$
פרסום ושיווק

ראיון כלכליסט

שיעור נוקב בתקשורת: "צריך לאפשר לערוץ 10 למות בכבוד"

ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר, מומחית מובילה להסדרת שוק התקשורת, תוקפת את דרישת השר ארדן מקשת ורשת לוותר על המותג ערוץ 2: "יוביל לשני ערוצים מוחלשים שנתונים לחסדי הפוליטיקאים". היא מעדיפה "ערוץ אחד חזק ואחד חלש שנהנה מפחות רגולציה"

אופיר דור 10:5214.09.14
"עיוות על גבי עיוות", כך מכנה ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר את תזכיר החוק לפיצול מוקדם של ערוץ 2 שמוביל שר התקשורת גלעד ארדן. לפי תזכיר החוק המדובר, שיעלה לדיון בכנסת במושב שייפתח בסוף החודש הבא, יחויבו קשת ורשת לעזוב את אפיק 22 המוכר ולעבור לשדר בערוצים עצמאיים של שבעה ימים עם חברת חדשות נפרדת כבר באפריל 2015.

 

התזכיר אמנם זוכה לתמיכה רחבה בקרב משרדי הממשלה, כולל משרד האוצר, משרד המשפטים והממונה על הגבלים עסקיים, אך שוורץ־אלטשולר - חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מרצה באוניברסיטה העברית ומומחית מובילה להסדרת שוק התקשורת והמדיה החדשה - סבורה שכל הרציונל העומד מאחוריו מוטעה.

 

"התראה קצרה מדי"

 

"העיוות הראשוני הוא בהחלטה שהתקבלה בתקופת השר משה כחלון לאסור את השימוש באפיק 22", אומרת שוורץ־אלטשולר. יש אמנם הילה סביב המותג משה כחלון, אבל לא כל מה שהוא עשה היה נכון, ובמקרה הזה מדובר בטעות שארדן לא חייב לשמר. העיוות הנוסף בתזכיר הוא שאנחנו כופים על קשת ורשת לצאת לערוצים נפרדים, מהלך שצריך להתכונן לו שלוש שנים מראש, בהתראה של כמה חודשים בלבד. לאור שני גורמים אלו, קיימת סכנה ממשית שנגיע בסוף למצב של שניים ואפילו שלושה שחקנים חלשים אם ערוץ 10 ימשיך להתקיים".

 

יש אמנם הילה סביב המותג משה כחלון, אבל לא כל מה שהוא עשה היה נכון, ובמקרה הזה מדובר בטעות שארדן לא חייב לשמר" יש אמנם הילה סביב המותג משה כחלון, אבל לא כל מה שהוא עשה היה נכון, ובמקרה הזה מדובר בטעות שארדן לא חייב לשמר" צילום: אוראל כהן

 

לתפיסת כחלון ולתפיסת רבים אחרים, אפיק 22 מרכז כל כך הרבה כוח מונופוליסטי כך שרק לאחר שהוא יפונה, ניתן יהיה ליצור תחרות הוגנת ושוויונית בין שני ערוצים מסחריים מבוססים או יותר.

 

"המחשבה שאפשר להחזיק שני ערוצים מסחריים עם חבילת המחויבויות הרגולטורית הקיימת היום היא פנטזיונרית לכל היותר, והניסיון עם ערוצים 2 ו־10 מוכיח את זה מעל לכל ספק. החשש מריכוזיות בתקשורת מוצדק ואמיתי, אבל המצב ההפוך שבו יהיו 3–2 ערוצים חלשים ומקרטעים אינו בהכרח פחות מאיים. אנחנו מפחדים כל כך מהעוצמה של המותג ערוץ 2 עד שאנחנו מוכנים להפסיד את כל הכסף שהושקע בו, העיקר שיהיו שני שחקנים מתחרים, אבל לא בטוח בכלל ששני ערוצים חלשים שנתונים לחסדי הפוליטיקאים יגנו על האינטרסים הציבורי של יצירת פלורליזם של דעות וקידום היצירה הישראלית".

 

אז איך את מציעה לתקן את אותו העיוות שאת רואה בתזכיר החוק?

"מודל יותר ריאלי לשאוף אליו בשוק התקשורת בישראל הוא יצירת שני ערוצים, אחד חזק ומרכזי והשני קטן ונישתי יותר. לא השתכנעתי ששני ערוצים חלשים יוכלו לבקר את השלטון יותר טוב מאשר ערוץ אחד חזק ואחד קטן יותר. ההצעה שלי היא לערוך התמחרות על אפיק 22 בין קשת ורשת.

 

האפיק הזה שווה הרבה מאוד כסף ואת הכסף שיגויס בהתמחרות צריך להפנות ליצירה מקורית. הזכיין שיישאר בערוץ 2 יקבל אמנם הרבה כוח לידים אבל גם ישלם על זה הרבה כסף, ולזכיין השני צריך יהיה לאפשר לקבל ערוץ אחר ולהוריד ממנו כמות גדולה של מחויבויות. ניסינו להחזיק שני ערוצים עם חבילת מחויבויות גדולה וראינו שזה נכשל. המודל של שחקן חזק עם חבילת מחויבויות גדולה ואחד קטן יותר עם חבילה יותר קטנה הוא תכנון יותר רציונלי של השוק".

 

  צילום: עמית שאבי

 

עמדתה של שוורץ־אלטשולר מנוגדת למסקנות של עבודות כלכליות שבוצעו בשוק הטלוויזיה. לפי עבודה כלכלית שביצעה פירמת הייעוץ גיזה זינגר אבן עבור הרשות השנייה, והתפרסמה לראשונה ב"כלכליסט", במקרה של שני ערוצים שיחלקו את השוק באופן כמעט שווה, שניהם ירשמו רווח תפעולי חיובי. למעשה, השאלה שהטרידה את הרשות השנייה בשנה האחרונה היתה בכלל האם יש מקום לשלושה ערוצים מסחריים או רק לשניים.

שוורץ־אלטשולר לא מתרגשת ממסקנות אלו: "עבודות כלכליות דומות נעשו גם כשערוץ 10 התחיל לפעול, והן הוכיחו את עצמן כלא מבוססות. העבודות האלו הן אף פעם לא אובייקטיביות ב־100% ומאוד תלויות במי הזמין אותן ומה האינטרסים שלו וכבר נכווינו בעבר מהתבססות עליהן. צריך

 

להביא בחשבון גם שהמשק הישראלי נכנס עכשיו, ככל הנראה, לתקופה של מיתון ותקציב הפרסום עלול לקטון. ההוכחה הטובה ביותר היא שערוץ 10 לא מצליח למצוא משקיע ואף אחד לא מוכן לשים כסף עליו. זה מראה שגם בשוק מבינים שאין מקום לשני ערוצים".

 

"לקחת את החדשות"

 

אם בנושא הטיפול במותג ערוץ 2 חולקת שוורץ־אלטשולר על דרך הפעולה שמאמץ ארדן, בכל הנוגע לערוץ 10 נראה שהם רואים את הדברים באופן דומה מאוד. ארדן נוטה להתנגד להארכת הזיכיון של ערוץ 10 מעבר לסוף השנה הנוכחית, במידה שהוא לא מוצא משקיע ועומד בקריטריונים לקבלת רישיון ל־15 שנים נוספות. "צריך לאפשר לערוץ 10 למות בכבוד ולהודות שהוא קורס לא באשמת הרגולטור אלא בגלל שאף אחד לא מוכן לשפוך עליו כסף", פוסקת שוורץ־אלטשולר. "מוכרים לנו סיפורים על החשיבות של ערוץ 10, אבל מי שחשובה באמת זאת רק חברת החדשות שלו ולא הערוץ שמייצר את 'היפה והחנון', 'מעושרות' ועוד ריאליטי סוג ב'. את חברת החדשות שלו יכול הזכיין שלא יזכה באפיק 22 לקחת כמו שהיא. צריך לומר את האמת שערוץ 10 כשל למרות חברת החדשות המצוינת שלו".

 

גם בערוץ 10 מבינים היום שהם צריכים להיות ערוץ קטן ונישתי יותר. אולי מגיעה להם עוד הזדמנות להצליח במודל רזה לאור המחויבויות הרגולטוריות הלא ריאליות שהוטלו עליהם לאורך השנים?

 

"היינו בסיפור הזה כבר חמש או שש פעמים. הבעיה של ערוץ 10 היא שאין אף איש עסקים שמוכן לעמוד מאחוריו, ואין שום היגיון בלהמשיך להחזיק אותו בהחייאה מלאכותית לעוד שנה. יותר נכון בשלב הזה להסתכל על רשת וקשת כשני שחקנים עתידיים. במקרה של ערוץ 10, יכול להיות שהיו פה אנשים מלאי כוונות טובות שקיבלו החלטות ניהוליות שגויות כמו לנסות להיות התאום של ערוץ 2 במקום לבדל את עצמם ולכן לא הצליחו לשרוד.

 

בנוסף, בעבר המחשבה היתה שמיליארד השקלים שהולכים לשידור ציבורי נזרקים למעשה לפח, ולכן כל האחריות לקידום היצירה הישראלית ומגוון הדעות מוטל על הערוצים המסחריים, כך שאסור לתת לערוץ 10 להיסגר ולהישאר עם מתחרה אחד בשוק. אולם היום כשנראה שאנחנו הולכים לכיוון שידור ציבורי מתפקד, הוא צריך להיות המקור הראשון ליצירת הפקה ישראלית, והגיוני לכוון לכך שיהיו כאן ערוץ ציבורי אחד שיהיה במידה מסוימת השופר של הממלכה וערוץ שני פרטי שהוא השופר של בעלי ההון, כששניהם מתחרים זה בזה".

 

שוורץ־אלטשולר חברה בוועדת שכטר הדנה בימים אלה בתכנון מחדש של הרגולציה על שידורי טלוויזיה בישראל. הוועדה הגישה המלצות ביניים לפני כחודש וצפויה להגיש את מסקנותיה הסופיות בתוך חודשיים. היא מדברת על שבר רגולטורי חמור מאוד בתחום הפיקוח על הטלוויזיה המסחרית בישראל, והדוגמה העדכנית ביותר לכך לדבריה היא "המרד" שעליו הכריזו קשת ורשת, שבמסגרתו הן הפסיקו לשלם דמי זיכיון לרשות השנייה החל מ־1 ביוני.

 

"אם להודות על האמת, הרעיון של רגולטור עצמאי כמו הרשות השנייה שנמצא מחוץ לשירות המדינה לא עובד בישראל אפילו שזה הדגם המצליח בעולם", היא אומרת. "הידיעה של קשת ורשת כי הן ממנות את הרגולטור באמצעות דמי הזיכיון שלהן יוצרת מצב מאוד בעייתי. אולי עדיף שהרגולטור כבר יהיה עובד מדינה ולא עובד של קשת. גם הרעיון של מועצה שמורכבת מנציגי ציבור כמו מועצת הרשות השנייה פשט את הרגל. אלו מועצות שהחברים בהם הם מינויים פוליטיים למחצה ומביאים איתם הרבה מאוד אינטרסים".

 

השחקנים בשוק מרבים להתלונן על עודף הרגולציה בשוק הטלוויזיה, זה באמת המצב?

"מצד אחד, יש עודף רגולציה שאין לה אח ורע בעולם, אבל מצד שני, נוצר כאן מצב בלתי נסבל שבו המחויבויות נמחקות לשחקנים שוב ושוב על ידי הפוליטיקאים בוועדת כלכלה של הכנסת. זה מצב בלתי נסבל מבחינת שלטון החוק. השחקנים באים אל הפוליטיקאים במקום לבוא אל הרגולטור, וכך נוצר בדיוק הטנגו של הון ושלטון. סיבובי ערוץ 10, ההחייאות המלאכותיות שלו בכנסת פעם אחר פעם וההקלות שניתנו לו שוב ושוב - כל אלו היו מסמרים בארון הקבורה של היכולת להשית רגולציה על שוק הטלוויזיה".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x