הסופר־מיני שמאתגרת את המשפחה

האדמה רעדה בוולפסבורג, גרמניה, לפני שבועות אחדים. לא היה זה רעש אדמה, אלא רעידה כלכלית בעלת השלכות הרסניות: פרדיננד פייך, נשיא פולקסווגן, נדחף החוצה מהקבוצה לאחר שורה של סכסוכים מתוקשרים עם מנכ"ל הקבוצה מרטין וינטרקורן. הסיבה הרשמית לעזיבת פייך היא פערי גישות ניהול, אך ברקע נשמעו גם קולות מחאה של ארגוני עובדים וקריאות להתפטרותו על רקע גילו המתקדם.

מה הקשר בין פייך, רעידות אדמה וסקודה פאביה החדשה? פייך הוא האחראי להפרדת הדגמים השונים בקבוצת פולקסווגן: אאודי היא היוקרתית, פולקסווגן היא הפרימיום העממי, סיאט היא הספורטיבית ואילו סקודה היא הפשוטה והחכמה.

חוד החנית של סקודה במאבק על נישת ה"פשוטה וחכמה" היה מאז ומתמיד הפאביה. כך בונים פאביה: נוטלים פלטפורמה של פולקסווגן, עדיף אחת מדור קודם; מוסיפים רכיבים מוכחים של פולקסווגן, עדיף כאלה שהופיעו בדורות קודמים ועלויות הייצור שלהם נמוכות; ומעצבים, עדיף בידי מעצב שיודע היטב לא לייצר מכונית מוחצנת יותר מפולקסווגן. והרי לכם סקודה פאביה.

הפלסטיק לא מתחלף

בשנים האחרונות הלכה סקודה ותפסה תאוצה באירופה, והפאביה אינה יכולה עוד להישאר מכונית אפרורית, כינור שני לפולקסווגן פולו. פאביה החדשה עדיין עושה את המקסימום כדי לא להתבלט - אין בה קווים הרפתקניים ומוחצנים בסגנון פיז'ו 208 - אך בכל זאת יש לה ירכתיים שריריות, גריל קדמי גדול ובעל נוכחות ופרופורציה נאות.

מתחת למעטה החיצוני שוכנת שלדה שמושאלת בחלקה הגדול מפולקסווגן פולו, אך יש בה גם כמה פיתוחים ייחודיים לסקודה, כמו חלקים שונים במתלים.

תא הנוסעים של הפאביה הוא נקודת התפר בין סקודה של פעם לסקודה של היום: הפלסטיקים נוקשים מאוד וקודרים מאוד, והמסר ברור - פאביה רוצה להראות שהיא מכונית עמידה, כמו פעם. מנגד, במרכז לוח המחוונים עובר לוח מפלסטיק צבעוני. באירופה ניתן להחליף אותו בהתאם לטעמו של הנהג. במכוניות שיובאו לישראל לא מוצעת אפשרות כזאת.

סקודה פאביה. מבט מפנים צילום: רונן טופלברג

בפועל מדובר בתא נוסעים אוורירי מאוד שמצטיין במשטחי זכוכית גדולים, אלא שהפלסטיק השחור פוגע מעט בתחושת האווריריות. בכל מקרה תא הנוסעים של המכונית נעים מאוד לישיבה. הוא מרווח ומציע שפע אפשרויות כיוון למושבים. התלונה היחידה נוגעת למושב הנהג, שחסר תמיכה לגב העליון.

פאביה מצוידת במנוע בנזין בנפח 1.2 ליטרים עם מגדש טורבו. בהמשך יגיעו גרסאות המצוידות במנועי טורבו דיזל. המנוע משודך לתיבת ההילוכים הוותיקה והמוכרת של קונצרן פולקסווגן, בעלת שבע מהירויות. מדובר במנוע חזק מאוד, כזה שבהחלט מתאים לפאביה. תיבת ההילוכים מגיבה במהירות, והביקורת היחידה היא שבמהירות נמוכה תגובת הדוושה אטית מעט.

מבחינת התנהגות פאביה מיועדת בראש ובראשונה לצרכנים אירופים, כלומר מדובר ברכב שמכויל היטב. להגה יש משקל ניכר והנהג יכול לחוש בקלות את המתרחש מתחת לגלגליו. מתלי הפאביה מכוילים על הצד הקשיח, מה שהורגש היטב במכונית המבחן, שצוידה בחישוקי גלגלים גדולים ובצמיגים רחבים. בנסיעה עירונית הקשיחות המוגזמת עלולה להפריע למי שהתרגל לרכות של רכב צרפתי לדוגמה, אך מחוץ לעיר המתלים הנוקשים מאפשרים לפאביה להתנהל בנינוחות מפתיעה. גם בכבישים מפותלים, מקום שבדרך כלל בעליה לא יגיעו אליו, מדובר במכונית מהנה: פאביה החדשה קלה מקודמתה ב־65 ק"ג ומאיצה היטב. השילוב של כוח רב, בסיס גלגלים קצר ואחיזה גבוהה הופך את הפאביה למכונה יעילה לתקיפת כבישים. גם תא המטען שלה מפתיע לטובה: הוא מרווח למדי ומחולק באמצעות תאי אחסון המותקנים בחלקו הימני.

נאה ולא מתבלטת

על הנייר סקודה פאביה יכולה להיות בחירה מצוינת למשפחה צעירה. היא חזקה, מרווחת וגם מצליחה להיות נאה בלי להתבלט. עם זאת, הדגם הזה הוא אחד מדגמי פולקסווגן שמייבאת ארצה צ'מפיון מוטורס, אשר כפופה לפוליטיקה הארגונית של הקבוצה - זו שקובעת שסיאט היא הספורטיבית, סקודה היא העממית ואילו פולקסווגן היא היוקרתית.

בחינה של רשימת דגמי הסופר־מיני של היבואנית מגלה שסיאט איביזה, שמצוידת באותו מנוע טורבו ואותה תיבת הילוכים (אף שהיא מופחתת אבזור ואינה כוללת למשל שליטה ברדיו מגלגל ההגה), עולה כ־80 אלף שקל בלבד. פולקסווגן פולו, המקבילה לפאביה, עולה 100 אלף שקל בגרסת הבסיס האוטומטית, שמנועה מפיק רק 90 כוחות סוס, וגרסתה המאובזרת עולה 105 אלף שקל.

לעומת זאת, הגרסה הבסיסית של פאביה עולה 95 אלף שקל, אבל לקוחות שחפצים בארבעה חלונות חשמליים צריכים להוסיף 5,000 שקל, מה שמקרב אותה באופן מסוכן למחירה של הפולו וגם מרחיק את הצרכן ממחירה של האיביזה. כאן טמונה בעיה שעלולה לפגוע במכירות פאביה: אף שמדובר במכונית טובה למדי, התמחור עלול להיות קרוב מדי לזה של דגמי פולקסווגן.

אהבנו: ביצועים, התנהגות, מרווח

פחות אהבנו: מעט נוקשה, מחיר יקר

מתחרות: אופל קורסה, פיז'ו 208, פולקסווגן פולו

לסיכום: מכונית סופר־מיני מוצלחת, אך המיצוב המשפחתי בעייתי