• תפריט
מוסף 12.06.2014
מוסף 12.06.14

חוקר ושב

פרופ' רועי קישוני יודע איך חיידקים חושבים. הוא יכול לצפות את המוטציות שלהם, ואת הדרך שבה הן מנצחות את האנטיביוטיקה. המחקר חסר התקדים שלו עשוי לשנות את פני הרפואה. מהשנה הוא עושה אותו בטכניון, אחרי 15 שנים בארה"ב ומעבדה נחשבת בהרווארד. זה דרש מרדף ארוך מצד אנשי הטכניון, עד שגייסו את הכסף והרגש שיחזירו אותו לישראל. אחרי הכל, הם אומרים, הוא עשוי מהחומרים של זוכי נובל

נעמה סיקולר 20:1913.06.14

פרופ' רועי קישוני עומד למפות את חיידקי העולם, כל אחד, כל שינוי, כל גלגול, כל הדבקה. בעוד עשר שנים, הוא אומר, מאגרי מחשב אדירים יוכלו להודיע לכל פציינט לא רק איזה חיידק גורם לשיעול שלו, למשל, אלא מה המוטציות הייחודיות לחיידק הזה, לאיזו אנטיביוטיקה הוא לא עמיד, ואפילו מאיפה הוא הגיע.

 

"היום כשיש מחלה זיהומית שולחים תרבית למעבדה, מזהים את החיידק ולפי זה יודעים איזו אנטיביוטיקה לתת", אומר קישוני בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "בעתיד הלא רחוק, אולי בעוד עשר שנים, הדיאגנוזה עומדת להשתנות ללא היכר - היא תהיה מבוססת על קריאת הגנום של מחולל המחלה, של החיידק. דמייני לך שבכל פעם שתגיע תרבית למעבדה רצף הדנ"א של החיידק יוזן למחשב, ונוכל לזהות את החיידק הספציפי שחולל את המחלה ולדעת איך לטפל בו. מהר מאוד יהיה לנו מאגר גדול מאוד של גנום של חיידקים, והוא יאפשר גם להגיד לחולה מאיפה הגיע החיידק, כלומר איפה הוא נדבק: בבית, במטוס, בבית החולים וכו', וכך להבין את אופן התפשטות המחלה ולדעת לעצור אותה ואחרות. וכאמור ברגע שהדנ"א ינותח וימופה בתוך מאגר החיידקים נוכל לדעת לאיזו אנטיביוטיקה החיידק עמיד, ואפילו ללכת צעד אחד קדימה ולהגיד למה הוא עלול להיהפך לעמיד בעתיד, מה שיאפשר להתגונן מפניו, לתכנן שילובים חכמים יותר של תרופות אנטיביוטיות שיותאמו ספציפית לחולה לפי הגנום של החיידקים שאספנו ממנו".

 

המשמעות היא פתח לשינוי מוחלט של אופן האבחון, הטיפול ופיתוח התרופות, שיכול לשפר דרמטית את מצבם של בני האדם כפרטים ואת האופן שבו דואגים לבריאות הציבור ככלל. במילים אחרות, המאגר המדובר, שהעבודה התקדימית ויוצאת הדופן של קישוני סוללת את הדרך אליו, יכול לשנות את פני הרפואה לא פחות מכפי שהאנטיביוטיקה שינתה אותה.

 

ואת השינוי הזה, לצד עוד מחקרים פורצי דרך ומגוונים, קישוני מוביל מהמעבדה שלו בטכניון. הוא הגיע אליה רק לפני שלושה חודשים, במרץ, אחרי 15 שנים בארצות הברית כולל מעבדה יוקרתית בהרווארד, שאותה הוא עדיין מפעיל כפרופסור אורח. חמש שנים נדרשו לבכירי הטכניון, לשמות הגדולים במוסד, לשכנע את קישוני לבוא, בתהליך שמספק הצצה למאמצים האדירים שנדרשים מהאקדמיה הישראלית כדי להחזיר לכאן חוקרים ישראלים ומובילים, וגם לדילמות הגדולות שבהן שקועים אקדמאים שעושים חלק מהמסלול בחו"ל. כך שמאחורי המלחמה של קישוני בחיידקים, בשם הרפואה העולמית, עומדת מלחמה על אנשים כמו קישוני, בשם הישרדותה של האקדמיה הישראלית.

 

פרופ' קישוני במעבדה שלו בטכניון. "אנחנו בעצם לומדים את החוויה של החיידק בתוך הגוף" פרופ' קישוני במעבדה שלו בטכניון. "אנחנו בעצם לומדים את החוויה של החיידק בתוך הגוף" צילום: אלעד גרשגורן

 

מה הצעד הבא של החיידק או: איך הוא צולח מסלול מכשולים

 

החזית נגד חיידקים היא היום אחת המרכזיות במדע. העמידות הגוברת לאנטיביוטיקה מטרידה את הרופאים זה שנים, ונהפכה כבר לסוגיה בוערת על סדר היום הגלובלי. בחודש שעבר פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח ראשון מסוגו שקבע כי עולם הרפואה עומד בפני שינוי גדול, והסכנות עשויות להיות "הרסניות לבריאות הציבור" — כבר עכשיו, לא רק בעתיד. "העולם צועד לקראת עידן פוסט־אנטיביוטי, שבו זיהומים ופציעות קלות, שהגיבו לטיפול במשך עשרות שנים, עלולים שוב להרוג", נכתב בדו"ח, שהוביל לכינוס חירום בינלאומי שארגנה ה־Royal Society of London, מהגופים המדעיים הבולטים בעולם. גם אם חלק מהחוקרים סבורים כי הדו"ח קצת הגזים, כל משתתפי הכנס, ובכללם קישוני עצמו, מאשרים שמדובר בבעיה חמורה.

 

"האנטיביוטיקה הצילה בעשרות השנים האחרונות את חייהם של מאות מיליוני בני אדם, אבל ככל שמשתמשים בה יותר, בשימוש הקל בקרב בני אדם וגם בקרב חיות, החיידקים נהפכים לעמידים יותר", אומר קישוני. "כלומר נותנים אנטיביוטיקה כדי להילחם במחלות אבל בסופו של דבר זה הופך את התרופות ללא יעילות, והתחזיות בהקשר הזה אכן לא טובות. בעתיד התרופות האנטיביוטיות לא יהיו יעילות יותר. העולם המערבי מנסה להתמודד עם התופעה בכמה דרכים, מצד אחד לגרום לרופאים להפעיל יותר שיקול דעת במתן אנטיביוטיקה, ומן הצד המחקרי להבין את העמידות הזאת טוב יותר כדי שנדע להתמודד איתה".

 

זה מה שהוא עושה. בגיל 43 קישוני הוא אחד השמות הבולטים בעולם במאבק בעמידות החיידקית, ונשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא אפילו אמר עליו בתחילת השנה שהוא "עשוי מהחומר של זוכי פרס נובל". להתמודדות עם העמידות הגיע קישוני במקרה: הוא בכלל פיזיקאי, בוגר תוכנית תלפיות, בעל תואר שני בפיזיקה ומתמטיקה מהאוניברסיטה העברית ודוקטורט בפיזיקה מאוניברסיטת תל אביב, שהתמחה בהידרודינמיקה. אחר כך נסע לפרינסטון לפוסט־דוקטורט, ושם, הוא מספר, "התארחתי במעבדה ביולוגית והתלהבתי מהנושאים, מהאפשרות לשחק עם הידיים ולגלות דברים חדשים במעבדה, לא רק במשוואות, לחקור דברים בעולם שמסביב. כיום חקר הביולוגיה הולך לכיוון חישובי־מתמטי, וגיליתי שאני מאוד נהנה מהשילוב הזה".

 

אחד הניסויים של קישוני, הכולל מינונים משתנים של אנטיביוטיקה הניתנים לחיידקים תוך בקרה ממוחשבת. קשה לו לדבר על "הרג חיידקים" אחד הניסויים של קישוני, הכולל מינונים משתנים של אנטיביוטיקה הניתנים לחיידקים תוך בקרה ממוחשבת. קשה לו לדבר על "הרג חיידקים"

 

אחר כך חקר באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, בהמשך הגיע להרווארד, ולפני ארבע שנים עלה על המסלול שהוביל לפריצות הדרך שלו. זה קרה כשכבר היתה לו מעבדה שחקרה את העמידות, ובעקבות קשר שנוצר עם בית החולים לילדים בבוסטון. בית החולים התמודד כמה שנים קודם לכן עם מגיפה שבה נדבקו רבים מהחולים ב־Burkholderia dolosa, חיידק עמיד לכל סוגי האנטיביוטיקה שאף הוביל למותם של ילדים חולי סיסטיק פיברוזיס. כשקישוני וצוותו חקרו את דגימות החיידקים שנלקחו מהחולים ומיפו את הגנום, הם בעצם שרטטו את מסלולה של המגיפה באופן חסר תקדים. "זיהינו מוטציות והצלחנו לבנות את שושלת היוחסין של החיידקים, לראות אצל איזה אדם התחילה המגיפה, אצל מי התפתח הדור הבא של החיידק, מי הדביק את מי. ראינו את השינויים הגנטיים שעברו החיידקים, חלקם חסרי משמעות אבל חלקם חשובים להישרדות שלהם בגוף. הבנו שהשינויים שחוזרים בחיידקים אצל חולים שונים הם המשמעותיים, וראינו איך ההתמודדות של החיידק עם המערכת החיסונית, עם התנאים בגוף ועם הטיפול האנטיביוטי, משתנה. בעצם התחקינו אחר החיידק ולמדנו את החוויה שלו בתוך הגוף".

 

גם היום ממפה קישוני תהליכים אבולוציוניים של חיידקים, למשל באמצעות דגימות מפגים או חולי שחפת, כדי לזהות מתי החיידקים נהפכים לעמידים לאנטיביוטיקה, אילו שינויים אפשר לצפות ואיך לשפר את המניעה והטיפול. במקביל, הוא מבצע מניפולציות מרתקות על חיידקים. כך למשל הוא מגדל במעבדה שלל צמחים, כי "אנטיביוטיקות פותחו בידי הטבע כבר לפני מאות מיליוני שנים, בדמות פטריות וחיידקים שנלחמים בחיידקים אחרים. האנושות גילתה אותן בטבע והוציאה מהקונטקסט, מהאקולוגיה. בקליניקה זה כבר לא מכלול החומרים שפעל בטבע, ולכן הכרחי לחזור לטבע ולראות אילו עוד חומרים נוצרים עם האנטיביוטיקה ויכולים לעזור בהתמודדות עם העמידות".

 

חלק אחר של המחקר מתבסס על ה־Morbidostat - מווסת קצב תמותה קבוע של חיידקים. זה אוסף של מבחנות מלאות חיידקי אי־קולי, שחיישנים מזרימים אליהן אנטיביוטיקה במינונים שונים, ומחשב שמחובר לכל המערכת מתעד כל הזמן את קצב הגידול של החיידקים, שמעיד על עמידות לאנטיביוטיקה, ואז מורה למערכת להגדיל את מינון התרופה.

ניסוי אחר, חדשני ומרשים - שזכה לראשי התיבות הזמניים OMG (Observatory for Mutations and Growth) - מציג מעין שולחן מלחמה של החוקרים והחיידקים. זוהי צלחת אגר שגודלה אכן כגודל שולחן. בשני צדיה מפוזרים חיידקים, שוב אי־קולי, ואז מציבים החוקרים מעין מחסומים לרוחב השולחן. כל מחסום מציע אוכל, וגם אנטיביוטיקה, וכמויות האוכל והאנטיביוטיקה גדלות ממחסום למחסום: ככל שמתקרבים לאמצע השולחן, לחיידקים מוצע הרבה יותר אוכל, אבל גם הרבה יותר אנטיביוטיקה. יש להם אינטרס מובהק לזרום למרכז הצלחת, אבל הסכנה גם יותר גדולה.

 

והיא גדולה מאוד: האנטיביוטיקה בכל אחת מהתחנות אמורה להרוג את כל החיידקים, אבל הניסוי מעלה שוב ושוב שבכל פעם קבוצה קטנה של חיידקים מצליחה לעבור את המחסום ולהמשיך הלאה. ההמונים נהרגים, חוד החנית הקטן עובר מוטציות ושולח את המוני צאצאיו הלאה, מוגנים לפחות לבינתיים, עד המחסום הבא. ואז שוב: הרוב לא עומדים בזה, המיעוט מסתגל, מפתח עמידות והתנועה נמשכת.

 

הניסויים עדיין מתנהלים, אבל הכיוון של המסקנות כבר ברור. "האבולוציה של עמידות לאנטיביוטיקה בחיידקים מתרחשת מהר מאוד", אומר קישוני. "בתנאים פשוטים במעבדה, בתוך שבועיים־שלושה העמידות שלהם גדלה אפילו פי אלף. אוסף המוטציות שעושה זאת נוצר בתקופה קצרה ביותר, והשינויים מאפשרים לחיידקים להיעשות חכמים יותר ועמידים יותר מהר מאוד, מה שמקשה על ההתמודדות הרפואית".

 

פרופ' צ'חנובר: "אני לא אומר לו שהטכניון טוב מהרווארד, אני אומר לו שאפשר להצליח מהטכניון. קשה יותר, אבל אפשרי" פרופ' צ'חנובר: "אני לא אומר לו שהטכניון טוב מהרווארד, אני אומר לו שאפשר להצליח מהטכניון. קשה יותר, אבל אפשרי" צילום: זהר שחר

 

מפתיע לשמוע אותו מדבר על חיידקים "חכמים". "הם לא מתוחכמים אבל הם רבים", הוא מסביר, "אם יש לי הרבה חיידקים טיפשים וכל אחד מהם מנסה משהו טיפשי — אחד במקרה יהיה חכם. הם מנצחים אותנו במספרים: מספיק שאחד מתוך מיליארד חיידקים בניסוי יעבור שינוי אחד קטן אך משמעותי, יתרבה וייצר אוכלוסייה חדשה של חיידקים עמידים, ואנחנו בבעיה.

 

"בסוף הניסוי אנחנו דוגמים את החיידקים בכל מקום שבו פרצו את קו האנטיביוטיקה, מרצפים את הגנום של החיידק ומשווים אותו לחיידק שלפניו, שהאנטיביוטיקה הרגה. זה מאפשר לנו ללמוד את שרשרת האירועים הגנטית שהביאה את החיידק לפתח עמידות. אנחנו יכולים לראות כמה מהתהליך דומה שוב ושוב, כלומר כמה הוא צפוי, וגם כמה חלופות שונות יש לחיידקים, כמה מסלולים שונים מובילים לעמידות. תקבילי את זה למשחק שחמט - זה יכול מאוד לעזור אם אתה יודע מה הצעד הבא של היריב שלך. אנחנו לומדים מה הצעד הבא של החיידקים. התהליך לא לגמרי ניתן לצפייה, יש כמה אפשרויות, אבל לא המון, והלמידה של התהליך מאפשרת לנו להתכונן עם האנטיביוטיקה המתאימה, זו שתתקוף את השינויים שעומדים לקרות".

 

האבולוציה נעה לאחור או: איך גורמים לחוקרים לחזור

 

קישוני, פיזיקאי ומתמטיקאי, ניגש לכל העניין דרך המספרים. "הביולוגיה נעשית כמותית - כזו שמשלבת שיטות חישוב מתקדמות וביג דאטה", הוא אומר, ומסביר שהעניין משפיע על כל הדיסציפלינה, שסובלת מתקציבים מצטמקים בכל העולם. "ככל שהתקציבים קטנים כך חשוב יותר להכשיר את הדור הבא של המדענים שיידעו גם לנתח מאות מגה־בייטים של נתונים. אבל יש עדיין מקום רב לביולוגיה הקלאסית המצוינת, גם לביולוגיה שאינה חישובית".

 

עם השנים, מעבר למספרים, הוא התחיל להיקשר גם לחיידקים. הוא מנסה לנצח אותם, אבל הם ממלאים את עולמו. קשה לו לדבר על "הרג חיידקים". "במעבדה, במבחנה, אנחנו יכולים להרוג אותם. אבל בהקשר קליני רחב נכון יותר לומר שאנחנו מנסים לשלוט בהם. הרי יש טיפולים בחיידקים הרבה מאוד שנים והם לא מעלימים חיידקים מהעולם, ולכן נכון יותר לומר שאני מנסה ללמוד איך החיידקים מתנהגים, לבדוק את השינויים שהם עוברים וכך להבין איך אפשר להתגבר עליהם".

 

הוא משתדל להיות זהיר מאוד בניסוחים שלו, להישאר מדעי, ענייני, להסתכל על ההקשר הרחב. אבל לפעמים אפשר לחלץ גם ממנו את הדרמה האדירה שהמחקר שלו מחולל. למשל, כשהוא מתאר את הניסוי שעליו זכה בפרס היוקרתי של מכון לואי פסטר, מרכז מחקר פריזאי נודע, וחברת התרופות סנופי. "השתמשנו בשילובים שונים של תרופות אנטיביוטיות שונות על חיידקים עמידים, ומצאנו שקיימים שילובים מסוימים שבהם דווקא החיידקים העמידים מפסידים בתחרות לחיידקים שנחשבים פחות עמידים. כלומר העמידים לאנטיביוטיקה מסוימת התגלו כרגישים לשילוב של אנטיביוטיקות. המשמעות היא שאנחנו יכולים לקחת חיידקים עמידים ולהפוך דווקא אותם לרגישים. זה יוצר מצב שהאבולוציה למעשה נעה לאחור".

 

פרופ' לביא: "אמרתי לו שהוא צריך להכריע אם ילדיו יגדלו כישראלים או לא" פרופ' לביא: "אמרתי לו שהוא צריך להכריע אם ילדיו יגדלו כישראלים או לא" צילום: אלעד גרשגורן

 

האבולוציה נעה לאחור. כמה חוקרים יכולים להגיד שהם עשו את זה?

קישוני יכול. עם מסלול קריירה מואץ מאוד, דוקטורט בגיל 28 ופרופסורה בגיל 34, לא פלא שהטכניון חיזר אחריו זמן רב. כבר ב־2009 פנה אליו חתן פרס נובל פרופ' אהרן צ'חנובר, שהקים במוסד החיפאי את מרכז לורי לוקיי למדעי החיים והנדסה. "אני לא משכנע בן אדם כזה רק במילים, המילים הן האמצעי", אומר צ'חנובר. "אני אומר לו: תבקר, תנסה, תראה את המעבדה, את הסטודנטים, תבוא לשנת שבתון, תמיד תוכל לחזור. אני לא אומר לו שהטכניון טוב יותר מהרווארד, כי הוא לא, אנחנו מתחת להרווארד במדדים הבינלאומיים. אבל אני אומר לו שאפשר להצליח מאוד מהטכניון, ואני משתמש בדוגמה האישית שלי. עשיתי פוסט־דוקטורט בחו"ל כמו כולם, זה הכרחי, אבל מעולם לא הייתי חבר סגל באוניברסיטה זרה ובכל זאת הצלחתי. אפשר להצליח מהטכניון, מישראל, יש כאן התנאים. זה קשה יותר, אבל זה אפשרי".

 

אחר כך הצטרף למאמץ נשיא הטכניון הטרי אז, פרופ' פרץ לביא. בהמשך, מספר קישוני, היו שם גם המשנה הבכיר לנשיא פרופ' משה סידי, דקאן הפקולטה לביולוגיה פרופ' יהודה אסרף והמשנה לעניינים אקדמיים פרופ' גדי שוסטר, שאומר: "רועי מאוד התלבט, אני מאמין שאשתו היתה העוגן לחזרה שלו. התפקיד שלנו הוא ללוות את המשפחות בהתלבטות ולסייע ככל יכולתנו. אחת הדאגות של רועי נגעה לסטודנטים שיקבל במעבדה. במסגרת התהליך הצעתי שנשלח אליו להרווארד סטודנטים לבחירתו, לחופשת הקיץ, שיתנסו במעבדה שלו, שיראה את החומר האנושי. וכך היה".

 

גם הרווארד הפעילה לחצים והציעה הטבות, כגון מענק שיאפשר למשפחה - לקישוני ואשתו ארבעה ילדים, בני 5 עד 18 - לעבור לדירה טובה יותר. הטכניון הציע שכר נמוך יותר, אבל הבטיח מעבדה חדישה וסיוע בקליטת המשפחה. ובעיקר, אנשיו ידעו לעבוד היטב על הצד הרגשי.

 

תיעוד של מסלול המכשולים שבנה קישוני לחיידקים: כל קו אורך מייצג מזון ואנטיביוטיקה בכמויות הולכות וגדלות מקו לקו. החיידקים, בלבן, הצליחו לפרוץ את המחסום שוב ושוב. הניסוי הראה איך העמידות שלהם גדלה פי אלף בתוך שבועיים־שלושה תיעוד של מסלול המכשולים שבנה קישוני לחיידקים: כל קו אורך מייצג מזון ואנטיביוטיקה בכמויות הולכות וגדלות מקו לקו. החיידקים, בלבן, הצליחו לפרוץ את המחסום שוב ושוב. הניסוי הראה איך העמידות שלהם גדלה פי אלף בתוך שבועיים־שלושה

 

צ'חנובר, למשל, אומר שלא דיבר עם קישוני "במונחים של ציונות, אלא על המרקם החברתי, שאף שהידרדר יש כאן עדיין הרבה דברים טובים". לביא מוסיף: "ביקרתי את קישוני במעבדה בהרווארד, מאוד התרשמתי ממנו, פגשתי בחור צעיר ומאוד מבטיח אבל שלא תופס מעצמו, ואמרתי לעצמי שאנחנו חייבים אותו איתנו. סיפרתי לו על התוכניות שלנו, על החזון המדעי, על המאמצים שאנחנו מוכנים להשקיע בהבאתו. וכמובן שיחקתי גם על הטיקט הישראלי. אמרתי לו שהוא מתקרב לנקודת האל־חזור שבה הוא יצטרך להכריע אם הילדים שלו יגדלו כישראלים או לא. אם הבן שלו יתגייס או לא. זו היתה רק תחילת הדרך, היו לנו עוד הרבה שיחות, ונדרש תהליך הבשלה ארוך שגם אפשר לו לסיים את המחויבות שלו להרווארד".

 

לביא גאה מאוד בגיוס של קישוני. כשראיינתי אותו באוקטובר, בתחילת שנת הלימודים האקדמית, הוא סיפר בגאווה על החוקר המבטיח, בלי לנקוב בשמו. "גייסתי עכשיו חוקר בעל שם עולמי בביולוגיה סינתטית שמוכן לבוא לישראל בשביל חצי מהמשכורת שהיתה לו, אבל הוא לא מוכן לוותר על ציוד המעבדה שהיה לו בהרווארד. אז בניתי לו מעבדה ב־2 מיליון דולר כי אני מאמין שהוא עשוי מהחומר של זוכי פרס נובל. אתה לא יכול לעשות היום מדע כמו שהרשקו וצ'חנובר (אנשי הטכניון, חתני פרס נובל לכימיה) עשו בתחילת שנת השמונים, בכוך עם מבחנות".

 

מאמצי הגיוס של הטכניון לא נגמרים בקישוני. בשבוע הבא הוא ושני חוקרים מבטיחים נוספים ש"הוחזרו" מחו"ל יופיעו בפני חבר הנאמנים של הטכניון, שם יסביר קישוני איך ולמה בחר דווקא בטכניון.

 

לביא, מצדו, מסביר איך זה עובד. "הפקולטות מזהות את החוקרים המבטיחים בעולם, ואנחנו מחפשים בעצם צעירים מבטיחים בפוסט־דוקטורט או חוקרים בעלי שם מבוסס והיסטוריה מחקרית שיש להם זיקה לישראל - ישראלים שעזבו או יהודים שעשויים להתעניין בעלייה. אחרי שהפקולטות מזהות מועמד מבריק ומבצעות אצלו גישוש ראשוני, בכירי הטכניון נכנסים לתמונה ומתערבים בתהליך באופן אישי". בין השאר, לכל משפחה מותאמת חבילת קליטה שכוללת גם את ההיבטים המקצועיים וגם האישיים, כמו הסיוע לאשתו של קישוני להשתלב בעבודה בבית החולים רמב"ם, "בתפקיד שהולם את כישוריה ומתאים לה", כדברי לביא.

 

"בחמש השנים האחרונות גייסנו 140 חברי סגל חדשים, ואנחנו משקיעים בממוצע 780 אלף דולר בקליטה של כל חבר סגל חדש. יש לנו שתי קרנות ייעודיות, כל אחת של 10 מיליון דולר, ולפעמים אנחנו מגייסים סכומים ספציפיים כדי לבנות מעבדה או להביא חוקר מסוים. אנחנו לא מגייסים הרבה אנשים ברמה של רועי קישוני, אבל אנחנו צריכים לפחות אחד ברמתו מדי שנה כדי לשמור על המצוינות המחקרית של המוסד. ובניגוד למוסדות אחרים, שם מגייסים גם חוקרים במדעי הרוח, אצלנו כמעט כולם זקוקים למעבדות ולציוד, ובחו"ל הם נהנים מתנאים מצוינים גם בהיבטים האלה.

 

"אנחנו מצליחים לגייס כל כך הרבה אנשים לא בזכות תקציבי המדינה או השתדלות של הוות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה). עד כמה שהנושא חשוב לפרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוות"ת, וגם אחרי שהקימו את מרכזי המצוינות שנועדו למטרה הזאת, התקציבים שאנחנו מקבלים לקליטת חברי סגל הם פשוט מגוחכים - אנחנו זקוקים ליותר מ־20 מיליון דולר בשנה ומקבלים 4 מיליון. איך אפשר להחזיר מוחות עם 20% ממה שאנחנו זקוקים לו? זה פשוט פתטי".

 

בגלל הילדים או: הרווארד מובילה, אין שאלה

 

"בטכניון באמת עשו הרבה מאוד כדי להביא אותי, גם ברמת המשאבים שהוקצו למחקר ולמעבדה וגם ברמת הגמישות המחשבתית שקשורה לכל התהליך, עם ההבנה שהחיבור שנוצר במוסד הזה בין הכוח שיש פה במדעים מדויקים, בהנדסה ומדעי המחשב לבין מדעי החיים חשוב למחקר שלי", משתף קישוני מהצד שלו בתהליך. "המעבר לא היה טריוויאלי בכלל. זה לא שאתה שם את הרווארד מול ישראל על כף המאזניים ורואה לאיפה נוטה הנדנדה. אם הייתי עושה את זה הרווארד היא המקום המוביל, אין שאלה בכלל. השכר ודאי לא יכול היה להיות השיקול בהחלטה, והיו לנו שם חיים טובים והרבה חברים, ובכל זאת חזרנו. זו יותר החלטה שבאה מהלב, קשה לי לפרוט אותה. התבשלנו בה הרבה מאוד זמן, אבל אני שלם איתה בסופו של דבר.

 

"הגענו לארצות הברית ב־1999 עם שני בנים קטנים, ושם נולדו לנו שתי הבנות. הרגשנו שייכים, אבל לי ולאשתי יש משפחות קרובות בישראל והיה קשה לגדל ילדים רחוק מסבתא וסבא, מבני דודים. הקרובים לא לחצו לחזור, אני לא בטוח שהם לא היו אומרים לנו להישאר שם אם היינו שואלים, אבל לנו זה היה חסר. לפני שנתיים הגענו לארץ לשנת שבתון ונדהמנו לראות באיזו מהירות הילדים השתלבו כאן, חברתית ולימודית. היה להם טוב מאוד. בתום השנה חזרנו לארצות הברית, והבנים הגדולים בחרו להישאר אצל סבא וסבתא. אחרי שנה בארצות הברית החלטנו לחזור".

 

כשהוא נדרש לדיון בבריחת המוחות, קישוני אומר: "המערכת האקדמית בנויה כך שנקודת ההכרעה המרכזית, זו שבה אתה מתקבל לאוניברסיטה ונכנס למסלול של קביעות, היא בסוף הפוסט־דוקטורט שלך, ורבים עושים פוסט־דוקטורט בחו"ל. יש לזה חלק מרכזי בתופעה - תמיד קל יותר להישאר איפה שאתה כבר נמצא. אני חבר בפורום לאסטרטגיית־העל למדינת ישראל בחינוך מדעי, ואנחנו חושבים הרבה על העניין, אם ואיך אפשר להעביר את נקודת שיווי המשקל הזאת לישראל בלי לפגוע בחשיבות של פוסט־דוקטורט בחו"ל. אבל מעבר לכך, כן, בחו"ל יש יותר אלטרנטיבות, גם במחקר וגם בתעשייה, והחיים שם לרוב יותר נוחים".

 

כאמור הוא עדיין מפעיל את המעבדה שלו בהרווארד, משוחח עם הצוות בסקייפ, כותב איתם מאמרים בגוגל דוקס, מתאם החלפות סטודנטים משם לכאן ומכאן לשם, מרבה לנסוע, למשל לכל הקיץ הקרוב. אבל הריחוק מארצות הברית מאפשר עוד התפתחות מקצועית, כי "במקביל אני נחשף היום, הרבה יותר מבעבר, לחזית המחקרית באירופה".

וכמי שמכיר היטב את תמונת המחקר בתחום בכל העולם, מתי באמת האנושות תגיע לפתרון לעמידות החיידקים?

 

"זה לא יקרה מחר או מחרתיים, ואפילו לא בשנה הבאה. אבל בכל הנוגע לאבחון הדברים מתקדמים מהר. אני מאמין שבעוד מספר לא רב של שנים נגיע לדיאגנוסטיקה של מחלות זיהומיות שמבוססת על הגנום של החיידקים, עם מאגרי מידע לפחות ברמת המדינה - אם לא עולמיים. חלק מהדברים האלה ניתנים ליישום כבר היום, אבל אנחנו צריכים לעשות עוד כברת דרך ביכולת לנתח את העמידות של החיידקים לפי הגנום".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות