הפתרון של בן דב: הקמת חברת תשתיות תקשורת לאומית

מצבו של שוק ההון המקומי אולי מצוין, אולם לפי היו"ר והבעלים הטרי של חברת פרטנר, אילן בן־דב, בכל מה שקשור לתשתית התקשורת העתידית שלה, למדינת ישראל יש עוד כברת דרך משמעותית לעבור.

בהופעתו הפומבית הראשונה מאז רכש את החברה מידי קרן האצ'יסון הסינית לפני שבועות אחדים, אמר הערב בן־דב בכנס "תחזיות 2010" של "כלכליסט" ואקסלנס בשיתוף תנועת אור, כי הבטחת גישה לתשתית תקשורת נאותה לכל אזרחי המדינה תסייע בצמצום הפערים באוכלוסייה.

"אם אני צריך לקחת נקודה אחת שמדינה צריכה להתמקד בה, הרי שזו התקשורת", אמר בן־דב. "תקשורת היא התשתית, היא מסילת הרכבת החדשה, היא רשת החשמל החדשה, היא זו שיכולה לקחת את המין האנושי שלב אחד קדימה. בתחום הסלולרי אנחנו מהמתקדמים בעולם, אבל במהות, בשביל הרחב שעליו מתבססת התקשורת בעולם הרחב, היום ובעתיד, אנחנו מפגרים".

אילן בן דב ודוד אבנר צילום: עמית שעל

לדברי בן־דב, גם תחילת פריסת התשתיות המתקדמות של בזק ו־HOT, המבטיחה פס רחב במיוחד, אינה מאפשרת לכל האוכלוסייה ליהנות מפס רחב במחיר סביר. כתוצאה מכך נפגעת יכולתו של חלק גדול באוכלוסייה "ליישר קו" עם ההתפתחויות ביתר השווקים.

"בתל אביב או בשכונת דניה יכולים ההורים לשלם 300–400 שקל לספק התשתית, אבל מה קורה בפריפריה? וזו לא חייבת להיות ירוחם, זו יכולה להיות גם פתח תקווה. יש משפחות עם ילדים מוכשרים שלא יכולות להרשות לעצמן אפילו חיבור מינימלי, ואנחנו פשוט מאבדים את הפוטנציאל של הילדים הללו, שהם כמוני וכמוכם".

בהמשך דבריו הציג בן־דב תוכנית מפורטת להגשמת החזון - תוכנית שגיבש מנכ"ל פרטנר, דוד אבנר, וזו אף הוצגה לפני כמה שבועות לשר התקשורת משה כחלון לאחר כניסתו לתפקיד. תוכנית זו משתלבת עם רצונו של כחלון עצמו ליישם את חזון הפס הרחב הזמין לכלל האוכלוסייה, במקביל להגברת התחרות בשוק התקשורת כולו. עיקרי התוכנית כבר הוצגו לראש הממשלה נתניהו, שנתן את אישורו העקרוני לבחון אותה במישור המעשי.

התוכנית: פריסה בחסות המדינה

חלקה הראשון של התוכנית עוסק בהקמת ישות ממשלתית חדשה שתרכז את בעלות המדינה על תשתיות פס רחב קיימות ופוטנציאליות. כיום נמצאות בבעלות המדינה כמה חברות המחזיקות בתשתית פס רחב קיימת, כגון חברת החשמל ורכבת ישראל. אלה פרסו אלפי קילומטרים של סיבים אופטיים לאורכה ולרוחבה של המדינה, כדי לשרת את צורכי התקשורת הפנימיים שלהן.

נוסף על כך, המדינה היא בעלת חברות עם נגישות מיידית לתשתית המסוגלת להכיל ציוד לאספקת פס רחב, כגון רשויות מקומיות, חברת מקורות ואפילו מע"צ.

התוכנית נועדה ליצור מאגר כולל של אותם סיבים אופטיים ושל התשתיות שבתוכן אפשר לפרוס אותם - ולמכור לגופי תקשורת ולגופים אחרים את זכות השימוש בהם. כך ייווצר פס רחב זמין לספקי התקשורת, שגם יוכל לשמש מקור הכנסה למדינה. בעתיד תוכל המדינה להפריט את חברת הפס רחב, ממש כפי שהופרטה בזק. "אנחנו מדברים על הקמת תשתית לאומית שתגביר את התחרות, תוריד את המחירים ותרחיב את רוחב הפס", אמר בן־דב, "אנחנו מדברים על מיקסום שווי הנכסים שבבעלות חברות ממשלתיות, ואנחנו מדברים על יצירת מקומות עבודה".

חלקה השני של התוכנית, שאותה מגבשים כיום במשרד התקשורת, עוסק בהגברת המודעות והצורך לספק פס רחב בקטע הגישה הסופי ללקוח (ה־Last Mile), דהיינו החיבור לבניין המגורים עצמו. לצורך כך שוקלים במשרד התקשורת לאמץ מודל הנהוג בקוריאה, ולפיו הקבלנים עצמם יידרשו להכין תשתית פס רחבה לבניינים חדשים כדי לקבל אישור גמר לסיום הפרויקט.

מונופול הגישה מנהל את השוק

מדובר בתוכנית מורכבת מאוד, המצריכה תיאום בין מספר גדול של גופים, בניית מודלים פיננסיים שיפצו חלק מהם על אובדן היכולת לספק שירותי תקשורת בעצמם (כמו במקרה של חברת החשמל), בניית רגולציה מתאימה, וכמובן מאבק בהתנגדות הצפויה של החברות שמספקות כבר היום שירותי פס רחב.

מלבד אלה, נדמה שמשרד התקשורת ייאלץ להיאבק במשרדים אחרים לצורך הוצאת התוכנית אל הפועל: בנאומו ציין בן־דב עצמו כי ככל הידוע לו, במשרד האוצר הפכו את יכולתה של חברת החשמל לספק שירותי תקשורת לקלף מיקוח במסגרת המשא ומתן על הרפורמה במשק החשמל. סביר להניח שמשרדי הממשלה לא יוותרו בקלות על יכולתם לחסום כל תוכנית המצריכה את שיתוף הפעולה שלהם.

"הפיתרון נמצא מתחת לעץ שלנו", אמר בן־דב. "המחסום הכי גדול הוא בירוקרטיה. מה שצריך הוא שהממשלה תבוא בבוקר, ותגיד 'וואללה, יש פיתרון, בואו נעשה את זה'. הבוקר דיברתי עם השר כחלון, והוא ביקש למסור לכם שהוא תומך בתוכנית והוא יקדם אותה".

עם זאת, התוכניות להגברת נפוצותו של הפס הרחב בישראל אינן יכולות לטפל בבעיה העתידית המסתמנת כנגזר מהצריכה הגדלה וההולכת של תכנים ושירותים מחוץ לישראל: צינור הגישה של שדרת האינטרנט הישראלית מבוצע כיום באמצעות הכבל התת־מימי שפרסה חברת מד־נאוטילוס, המשרתת את כל אזור אגן הים התיכון. מכיוון שמדובר בספק יחיד, קיים תמיד החשש שסכסוך מסחרי עלול להוביל את מד־נאוטילוס להעלות מחירים — ולגרום בכך להעלאת מחירי הגישה לאינטרנט בישראל עצמה. בן־דב טען בנאומו כי על פי תחשיב שהוצג לפניו, כל לקוח פס רחב ישראלי משלם בעקיפין למד־נאוטילוס 20–30 שקל בממוצע, מתוך ההוצאה החודשית שלו על חיבור הפס הרחב.

גורמים במשרד התקשורת טוענים כי תסריט שלפיו מד־נאוטילוס תשתמש בכוחה המונופוליסטי אינו סביר, ולפיכך אין כוונה לפעול כעת בנושא. מלבד זאת, טוענים הגורמים, ההשקעה בפריסת כבלים תת מימיים כתשתית חלופית היא עצומה, ויכולה להתבצע רק בידי גופים פרטיים.