סודות מחדר המסחר: היורו החטיף לי סנוקרת

את הטור הראשון שלי אני מקדיש לשאלה המטרידה, שמעסיקה היום הרבה מאוד סוחרי מט"ח - לאן הולך היורו. אם תשאלו אותי מה עתיד לקרות עם המטבע הזה (מול הדולר), אצטרך להגיד במבוכה שאין לי מושג. למה במבוכה? בתור סוחר ספוט ותיק, אמור להיות לי מושג, דעה, כיוון, או לפחות משהו. אבל התזוזות החדות שהוא מפגין לאחרונה, תוך שהוא מקפיד לא לפתח שום מגמה אחידה, הצליחו לבלבל גם אותי.

אם אתם בכל זאת לוחצים, לדעתי היורו לא הולך לשום מקום. אנחנו נמשיך לסחור בשוק מאוד תנודתי ועצבני, אבל חסר כיוון ברור, בטווח של 1.32–1.38 דולר ליורו. מתי נדע שיש כיוון? אני מאמין שעוד יופיעו הסימנים, אבל קודם בואו נבין מה קרה כאן בחצי שנה האחרונה.

למעשה, החל מחודש מאי, כשכדור השלג האירופי החל להתגלגל מכיוונה של יוון, הבנתי שהבעיה תתפשט ותגרור בנקים שחשופים אל המדינות החלשות ביבשת. מסיבה זו ניסיתי לתרגם את התחזית שלי לכסף, והקפדתי כמעט כל הזמן לשמור על פוזיציות שורט על היורו. הרגשתי שיש כסף זרוק על הרצפה, ולי רק נותר לבוא עם שופל ולהרים אותו כשהיורו יידרדר.

צלקות מההפסדים הצורבים

אולם, החלומות על גריפת רווחים ותרגום התחזית שלי על משבר החוב האירופי לכסף, התחלפו בשורה של סטופ־לוסים כואבים. מסתבר שהמציאות מורכבת יותר: אנליזה לחוד, ופוזיציות לחוד. בכל פעם שהיה נראה שהנה זה קורה, הגיע משום מקום Short Squeeze כמו סנוקרת לסנטר, ואני נותרתי עם עוד צלקת מההפסד הצורב. דמיינו לכם אותי, שכוב על הרצפה ומעליי כוכבים, כמו בסרט מצויר, כשסופר מריו (הלא הוא הנגיד החדש שבא להציל את הבנק המרכזי האירופי - מריו דראגי) דורס אותי שוב ושוב.

אז למה זה קורה?

1. השוק דליל, בייחוד עכשיו לקראת סוף השנה. כבר הרבה זמן שאני שומע מעמיתים באירופה שקרנות גידור וספקולנטים רבים חטפו מהשוק התנודתי וחסר הכיוון, והקפיאו פעילות. מסיבה זו כל עסקה גדולה יכולה לשנות סנטימנט תוך־יומי, ולהכריח שורטיסטים כמוני לחתוך וללחוץ את השוק עוד יותר למעלה.
2. כל תוכנית הפעולה האירופית, החל מתוכנית החילוץ האירופית (EFSF), דרך קרן החירום של קרן המטבע, כולן דורשות מינוף וגיוס יורו (המרות של סין ויפן) וזה אומר קניות יורו מסיביות מצד שחקנים כבדים.
3. ההרחבה הכמותית של ארה"ב אומרת בפועל הדפסת דולרים. הגישה הזו פסחה כמעט לחלוטין על אירופה, ולכן היורו נותר כמטבע "נדיר" יותר, כלומר המדפסת של הבנק הפדרלי שוחקת את ערכו של הדולר, למרות הצרות הרבות באירופה.

למהר ולאסוף את הכסף

וכך, אנחנו מקבלים שוק שיש בו אינטרס דו־כיווני, מהול בבהלה, תלוי בתהליכים פוליטיים ולא בנתונים כלכליים, ולכן יש כר נרחב לשמועות ופרשנויות. כל זה רע מאוד לאולקוס שמתפתח אצלי בבטן.

מה אפשר לעשות בינתיים? שני דברים: לאסוף את הכסף בכפיות (או: קח את הכסף, וברח!). כלומר אם יש רווח, שווה לממש. גם אני כבר התייאשתי מהניסיון לתפוס את המהלך של השנה, ולכן, כשאפשר לנעול רווח, שווה לעשות את זה. במקביל, כדי לא לשרוף דליי כסף, זה הזמן להקטין פוזיציות ולהגביל הפסדים.

מתי זה ייגמר, אתם שואלים? קשה לומר, אבל אני מסתכל על פרמטרים מחוץ לשוק המט"ח, כדי לחפש את היונה עם העלה של זית: מדד ה־VIX התנודתי, וריביות היורו־בור שמלמדות על מפלס החשדנות הגבוה של בנקים האירופיים כלפי עמיתיהם, מראים שאנחנו עדיין בעין הסערה.

הכותב הוא סוחר מט"ח בחדר העסקאות של לאומי שוקי הון