נאום בלית ברירה

מעניין מה קיינס - הכלכלן שהסביר לעולם למה כאשר הביקושים הפרטיים יורדים נכון יהיה להגדיל את הביקושים הממשלתיים - היה אומר לו היה חי היום על התוכנית הפיסקאלית שהציג אמש נשיא ארה"ב אובמה.

מטרת התוכנית בשווי 447 מיליארד דולר היא עידוד התעסוקה. זאת באמצעות הגדלת ההוצאות על תשתיות, סובסידיות לרשויות מקומיות והקלות מס על עסקים קטנים.

במקרים רבים שבהם יש כשל מבני בכלכלה אכן עשויים העלאות ביקושים זמניות מצד הממשל לעזור להחזיק את המשק חי ולמנוע ממנו להתנוון. אלא שתוכניות פיסקאליות הן וודאי לא פתרון קסמים וגם עליהן, כמו על כל דבר, יש גם ביקורת. לרוב הביקורת מכוונת לנושא הגדלת החובות, שהרי בזמני משבר לא מעלים מיסים למימון הגדלת ההוצאות, חוב שלאחר מכן עלול לגרור בעצמו למשבר (בדומה למתרחש כיום באירופה). כלומר, התוכנית צפויה לתמוך בשיעורי הצמיחה הקרובים, אך תהפוך לנטל על הצמיחה העתידית.

אך ביקורות על התוכנית קיימות גם בנוגע גם לתמהיל תוכנית ההוצאות: נדגים זאת דווקא על הסעיף שזוכה לביקורת החלשה ביותר, הן מצד הדמוקרטיים והן מצד הרפובליקאנים, זהו סעיף קיצוצי המס לעסקים קטנים (עד 50 עובדים).

קיצוצי המס הללו לא רק פוגעים בקופת המדינה המתרוקנת אלא גם פוגעים באופן יחסי בתחרותיות של העסקים הגדולים, שהם, אם תרצו ואם לא, גם המעסיקים הגדולים. ולכן קשה להאמין שבלי הטבות למעסיקים הגדולים נראה כאן שינוי משמעותי בשוק העבודה. אומנם עידוד עסקים קטנים הוא רעיון טוב אבל להם יש כעת חסם או תמרוץ שיעודד אותם לא להגדיל את מספר העובדים שלהם, אחרת הם יפסיקו לקבל את הטבת המס (כי יהפכו לחברות גדולות).

דוגמה נוספת היא הרצון להארכת משך זמן הזכאות לדמי אבטלה ליותר משישה חודשים, ניסיונות כאלה בעבר אומנם הקלו על משקי בית רבים אך מצד שני עודדו אי עבודה ואי פתיחת עסקים חדשים, ובכך עשויים דווקא לעכב את משך ההתאוששות.

ביקורת נוספת קיימת לגבי סוג ההוצאות, רוב ההוצאות בתוכנית יופנו לתשתיות ולמורים, שני תחומים שמניבים פירות רק לאחר מספר שנים, תקופת זמן שאנו כבר מקווים להיות מחוץ למשבר.

למרות הביקורת הרבה שרק חלק ממנה הוצג, נראה שלא הייתה ברירה, הכלכלה האמריקאית תקועה כבר יותר מידי זמן וגם אם הייתה ברירה כלכלית ברור שלא הייתה ברירה פוליטית. הבחירות מתקרבות ואובמה היה צריך לנסות לעצור את הירידה המתמשכת בתמיכה במדיניותו. אנו כן מעריכים שהתוכנית תצליח להוריד מעט את שיעור האבטלה בארה"ב, ולו רק משום שהיא תתמוך בשוק העבודה הציבורי.

עבור המשקיעים, שחיים מציפיות, ניסו קובעי המדיניות לתת מתנה של תוכנית קצת יותר גדולה ממה שציפה השוק, אך גם זה לא עזר. האופטימיות הופנתה לכיוון הדולר, מה שיקשה על היצואנים האמריקאים שגם ככה מתמודדים מול תחרות לא הוגנת מול סין שעושה מניפולציות בשער החליפין ומזייפת מוצרים אמריקאים. בשורה התחתונה קשה לבודד את השפעת הנאום על האופטימיות של השווקים, כשבמקביל נאם אתמול גם יו"ר הפד, ברננקי, ופרסום נתוני מאקרו מאכזבים על הצמיחה ביפן. אך די אם הנאום הצליח להפחית מעט מהפחד ומאי הוודאות, כדי לתרום לשווקים ולכלכלה.