC, נשאל המיליארדר הניגרי דאנגוטה מה הוא חושב על כלכלת היבשת כיום. "העולם המערבי עוד תופס את אפריקה כמקום שזקוק לסיוע ותמיכה", אמר. "אנחנו יכולים להסתייע בעזרה, אבל חשוב יותר לפתוח את השווקים ביבשת. אנחנו צריכים לתפוס את עצמנו בידיים ולהפוך מיבשת המתחננת לעזרה, ליבשת שעובדת קשה ומוציאה את עצמה מעוני כרוני. אני מאוד אופטימי לגבי אפריקה. כל כסף שיש לי היום אני משקיע בחזרה רק ביבשת, ולא רק משיקולי פטריוטיות, אלא בעיקר משיקולי רווחיות. וזה גם מה שהייתי מייעץ היום למשקיעים".