החיסכון של צה"ל במעבר לענן התאייד

שמעו סיפור. צה"ל מתכוון לעבור לענן. כמו שארגונים אחרים מחליטים להפסיק להחזיק (או לשכור) שרתי מחשבים משל עצמם ולהעלות את המסמכים והחומרים שלהם לשרת מחשב מרכזי ברשת (כלומר, ענן), כך גם בצה"ל. הם קוראים לזה ענן צה"לי, וזה יקרה במסגרת פינוי בסיסי צה"ל ממרכז הארץ והקמת בסיסים חדשים בדרום.

בימים אלה עובדים בצה"ל על המכרז לגוף שינהל ויתפעל את הפרויקט הזה. הכלכלנים של צה"ל כבר הכינו את המצגות שמתארות את הפרויקט, וגם הצליחו להעריך כמה הוא יחסוך לצבא. אלא שעל פי מידע שהגיע ל"כלכליסט", ככל שהמצגות האלה הוצגו לדרגים בכירים יותר, וככל שהזמן חלף, כך ההערכות לחיסכון תקציבי נעלמו להן והתחלפו באמירות עמומות.

זה הולך כך: בחודש יולי 2014 הוצגה למפקד לוט"ם (היחידה לטכנולוגיית תקשוב ומידע בצה"ל) הערכה פנימית של צה"ל שלפיה המעבר לענן יחסוך כ־400 מיליון שקל. חודש לאחר מכן, באוגוסט 2014, בהצגה שנעשתה בפני ראש אגף התקשוב (כלומר, הדרג שמעל מפקד לוט"ם), ההערכה הכספית הזאת כבר נעלמה. במקומה נכתב רק משפט כללי שעל פיו המעבר לענן הצה"לי יהיה מקור התייעלות משמעותי בתחום תשתיות המחשוב (בגלל היעדר הצורך להשקיע בשרתי מחשבים).

כוחות צה"ל בצוק איתן צילום: אי פי איי

באותה המצגת לראש אגף התקשוב צוין כי המעבר לענן יחסוך כסף גם בתחום הבינוי, משום שהמתקנים שמשמשים את תשתיות המחשוב יוכלו להיות צנועים בהרבה. על פי אותה הערכה, החיסכון נאמד ב־1.4 מיליארד שקל.

חצי שנה לאחר מכן, במרץ 2015, כשאותה העבודה הוצגה לדרג גבוה יותר, ראש אגף התכנון בצה"ל, הערכת החיסכון פשוט נעלמה מן המצגת. במסגרת זאת נכתב רק כי עדיין יש להבין את מלוא המשמעויות התקציביות בנוגע למתקנים הפיזיים שנבנים לצורך מעבר צה"ל לדרום. ומה קרה ל־1.4 מיליארד? התאיידו.

בשורה התחתונה, במצגות לדרגים הזוטרים יותר הוערך כי הפרויקט כולו יחסוך לצה"ל כמעט 2 מיליארד שקל (בפריסה לכמה שנים), אך במצגות לדרגים הבכירים ההערכות האלה נעלמו. עכשיו נותר להבין למה.

על פי מידע שהגיע ל"כלכליסט", ההסבר פשוט: ניסיון לחסוך כסף ולהשתמש בכסף הפנוי לפרויקטים אחרים. אם זה נשמע כמו התייעלות לשמה, הרי שזה מטעה משהו, שכן הפרויקט הזה אמור להיות ממומן בתוספות תקציב שיינתנו לצה"ל לטובת מימון פינוי הבסיסים והעתקתם לדרום, ולא בתקציב השוטף של משרד הביטחון. כלומר, אם הכסף הזה יכול להיחסך, הוא עשוי לשמש למטרות אחרות בתקציב המדינה, למשל לתקציב משרד החינוך או לתקציב המדען הראשי. ולכן למשרד הביטחון ולצה"ל יכול להיות אינטרס לשמור את אומדן החיסכון שלו לעצמו ולא להציג אותו לדרגים הבכירים או לגורמי חוץ.

עם זה, ייתכן שמאחורי הסיפור הזה מסתתר הסבר אחר לגמרי. למשל, ייתכן שככל שההצגה עלתה בדרגים, כך האנשים שהציגו אותה רצו לקחת סיכון פחוּת וניסו לא להתחייב למספר מסוים, אלא פשוט להסתפק באמירות עמומות.

בכל מקרה, מדובר צה"ל נמסר בתגובה לפניית "כלכליסט" כי אין בכלל מספרים כאלה: "מכרז הענן נמצא בעבודת מטה, על כן מתקיימים דיונים רבים בהשתתפות כלל הגורמים הרלבנטיים מצה"ל וממשרד הביטחון. נכון להיום טרם סוכם האפיון הטכני ורק לאחריו ניתן יהיה לבחון את המשמעויות הכלכליות של מהלך זה. מלבד זאת, אין בכוונתנו להתייחס לתוכנם של דיונים פנימיים בצה"ל".

מנפחים ומנפחים

הסיפור הזה הוא רק דוגמה. ישנו גם הסיפור על דרך שבה אגף המודיעין מוציא כ־150 מיליון שקל על מערכת מחשב שאמורה להתבטל בתוך כמה שנים ולהתחלף במערכת מחשב מקבילה, כלל־צה"לית, וזאת באמצעות הסתרתה תחת סעיפים תקציביים רחבים יותר כך שעין חיצונית לא תבחין בכך. וכמו זה יש סיפורים נוספים, שמגיעים בימים האחרונים למערכת "כלכליסט" ולכלי תקשורת נוספים: קציני תקציבים וקצינים במערכים אחרים שמספרים כיצד היו מנפחים תקציבים ונתונים בכל הזדמנות אפשרית.

"לפני כל שנה היינו מקבלים גרף פעילות, בונים הערכת אמצעים לפי טבלאות שאלוהים יודע מתי היו עדכניות ואם אי פעם היו מבוססות, מוסיפים בין 10% ל־50% 'כדי לעשות אימון איכותי יותר' ומעלים את הדרישה לחטיבה, שמצדה מוסיפה 20% לדרישתה מהאוגדה אבל מורידה את אותו הדבר ממה שהיא מקצה לגדוד. בין השאר כי היא יודעת שהגדוד מגזים, אבל גם כי היא מקווה לגזור קופון קטן בעצמה, מה שנקרא 'גמישות'. האתוס הוא אתוס של פלנגות. כל גדוד לעצמו, כל חטיבה לעצמה וכל אוגדה לעצמה. השלמות ציוד מהטירונות, מכירים? אז אותו הדבר באמצעים ששווים מיליונים", כתב קצין הלוגיסטיקה והתקציבים לשעבר תום אטקינס בעמוד פייסבוק שלו בתגובה לכתבה האחרונה ש"כלכליסט" פרסם בנושא.

בשורה התחתונה, תקציב של 20 ומשהו מיליארד שקל בשנה (תקציב צה"ל) הוא גדול מאוד, ובתקציב גדול מאוד עלולה להתפתח תרבות ארגונית לא תקינה. צמרת הביטחון יכולה להחליט לערוך ביקורת פנימית, להתבונן רגע פנימה ולהבין אם יש משהו שלא מתנהל כמו שצריך. במקום זה בוחרים במשרד הביטחון ובצה"ל לנסות להדוף את התקשורת, לחשוב שכל מי שמעביר ביקורת על המערכת הוא בוגד שמנסה לפגוע בביטחון ישראל ולהאשים את משרד האוצר בטענה לקמפיין מתוכנן.

זמן טוב לחשבון נפש

העיתוי הנוכחי הוא העיתוי הטוב ביותר לקיים את חשבון הנפש הזה, גם עבור משרד הביטחון וגם עבור משרד האוצר. למה? משום שוועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון אמורה להגיש את המלצותיה לממשלה ממש בקרוב, בתוך שבועות ספורים, וזו הזדמנות לשינוי השיטה, לטובת האינטרס הציבורי.

שני המשרדים האלה מכירים היטב את השיטה. בביטחון יודעים שלאוצר יש אינטרס מובנה, תרבות ארגונית משלו, לתקצב בחסר מערכות שלמות. למה? בשביל לגרום להן להתייעל, בשביל למנוע מהן להגדיל תקציבים בלי בקרה. לעתים האוצר מגזים (כמו במקרה של מערכת הבריאות), ולפעמים האוצר עושה זאת בידיעה שזה לא הולך לעזור לו, כמו במקרה של משרד הביטחון.

למשרד הביטחון יש יכולת שאין לאף משרד אחר - מלבד ניהול אוטונומי של התקציב שלו, יש לו נגישות בלתי מוגבלת לראש הממשלה. כשלשר הבריאות נגמר הכסף למשהו, הוא יבקש להיפגש עם ראש הממשלה, יחכה לפגישה ארוכות (אם בכלל ייענה בחיוב), ובסופו של דבר אולי יקבל אוזן קשבת, לרוב לא הרבה יותר מזה. כשלמשרד הביטחון נגמר הכסף (סליחה, כשלמשרד הביטחון יש צורך בתקציבים נוספים כי התקציב הנוכחי לא מקיף את כל ההתחייבויות של המשרד), הוא יבקש מראש הממשלה ולרוב יקבל את התוספת או משהו ממנה.

לכן במשרד האוצר מלכתחילה ינסו לתת למערכת הביטחון כמה שפחות בטענה שאם ייתנו לה את כל מה שהיא מבקשת, בכל מקרה היא לא תסתפק בכך, תנצל את מלוא הסכום ותבוא לבקש עוד, וראש הממשלה לא יוכל לעמוד בפניה (בכל זאת, איומים ביטחוניים וכל זה). מנגד, בביטחון יודעים שבסוף השנה משרד האוצר יעביר להם את כל העודפים שהצטברו בתקציב (ולרוב ישנם כאלה, כי לא כל משרדי הממשלה מנצלים את מלוא הכסף שעומד לרשותם, וממילא האוצר שומר רזרבות), ולכן מלכתחילה מרשה לעצמו לתכנן תוכניות לעתיד.

רכבת ההרים התקציבית הזאת מחלחלת מטה, עד ליחידות הקצה, ויוצרת את הנורמות התקציביות הגרועות שתוארו בתחילת הטור הזה. המצב הזה מעודד חוסר יעילות, מערכת שמתקשה לבקר את עצמה ומערכת שמסתירה היכן שאפשר להסתיר. ועדת לוקר יכולה לשנות את המצב הזה, גם ביצירת ודאות תקציבית ארוכת שנים למערכת הביטחון, אבל גם ביצירת מנגון של בקרה תקציבית. אחרת כל שקל שיתווסף למערכת הביטחון בלי בקרה רק יחמיר את המצב הקיים.