המרחק בין הרצוי, המצוי ורה"מ

מבחינה כלכלית שלושה שחקנים אינם תחרות מושלמת (תשאלו את חברות הסלולר), אבל זה עדיף על כלום. עובדה, כשליצחק תשובה ולנובל אנרג'י היתה תחרות מצד המצרים, המחירים היו נמוכים יותר.

עם מה היינו יכולים לחיות

ואולם, כל זה רק חלומות ורודים. שילוב של מזל רע (הגז המצרי שנעלם והעובדה שאף אחד אחר לא מצא עוד גז מול חופי ישראל) ושל מחדלי ממשלה (רשות ההגבלים אפשרה למונופול להיווצר ואז לא החליטה מה לעשות בו) יצר מציאות שבה המונופול הוא עובדה מוגמרת.

בנימין נתניהו ויצחק תשובה על רקע מאגר תמר

היינו יכולים לחיות עם מצב שבו הממשלה מגבילה איכשהו את המונופול בשביל לנסות לצמצם את התלות האסטרטגית והכלכלית בו, שבאה לידי ביטוי במחירים מופקעים שכולנו משלמים ונמשיך לשלם. מבחינה אסטרטגית המדינה היתה יכולה לחייב את חברות הגז למתוח צינור נוסף לפחות מאחד ממאגרי הגז האחרים - לווייתן או תמר - או לממן הנחת צינור כזה בעצמה (עניין של 1–2 מיליארד דולר על פני כמה שנים, כסף קטן לעומת ההסכמים הקואליציוניים).

מבחינה כלכלית אפשר היה לצמצם את כוחו של המונופול כדי להוריד מחירים באחת משתי דרכים (או בשילובן): שהמדינה תפעל בשביל שלווייתן או תמר יהיו בשליטה של שחקן אחר לחלוטין, כך שיהיו לפחות שני מאגרים גדולים שיתחרו זה בזה, או שהיא תתערב בכל דרך שהיא רואה לנכון - תגביל את המחיר, תצמידו למחיר העולמי (למשל, לנפט) או שפשוט תקנה את כל הגז בעצמה עבור התעשייה הישראלית. ויש מודלים נוספים.

על מה נתניהו עומד לחתום

עם זאת, נתניהו הולך על האפשרות השלישית - תקווה. תקווה שתהיה תחרות, תקווה שהמחירים יסתדרו. זו רק תקווה משום שלפי המתווה הממשלתי, נובל תישאר השחקנית המשמעותית ביותר גם בתמר וגם בלווייתן, והסיכוי שהיא תתחרה בעצמה ותוריד מחירים נראה דמיוני.

תשובה הוא לא הסיפור העיקרי פה. הוא רק משקיע פיננסי, וכבר ביום שבו הממונה על הגבלים עסקיים הודיע שהוא חוזר בו מההסכם שעמד לחתום עם חברות הגז אמר תשובה שיהיה מוכן לוותר על אחזקתו במאגר תמר, כי הרווח הגדול מחכה לו עכשיו בלווייתן.

הסיפור האמיתי הוא נובל אנרג'י. נתניהו מתבטל בפני החברה האמריקאית ומאפשר לה להישאר מונופול דה־פקטו. ואם נתניהו והממשלה לא מצליחים לעמוד בפני הכוח של נובל אנרג'י כיום, הסיכוי שיוכלו לעמוד מולו בעוד 5–10 שנים אפסי ממש.

אז מדוע נתניהו מסכים רק להגבלת מחירים קצרת טווח, וגם היא רק בהסכמת חברות הגז? הרי היתה על השולחן הצעה של אגף התקציבים ומשרד הכלכלה שביקשה להטיל הגבלת מחירים מעט קשוחה יותר לטווח הקצר. למה לא לבחור לפחות בה? לנתניהו הפתרונים.

מבחינה אסטרטגית התלות במונופול עלולה להימשך. המדינה לא מתכוונת לממן הנחת צינור נוסף, ואם לשפוט לפי מחדלי העבר, אין הרבה סיכוי שיימתחו צינורות נוספים מהמאגרים האחרים אל החוף. בשורה התחתונה המתווה שנתניהו עומד לחתום עליו ינציח את כוחו של המונופול. המדינה תהיה תלויה בו עוד יותר בעתיד, המחירים לא יירדו, לוחות הזמנים לא יהיו מחייבים וכל פגיעה בצינור תסכן את אספקת הגז למשק.