עקרות בית משקיעות
מתחת לאפם של בנקי ההשקעות הגדולים בוול סטריט הולכת וצומחת תעשייה אלטרנטיבית של משקיעים שמצאו דרך אחרת להרוויח כסף בבורסה. מועדוני ההשקעות בארה"ב הם לא עוד תופעה זניחה, אלא תעשיית ענק שמנהלת כיום 125 מיליארד דולר, כמעט כמו קרן הפנסיה הגדולה ביותר במדינה. ומי מנהלות את העניינים? נשים
האסוציאציה הראשונה שעולה לראש כאשר חושבים על הפרופיל הממוצע של "גורו השקעות" היא בטח לא סבתא חביבה בשנות ה־70 לחייה, כמו אותה זקנה שנצפתה לפני כמה חודשים משוטטת באטיות במגרש החניה של חנות וולמארט החדשה שנפתחה באילינוי. עוברי האורח שחלפו במקום ודאי חשבו שמדובר בעוד סבתא שבאה לקנות מתנות לנכדים לקראת החג הקרוב, אבל המראה הוליך אותם שולל. בפועל, היתה זו לא פחות מאשר גורו השקעות מקומית, שבחנה לעומק את כדאיות רכישת מניות ענקית הקמעונאות, כחלק מניתוח השקעה מעמיק שביצעה לקראת הפגישה החודשית עם חברותיה למועדון ההשקעות.
לצפייה במדד s&p 500 בעיצוב שונה לחץ כאן
הסבתא החביבה היא לא עוד קוריוז, אלא חלק מתופעה פיננסית־חברתית שהולכת וצוברת עוד ועוד תאוצה בארצות הברית וברחבי העולם. לפי נתוני ה־NAIC (The National Association of Investors Corporation), היקף הכספים המתגלגלים במועדוני ההשקעות בשוק ההון האמריקאי לבדו מסתכם בכ־125 מיליארד דולר. מדובר בהיקף נכסים דומה לזה שמנוהל על ידי אחד הגופים המוסדיים הגדולים בעולם: מערכת הפנסיה הציבורית של עובדי מדינת קליפורניה (CalPERS), שמנהלת 143 מיליארד דולר ונחשבת לקרן הפנסיה הגדולה בארה"ב.
עובדה נוספת היא שמועדוני ההשקעות הללו, הנשלטים ברובן על ידי נשים (70% מהמשקיעים), מנהלים סכום כסף משמעותי גם יחסית למספר המשקיעים שחברים בהם. בעוד שקרן הפנסיה מקליפורניה מנהלת את השקעותיהם של 1.2 מיליון בני אדם, הכספים המנוהלים במועדוני ההשקעות שייכים ל־472 אלף איש בלבד, שפועלים בכ־15 אלף מועדוני השקעות ברחבי המדינה. אולם, אף על פי שמועדוני ההשקעות לא מנהלים את השקעותיהם באופן מתואם, המחקרים מראים כי ניתן למצוא דמיון בפעילות של מועדוני ההשקעות השונים. אחת הדוגמאות היא המניות הכוכבות. הנתונים מלמדים כי מועדוני ההשקעות בארה"ב מחזיקים במניית ג'נרל אלקטריק בסכום כולל של 562 מיליון דולר, 423 מיליון דולר באינטל ו־1.3 מיליארד דולר בחברת הביטוח AFLAC — קרוב ל־7% ממניות החברה.
בנות מועדון ההשקעות beardstown l
לא מתכוונות להפסיק
הסמל המוכר ביותר של מועדוני ההשקעות בארה"ב הוא מועדון ה־Beardstown Ladies, שנוסד על ידי 16 נשים מאילינוי בשנת 1983, כאשר גילן הממוצע של החברות עמד על 70. אותן נשים הכריזו אז שמדובר באקט של התרסה. פשוט נמאס להן. נמאס להן שאומרים שמקומן של הנשים הוא מחוץ לשוק ההון, נמאס להן שאומרים שהן לא יודעות לנהל כסף, ושהשוק הזה פשוט מסובך מדי עבורן.
לכל אחת מהן בנפרד לא היה הרבה כסף, וגם לא הבנה גדולה במיוחד לגבי התנהלות פיננסית מומלצת, או תחזיות ברורות לגבי שוק ההון. אבל הן החליטו להיפגש מדי חודש ולעשות את מה שנשים יודעת לעשות הכי טוב - לדבר. בכל פגישה העלתה כל אחת מהמשתתפות מניה אחרת שמומלץ להשקיע בה. פעם היתה זו ענקית הקמעונאות וולמארט, שעם חלוף השנים התבררה כהשקעה אטרקטיבית מאוד, או במקרה אחר הועלה שמה של מניית יצרנית הציוד הרפואי מדטרוניק, לאחר שאחת המשתתפות עברה השתלה של קוצב לב והתלהבה מאוד מהמוצר של החברה.
וכך, ההתאגדות הנשית צברה תאוצה, וחברות המועדון נדהמו לגלות ש־100 הדולרים של חודש דצמבר הפכו ל־125 דולרים בינואר ול־156 דולרים בפברואר. הגברות הופיעו בתוכנית הבוקר של CBS, וב־1994 אף פרסמו את הספר בשם "The Beardstown Ladies' Common-Sense Investment Guide", שכלל גם עצות לגבי השקעות בשוק ההון לצד מתכונים מומלצים. עד מהרה הפך הספר למוצר מבוקש, והוא מתהדר במכירות בהיקף כולל של יותר מ־800 אלף עותקים, כאשר במקביל הוא תורגם לשבע שפות ברחבי העולם.
אולם, לצד הפרסום הגיעה גם ביקורת. בסוף שנות התשעים נתקלו חברות המועדון בכמה כתבות לא מפרגנות, בין היתר בעיתון "Chicago Magazine", שטען שהתשואות שעליהן דיווחו היו תוצאה של חישובים מוטעים, והרוחות סביבן סערו. אבל זה לא הפריע לחבורת הסבתות העליזות להמשיך ולהשקיע בעקביות ובהצלחה בשוק ההון, עד לימים אלה ממש. אמנם מתוך 16 חברות המועדון המקוריות, שמונה כבר מתו, ועוד שתיים פרשו מסיבות בריאותיות, אך את מקומן כבר הספיקו לתפוס חברות אחרות.
לאחרונה נשאלה אחת החברות במועדון, קרול מק'קום, האם המציאות הכלכלית הקשה שבאה לידי ביטוי בבורסות ברחבי העולם לא מעלה בה חששות. "משברים פיננסיים לא מפחידים את חברות הקבוצה. אנחנו ממש לא נבהלות; פשוט מסרבות להיכנס לפאניקה. אנחנו לא עוקבות באופן יומיומי אחרי תשואת התיק, ובזמנים של ירידות אנחנו חושבות בעיקר על חיפוש הזדמנויות להרחבת ההשקעות. ישנן חברות רבות שאינן סובלות מבעיות, ובכל זאת ספגו לאחרונה ירידות שערים חדות, שלא בהכרח בצדק".
בטי סינקוק, חברה אחרת במועדון, הסבירה כי "ההצלחה של מועדון ההשקעות טמונה בנכונות של החברות לעשות את שיעורי הבית, ולתרום לקבוצה. זו העצה הכי חשובה שלי לכל אחת שרוצה להקים מועדון דומה: תבחרי נשים שירצו להיות מעורבות. בנוסף לכך, היו סבלניות. לא מעט נשים שהצטרפו למועדון, וציפו להתעשר בתוך רגע, התאכזבו, כי זה ממש לא הרעיון של המועדון. המטרה היא ניסיון מושכל: קודם כל לומדים, אחר כך מרוויחים".
אין שום ברירה אחרת
אז איזה סוג אנשים חברים במועדוני ההשקעות הללו? לא מעט חוקרים ניסו לענות על השאלה הזו, אולם קשה מאוד לצייר פרופיל אחיד. הקבוע היחיד הוא העובדה שמדובר באנשים שאינם מומחים לשוק ההון, אך מרגישים שהם צריכים ללמוד ולפעול בו. מלבד זאת, הכל פתוח - הרוב הגדול הן נשים, אך טווח הגילאים והפרופיל ההשקעתי (אוהבי ושונאי סיכון) לא הומוגני.
ד"ר ברוק הרינגטון, סוציולוגית שכתבה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת הרווארד בנושא מועדוני ההשקעות, מסבירה בראיון ל"כלכליסט" כי לאנשים פשוט אין ברירה אלא לדאוג לעצמם. "חייבים להבין שהציבור האמריקאי מוכרח להמשיך להשקיע, שכן אם הכסף יישאר בבנק, הוא יאבד ערך לעומת האינפלציה. מערכת הפנסיה האמריקאית נבנתה טלאי על טלאי, והיא מלאה בחורים. אם היה לך מזל גדול, והצלחת להשתחל לחברה שמספקת פנסיה פרטית, אתה יחסית מסודר. אבל אם לא, במדינה שבה לרוב האנשים אין פנסיה פרטית, ומערכת הביטוח הלאומי לא מספקת כר ביטחון, נוצר מצב שכל אדם חייב לדאוג לעצמו, אחרת אף אחד לא יעשה את זה".
הרינגטון, שפרסמה בשנה שעברה את תוצאות המחקר שלה בספר שנקרא "פופ פייננס", טוענת ששורש תופעת ההתאגדות העממית הזו נעוץ בעובדה שהמוסדות הפיננסיים בארה"ב נטשו את מי שאיננו עשיר. "הנשים הראשונות שייסדו את מועדוני ההשקעות אמרו 'אנחנו חייבות להתאחד כי בנקים וברוקרים לא יעבדו איתנו כלקוחות בודדים. אנחנו לא עשירות, ובשום מקרה לא נספק להם מספיק עמלות'. הנשים הללו הבינו שהן מוכרחות לגייס את הכסף בעצמן, וחשוב יותר - להשקיע בכוחות עצמן. המצב מזכיר את מה שרואים במדינות המתפתחות, אנשים שלא נטועים בכלכלות החזקות מוצאים דרכים לעזור לעצמם, כמו באמצעות הלוואות מיקרו־פייננס. האנשים האלה, שלא יכולים למצוא בנק שיסכים לפתוח עבורם חשבון, הצליחו לפעול ולייצר לעצמם מנגנון שמאפשר הצלחה.
"רוב האמריקאים היום נמצאים במצב דומה מול המערכת הפיננסית, שחוששת מאוד להציע להם אשראי. אנשים מבינים שהם חייבים לפעול כדי שיהיה להם כסף לחיות ממנו בפנסיה, ושוק המניות נתפס כאופציה הרלבנטית היחידה. כשסבא וסבתא שלי עבדו, גם אם בעבודות צווארון כחול, היה ברור להם ולמעסיק שלהם שעליו לדאוג להם לפנסיה. היום זה מאוד נדיר. דור הבייבי בום, שנולד אחרי מלחמת העולם השנייה, התבגר והבין שהוא נותר ללא כסף לחיות. מדובר במצוקה קשה ואמיתית, והפתרון היחיד לתשואה הגיונית נמצא בשוק המניות".
נשים משיגות תשואה גבוהה יותר
גם ד"ר ויקי בג'לסמית מאוניברסיטת קולורדו חקרה את התופעה החברתית־כלכלית הזו, ומבקשת להדגיש שביסודה מדובר בהתאגדות נשית. בראיון ל"כלכליסט" היא מסבירה כי "מספר מועדוני ההשקעות של נשים הולך וגדל בכל שנה. נשים הופכות למודעות יותר לצרוך, להבין את העולם הפיננסי, ללמוד יותר על האפשרויות שעומדות בפניהן מבחינה כלכלית. בעבר נשים פחות עסקו באיסוף ועיבוד מידע פיננסי, בין היתר כי התחום הזה נחשב לגברי והן העדיפו לתפוס מרחק. כמובן שאם אשה נחשפת פחות למידע פיננסי, ולא מפתחת את המיומנויות שדרושות כדי לעבד את המידע הזה, היא תסבול מחוסר ביטחון ותעדיף שלא לנהל את כספה לבד". בג'לסמית מוסיפה כי המעבר לפנסיות פרטיות בארה"ב לווה בחוק שלפיו גברים ונשים חייבים להיחשף לאותו מידע פיננסי. הצעד הזה, שהגדיל הן את הנגישות והן את כמות המידע, בתוספת ההכרח לקבלת החלטות פיננסיות משמעותיות, היווה נקודת תפנית משמעותית עבור נשים, שמרגישות כיום יותר מתמיד שיש ביכולתן לקבל החלטות נכונות שישפיעו על שארית חייהן.
האם יש פרופיל השקעתי המייחד נשים? בג'לסמית טוענת שלרוב נשים אוחזות בעמדה שמרנית יותר, ומחזיקות נתח גבוה יותר מתיק ההשקעות שלהן בנכסים בטוחים יותר לעומת גברים. "אחזקות של נכסים בטוחים יחסית, לצד העובדה שנשים נוטות לבצע תחלופה נמוכה יותר של השקעות בתיק, גורמות לכך שסטטיסטית נשים משיגות תשואות גבוהות יותר מאלה שמשיגים גברים. המחקר בתחום מראה עובדתית כי מועדוני השקעות שבהם חברות נשים בלבד נוטים להשיג תשואות גבוהות יותר, בממוצע, ממועדוני השקעה של גברים בלבד או ממועדונים מעורבים".
ארגון מועדוני ההשקעות האמריקאי (NAIC) מציע סיבה אחרת להצלחה של הנשים המשקיעות. בדו"ח שפרסם על הנושא נכתב כי ההצלחה של מועדונים שכוללים רק נשים מיוחסת לעובדה שנשים נוטות לחקור ביסודיות רבה יותר את ההשקעה לפני ביצועה, ולכך שהן פחות רגשיות לגבי ההשקעות שהן מבצעות, ומחזיקות בפוזיציה תוך כדי פחות סטיות בדרך. גברים, לעומת זאת, הם יותר חסרי סבלנות, נוטים יותר לקחת סיכונים, לקפוץ אל ומתוך השוק לעתים קרובות יותר.
ד"ר ג'ודי גרהאם, סוציולוגית מאוניברסיטת רוצ'סטר, מסבירה כי "מומחי השקעות החלו לאחרונה לזהות את החשיבות של ההשקעה הנשית בשוק ההון". בראיון ל"כלכליסט" היא טוענת שמחקרים עדכניים מראים בצורה מובהקת, שנשים מקבלות החלטות השקעה בדרך שונה ולאופק השקעה שונה מגברים. הן נזהרות יותר, זקוקות ליותר מידע לפני קבלת ההחלטה, ולא ממהרות להחליף אפיקי השקעה גם בתקופות משבר. "מחקרים אלה עודדו בתי השקעות, כדוגמת הקרנות של אופנהיימר, לייצר ערוצי שיווק נפרדים לנשים, שמהוות שוק הולך וגדל ובעלות צרכי השקעה נפרדים".
"נשים חיות יותר שנים מגברים, והולכות והופכות לשותפות שוות ואף יותר מכך בכוח העבודה במדינות רבות בעולם. ברור שזהו כוח שאי אפשר להתעלם ממנו עוד", מוסיפה גרהאם. "כיום נשים מרגישות שיש בידיהן היכולת לנהל את ההשקעות הפיננסיות שלהן בעצמן, ועולם ההשקעות, שהיה עולם גברי שסגור בפני הנשים, הולך ונפתח בפניהן. המשברים הכלכליים האחרונים הדגימו, לצערנו, באופן מובהק שהגברים שמובילים את השווקים הפיננסיים, לא תמיד ידעו לאן הם הולכים, וייתכן בהחלט כי הם יכולים להיעזר ביד נשית מכוונת".
גם הרינגטון, שגדלה בשיקגו ונחשפה מאז ילדותה לבורסת הסחורות הממוקמת במדינה, חוותה על בשרה את האופי הגברי של השוק הזה. "בתור ילדה אני זוכרת את בורסת הסחורות של שיקגו כזירה לגברים בלבד, עומדים בז'קטים צבעוניים, צועקים ומסמנים במחוות ידיים, קונים ומוכרים תירס וקיבות של חזירים. חשבתי שזה מרתק, והעניין שלי בתחום נשמר כל השנים".
כשחזרה אל שוק המניות, הפעם כחוקרת, היא גילתה כי במהלך השנים הצליחו הנשים לחדור מבעד לקירות הזכוכית של הבורסה. "לא מעט נשים מצאו את מקומן במועדוני ההשקעות, אף שבמבט ראשון הן לא נראות כמו הטיפוס שיעשה את זה. באחת השיחות המקצועיות שלי עם עוזרת התובע המחוזי באוקלנד, שהתמחתה בתביעות פשעי מין נגד ילדים, נאלצנו לסיים את השיחה במהירות כי היא יצאה לפגישה במועדון ההשקעות שלה. אני זוכרת שחשבתי לעצמי 'באמת? היא לא נראית כמו טיפוס שיצטרף למועדון של נשים מפטפטות'".
חינוך פיננסי להמונים
כחלק מהמחקר שלה בילתה הרינגטון שנה במעקב אחר שבעה מועדוני השקעות באזור החוף של סן פרנסיסקו. "הגעתי באופן קבוע לפגישות של מועדונים שכללו רק נשים, וניסיתי להבין מהם הנושאים שהועלו לדיון, איך מחליטים איפה לשים את הכסף, מהן הדינמיקות הקבוצתיות ומה קורה מאחורי הקלעים. לאחר שסיימתי את המחקר, התפוצצה בועת הדוט.קום. חמש שנים מאוחר יותר חזרתי לבדוק מה חדש עם המועדונים שאחריהם עקבתי, וגיליתי שארבעה מתוך שבעה הוסיפו להתקיים, וחברי המועדונים שהתפרקו המשיכו להשקיע, אבל כיחידים".
לצד ניהול עצמאי של הכסף, קיים עוד יתרון גדול בפעילות של מועדוני ההשקעות והוא החינוך הפיננסי. "חינוך כלכלי לאנשים מן היישוב הוא הרעיון הבסיסי ביותר של מועדוני ההשקעות. לדוגמה, בתקופה הנוכחית, שבה הריבית נמצאת בשפל חסר תקדים, בחלק ממועדוני ההשקעה הוסברה המשמעות הפיננסית של המציאות הזאת, ועלו כמה רעיונות השקעה לניצול המצב", מוסיפה הרינגטון.
כשהיא נשאלת מהי מידת ההשפעה של מיליוני משקיעים חסרי השכלה פיננסית על המסחר בשוק ההון, היא מסבירה כי "התנודתיות בשווקים קשורה, בין היתר, בהיבטים פסיכולוגיים בלבד: פחד, התרגשות, תגובות רגשיות של משקיעים מייצרים את התנועות של השוק. ביליתי הרבה מאוד זמן על רצפת המסחר בבורסת ניו יורק, עוד לפני שהמסחר הפך לממוחשב. התנהלותם של הסוחרים הזכירה לי תמיד להקת ציפורים או דגים. מדובר באנשים שמאמינים שהם מתנהגים כאינדיבידואלים, בעלי אינטרסים שנכונים רק להם, אבל המתבונן מרחוק רואה בבירור שקיים דפוס קבוע לפעילות הזאת, כמעט כאילו סידרו את תנועת המסחר כתמונה אמנותית".
גם הרינגטון עצמה לא רואה מנוס מהשתתפות פעילה בשוק ההון, אך היא, שלא כמו מושאי המחקר שלה, מעדיפה להשקיע בצורה עצמאית ולא כחלק ממועדון. "במהלך המחקר והמעקב אחר מועדוני ההשקעות לא מעט אנשים שאלו אותי אם השקעתי לפי הטיפים ששמעתי בדיונים הסודיים. נדמה שחלק מהסיבה שאני אקדמאית, ולא אשת עסקים, הוא שהרעיון הזה מעולם לא עבר במוחי. מה גם שבתקופה ההיא לא היה לי דולר אחד פנוי להשקעה. היום בדיעבד אני מכה על חטא. באותה תקופה, לפני 15 שנה, אפל עמדה על סף פשיטת רגל וחשבתי שמדובר בהזדמנות השקעה אדירה. אם הייתי משקיעה אז את הכסף שלא היה לי, לא הייתי צריכה לעבוד היום".
בנוגע למציאות הנוכחית בשווקים, הרינגטון מאמינה שהמשבר הפיננסי הגלובלי בשנת 2008 לא הרפה את ידיהם של מועדוני ההשקעות, וכי המשקיעות מונעות מההבנה שכדי לדאוג לעתידן הן מוכרחות להישאר בשוק. "הנתונים מראים כי הנשים הללו בפירוש לא נמלטו מהשוק, שלא כמו רבים וטובים אחרים. בכל פעם מחדש, לאורך כל אחד מהמשברים הפיננסיים של המאה ה־21, המומחים הפיננסיים - שבעצמם לא הצליחו לחזות את רוב המשברים - העריכו שהמשקיעים הלא מקצועיים יימלטו מהשוק במהרה, כמו שעשו הסבים שלהם לאחר המיתון הגדול ב־1929. אבל זה לא קרה. וזה ימשיך שלא לקרות".
כסוציולוגית שחוקרת השקעות, הרינגטון מודה כי קשה לחזות מה תהיה התנהגות המשקיעים, ולאן הולכים שוקי המניות. "כמישהי שקראה הרבה על ההיסטוריה הפיננסית של שוק המניות האמריקאי, אני יכולה רק לקוות שהשוק יישאר נאמן לביצועים ההיסטוריים שלו, וימשיך להניב תשואה ממוצעת של 11% כפי שרשם בשנים האחרונות. התנודתיות היא הסכנה הגדולה ביותר בטווח הנראה לעין. נדמה כי מכשירי השקעה המתוחכמים הם שמסבכים את המסחר ומקשים לתת תחזית. בעבר, תנועה של 1% ביום בשוק המניות היתה דרמטית, היום זה קורה בכל שבוע".
השורה התחתונה
היקף הכספים המנוהל במועדוני ההשקעות הפרטיים בארה"ב נמצא במגמת עלייה מתמדת בשנים האחרונות. הסוציולוגים מסבירים כי מדובר בהתאגדות, שרובה מיוחסת לנשים, שלקחו את עתידן הפיננסי בידיהן, בעיקר לאור הכשלים במערכת הפנסיה האמריקאית
