ראיון "כלכליסט" - דורית בן סימון מסכמת 5 שנים בדיסקונט: "בשוק ההון גייסו עובדים בשיטות כוכב נולד"
ראש החטיבה הפיננסית היוצאת של בנק דיסקונט מגנה על ההחלטות שהתקבלו במשבר של 2008, חושבת שהרגולציה של בנק ישראל מוגזמת ומודאגת מרמת המקצועיות בשוק ההון: "אפילו הדירקטורים לא הוכשרו למציאות החדשה"
בשיא המשבר הפיננסי של 2008, כאשר מניות הבנקים צנחו ומפלס הפחד של המשקיעים זינק על רקע ההפסדים שרשם בנק הפועלים בתיק איגרות החוב מגובות המשכנתאות (MBS) שלו, התייצבה דורית בן סימון בחזית ההסברה של בנק דיסקונט, שהשקעתו באג"ח מגובות משכנתאות עמדה על כ־3 מיליארד דולר.
"המשבר היה המבחן הגדול ביותר שלי כמנהלת: פתאום את רואה את כל הסיכונים שקראת עליהם בספרים מתממשים מול העיניים שלך. היה לחץ גדול, המניה ירדה חזק והמשקיעים שאלו עוד ועוד שאלות. היינו יכולים להחליט למכור את ההשקעה כדי לרצות את המשקיעים, אבל בסופו של דבר ביצענו בדיקה מקיפה וקיבלנו את ההחלטה הכי נכונה עבור הבנק - ולא מכרנו, כי הרגשנו בטוחים ב־100% בהיבט של סיכון האשראי. בדיעבד, התברר שצדקנו לגמרי", אומרת בן סימון בראיון מיוחד ל"כלכליסט" לרגל סיום תפקידה כראש החטיבה הפיננסית בדיסקונט.
"המקצועיות בתחום ירדה מאוד"
בן סימון היא מהמנהלות הבכירות והמבטיחות במערכת הפיננסית בישראל. למרות גילה הצעיר (43), מאחוריה כ־20 שנות ניסיון בליבת העשייה העסקית. כראש החטיבה הפיננסית בדיסקונט, תפקיד שעזבה באחרונה לאחר חמש שנים וחצי, היתה בן סימון אחראית על ניהול מאזן הבנק, בהיקף של כ־140 מיליארד שקל. בן סימון היתה אחראית על ה־Treasury (ניהול נכסים והתחייבויות, ניהול תיק ניירות הערך, תקצוב וניהול הון הבנק ואחריות על חדרי העסקאות), ובמקביל כיהנה כמנהלת הסיכונים הראשית של דיסקונט - שילוב ייחודי במערכת הבנקאית.
הדברים שבן סימון בוחרת להשמיע בראיון, שכוללים ביקורת לא פשוטה על התנהלות שוק ההון ובנק ישראל, צריכים להדליק כמה נורות אדומות במסדרונות האוצר ובנק ישראל.
"יש גופים חשובים בשוק ההון שלא הייתי נותנת להם לנהל כספי ציבור", אומרת בן סימון. "בארבע השנים האחרונות המוסדיים גייסו כמויות אדירות של כוח אדם צעיר ולא מנוסה, בשיטת 'כוכב נולד', כאשר לא ברור איזו הכשרה ניתנה לאנשים האלה. מנגד, מורכבות ניהול ההשקעות עלתה דרמטית ועמה גם סיכוני השוק והסיכונים התפעוליים. המקצועיות בתחום ירדה מאוד, ואני מרגישה שמנהלי ההשקעות במוסדיים חוזרים כיום על טעויות העבר".
באיזה מובן?
"הבנקים הפיקו המון לקחים ממשברי עבר, אבל הניסיון הזה נמחק. גמולות (חברת קופות הגמל וקרנות הנאמנות של בנק הפועלים, שבן סימון ניהלה בשנים 2006–2001 - ת"ז), למשל, היתה חברה עם היסטוריה וידע שנצבר מהתמודדות עם משברים - והיא נמחקה. נוסף על כך, כיום יש מוסדיים שמשקיעים חלק מהותי מכספי הציבור בחו"ל בהשקעות פרטניות, כמו רכישת נדל"ן או בחירת קרנות - ולא ממש ברור כיצד מתבצעים תהליכי ההשקעה האלה. יש גישה שאומרת: 'למה שנשלם דמי ניהול לגוף מומחה שינהל לנו את הכספים בחו"ל? נעשה את זה לבד'. אני לא מאמינה שמישראל אפשר לנהל באופן עצמאי השקעות בנכסים ספציפיים בחו"ל. אני לא קונה את זה. זו גישה לא מקצועית ולא אחראית".
לדברי בן סימון, "המשאבים העומדים לרשות רוב המוסדיים - תשתיות, מחשוב, פיקוח ובקרה, יועצים משפטיים - מאוד דלים. נניח שמחר בבוקר נופל נכס בברלין שמוסדי השקיע בו. איך הוא מנהל את המשבר לטובת הלקוחות? הרי צריך להעסיק את היועצים ועורכי הדין הטובים ביותר בברלין כדי שייכנסו למו"מ עם בעלי הנכס במטרה למקסם ערך. אני ראיתי מוסדיים שלא מקצים תקציב סביר כדי לשכור עורך דין מומחה בישראל שיטפל בפתיחת חשבון מול בנק. גם הדירקטוריונים של המוסדיים עוד לא קיבלו הכשרה הולמת כדי שתהיה להם ראיית־על של השקעות וכלים לניהול סיכונים ובקרה. אני רואה את הדירקטורים המתמנים: הם אנשים נהדרים, אבל הם לא הוכשרו להיות דירקטורים בגוף פיננסי בעולם החדש. זה נכון גם בבנקים בחלק מהמקרים".
מה את מציעה?
"צריך לקבוע סטנדרטים ברורים, אחידים וגבוהים לניהול פיננסי בשוק המקומי ובמקביל להכשיר ולהדריך את מקבלי ההחלטות בגופים הפיננסיים. בראש ובראשונה, צריך להסמיך דירקטורים - ודאי כאלו המכהנים בוועדות קריטיות כמו ביקורת, השקעות, מאזן וניהול סיכונים - ובהמשך לוודא את כישורי מקבלי ההחלטות האחרים בשרשרת. אמרתי את הדברים האלה למשרד האוצר כבר לפני עשר שנים".
"התנהלות הפועלים גרמה למשבר אמון"
בן סימון החלה את דרכה כעיתונאית כלכלית בעיתון "דבר" ב־1990. אחרי שנה בעיתונות עברה לכהן כעוזרת של מנכ"ל משרד האוצר דאז, שלום זינגר, והמשיכה בתפקיד תחת מחליפו אהרון פוגל. ב־1994 עברה לבנק טפחות, שבו כיהנה כאחראית על פיתוח העסקים החדשים ובהמשך כמנהלת נכסי הלקוחות. ב־2001 קיבלה את תפקיד מנכ"לית גמולות של בנק הפועלים.
"מנכ"ל הבנק עמירם סיון ז"ל הציב בפניי מטרה: לשקם ולהבריא את קופת הגמל גדיש, שסבלה מנחיתות והידרדרות בתשואות לעומת קופת הגמל עצמה של בנק לאומי", מספרת בן סימון. "ביחד עם 35 העובדים הפכנו את גמולות לחברה פורצת דרך. בנינו מערך ניהול סיכונים ועיצבנו סטנדרטים גבוהים ביותר לבחירת השקעות. כל מי שלא עמד בקריטריונים שלנו - נדחה. גמולות, למשל, היתה מהגופים הבודדים בישראל שלא השקיעו בקרן מרקסטון".
לאחר חמש שנים בגמולות ("אני מאמינה בקדנציות של חמש שנים") נחתה בן סימון בבנק דיסקונט אל תפקיד ראש החטיבה הפיננסית. "גם בדיסקונט הבנתי מהר שבלי שינוי מבני - אין סיכוי להוביל מהלכים משמעותיים. בניתי את מערך ניהול הסיכונים תוך שינוי המבנה הארגוני, התאמת התשתיות הטכנולוגיות והניהוליות ובשלב מאוחר יותר הטמעת התקינה הבינלאומית לניהול סיכונים 'באזל 2'. במקביל, הובלתי את הצד העסקי של החטיבה הפיננסית - ביצוע עסקאות פיננסיות בשוקי המט"ח, המניות והאג"ח וניהול תיק הנוסטרו, ולצד זאת, ניהלתי את ההון וגיוסי ההון. לאחר שנתיים אינטנסיביות בתפקיד, ידעתי שהחטיבה הפכה לחשובה ולמרכזית ביותר בבנק".
ואז הגיע המשבר הגדול של 2008. "היו שמועות רבות על בנקים שעומדים לקרוס, ואני ניהלתי את כל העברות הכספים של דיסקונט בעולם. צריך להודות שהמצב הדיר שינה מעיני כולנו: כל חוקי המשחק השתנו בן לילה למשך כמה חודשים. אבל בגדול, לא היינו צריכים לשנות את האסטרטגיה ארוכת הטווח שבנינו בחטיבה הפיננסית והיה חשוב לעמוד במבחן הזה".
במאי 2008, לאחר שבנק הפועלים מכר את תיק ה־MBS שלו בהפסד של 870 מיליון דולר, פנו יותר ויותר משקיעים לדיסקונט בשאלות לגבי תיק ניירות הערך שלו, שכאמור, כלל באותה עת השקעה באג"ח מגובות משכנתאות בהיקף של כ־3 מיליארד דולר. בן סימון, שהיתה אחראית גם על ניהול קשרי המשקיעים, הוצפה בשאלות - אף שבדו"חות דיסקונט הודגש כי 96% מהאחזקה מורכבים מאג"ח בגיבוי סוכנויות המשכנתאות של ממשלת ארה"ב, וכי האחזקה לא כוללת חשיפה לשוק הסאב־פריים.
מה היה קורה לתיק ה־MBS של דיסקונט אם ארה"ב היתה נותנת לסוכנויות ליפול?
"הרוב המכריע של האג"ח היו שורדות מצוין גם בתרחיש כזה. לא היינו חשופים לסיכון של הסוכנויות, אלא לסיכון של המשכנתה הבודדת, שניתנה עם סטנדרטי חיתום מאוד גבוהים. משקיע זר שהכיר את תחום ה־MBS היטב לא נזקק ליותר משלוש דקות של שיחה איתי כדי להירגע ולהמשיך הלאה. לעומת זאת, שיחות עם משקיעים ישראלים לא הסתיימו גם אחרי שעה. היה משבר אמון מכיוון שבנק הפועלים ניסה להרגיע את הציבור כמה פעמים - ולאחר מכן מחק סכומים משמעותיים. הגיעו משקיעים שאמרו: 'אנחנו לא מאמינים לכם, גם בנק הפועלים אמר שאין בעיה'. אבל אנחנו נכנסנו להליך בדיקה מאוד משמעותי, והגענו למסקנה שאנחנו מכוסים לחלוטין - מסקנה שהתבררה כמוצדקת".
"הרגולציה של בנק ישראל קיצונית מדי"
במקביל, בן סימון נאלצה להתמודד עם משבר נוסף - חיזוק יחסי ההון של דיסקונט, שהידרדרו במהלך המשבר על רקע אסטרטגיית "הצמיחה המהירה" שהוביל גיורא עופר בבנק מאז 2006. בן סימון הודפת את הטענה כי אסטרטגיית הצמיחה המהירה היתה מוטעית: "האסטרטגיה היתה מצוינת ומחויבת המציאות. ב־2005–2001 הובילו עופר וההנהלה תהליך אסטרטגי לשיקום וביסוס הבנק: נבנה מערך אשראי עסקי איכותי שלא היה קיים, הותוותה אסטרטגיה קמעונאית והושק פרויקט מחשוב שהיה חשוב להישרדות הבנק.
"עד 2005 נבנתה תשתית בסיסית שאפשרה לצאת עם תוכנית אסטרטגית חדשה ותחרותית, כשבמקביל הושלמה הפרטת הבנק. האסטרטגיה עברה את כל האישורים של הדירקטוריון והרגולטור. מה שפגע בה היה המשבר ב־2008. בשנה זו הבנק תכנן להרוויח סכום מסוים שבסופו של דבר לא נכנס לקופה. במקביל, נכסי הסיכון צמחו מאוד - הן בשל עלייה מואצת באשראי עסקי שחרג מהתכנון המקורי והן בשל היחלשות השקל ביחס לדולר. נוסף על כך, חולק דיבידנד - ובסיכומו של דבר הון הבנק לא צמח ב־2008. כל אלו השפיעו לרעה על יחס הלימות ההון".
יחס הון הליבה ירד במהלך המשבר ל־6.42% ודיסקונט קיבל הערה מבנק ישראל.
"דיסקונט התמודד עם תרחיש קיצון, בעיצומו של משבר פיננסי קשה, ויחס הון הליבה אכן ירד ל־6.42% לעומת 6.5% שאליו כיוון בנק ישראל. זהו יחס גבוה יותר מההון הרגולטורי המתחייב (6% - ת"ז), וזה אינו מצב שבו הבנק נמצא בסכנה כלשהי. ממש לא. לדעתי, בנק ישראל נהג בצורה שהתבררה בדיעבד כלא אחראית והוציא לתקשורת התייחסות מוקצנת ופרטנית כלפי דיסקונט, שלא מציג הלימות הון כמצופה ממנו על ידי בנק ישראל. זו היתה תגובה חמורה של בנק ישראל שלא לצורך - הוא היה צריך לסגור את הסיפור הזה ולנהל את ציפיותיו אך ורק מול הדירקטוריון. עם כל הכבוד ליחס הלימות ההון, שהפך להיות סמל מקודש, מדובר ביחס רגולטורי חשבונאי וכל בנקאי מתחיל יודע לנקוט פעולות שישפרו אותו בתוך זמן קצר".
מעבר למקרה של דיסקונט, בן סימון סבורה כי בנק ישראל הלך כמה צעדים רחוק מדי בהידוק הרגולציה על הבנקים. "בנק ישראל הוא גוף רגולטורי מעולה שעושה עבודה מצוינת. אבל, ויש כאן אבל גדול, הוא המשיך לנקוט אחרי המשבר גישה קיצונית מדי - וזאת אף שהבנקים התנהלו בצורה מאוד אחראית וזהירה.
"בנק ישראל החליט להעביר את הבנקים 'טירונות באזל 2'. הוא שם את ההוראות על השולחן ואמר: 'בתוך שנתיים אתם מוכנים', וזאת כשהוא בעצמו אינו מכיר את הרגולציה. באף מדינה אחרת לא ביקשו מהבנקים לעמוד כל כך מהר ברגולציה כה כבדה. כחלק מבאזל 2, כל אחד מהבנקים קיים תהליך מאוד מסודר, מלמטה עד למעלה, של בניית תשקיף הון (ICAPP) ייחודי למאפייני הבנק. ואז בנק ישראל בא ואמר: 'מה שעשיתם זה בסדר, אבל עכשיו אני קובע שיחס ההון ליבה חייב לעמוד על 7.5% - ובתוך חצי שנה'. בעיניי, זה מאוד בעייתי.
"צריך להבין שארגונים עסקיים מחויבים לא רק לרגולציה, אלא גם לבעלי המניות והאג"ח. כשהוראות הפיקוח מגיעות במסה כה גדולה, המיקוד עובר מעשיית עסקים לרגולציה. לתהליך הזה, שמתבצע מהר מאוד ודורש משאבים ניהוליים וכספיים אדירים, יש גם מחיר. תוכניות העבודה משתנות, מוותרים על הכשרות עובדים ועל השקעות בתשתיות - ואלו דברים שיכולים לגרום נזק בטווח הארוך. אולי כדאי שהרגולטור יעצור לרגע וינסה להבין מה מתאים לישראל והאם יש חובה להעתיק כל רגולציה המוטלת על בנקים באירופה".
"השוק תמיד יותר חזק מהרגולציה"
למרות התגברות הרגולציה, בן סימון מצביעה על ניסיונות לעקיפת כללי באזל 2: "בשנים האחרונות אני לא חושבת שיש איזשהו בית השקעות זר שלא התדפק על דלתות הבנקים והציע להשקיע במכשיר פיננסי ש'עוקף' את באזל 2. אפשר גם לראות מה קורה בחו"ל: בסופי רבעון רואים לפעמים עסקאות גדולות של גופים שרוצים 'להיפטר' מנכסים עתירי הון כדי שהמאזן 'יצטלם' טוב יותר. אחרי שהמאזן מפורסם, הנכסים האלה נרכשים שוב. כך שאף שהרגולציה התחזקה, השוק תמיד יהיה יותר חזק".
למרות הביקורת שלך על בנק ישראל, את עדיין חושבת שהוא הרגולטור המקצועי ביותר במשק?
"סטנדרט הרגולציה של בנק ישראל הוא המוביל במערכת בפער ניכר - הן ברמת המקצועיות של ההוראות והן בעומק האכיפה והבקרה על הבנקים. כך מתקיים באופן אינהרנטי פער לא תחרותי ולא סביר בין הבנקים לגופים המוסדיים, שמשקיעים הרבה פחות ברגולציה ויכולים להרשות לעצמם 'להתפרע' יותר. התגמול בבנקים, למשל, לא מתקרב לתגמול שמציעים בתי ההשקעות על אותם מקצועות, כמו למשל בתחום הברוקראז'. הגרגרנות ועודף התגמול הם תופעות מכוערות: כשמישהו מרוויח יותר מדי כתוצאה מאסטרטגיה קצרת טווח - יש בכך טעם לפגם. הפתרון פשוט: צריך להיות רגולטור אחד שיהיה אחראי על המערכת הפיננסית בישראל".
