לממונה יש שיניים, אבל אין לו תיאבון
אף שלרשות ההגבלים יש כלים לקידום התחרות בשוק המזון, היא מעדיפה לשלוח את הצרכן להילחם לבד במונופולים הגדולים
- דיויד גילה: לא תרם במשרד
- דיויד גילה: "חרם צרכנים מאורגן זו תופעה מבורכת"
- התעשיינים דורשים להדיח את דיוויד גילה: "הוא לא הממונה על החרמות"
התבטאות זו חריגה לכאורה, במיוחד על רקע מגמת החקיקה של השנים האחרונות, שנועדה להרחיב דווקא את סמכויותיו ויכולותיו של הממונה בקידום התחרות ובהתערבות בכשלי שוק שפוגעים בה.
בפועל נראה כי רשות ההגבלים בחרה להתפרק מסמכויותיה הרחבות, המאפשרות לה לסייע לאותו קהל צרכנים בקידומה של אכיפה פרטית הנוגעת להתנהגותם והתנהלותם של גופים מונופוליסטיים. תחת זאת מעדיפה הרשות לשלוח את הצרכנים לקרב על המחירים — ללא תמיכה וסיוע מצדה.
ללא תמיכתו האקטיבית של הממונה בשוק המזון (באמצעות הכלים שכבר מצויים באמתחתו והוא ממעט להשתמש בהם) כוחם של הצרכנים מוגבל מאוד, בין היתר בשל כמה אלמנטים שבאים לידי ביטוי בחשיפתו העצומה של הצרכן אל אותן ענקיות מזון. האלטרנטיבות של הצרכן הישראלי בשוק מזון שנשלט ברובו בידי ענקיות מזון מונופוליסטיות מצומצמות מאוד.
דיויד גילה בדיון בכנסת על יוקר המחיה צילום: עומר מסינגר
כך למשל, סעיף 43 לחוק ההגבלים העסקיים מאפשר לממונה להוציא קביעה שתשמש בכל הליך משפטי כראיה לכאורה לניצול של בעל מונופול את מעמדו בשוק לרעה. משמעות הדבר היא שהגוף הנפגע יכול לנהל הליך משפטי נגד המונופול הפוגע, כשקביעת הממונה משמשת לו ראיה שהמונופול ניצל את כוחו לרעה, ועל המונופול מוטל להוכיח אחרת. קביעה זו של הממונה עשויה לשמש נדבך מרכזי במה שאמור היה להיות כלי מהותי ועוצמתי בקידומה של "אכיפה פרטית" בעולם העסקי.
והנה, חרף סמכותו האמורה של הממונה וחרף הפרסומים הרבים בדבר כוונתה ונכונותה של רשות ההגבלים העסקיים לסייע בקידומה של אכיפה פרטית בעולם העסקי פעל הממונה והוציא ב־18 השנים האחרונות (מאז חוקק סעיף החוק המדובר) שלוש קביעות בלבד בנוגע לשימוש לרעה בכוח מונופוליסטי בעולם העסקי. האחת בשנת 1997 ביחס לבזק בינלאומי, השנייה בשנת 2007 ביחס לבזק והשלישית בשנת 2013 ביחס לאל"ה (תאגיד איסוף מכלי משקה). שלוש קביעות ותו לא.
מספרן המצומצם של אותן קביעות מעורר תהיות שמא רשות ההגבלים מדירה את רגליה ומצמצמת את סמכויותיה מול המונופולים, ומעדיפה להתפרק מהן ולהאצילן על ציבור הצרכנים. ואם כך הדבר, תפקידה של הרשות טעון מחשבה מחודשת.
רשות ההגבלים העסקיים מצוידת בכלים מהותיים ומשוכללים המאפשרים לה להגן על התחרות החופשית במשק, ובכלל זאת להיות כלי מרכזי בהתנהלות מול מונופולי המזון הדומיננטיים בישראל. מן הראוי שסמכויות רחבות אלה, שמצויות בארסנל הרשות כבר יותר מעשור (ומעלות שם אבק), יתורגמו על ידי הרשות והממונה לאכיפה האזרחית הנוגעת לאותם המונופולים.
