מטרידים את בית המשפט

מה שהפתיע הפעם אצל השופטת ורדה אלשיך הוא לא האנרגיות, אלא דווקא האיפוק שהפגינה: "כולכם התנהגתם בצורה שעליה עוד אביע את דעתי...מישהו יישא בתוצאות...יש גבול כמה אפשר להטריד את בית המשפט...מי שרוצה לעשות שרירים שיידע ששרירים יהיו גם בצד השני...."

במפתיע, ואולי לא, היא נהנתה לשמוע את הרפש ששפך עו"ד אביעד ויסולי, שמייצג בעלי אג"ח פרטיים, על ראשו של יצחק תשובה. "לא מאמינים למילה שיוצאת מפיו, הוא מהתל בנו ובבית המשפט. ישנם חשדות ממשיים להברחת וגניבת נכסים, קבלת דבר במרמה רישום כוזב מצד תשובה ובעלי משרה אחרים". רק כשעו"ד פיני רובין, נציגו של תשובה הביע התנגדות ("דברי תועבה שלא יכולים להישמע בבית המשפט ללא תשתית"), השתיקה אלשיך את ויסולי והחזירה את הדיון למסלולו המקורי - בקשת הפירוק. אבל עם סטיות שאי אפשר בלעדיהן, למשל, לעוד נושא שקרוב לליבה - התקשורת.

הדברים על תפקיד התקשורת נאמרו כאשר עו"ד עפר צור, בא כוחו של תשובה, התלונן על השימוש המניפולטיבי של נאמני האג"ח בתקשורת. "ואתם לא משתמשים בתקשורת", תהתה אלשיך. "פחות בהצלחה", השיב צור. "אז תשתפרו", יעצה השופטת והוסיפה: "אני האדם האחרון שהתקשורת מעניינת אותו. ובכל היבט שהוא!"

מזל שיש בית משפט,עורכי דין מעונבים,כללי משחק ודקדוקי נימוס. אחרת הייתה מתפתחת כאן תגרה עסיסית כשאלה אוחזים בגרונם של אלה וצווחים "שקרנים, גנבים", "רמאים".

עורכי הדין אומרים בדיוק את זה, אבל בקודים שלהם, בלשון המצוחצחת שמאפשרת להם אחר כך להתחבק במסדרון. שום דבר לא אישי, חוץ אולי מאותו משקיע פרטי, האזרח יצחק שטוייר שסיפר לשופטת שהוא בן 74 והכספים שיקבל עוד 15-10 שנה לא כל כך רלבנטיים לגביו.

תשובה יתפרק אם דלק נדל"ן תתפרק, מספר מקורב אחד. ואחר אומר שאם תשובה היה באולם, השופטת הייתה סוגרת הסדר. איפשהו בנקודת האמצע של השוק הפרסי הזה, שמסתובב פלוס מינוס סביב מתווה ינואר: פלוס לפי נאמני האג"ח, מינוס לפי רובין.

ונחזור לעצבים של כבודה. לזכותם של הצדדים ייאמר שהאחריות על העצבים האלה מתחלקת ביניהם בצורה שווה. אלה חוזרים בהם מההסדר, אלה מושכים זמן, אלה מתחמקים ואלה תוקעים מקלות. כדאי לכולם להגיע להסדר ומהר. אולי בכך יחסכו מעצמם כמה מהגיגי אלשיך.