סופר-מכשול: ארוכה הדרך למרכול, ועדת קדמי רוצה לקצר אותה

סעיף קטן שמתחבא בתוך המלצות ועדת קדמי לבחינת שוק המזון עוסק באחת הבעיות הגדולות שאיתה מתמודדות הרשתות הקטנות: המכשולים הבירוקרטיים. כיום, קמעונאי שרוצה לפתוח חנות מזון של יותר מ־500 מ"ר נדרש ל־20 אישורים שונים לצורך קבלת רישיון עסק מהרשות המקומית. לכן, ההערכות בענף הן שיותר מ־90% מהסניפים נפתחים ללא רישוי ובכך עוברים על החוק.

סניפים במקום חסמים

ועדת קדמי מבקשת להקל בחסמים הבירוקרטיים כדי לעודד את התחרות ולחזק את הגופים הקטנים על חשבון ענקיות הקמעונאות שופרסל ומגה. מבחינת קדמי, המשוואה היא פשוטה: פחות בירוקרטיה שווה יותר סניפים, כלומר יותר תחרות ופחות העלאות מחירים לא סבירות. אלא שכמו סעיפים רבים אחרים בדו"ח קדמי, גם סעיף זה מסתפק באמירה כללית ("הסרת חסמים מינהלתיים, כגון קיצור משך הזמן הנדרש לקבלת האישורים הנדרשים לפתיחת חנויות מזון קמעונאיות חדשות"). למרות זאת, קמעונאים קטנים ששוחחו אתמול עם "כלכליסט" לא הסתירו את קורת רוחם מהסעיף.

"קל יותר להוציא רישיון טיס על חללית מאשר רישיון עסק במדינת ישראל", אמר אתמול ל"כלכליסט" רמי לוי, המנהל והבעלים של רשת חנויות המזון הקרויה על שמו. "החסמים הבירוקרטיים הללו הם בכל התחומים, ואם יטפלו בזה, ההשלכה של זה שווה פי 1,000 מכל שאר המלצות ועדת קדמי. זה המקור האמיתי של יוקר המחיה".

רמי לוי. "קל יותר להוציא רישיון טיס על חללית מאשר רישיון עסק במדינת ישראל" צילום: עומר מסינגר

יוסי שליו, ראש אגף הסחר והשיווק של טיב טעם, אמר כי "יזם בתחום המזון צריך לטרטר את עצמו ולהתקשקש עם הרבה מאוד גורמים נפרדים, חלקם בודקים את אותם אלמנטים. מדובר בפקידים שהיום הם בעבודה ומחר לא, מי יכול לעמוד בדברים האלה? בדרך כלל גופים גדולים ומסודרים, שיודעים להתמודד עם הרשויות. אם באים לעירייה גורם גדול וגורם קטן, פרטי, מי יקבל יחס טוב יותר? מי יקבל יחס סלחני יותר? כלפי מי יגלו יותר אורך רוח?".

רני צים. "אם היה מנגנון ארצי שמאפשר להשלים את האישורים בתוך חצי שנה, היו הרבה יותר חנויות" צילום: חגית כפרי

רני צים, מבעלי השליטה בכמעט חינם, מוסיף כי "לרשויות המקומיות יש משקל רב בתהליך הזה וזה מקשה מאוד על פתיחה של סופרמרקטים. אם היה מנגנון ארצי ומסודר שמאפשר להשלים את הכל בתוך חצי שנה - זה היה מגביר את התחרות והיו הרבה יותר חנויות. להתנהל מול רשויות זה תהליך קשה מאוד. לפקידים אין רגש ללוחות זמנים וזה משפיע מאוד".

מה המשמעות של רגישות ללוחות זמנים? לוי מסביר כי "אחרי כל הבירוקרטיה, יש גם התנהלות מול עסקים. אני צריך לנתב אלף דברים לאותה נקודה. לדוגמה, המשטרה מבטיחה לתת לי אישור בתאריך מסוים, ואני מסתמך עליה. אם היא משנה את דעתה, אני נתקע עם מוצרי חלב ובשר על המדפים, ועם 150 עובדים שצריך לשלם להם משכורות. גם אם משרד הבריאות והמשטרה מאשרים את התוכניות שלי, הם לא חותמים עד שאתה לא פותח את החנות, אבל אני לא יכול לפתוח סופרמרקט עם מדפים ריקים.

"אתה עובר שבעה מדורי גיהינום, תלוי בעשרות פקידים שונים. לפעמים כיבוי אש מבקש לשים דלת במקום מסוים ואז המשטרה באה ואומרת שזה מסוכן. עיכוב של שבועיים מכל גוף וכבר הגעת לשנה. חברת חשמל לא נותנת חשמל אם אין טופס 4, ואין טופס 4 בלי חתימה של משרד הבריאות. הדברים האלה מייקרים מאוד את עלויות הפתיחה של העסק, ובסופו של דבר, בלית ברירה, אתה פותח עסק בלי רישיון. צריכים לרכז הכל דרך גוף אחד, שלא נהיה תלויים בפקידים שכל אחד מהם קם בבוקר עם מצב רוח אחר".

אופנה ופלאפל

מובן שהאישורים הללו אינם רק נחלתם של הסופרמרקטים: כמעט כל עסק בתחום המזון נדרש לאישורים, אלא שהמרכולים נדרשים למספר גדול יותר - גם בגלל גודלם וגם בגלל ההיבטים הבריאותיים והתברואתיים של עיסוקם.

לעומת 20 האישורים הנדרשים מסופרמרקט בגודל של 500 מ"ר ומעלה, חנות אופנה בתל אביב על שטח של פחות מ־500 מ"ר יכולה להיפתח בלי אישור עסק אחד. כשמדובר בדוכן פלאפל, הסיפור כבר שונה.

אגב, הביקורת של הקמעונאים אינה על האישורים עצמם, אלא על חוסר התיאום, על הכפילויות בין הגופים הבודקים (כך למשל נדרש אישור של המשרד להגנת הסביבה ובמקביל גם של מחלקת איכות הסביבה בכל עירייה) ועל הדרישות המתחלפות. מבחינתם, המשמעות של כל עיכוב בפתיחת החנות היא אדירה, ולכן כל כך הרבה חברות, גם הגדולות, פשוט פותחות את הסניפים בלי רישיון. אין ספק שריכוז האישורים על ידי גוף אחד יוכל לייצר חיסכון גדול במשאבים של הקמעונאים, שעשוי להתגלגל גם לצרכן בשוק תחרותי.