הכללים שגורמים לנו לשנוא את העבודה
קוד לבוש מפורט, מעקב נוכחות אובססיבי ודירוג ביצועים בהשוואה לעמיתים - יש בארגונים כללים כתובים ובלתי כתובים שפשוט גורמים לעובדים טובים לרצות לעזוב
- לא רק קפה: בקשות הזויות של בוסים
- העבודות המוזרות ביותר בעולם
- מדורי הגיהנום שמועמדים עוברים בדרך למשרה, האם זה הכרחי?
נוכחות
שכירים לא זקוקים למדיניות נוכחות חובה, הם הרי מקבלים שכר. אם המעסיקים נוזפים בעובדים שמאחרים בעשר דקות אך לא מעריכים כשהם נשארים כמעט כל יום שעה נוספת, הם יבריחו אותם במהירות.
קוד לבוש
המעסיקים כותבים קודי לבוש כדי להימנע ממבוכה בקיום שיחה פנים מול פנים עם עובד על האופן החשוף בו הוא או היא מתלבשים. אולם ריד ממליצה לוותר על קוד לבוש מפורט ופשוט להזכיר לעובדים שעליהם להתלבש בצורה עסקית.
משובים לפי עקומת הפעמון
משובים הם באופן כללי בזבוז זמן בירוקראטי, אך כאלה שמחייבים את המנהלים לדרג את העובדים לפי עקומת הפעמון הם הבעייתיים ביותר. לטענתה של ריד, עקומות פעמון רק מעודדות את ההעסקה ושמירה על עובדים בינוניים ומטה.
קבלת אישור לכל דבר
קבלת אישור היא חשובה במקרים רבים, כמו העסקת עובד חדש או השקת פרויקט גדול, אך לא צריך אישור בכתב מהמנהל על כל פרט בעבודה כמו החלפת כרטיס עובד. בצורה כזו, מצמצמים כמעט לגמרי את מרחב הפעולה של העובדים המוכשרים בחברה. בירוקרטיה נוספת רק מאטה את הקצב.
השוואה ודירוג עובדים
לטענתה של ריאן, השוואה של עובדים אחד לשני ודירוגם אחד ביחס לשני הוא מהלך מטופש במיוחד. אי אפשר לעבוד בחברה שמתייחסת אליכם כאל עוד בורג נוסף במערכת, היא מדגישה. "אנשים הם ייחודיים ושלמים בעצמם".
הלאמת נקודות הנוסע התמידי
נסיעות עסקיות תכופות אינן פשוטות, לכן העובדים זכאים למיילים שהם צוברים בטיסות, ואין סיבה שיעבירו אותם למעסיקים. "כל חברה שמסוגלת לגנוב את המיילים של העובדים שלה, אינה מקום שבו אפשר להתפתח ולהתקדם", מצהירה ריד.
הליכי גיוס מהגיהנום
זה קל למצוא עובדים טובים אם עושים שלושה דברים פשוטים: ראשית, מתארים את המשרה בצורה ברורה ובשפה פשוטה, שנית מתייחסים למועמדים לעבודה כשותפים מוערכים ולא כחלקי חילוף או חתיכות בשר ולבסוף, הופכים את תהליך הראיונות למהיר וידידותי וזוכרים שמועמדים לעבודה צריכים שכנוע באופן דומה לזה שמעניקים ללקוחות. זה קשה למצוא עובדים טובים אם תהליך הגיוס הוא לא אנושי.