הרשות מעדיפה התקוממות עממית
ההנהגה הפלסטינית יודעת שהתפרצות רחבה תמוטט את הרשות, ופועלת נגד שימוש בנשק חם
ההנחייה להימנע מנשק חם היא ניסיון ההנהגה בראשות היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן) לכוון את המחאה לאפיקים עממיים ולהימנע מאינתיפאדה "צבאית" של ירי והתאבדויות. מצב זה עלול להוביל לחורבן כלכלי, כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה והשנייה, שאחריהן נדרשו לממשלה ברמאללה שנים ארוכות להתאושש. גם חמאס בעזה מפרסם הודעות תמיכה באינתיפאדת הסכינים, אבל מונע ירי של טילים ורקטות.
פלסטיני זורק בקבוק תבערה על כוחות ישראלים בבית עומר ליד חברון צילום: איי אף פי
האבטלה והייאוש דוחפים להתקוממות
מצבה הקשה של הכלכלה הפלסטינית הוא גם אחד הגורמים להתפרצות הנוכחית. הגידול הניכר בנוכחות הישראלית בגדה ובמזרח ירושלים (כמעט פי ארבעה מהאינתיפאדה הראשונה ופי שניים מהאינתיפאדה השנייה) הוביל לשליטה ישראלית מלאה בשטחי C, שהם כ־%60 מהגדה.
ולכן התקשורת הפלסטינית מתארת את הציבור הערבי בגדה כנתון במובלעות מסוגרות הפוגעות באפשרויות ההשתכרות שלהם. כמיליון צעירים פלסטינים בגדה ובעזה הם בני 15–30; בעזה רובם מובטלים, וגם בגדה מתקשים המשכילים למצוא מקום עבודה הולם.
המצב התקוע הוביל לשינוי פוליטי ולהתגברות האהדה לחמאס על חשבון אבו מאזן והפתח, שדרכם המדינית נקלעה למבוי סתום. בנאומו באו"ם דיבר אבו מאזן על נכונות לחיות כ"מדינה תחת כיבוש". הוא משדר לעמו: נמאס לי, והייאוש שלו מקרין לציבור הרחב ומוביל להתקוממות.
מפחדים לקרוס כמו סוריה או עיראק
קשה לדעת כמה זמן המצב הזה יכול להימשך כך. בשטחים הפלסטיניים, הרבה יותר מבישראל, חוששים מהשפעות של התפרצות רחבת ממדים. הפלסטינים עוקבים אחר שפיכות הדמים בסוריה ובעיראק ואחרי המצוקות, הפליטים וההתמוטטות המדינית והכלכלית של אחיהם הערבים במדינות הסמוכות. כל זאת מביא את הציבור, וההנהגה הפלסטינית, לנקוט משנה זהירות.
