דש: "עליית מחירי המזון בישראל חריגה ולא יכולה להיות מוסברת בעליית מחירי הסחורות"

"יחסית לסביבת האינפלציה הכללית, מחירי המזון בישראל עלו בשיעור הגבוה ביותר כמעט בעשור האחרון. רק סין עקפה את ישראל בפער קטן מבין מדינות ה-OECD. כל יתר המדינות נמצאות הרחק מאחור. תמונה זו מדגימה באופן חד משמעי שעליית מחירי המזון בישראל בעשור האחרון הייתה חריגה ואינה יכולה להיות מוסברת ע"י עלייה במחירי הסחורות, אשר משפיעה על כולם", כך כותב אלכס זבז'ינסקי מדש בעבודה הבוחנת את עליית מחירי המזון בישראל.

עם זאת, זבז'ינסקי מסייג את דבריו בכך שההוצאה על מזון בישראל ביחס לתוצר לנפש נמוכה יחסית ועומדת על 17%. "הנתונים מעידים שהמזון בישראל עדיין לא הכי יקר. מצד שני, יתכן שהמשקל הנמוך יחסית של ההוצאה על מזון נובע מכך שהאזרח הישראלי מוציא הרבה מאוד כסף על הוצאה חיונית אחרת - קורת גג, שמהווה כרבע מסל הצריכה שלו. כידוע, מחירי הדירות זינקו בשיעור חד בשנים האחרונות ומותירים פחות אפשרויות תמרון לאזרח שמנסה לגמור את החודש. המסקנה הנוספת שמתבקשת מהניתוח, הינה שהתייחסות אל הממוצע תמיד בעייתית במציאות החברתית בישראל, שבה קיימים פערים חברתיים מאוד גדולים. השכבות החלשות כל כך רחוקות מן הממוצע, שהוא כמעט אינו משקף את מצבם כלל. אלה נאלצות להוציא על מזון חלק הולך וגדל מההכנסה, וכמובן שההתייקרות החדה של המזון ביחס לסל הצריכה הכללי פוגעת בהם בצורה הקשה ביותר".

על ה"אשמים" בעליית מחירי המזון לצרכנים כותב זבז'ינסקי כי "אם בוחנים את התפתחות מחירי התשומות החקלאיות, תפוקות מפעלי המזון ומחירי המזון לצרכן בישראל, מגלים כי העשור האחרון נחלק לשלוש תקופות. עד שנת 2005, מחירי המזון לצרכן בישראל עלו בקצב הרבה יותר איטי מאשר המחירים של החקלאים ויצרני המזון. בשנים 2005-2008, קצב עליות המחירים בשלושת המגזרים המשתתפים בשרשרת המזון, היה די דומה.

"לבסוף, בשלוש השנים האחרונות התמונה השתנתה, ומחירי המזון לצרכן החלו לעלות בקצב הרבה יותר גבוה מאשר מחירי התשומות בענף החקלאות ומחירי התפוקות של מפעלי המזון. כדאי לשים לב לכך שמחירי התשומות לחקלאים ומחירי התפוקה של מפעלי המזון עלו בשלוש השנים האחרונות בשיעור דומה. כלומר נוצר פער בין המחירים בהם מכרו מפעלי המזון לבין המחירים לצרכן ברשתות השיווק. המסקנה שעולה מהממצא הזה, מעידה על כך שעל הצרכן "גולגלה" התייקרות במחירי המזון מעבר לרמה הנובעת מעלייה בעלות התשומות בשרשרת ייצור המזון עד למדף בסופר. מי שהרוויח הכי הרבה על חשבון הצרכן היו, כנראה, רשתות שיווק המזון, שהעלו את המחירים בשיעור אף גבוה יותר מן ההתייקרות הקשורה בעליית מחירי תוצרת של מפעלי המזון. עם זאת, אין צורך לרחם על יצרני המזון. גם הם גזרו קופון והרוויחו בשקלים יותר מבעבר, אך הקופון של היצרנים היה לפחות סביר בדומה למתרחש באירופה".