ראיון עם איתן ורטהיימר: "חוזרים לכלכלה האמיתית"

שתיים עשרה שעות לפני הראיון עם איתן ורטהיימר, התקבלה במערכת "כלכליסט" שיחה שהתריעה כי דקות לפני כן פוטרו עשרות עובדים ממפעל ישקר שבגליל. בשיחת טלפון שנערכה עמו מיד לאחר מכן, ורטהיימר נשמע כמי שנעלב מעצם השאלה אם בוצעו פיטורים במפעל. "כשתבואי אליי מחר אסביר לך למה כל כך נפגעתי", אמר, לאחר שהכחיש בכל תוקף את השמועה. למחרת הוא כבר רגוע יותר. ישקר, הוא אומר, אמנם תעשה דיאטה, אך לא תפטר עובדים אלא כמוצא אחרון של ממש: "בינתיים תוכניות העבודה שרירות וקיימות, והזדמנויות רכישה מאותרות כל הזמן", הוא מכריז.

היום, לאחר מימוש בסכום אסטרונומי של 4 מיליארד דולר ורכישה של חברה יפנית לפני כחודשיים בסכום אגדי לא פחות של כמיליארד דולר, נראה שרבים עומדים מהצד ומחכים לנפילתו של ורטהיימר. אלא שורטהיימר, הגם שהוא מודה כי נדהם מעוצמתו של המשבר הפיננסי, לא מתכוון לספק למלעיזים את התענוג.

"החוכמה היא לקנות כשכולם מבוהלים", הוא אומר, "וזה מה שעשינו כשרכשנו את החברה היפנית. שנים עקבנו אחריה וחיכינו עד שההזדמנות תבוא. לאורך כל הדרך אני מחזיק באסטרטגיית רכישה ולא באסטרטגיית מכירה. מכרתי פעם בחיים (80% מישקר לוורן באפט - נ"ס), וזה הספיק לי. מהיום אין לי שום כוונה לממש, רק לרכוש. אבל איך עושים את זה בימים חנוקים כאלה?", זורק ורטהיימר שאלה לחלל האוויר, ומספק באופן מיידי את התשובה - בקלות. "כשהשווקים עולים אנחנו מכוונים את ההגה בהתאם לרצון לגרוף רווחים. כשהשוק יורד אנחנו מתמקדים בלכוון את המכונית כך שתשמור על קופת המזומנים שלנו מלאה. אנחנו יודעים לבצע את המעבר הזה באופן מיידי, ולכן אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות רגועים".

התפיסה שלך מזכירה במשהו את זו של משקיע גדול אחר - וורן באפט, בעל השליטה העיקרי בישקר כיום.

"נכון. אנחנו דומים בהרבה דברים, אך גם שונים באחרים. בדבר אחד יש בינינו זהות מוחלטת — יש לנו אסטרטגיית כניסה ורכישה בלבד. באפט קונה כל יום, כל הזמן. לדעתו זה הזמן לקנות, וגם לדעתי. אנחנו חיים לפי אותם חוקים, אלא שהוא קונה בבורסה ואני לא. יש לי קופת מזומנים מלאה ואני שומר אותה ליום שהתזמון, המחיר והכלה יתאימו לי. גם את זה למדתי מבאפט. איך אני יכול שלא ללמוד ממנו? לא אעז לפספס את ההזדמנות האדירה שניתנה לי בדמות קרבתי אל האיש".

"זה המשבר הכי משמעותי"

לפני כמה חודשים חזר ורטהיימר מסיור בן שבוע עם באפט ברחבי אירופה, להפצת תורתו של המשקיע האגדי בחברות משפחתיות דוגמת ישקר. אז וגם היום, בכל פעם שהיה נזרק השם באפט לאוויר, היה חיוך מתפשט על פניו של ורטהיימר, המתייחס לבאפט כאל מורה נערץ. "תראי אותו", הוא אומר. "כבר שנתיים הוא צועק שהמשבר יבוא. כשבאפט דיבר על המשבר הוא אפילו השתמש במילים 'נשק להשמדה המונית', הוא ידע שזה עומד לקרות".

ואתה ידעת לזהות שאנחנו בפתחו של משבר?

"להגיד שחזיתי את המשבר אני לא יכול, בטח שלא את עוצמתו ובטח שלא את כל החזיתות שאליהן פלש. ודאי שלא חשבתי שהוא יהיה כל כך עוצמתי ובכל כך הרבה חזיתות. אדם עובר בתקופת חייו כמה וכמה משברים, אבל זה ללא ספק הכי גדול, הכי משמעותי והכי גלובלי שאני חוויתי. המשבר הזה לא פוסח כמעט על אף אחד - כולם קונים ומוכרים זה מזה וכולם נפגעים, חזקים וחלשים. אבל גם מבין הנפגעים יש סגמנטים שונים של פגיעה".

למשל?

"יש בלבול שלם בין פרנסות בסיסיות, שאולי יצטמצמו אבל לא ייעלמו מן העולם, לבין תעשיות שיתפוגגו. יש דברים שהם כל כך מוחשיים שהם לא ייעלמו, מה שלא יהיה. אם בניתי בניין, הוא תמיד יהיה שם. אולי אני אסבול מירידת ערך, אולי הוא יהיה שווה היום דולר ולא שניים, אבל הוא עומד על תילו. אותו ההיגיון חל גם על מוצרי מתכת. אולי יקנו היום פחות, אבל הם לא ייעלמו מהעולם. כך גם במזון. כל מה שמוחשי - ישרוד.

"מצד שני, כל העולם הספקולנטי ייעלם. שוק האנרגיה, למשל, הוא שוק צומח, והוא ימשיך לצמוח. הביקוש לחשמל קשיח והפגיעה שם תהיה מינימלית. שוק הרכב, לעומת זאת, נפגע כרגע יותר, אבל אסור לשכוח שאנשים בסופו של דבר ימשיכו לנסוע. הם אולי לא יחליפו היום מכונית, אבל בסוף גם השוק הזה יעלה. יש לי חדשות להרבה אנשים: המשבר הזה ייגמר מוקדם משנוטים לחשוב, כבר במחצית 2009 אני חושב שתהיה התאוששות בחלק מהשווקים, ולקראת סוף השנה הבאה המצב יהיה טוב יותר".

איתן ורטהיימר צילום: שאול גולן

"הבורסה היא לא חזות הכל"

במובן מסוים, אומר ורטהיימר, "ערב המשבר החמדנות שלטה בעולם. אנשים פשוט הגזימו, התחילו להאמין בדברים לא מציאותיים, שגו באשליות. היה ניפוח בלתי סביר של נגזרות ועסקאות והלוואות ומינופים. אנשים התפתו להאמין בדברים שלא היה להם כל בסיס. עכשיו נחזור למציאות, וזה לא כל כך רע".

אתה מתכוון לסוחרים בשוק ההון?

"כן ולא. האשליה הגיעה לכל התחומים, גם בשוק ההון היו מי שפישלו ומי שלא, היו המון פיתויים והיו כאלה שנפלו. אני חושב שבשוק ההון צריך להבחין בין חברות שהעסקים שלהן ריאליים, ואז כל מה שהן סובלות ממנו הוא בסך הכל ירידת ערך כתוצאה מפסיכולוגיה של שוק, לבין חברות שלקחו על עצמן מינופים כל כך גבוהים שהן מצאו היום את המכונית שלהן נטולת דלק.

"בחברות שיש להן פעילות ריאלית שום דבר לא באמת השתנה. אולי הן לא שוות מה שהיו שוות לפני שנה, אבל הן גם לא שוות אפס, ואולי בכלל התמחור של לפני שנה הוא זה שהיה מוגזם. אבל כל מי שלווה יותר מדי כסף בסוף ימצא שהחברה שלו היא כבר לא שלו. האוויר ייצא מהבלון הנפוח של החברות ההלו והן פשוט ייעלמו. אולי זה טוב. אנחנו נחזור לבסיס, Back To The Basics, לדברים האמיתיים שהכרנו פעם ושהסתפקנו בהם והכל היה בסדר. נחזור לכלכלה האמיתית.

"אנשים, התקשורת, השוק, כולם שוגים לחשוב שהבורסה היא חזות כל הכלכלה - ולא כך היא. אחוז החברות הבורסאיות מכלל החברות במשק לא כל כך גדול, ובכל זאת הבורסה היא שמכתיבה את סדר היום ויוצרת לפעמים מצב רוח ותיאוריות שאין להן תימוכין במציאות".

"מה שהיה כבר לא ישוב"

דיברת על הדיאטה שאולי גם ישקר תצטרך להתחיל בה. פיטורי עובדים אתה כמעט שולל, אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

"זה הזמן הכי טוב להתארגן, כי כולם מבינים היום שהדברים השתנו, שמה שהיה פעם אולי כבר לא ישוב. זה זמן מצוין לעצור את המירוץ היומיומי, לבדוק איפה משתפרים, להשקיע בשיווק. חייבים להמשיך ולייצר, להמשיך ולייצא.

"נכון שהיצואנים מזוהים כמי שמקטרים על היחלשות המטבעות כל הזמן, ואני מסכים איתם שצריך לנסות להשיג את התנאים הטובים ביותר ליצוא שלנו, אבל בסופו של דבר קיטורים הם לא תוכנית עבודה, ועם גודל המדינה שלנו אין לנו אפשרות לחדול מיצוא. צריך לחתור למקסימום תנאים, אבל בבוקר פשוט לצאת מהבית וללכת לעבוד. אני הייתי שם דגש היום על כל החלק השיווקי. אתה צריך למכור הכי טוב לתקופה הכי ארוכה שאתה יכול. צריך להשקיע בייצור, אבל פי כמה בשיווק".

יש סיטואציה שתרגום לך בכל זאת לפטר עובדים?

"העובדים זה המקום האחרון שנגיע אליו, יש לנו די מה להוריד מסביב. גם אם המשבר יהיה עמוק יותר וממושך יותר משחשבתי, אנחנו מתכוונים להמשיך את החיים של הגוף שנקרא ישקר בכל מקרה ובכל מצב, גם אם נצטרך בסוף להיפרד מעובדים - ממש כצעד אחרון. כיום אנחנו ממש לא שם. אני בכלל חושב שאולי יש עכשיו חלון הזדמנויות לגייס אנשים טובים".

היית רוצה לראות התערבות ממשלתית?

"כן, בגודל הזה של הבעיה צריך עזרה מלמעלה. אין מנוס מזה. אנשים ימצאו עצמם ללא עבודה, זה ברור, ודווקא זה הזמן שאסור לחדול מלהשקיע באנשים ובתשתיות. זה תפקידה של הממשלה, הכסף של המדינה הוא הכסף של האזרחים. היא זו שצריכה להחליט איך לפזר אותו, לא אני, אבל זה בהחלט הכסף שלנו.

"לא לשפוך כסף על כולם"

"אם בכל זאת שואלים אותי, הייתי אומר שזה בדיוק הזמן שצריך להכשיר בו מקצועית. יש לנו בארץ הרבה מאוד אנשים בלי עבודה, אבל גם הרבה עבודה בלי אנשים, וזו בעיה שצריך לפתור. המפתח הוא להכפיל את ההכנסה לנפש ולהפוך את ההכנסה למבוזרת יותר. צריכים לשנות את סדר היום שלנו ולעזור לאנשים שלא יכולים עכשיו לעזור לעצמם, לכבד את מי שבקרבנו".

אתה חושב שהמדינה צריכה לתת כסף לכל אותם ספקולנטים שלדבריך הבועה שהם יצרו החריבה את השוק?

"אין לי ספק שאנשים נסחפו, אבל צריך להבחין בין מי שלקח כסף של עצמו לבין מי שלקח כסף של אחרים. אי אפשר להיות כלכלה חופשית וגם בולשביקית.

"ארה"ב עושה דבר נבון ומשקיעה בחברות שהיא עומדת להרוויח מהן, ואם היא גם מצילה אותן תוך כדי - מה טוב. גם אצלנו צריך לאמץ את אותה גישה. לאנשים שנמצאים בגיל שהם לא יכולים לעשות סיבוב נוסף - אם בגלל גיל, אם בגלל מוגבלות, ואם בגלל שכשלו בלי להזיק לאחרים — להם צריך לסייע. אני לא אומר שצריך לשפוך כסף על כולם.

"עם זאת, חייבים לזכור שממשלה זו מכונה מסובכת. תהליך קבלת ההחלטות שלה הרבה יותר ארוך. גם בארה"ב, שם כבר החליטו להזרים כספים, בין מועד ההודעה ועד שיקרה שם משהו אמיתי ייקח זמן.

"ממשלות תמיד יהיו צעד אחורה, ואני מקווה שהן לא יאחרו את הרכבת. אנחנו, התעשיינים, האנשים, הם אלה שצריכים להיות צעד קדימה ולעשות את זה מהר. כסף יכול לבוא וללכת, אבל זמן לא חוזר".