השורה התחתונה: עלייה של 10% במדד מחירי המזון בעולמי מורידה 10 מיליון אנשים מתחת לקו העוני
לא ההתחממות הגלובלית ולא המדינות המתפתחות אחראים לזינוק הבלתי נתפס במחירי המזון, שמוריד מיליוני אנשים בעולם מתחת לקו העוני. מי שמנפח את השוק הם ספקולנטים דורסניים, שסוחרים בחוזים עתידיים במטרה אחת: לעשות כסף. כך הפך השוק שהוקם כדי להגן על החקלאים, ולייצב את מחירי המזון והסחורות בעולם, למשחק הפיננסי האכזרי ביותר בעולם
הסיפור הבא עוסק בשוקולד, אבל אין בו כל טיפת מתיקות. בקיץ 2010 נקלע שוק פולי הקקאו להתקפה הספקולנטית הגדולה ביותר בתולדותיו. לפי "דר שפיגל" שסיקר את האירוע, האיש שעמד מאחורי ספקולציית הענק הזו - שהקפיצה את מחירי השוקולד בכל העולם - היה אנתוני וורד (Anthony Ward), או כפי שמכנים אותו בבורסת הסחורות "אצבעות שוקולד", בפרפראזה על דמות הרשע המיתולוגי מסרטי ג'יימס בונד.
זה לא היה הניסיון הראשון של מר "אצבעות שוקולד" לשלוט בשוק הקקאו העולמי. גם ב־1996 וגם ב־2002 ביצע וורד מהלכים דומים, שאמנם לא קנו לו שליטה בשוק, אבל גלגלו לכיסו מאות מיליוני דולרים. ביוני 2010 הגיעו פעולותיו של וורד לשיא: לפי הערכות של סוחרים, וורד רכש כ־50 אלף חוזים עתידיים שהיקפם חצי מיליון טונות פולי קקאו, כאשר השוק השנתי כולו מסתכם בהיקף צנוע של 3.5 מיליון טונות. מאחר שמחיר הקקאו הממוצע עמד על 2,000 ליש"ט לטונה, הספקולנט נזקק ל־7 מיליארד ליש"ט בלבד כדי לשלוט בשוק כולו - כסף קטן למשקיע־על המחפש תשואה בימים של בורסות מתנדנדות.
האסטרטגיה של וורד היתה ליצור מחסור כדי להעלות את מחיר הקקאו, ולמשוך אחריו גל של משקיעים - שיעלו בתורם את המחיר עוד יותר. את עיתוי הרכישה של החוזים העתידיים הוא בחר בקפידה: בחודשים יוני ויולי נוהגים יצרני השוקולד לרכוש מלאי גדול של קקאו כדי לייצר את השוקולד המשווק לקראת חג המולד. בדיוק לבטן הרכה הזו כיוון וורד.
אבל ברגע שנדמה היה כי וורד עומד לתמרן את השוק לצרכיו, החל מחיר פולי הקקאו לרדת. במשך ארבעה שבועות רצופים הוא ירד ב־13%, וברגע שנראה כי תוכניתו של וורד עומדת להתנפץ, התרחש משהו שהוא בגדר נס למשקיע שכמעט השתלט על השוק: בנובמבר פרצה מלחמת אזרחים קצרה בחוף השנהב, היצואנית של כרבע מהתוצרת העולמית של פולי קקאו. מחיר הקקאו זינק שוב, אבל אף אחד - חוץ מוורד עצמו - לא יודע האם הוא הצליח לעשות רווח, או לצאת מהסיפור בעור שיניו. מה שבטוח, הניסיון הבא שלו יהיה כבר בסדר גודל הרבה יותר גדול, באופן שעלול לגרום לאלפי יצרני שוקולד ולעשרות אלפי עובדים בתעשייה לאבד את פרנסתם.
הפעולה של וורד היתה חריגה, אבל היא בהחלט משקפת תופעה מדאיגה של מסחר מניפולטיבי בשוק החוזים העתידיים. תוצאת המסחר היא עליית מחירים אשר דוחקת עשרות מיליוני בני אדם אל חרפת רעב. נדמה שהכסף מספר את כל הסיפור. מאז התפקעות בועת הדוט.קום בשנת 2000 ועד השנה, גדלה כמות הכסף שמושקעת בשוק החוזים העתידיים פי 50. למעשה, אפילו ב־2003 שוק זה היה עדיין רדום, עם מחזור של 13 מיליארד דולר, אבל עם בואו של המשבר ב־2008 הפך שוק סחורות המזון לנקודת עגינה חשובה עבור קרנות גידור, פנסיה והון. ביולי של אותה שנה התגלגל בשוק הזה כבר סכום של 318 מיליארד דולר.
המטרה: עשיית כסף
המספרים מעידים ששוק סחורות המזון הוא שוק ההשקעות הצומח ביותר בעולם. למעשה, עיקר הכסף הגיע מאותם משקיעים שהשקיעו בעבר בנכסים שהתאיידו בהתפוצצות בועת הדוט.קום ובנגזרים רעילים של משכנתאות סאב־פריים. כולם בעסק: מקרנות פנסיה ענקיות ועד משקיעים פרטיים, שהמכנה המשותף שלהם הוא הרצון לעשות כסף, הרבה כסף, ולא משנה אם מדובר בגרגר חיטה או אורז, הרווח הוא השורה התחתונה.
לפי מדד מחירי המזון העולמי - המורכב מ־55 סחורות ששייכות לחמש קבוצות, בשר, מוצרי חלב, דגנים, שמנים וסוכרים, שמפרסם ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) - מאז 2005 ועד סוף 2008 טיפסו מחירי המזון ב־80% והגיעו לשיא מדהים. אם בשנת 2000 עמד מדד מחירי המזון העולמי על 90 נקודות, הרי שבפברואר השנה הגיע המדד לשיא של 238 נקודות.
הרצון היה לשמור על החקלאים
שוק החוזים העתידיים נולד בארצות הברית במאה ה־19. שלוש ענקיות מזון אמריקאיות, ארצ'ר דניאלס מידלנד (Archer Daniels Midland), ג'נרל מילס (General Mills) ופילסברי (Pillsbury), חברו יחדיו לאחר מלחמת האזרחים כדי לייסד שיטת מסחר שתגן על התעשייה מפני איומים חיצוניים.
בבסיסו של שוק החוזים העתידיים עמד ההיגיון הבא: חקלאות וייצור מזון הם עסקים תנודתיים החשופים לסיכונים הנובעים משינויי אקלים, אסונות טבע ומחלות. כדי לייצב את כל הסיכונים הללו נולדה העסקה העתידית. אז דובר על חוזה בין מוכר וקונה שסיכמו ביניהם על מחיר סביר לבושל אחד (השקול ל־35.23 ליטר) - של חיטה, וזאת עוד בטרם נזרע הדגן.
המהלך הזה אפשר לשני הצדדים לגדר את הסיכונים שמגיעים עם המקצוע. מצד אחד, הוא עזר לקבע את מחיר כיכר הלחם (אצל האופה, ומאוחר יותר במרכולים); ומצד שני, הוא אפשר לחקלאים לבטח את עצמם מפני זמנים קשים, ולהשקיע בחוות ובעסק. התוצאה של המערכת ההגיונית הזו היתה שבמהלך כמעט כל המאה ה־20 (למעט חריגות אחדות) מחירו של בושל חיטה ירד או שמר על רמתו.
בשנת 1991 יצרו אנשי גולדמן זאקס מדד סחורות הנושא את שם הבנק (Goldman Sachs Commodity Index, שסימולו GCSI). מדובר במדד שעוקב אחר מחיריהם של 24 חומרי גלם, בהם מתכות יקרות, פולי קפה וקקאו, בקר, פולי סויה וחיטה. בגולדמן זאקס שקללו את חלקו של כל אלמנט, איחדו אותם לכדי סכום, ועליו הפעילו שורה של משוואות מתמטיות סבוכות המתמודדות עם אירועים בעולם האמיתי, והפכו את הכל לנוסחה, למדד אחד ויחיד.
בעשור הראשון לקיומו המדד החדש נשאר רדום. אבל ב־1999 הכריזה הוועדה המפקחת על שוק החוזים העתידיים על דה־רגולציה של השוק. המשמעות היתה דרמטית: אם עד אז שוק סחורות המזון היה סגור רק לאנשים שהתפרנסו מתעשיית המזון, הרי שב־1999 הוא נפתח לקהל הרחב. ואז, בעזרת המדד של גולדמן זאקס, גם בנקאים היו יכולים להחזיק בפוזיציית השקעה בשוק סחורות המזון.
משוק אחראי שמטרתו לייצב את מחירי המזון בעולם, הפכה שיטת החוזים העתידיים למשחק פיננסי שמטרתו היחידה היא למקסם רווחים. וזה עבד. מעולם לא זרם כל כך הרבה כסף לעסקאות פיננסיות בסחורות חקלאיות. ברבעון האחרון של 2010 כמות הכסף שהיתה מעורבת בהשקעות מסוג זה היתה פי שלושה לעומת הרבעון המקביל בשנה שלפניה.
ב־2008, למשל, הצטרפו 250 מיליון איש לשורות הרעבים בעולם. כך הגיע מספר הסובלים מחוסר ודאות תזונתית לשיא של מיליארד נפש ברחבי העולם. הבנק העולמי דיווח השנה כי מאז יוני האחרון דרדרו מחירי המזון המאמירים עוד 44 מיליון נשים, גברים וילדים אל מתחת לקו העוני העולמי - המוגדר כשכר יומי של 1.25 דולרים ליום בלבד.
כשסוחרים בבורסת הסחורות של שיקגו (CBOT) נשאלו על ידי המגזין "Foreign Policy" באפריל האחרון מה דעתם על כך שהפוזיציות שלהם דוחפות אנשים לרעב, התקבלו התגובות המתבקשות. "זהו הקפיטליזם בצורתו הטהורה ביותר; השוק תמיד צודק", אמר סוחר אחד. סוחר אחר הגדיר את עליית המחירים כ"תופעת לוואי בלתי רצויה של השוק".
מובן שהאסכולה השולטת בקרב הספקולנטים מייחסת את העלייה במחירי המזון לגורמים אחרים ובהם הקצאה הולכת וגדלה של גידולים (כגון תירס) להפקה של דלק ביולוגי על חשבון הגידולים שנועדו לייצור מזון; שינויי האקלים הפוגעים בגידולים; התפוצצות האוכלוסין הגוררת עלייה בביקושים לסחורות בכלכלות המתפתחות; עלייה במחירי הדלק; ועלייה בביקוש העולמי לבשר - הגוררת עלייה בביקוש למזון בהמות כגון תירס.
בועה ספקולטיבית
לאוליבייה דה שוטר (Olivier de Schutter), הממונה המיוחד של האו"ם על בחינת הזכות הבסיסית למזון לכל אדם, יש הסבר שונה מזה של הספקולנטים. בדו"ח מיוחד שפרסם בסוף שנת 2010 על שוק סחורות המזון ומשבר המחירים שנוצר בעקבותיו הוא טען כי "לייצור של דלק ביולוגי, כמו גם למהלומות אחרות שניחתו על שרשרת האספקה העולמית של המזון, ישנה השפעה מינורית יחסית על המחירים. אלא שהם יוצרים בועה ספקולטיבית עצומה בסביבה פיננסית לחוצה ומיואשת. אותם משקיעים ענק, שהתייאשו מהשווקים הפיננסיים המסורתיים, משתמשים במהלומות האלו ובפרמטרים של אי הוודאות בשוק סחורות המזון כדי לבצע ספקולציה כבדה הגורמת למחירי המזון לטפס".
דה שוטר לא לבד. מחקר נוסף שפרסמה השנה ועדת האו"ם בנושא מסחר ופיתוח קובע כי שוק המזון העולמי נמצא בעיצומה של מטמורפוזה - משוק מזון לשוק פיננסי. גם הבנק העולמי הצטרף לקביעה כאשר שלל את הקשר בין הפקת הדלק הביולוגי לעליית מחירי המזון. באותה נשימה הבנק העולמי גם שלל את הקביעה כי הביקוש הגלובלי הגואה משפיע על מחירי המזון. "לא מצאנו שום עדות כי העלייה בביקושים על ידי כלכלות מתפתחות שיחקה תפקיד בעליית מחירי המזון", קבע הבנק העולמי.
המכון הבינלאומי למדיניות מזון, IFPRI, דיווח במרץ השנה כי לפי מחקר השוק שלו, מדינות כגון סין, הודו ואינדונזיה מסוגלות להשביע את העלייה בביקושים לבשר בלי להגביר את היבוא שלהן. ומה לגבי השינוי האקלימי? העובדה היבשה היא שהעולם עדיין מייצר יותר מזון מכפי שהוא צורך. כנראה שלא חסר אוכל כדי להאכיל את הרעבים. מה שחסר הוא פיקוח על הספקולציה שמונעת ממנו להיות זמין במחיר נגיש.
"המחירים שנוצרים בשוק הסחורות הם מעוותים לחלוטין", פוסק היינר פלאסבק (Heiner Flassbeck), הכלכלן הראשי של הוועדה למסחר ופיתוח של האו"ם. במאי האחרון פרסם פלאסבק דו"ח הכולל מסקנות מטרידות במיוחד. "שוק החוזים העתידיים והסחורות אינו מתפקד כראוי, בוודאי לא כפי ששוק אמור להתנהל במודל כלכלי, שבו המחירים נקבעים לפי ביקוש והיצע", סבור פלאסבק. "הפעילות של ספקולנטים פיננסיים גורמת למחירי הסחורות להתרחק מהרמות הנקבעות לפי היסודות הכלכליים". את המסחר של הספקולנטים בשוק סחורות המזון הוא מגדיר כ"התנהגות עדרית מסוכנת של משקיעים שאין לה שום קשר לתמחור אובייקטיבי של הסחורות".
מקסימו טוררו (Maximo Torero), מנהל מכון המחקר הבינלאומי למדיניות מזון (IFPRI), מסכים עם הקביעה של פלאסבק. גם טוררו התבונן היטב בהתנהגות של מחירי המזון בשוק החוזים העתידיים וגילה כי מחירי התירס, הסויה והחיטה בעולם האמיתי עקבו אחרי מחירי החוזים העתידיים. "העתיד משנה את ההווה", כתב טוררו בדו"ח שפרסם באפריל השנה. "מדובר במעגל שמזין את עצמו. לא אחת ראינו שמי שמחזיק את הסחורות בעולם האמיתי, נוטה לאגור אותן לשימוש מאוחר יותר בשל ההתנהלות של השוק הספקולטיבי וגורם לעליית מחירים. נוסף על כך, ככל שעולים מחיריהן של הסחורות בשוק החוזים העתידיים, כך נשפך יותר כסף של משקיעים לשוק וגורם לעליית מחירים".
הנתונים מהשוק מבהירים על מה טוררו מדבר. רק 2% מהיקף העסקאות בשוק החוזים העתידיים מסתיים במסירה של סחורות אמיתיות. שאר ה־98% הם ספקולציה. בסופו של יום, אף משקיע לא רוצה להיתקע עם מחסן עמוס בטונות של חיטה. שורת רווח פשוטה בבנק - עדיפה בהרבה.
וכך, למעשה, מאז שהותרו מוסרות הרגולציה בשוק החוזים העתידיים, הוא הפך למֵכה של המשקיעים. כמו שזה נראה כרגע, אין לספקולנטים סיבה טובה לעזוב אותו אלא אם כן מישהו יכפה זאת עליהם. רעב או לא רעב, גולדמן זאקס הרוויח ב־2009 סכום עצום של 5 מיליארד דולר מהשקעה בחוזים עתידיים על סחורות. למעשה, השקעה זו אחראית ליותר משליש מסך רווחיו של בנק ההשקעות באותה שנה.
הזורע בדמעה ברינה יקצור צילום: shutterstock
חקיקה והגבלות? לא בקרוב
"כדי להבריא את שוק הסחורות נדרשת פעולה פוליטית נמרצת ומהירה בקנה מידה גלובלי", מסביר פלאסבק. "חייבים להגדיל את השקיפות ולהדק את הרגולציה על השוק. צעד נוסף שיכול לאזן את השוק הוא אם ממשלות יכניסו לשימוש את עתודות הסחורות שלהן ויזריקו אותן לשוק במקרה של קפיצות מחירים חדות. כמובן שגם מיסוי על עסקאות בשוק יכול להאט לאורך זמן את הפעילות הספקולטיבית שקיימת בו".
פוליטיקאים רבים מסכימים עם העובדה ששוק החוזים העתידיים הוא בעייתי וזקוק לריסון במקרה הטוב, או לרגולציה קפדנית - במקרה היותר טוב. שר החוץ הגרמני, גווידו ווסטרוולה, הוא אחד המבקרים הבולטים של השוק. בוועידה של משרד החוץ שהתקיימה בחודש מאי האחרון התייחס ווסטרוולה לעניין זה ואמר כי "בין שנת 2006 ל־2009 סבלו מיליוני אנשים בעולם מרעב כתוצאה ממכירה של כלים פיננסיים מפוקפקים שגרמו לעלייה חדה במחירי המזון. מדובר בספקולציה בלתי אחראית ומסוכנת לעולם".
גם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי העלה על נס את שוק סחורות המזון בעת שכיהן כראש ה־G8 וה־G20. "שוק שכזה דורש מטבעו רגולציה חזקה או שעד מהרה יהפוך לג'ונגל", הזהיר סרקוזי בחודש יוני האחרון בוועידת ה־G20 בפריז. "שוק בלתי מבוקר מסוג זה הוא לא שוק כלכלי, אלא שוק שמתנהל בדומה ללוטו עם העדפות למשקיעים ציניים".
אבל ההתנגדות של הפוליטיקאים לא ממש מובילה למעשים. האירופים מהיבשת נתקלים בהתנגדות חזקה מצד ארה"ב ובריטניה, שבעיקר מודאגות מפגיעה בשווקים הפיננסיים שלהן, אם תחזור הרגולציה לתחום.
אלא שהרגולטרים מבינים כנראה שאין מנוס מליצור חקיקה מסיבית בתחום. הבעיה המרכזית העומדת בפניהם היום נובעת מההבנה שאחוז ניכר מהעסקאות הבנקאיות על חוזים עתידיים מתחיל להתרחש ישירות בין השחקנים הפיננסיים באופן שעוקף את זירות המסחר הקיימות כיום. "יותר ויותר עסקאות מסוג זה מתרחשות באופן ישיר בין בנקים", אומר פלאסבק. "אלה עסקאות שהן נטולות פיקוח לחלוטין, הנעשות ללא מתווך, והן מסוכנות הרבה יותר כי אף אחד לא באמת יודע מה מתרחש שם. מסיבה זו בדיוק המחוקק חייב להתערב בנעשה בשוק הזה, ולהחזיר את הפיקוח עליו, וזה חייב יהיה להיות להיות פיקוח חמור".
השורה התחתונה: הנתונים מראים כי 2% בלבד מהעסקאות הנסגרות כיום בשוק החוזים מסתיימות במסירה פיזית של סחורה. כלומר, בחסות הרגולציה המתירנית, עסקאות ספקולטיביות בהיקף מיליארדי דולרים מנפחות את השוק, וגורמות לתוצאות הרסניות ברחבי העולם.
