אמיר ברנע: "המשבר שינה את תפיסת העולם שלי"

“המשבר הנוכחי שינה את תפיסת העולם שלי, כעת ברור שהשווקים בעולם המערבי אינם יכולים לפעול בלא רגולציה", כך סבור פרופ' אמיר ברנע, אחד המומחים המובילים בישראל בתחומי הבנקאות והמימון. ברנע, שהשתתף ביום חמישי בכנס אילת של פורום ה־CFO, נראה אמנם מחויך, אבל קל להבחין בסימני דאגה העולים מדבריו המנוסחים היטב. בתום שבוע דרמטי בשוקי ההון היה מעניין לשמוע את חוות דעתו של מי שכבר ב־1982 התריע כי מניות הבנקים הישראליים נסחרות הרבה מעל לערכן האמיתי, וניבא את קריסתן.

20 שנה אחר כך העריך ברנע את שוויו של בנק הפועלים וטען שהוא נסחר בחסר. לפני כשנה הוא עזב את את תפקידו כדירקטור חיצוני באותו בנק, על רקע חילוקי דעות עם בעלת השליטה שרי אריסון. באחרונה מונה כחבר ועדת אריאב, שנועדה (כמו ועדת בכר שלפניה) להגדיל את התחרות בשוק ההון.

האם הבנקים בישראל נתונים בסכנת יציבות?

"אין לדעתי בעיה של יציבות לבנקים בישראל. יכולה להתעורר בעיה של מחסור בנזילות - במיוחד אם חברות תנצלנה את קווי האשראי, הן מתוך חשש שבעתיד הקו יוגבל, והן עקב קושי למצות קווי אשראי בחו"ל, במיוחד ממקורות של בנקים להשקעות שקרסו. אני מניח שבנק ישראל יספק נזילות כשזו תידרש".

האם הבנקים מתומחרים בחסר?

"לא בדקתי, ואני ממתין לדו"חות הרבעון השלישי שיחשפו את ההשפעה הישירה של המשבר על תוצאות הבנקים. אני מעריך שתהיה ירידה ברווחיות - כתוצאה מהירידה האחרונה במחירי המניות ואיגרות החוב שמחזיקים הבנקים - אך לא במידה שמצדיקה את הצניחה החדה במחירי המניות שלהם".

מה דעתך על תוכנית הסיוע שהגיש הממשל האמריקאי בסוף השבוע האחרון?

"סדר הגודל של התוכנית, שעתיד לנוע בטווח שבין 500 ל־800 מיליארד דולר (שהם כ־5%-8% מהיקף החוב הציבורי האמריקאי), מלמד עד כמה עמוק המשבר הפיננסי בארצות הברית. לשם השוואה, במונחים ישראליים מדובר בסכום של כ־30–40 מיליארד שקל. האירוע היחיד בתולדות המגזר הפיננסי בישראל שאפשר להשוות אותו למתחולל בארה"ב הוא רכישת מניות הבנקים על ידי המדינה בשנת 1983. כפי שלמהלך ההוא היו השלכות מרחיקות לכת על שוק ההון הישראלי ועל היקף החוב הציבורי, כך יקרה גם עם תוכנית הממשל האמריקאי".

אמיר ברנעצילום: אוראל כהן

ברנע מעריך שתוכנית הסיוע האמריקאית תגדיל את הוצאות המימון הממשלתיות, תעלה את נטל המס וגם את שער הריבית - מה שיביא לפגיעה בצמיחה. עם זאת, נראה שההשפעות השליליות הללו מתגמדות נוכח סכנת המשבר שהתוכנית נועדה לבלום.

הופתעת מאירועי השבוע האחרון בארה"ב?

"אני אופתע אם מישהו יאמר שהוא לא הופתע מהעוצמה ומהמהירות שבה קרסו כמה גופי ענק בארה"ב. אני האמנתי ביכולתם של השווקים לווסת את ההון, ועכשיו שיניתי קצת את דעתי. סוגיית המעורבות של הרגולטור בכוחות השוק היא שאלה פילוסופית עמוקה. אך גם חסידי השוק החופשי רואים שהשווקים אינם מצליחים לפתור את המשבר בעצמם. וכשהשווקים נכשלים, אז הרגולטור צריך להתערב".

וכשברנע מדבר על הרגולטור, הוא נשמע נחרץ ומודאג. הוא מאמין שאם בנקי ההשקעות האמריקאיים היו מפוקחים כמו הבנקים המסחריים, היתה נמנעת קריסתם של בר סטרנס וליהמן ברדרס. בהקשר זה, הוא מונה את חטאם של הבנקאים עצמם.

"המנהלים בבנקים להשקעות מתוגמלים ישירות לפי התוצאות העסקיות שהם משיגים הנמדדות לעומת הממוצע הענפי. לכן, למנהלים יש תמריץ להדגיש רווחיות גם במחיר הגדלת הסיכון. ומכיוון שבנקים להשקעות אינם מפוקחים, ההחלטה האם לקחת סיכון, ובאיזו מידה, היא של המנהל בלבד. היה פה שילוב של עצימת עיניים לנוכח הסיכונים מצד הבנקים ואוזלת יד רגולטורית.

אילו לקחים מהמשבר בארה"ב אפשר ליישם בשוק ההון הישראלי?

"יכול מאוד להיות שרעיון כמו יצירת שוק אשראי משני, שבו עיקר האשראי ממוסחר ונרכש על ידי סקטור חוץ־בנקאי, הפך לפחות רלבנטי לאור לקחי המשבר הנוכחי". לצד זאת, ברנע מאמין שהרגולטור יצטרך לקבוע את מידת האחריות של הדירקטוריונים על נטילת מהלכים מסוכנים, ולחייב אותם לדווח עליהם.

"גם חברות הדירוג", סבור ברנע, "צריכות לעשות חשבון נפש, להפיק לקחים, לשכלל את השקיפות ולדווח על חשיפה לסיכונים".

מדוע ישנו הבדל ברמת הרגולציה המוחלת על בנקים מסחריים לעומת זו החלה על גופים פיננסיים אחרים?

"בעולם ישנם כללים נוקשים לפיקוח על בנקים מסחריים, מתוך הנחה שקריסת בנק כזה תביא לקריסת בנקים נוספים ולפגיעה אנושה במשק. בנקי השקעות, לעומת זאת, משוחררים מפיקוח. אבל אנחנו רואים שכאשר בנק השקעות מתמוטט, יש לכך אותן השפעות כמו להתמוטטות של בנק מסחרי עקב מערכת היחסים המשולבת ביניהם.

"גם אצלנו", ממשיך ברנע, "הרגולציה ביחס לבנקים מסחריים וגופים חוץ־בנקאיים אינה אחידה. הרגולטור מניח שהתמוטטות של בית השקעות, להבדיל מבנק, לא תיצור אפקט דומינו. לדעתי זה לא נכון. הרגולטור צריך לתת את הדעת איך הוא מטפל גם בגופים חוץ־בנקאיים".

ההשוואה לשנת 2002

כשמביטים במה שעוללו המשקיעים למניות הבנקים בשבוע האחרון, אי אפשר שלא להיזכר בשנת 2002. אז, עם התפוצצות בועת ההייטק והמיתון שהגיע בעקבותיה, עלה חשש כי לווים רבים לא יוכלו לפרוע את חובותיהם הבנקאיים. כתוצאה מכך צנחו מניות הבנקים בעשרות אחוזים, עד שהן נסחרו בכמעט חצי מההון העצמי של הבנקים.

ברנע: "בשנת 2002, הגורם העיקרי לתמחור הנמוך של מניות הבנקים היה החשש מהשפעת המיתון על שווי תיק האשראי. כעת איננו נמצאים במיתון, ובעקבות מסקנות ועדת בכר, הבנקים הישראליים גם אינם נושאים במלוא נטל האשראי.

"האשראי הבנקאי יכול להתגמש בתנאי ההחזר אם הלקוח נקלע לקשיים. אבל לעומתו, שוק ההון עובד כמו טייס אוטומטי. אי־עמידה במועדי תשלום מביאה מיד להליכי גבייה משפטיים שיכולים ליצור בעיה לכל הנושים, גם לבנקים. הבנקים אמנם זוכים לקדימות בהסדרי החזרת החוב, אבל היא תיאורטית. ראינו במקרה חפציבה שפתאום בא בית המשפט וקובע סדר נושים שונה לגמרי".

איך אתה מסביר את הצניחה במחירי האג"ח הקונצרניות בשבוע האחרון?

"צריך לשים לב שהירידה במחירי האג"ח קרתה בעיקר אצל חברות הנדל"ן. חלק מהירידה מוצדקת, עקב חששות מבוססים שהחברות לא יעמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמן. אבל חלק אחר של הירידה נובע, בין השאר, מחוסר סחירות בשוק האג"ח הקונצרניות. יש להבין, הבנקים מתקרבים למיצוי מכסת האשראי שהם יכולים להעניק לחברות נדל"ן: לאומי כבר עבר אותה, בנק הפועלים מתקרב אליה, ולכן השוק פוחד. אם הבנקים אינם יכולים להעמיד אשראי לחברות הנדל"ן, מי יספק את הנזילות?

"נוסף על כך אני חייב לציין שהשוק לא עשה סלקציה נכונה של החוב שהנפיקו החברות השונות, אולי באשמת סוכנויות הדירוג, אבל עובדה היא שהשוק מתקן כעת את התמחור של אותן אג"ח. כאשר אג"ח שזכו לדירוג A ומעלה מקנות תשואות של 15%–20% לשנה, ברור שקיים חוסר אמון כלפי חברות הדירוג".

איך מתנהל בנק ישראל עד כה ביחס להיסטריה בשווקים?

"מוקד הסערה טרם הגיע, וסביר להניח שגם לא יגיע, לבנקים הישראליים, לכן לא נדרשה עד כה מעורבות ישירה של בנק ישראל. אני מניח שהנגיד פישר הבטיח לבנקים נזילות אם יהיה צורך בכך. אני מקווה שבנק ישראל יסיק מסקנות לגבי הרגולציה הרצויה לשוק ההון הישראלי, בעיקר בשל חולשת המנהיגות הפוליטית והעובדה שהמשבר ממוקד בסקטור הפיננסי.

"יש לדעתי צורך במערכת אחידה שתכלול את בנק ישראל, הממונה על שוק ההון ורשות ניירות ערך. ההתרשמות שלי היא שהנכונות של בנק ישראל ללכת למערכת מאוחדת שכזו היא מוגבלתנוסף על כך, הבנק צריך להביע את דעתו בצורה ברורה, וכרגע זה לא קורה".