צמיחה מביאה לאי־שוויון?

בעשורים האחרונים חווה המשק הישראלי צמיחה בתמ"ג לצד עלייה חדה באי־השוויון החברתי. אך האם צמיחה כלכלית חייבת ללכת יד ביד עם החרפת אי־השוויון? כדי לבחון את מצב אי־השוויון בין מדינות, ניתן להשתמש במדד ג'יני, המודד אי־שוויון בחלוקת ההכנסות בקרב האוכלוסייה במדינה. הערך 1 פירושו אי־שוויון מוחלט, ואילו הערך 0 פירושו שוויון מוחלט.

בבואנו לבחון את ערכי המדד בשוק הישראלי, אנו מוצאים כי עד שנת 1997 שמר המדד על ערך יציב של 0.33, אך מאז חלה עלייה חדה ל־0.38, המבססת את ישראל כאחת המדינות הפחות שוויוניות מבין מדינות ה־OECD.

אומנם התמ"ג צמח בחדות בין השנים 2000 ל־2010 ומתקרב לרמה הממוצעת ב־OECD, אבל הגידול המקביל שחל במדד אי־השוויון מעיד כי רק חלקים מצומצמים באוכלוסיה נהנים מהצמיחה הזו. ככל שחלקים גדולים יותר בחברה ישתלבו במעגל התעסוקה, ככל שעלות הדיור תהווה שעור נמוך יותר מההוצאה החודשית של המשפחה תוכל הצריכה הפרטית לעלות והתמ"ג יוכל לגדול.

ממשלת ישראל מוכרחה לנצל את השנים הקרובות כדי להביא לבלימת הקוטביות בחברה ולתרגם את צמצום הפערים בחברה להמשך תהליך הצמיחה.

השורה התחתונה: צמיחה כלכלית בשוק חופשי מגבירה את אי־השוויון החברתי, שפוגע בתורו בצמיחה בטווח הארוך.

הכותב עובד במחלקת המחקר של אי.בי.אי