$
מוסף 05.06.2014

נמק הסיליקון

לפני 20 שנה הוא קטל את דור ה־MTV עם "ביוויס ובאטהד". לפני עשור הוא נכנס בדרום האמריקאי עם "המלך היל". כעת מייק ג'אדג', מהיוצרים הבוטים באמריקה, מנפץ בסדרה "עמק הסיליקון" את פולחן הגאונות המזויף של המערב השבע. בראיון למוסף כלכליסט הוא אומר: אני יודע על מה אני מדבר, הייתי שם

דור צח 08:5905.06.14

איזה משני המקרים הבאים אירע באמת? בראשון, מנהיג כריזמטי וידוע בעולם הטכנולוגיה, מייסד ענקית הייטק שכל אדם מכיר, אמר בעת השקת מוצר חדש: "בחודשים הקרובים נחשוף את טכנולוגיית הכיווץ המתקדמת ביותר שהעולם ראה. כי אם אנחנו יכולים למזער את קובצי המוזיקה והווידיאו שלכם, אנחנו יכולים למזער את הסרטן. אנחנו יכולים למזער את הרעב".

 

בשני, גדול טיטאני ההון סיכון, ממקימי ענף המחשוב העולמי, אמר בתגובה ליוזמת מיסוי על מיליארדרים: "יש דמיון בין הנאצים ומלחמתם ב־1% שלהם, היהודים, למלחמה של ימינו נגד ה־1% של אמריקה, העשירים. האם ליל הבדולח החברתי מגיע?".

 

המשפט האמיתי הוא השני. הוא התפרסם בינואר ב"וול סטריט ג'ורנל", במאמר שספג גינויים רבים ונכתב בידי תום פרקינס, מייסד ענקית ההון סיכון קליינר־פרקינס שנחשבת עמוד תווך בעמק הסיליקון והיתה מהמשקיעים הראשונים בגוגל, אמזון וסאן. המשפט הראשון נאמר בידי דמות בדיונית בשם גווין בלסון שמופיעה בסדרה קומית של רשת HBO, ועוצבה בהשראת כמה יזמי טכנולוגיה מפורסמים.

 

"אבל באמת כבר קשה להבדיל", אומר ל"מוסף כלכליסט" מייק ג'אדג', יוצר הסדרה "עמק הסיליקון", שבה בלסון משמש הנבל הראשי. "ברור שהסדרה מקצינה את המציאות, אבל איך אפשר להקצין דברים כמו המאמר של פרקינס? לא מזמן גם נתקלתי ברשת בהרצאה של יזם שציטט טקסט מגוחך ומגלומני של דמות בסדרה אבל לא הבין את האירוניה. הוא האמין באותם דברים שהדמויות הקומיות האמינו בהם".

 

ג'אדג' בהקרנת פרק הבכורה בלוס אנג'לס באפריל. "כשחברות הייטק חיפשו אנשים כמוני התחלתי להיחשף לטיפוסים האמיתיים של משקיעי־העל" ג'אדג' בהקרנת פרק הבכורה בלוס אנג'לס באפריל. "כשחברות הייטק חיפשו אנשים כמוני התחלתי להיחשף לטיפוסים האמיתיים של משקיעי־העל" צילום: רויטרס

 

ברוכים הבאים לגנון ההייטק

 

אתם מכירים את ג'אדג'. ליתר דיוק אתם מכירים את ביוויס ובאטהד, צמד בני הנוער המכוערים והטיפשים שג'אדג' יצר ודובב ב־1993, ושבן לילה הפכו לסדרת פולחן ולמייצגים הלא מחמיאים של כל מה שרע ב"דור ה־MTV".

 

הסאטירה הגסה ההיא היתה רק ההתחלה של מי שהפך למבקר ייחודי של החברה האמריקאית. ב־1997 ג'אדג' יצר עם תסריטאי "הסימפסונים" גרג דניאלס את הסדרה המצוירת זוכת האמי "המלך היל", שלאורך 13 עונות לעגה לשמרנות ולגזענות במדינות דרום ארצות הברית. ב־1999 הוא יצר את הקומדיה "מהומה במשרד" ("Office Space") שהציגה את התרבות התאגידית האמריקאית כחלולה ומייאשת, ונחשבת למבשרת הסיטקום המצליח "המשרד".

 

והחודש הסתיים שידור העונה הראשונה של מה שמסתמן כיצירה המצליחה והנושכת ביותר שלו: "עמק הסיליקון", סדרה קומית בהפקת רשת האיכות HBO, שמשדרת סדרות מצליחות כגון "משחקי הכס", "אימפריית הפשע" ו"תרגיע". בישראל שידרה אותה חברת הלוויין yes, וכיום היא נגישה לצפייה ב־VOD. הסדרה מוקדשת למה שעד היום לא קרה בטלוויזיה ובקולנוע: שחיטת הפרה הקדושה של הכלכלה הבינלאומית - עמק הסיליקון, האזור שסמוך למפרץ סן פרנסיסקו בקליפורניה ומאכלס את חברות ההייטק הגדולות בעולם, על הניהול החדשני שלהם, הטכנולוגיות המהפכניות והקמפוסים הצבעוניים.

 

הסדרה, שהוגדרה על ידי "ההוליווד ריפורטר" "הסדרה הטובה והמשפיעה ביותר ש־HBO עשו זה עידנים", ושזכתה לרייטינג של עד 2 מיליון צופים לפרק, מה שגרם ל־HBO להודיע מיד על הפקת עונת המשך, כנראה נוגעת בעצב החשוף של ממלכת ההייטק הנחשקת. היא מציגה אותה כגן של ילדים מגודלים, מגוחכים, קטנוניים ואטומים רגשית שכורעים תחת מפלי כסף ואגו. גיבורה הוא ריצ'רד הנדריקס (השחקן תומס מידלדיץ'), מתכנת קטן ושקוף בחברה ענקית בשם hooli, בת דמותה של גוגל. בלילות ובסופי שבוע ריצ'רד עובד על פרויקט אישי: אתר לאיתור זכויות יוצרים של שירים. האתר עצמו הוא רעיון גרוע ואיש לא מתעניין בו, אבל הוא צופן אוצר שאפילו ריצ'רד לא היה מודע לערכו: אלגוריתם למזעור קבצים, שעשוי להיות שווה מיליארדים. מרגע שהדבר מתגלה, ריצ'רד מוצא את עצמו מיטלטל בין מלחמת חורמה של משקיעי הון סיכון אוטיסטים־למחצה ביזמי־על ציניים שהולכים לכל מקום כשהם מלווים במדריך רוחני, לבין מלחמות אגו בין חבריו ושותפים לסטארט־אפ הצעיר שהקים, שכל אחד מהם משוכנע שהוא הוא סטיב ג'ובס הבא. ומסביב יש סכומים דמיוניים שתמיד כמעט בהישג יד, מילות באז שאף אחד לא יודע את משמעותן ואנשים עם לקויות חברתיות ואישיות שכל משפט שני שלהם הוא "להפוך את העולם למקום טוב יותר".

 

זמן קצר אחרי תחילת שידור הסדרה עיתונאים אמריקאים הסתערו על עובדי הייטק אמיתיים בעמק הסיליקון ושאלו אותם מה דעתם על הדמויות המגוחכות של "עמק הסיליקון". התשובות הפתיעו אותם. סטארטאפיסט אחד, מייסד הרשת החברתית לשכנים MyCoop - זה אתר אמיתי, לא בדיחה מהסדרה - אמר ל"ניוזוויק": "מעט מאוד אנשים מבינים עד כמה זה באמת מגוחך פה. הסדרה הזאת מאפשרת לי סוף סוף לצחוק על עצמי, בהנחה שמה שקורה על המסך לא קורה לי באמת". כשנשאל על הסדרה, מנכ"ל AOL לשעבר בארי שולר אמר לסוכנות הידיעות אי.פי: "אנחנו באמת לא מתאימים למעגלים החברתיים הרגילים, את יודעת למה אני מתכוון? אנחנו אנשים שיושבים בחושך, כותבים קוד ומשוכנעים שאנחנו הופכים את העולם למקום טוב יותר".

 

"משום מה עד היום לא הסתכלו על העולם הזה באופן קומי", ג'אדג' אומר, "יש שם טונות של כסף וכל כך הרבה דברים אבסורדיים. אנשים מתעשרים שם מהר יותר מאי פעם בהיסטוריה. יש כמויות בלתי נתפסות של אגו. יש שם שנאות ונקמות אישיות, ואנשים יכולים להפוך בן לילה לאויבים מרים. בעיניי זה פשוט חומר מצוין לקומדיה". והוא יודע על מה הוא מדבר, כי הוא היה שם.

 

ג'אדג' (במרכז) על סט הצילומים של "עמק הסיליקון". "צעירים עשירים להפליא שלא יודעים ליהנות" ג'אדג' (במרכז) על סט הצילומים של "עמק הסיליקון". "צעירים עשירים להפליא שלא יודעים ליהנות" צילום: באדיבות yes/HBO

 

זכרי אלפא ואוטיסטים

 

"יש לסדרה הזאת יסוד אוטוביוגרפי", מספר ג'אדג' (51), "עבדתי בעמק הסיליקון". בסוף שנות השמונים, אחרי שקיבל תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, הוא החל לעבוד כמהנדס תוכנה באזור סן פרנסיסקו. הוא מספר שפרש כשהבין שאין לו עתיד כענק טכנולוגיה, ושאם יישאר שם הוא יעביר את כל חייו מול השולחן המשרדי והמקלדת. הוא פרש והחל לשמש בסיסט בלהקת בלוז.

 

"כבר אז זה היה קצת דומה לכת", הוא נזכר. "כולם האמינו בכנות שהם עובדים בחברות חשובות ומשנות עולם, לפעמים בלי באמת לדעת מה בדיוק החברות האלה עושות. הם גם לא באמת גילו עניין. אני עבדתי בחברה שייצרה כרטיסים גרפיים, ואנשים סביבי הגיעו למשרד עם אמונה מעוותת שמה שהם עושים מאוד חשוב. קשה להסביר את האווירה הזאת לאדם מבחוץ.

 

"עברו מאז כמה שנים, אבל מהתחקיר שערכנו התרשמתי שהמקום הזה לא השתנה הרבה", הוסיף באחרונה ג'אדג' בראיון לאתר חדשות הבידור Screenslam. "אתה יכול להסתובב בעמק הסיליקון ברחוב שיש בו טריליון דולר והוא ייראה לך כמו סתם אזור תעשייה. עובדים בו מתכנתים עשירים להפליא שרודפים אחרי כסף בדיוק כמו בוול סטריט, אבל הם עדיין אותם אנשים נבוכים חברתית. הרבה מהם לא יודעים ליהנות מהחיים. הם שמעו שצריך לעשות מסיבות ענקיות, אבל הם לא נהנים מהן. הם לא מחליפים את המכונית שלהם, אבל פתאום מישהו מהם יבנה ספינת מפרש או ינסה לטוס לחלל. הם קפיטליסטים לכל דבר, אבל הלכו לאיבוד בתוך הסיפור שהם מספרים לעצמם, של 'אנחנו משפרים את העולם ועוזרים לאנושות'".

 

"הסיפור של 'ביוויס ובאטהד' החזיר אותי לעולם הזה", ג'אדג' אומר בראיון ממשרדו בלוס אנג'לס. "יצרתי את הסדרה בבית, כסדרת אנימציה קטנה, ופתאום היא פרצה והפכתי לחלק מעולמם של המיליארדרים בתעשיית הבידור. קצת אחרי 'ביוויס ובאטהד' היה לי עוד סיבוב בעמק הסיליקון. הרבה סטארט־אפים רצו ליצור תוכן וחיפשו אנשים כמוני. פגשתי הרבה אנשי הון סיכון וזיהיתי שם שני טיפוסים עיקריים - הטיפוס המופנם והמוזר עם הקשיים החברתיים, והטיפוס ההפוך, זכר האלפא האגרסיבי". שני הטיפוסים האלה יהפכו לטייקוני ההייטק היריבים שנלחמים על האלגוריתם של הנדריקס: הגאון המגמגם פיטר גרגורי (בגילום השחקן כריסטופר אוון וולש, שמת מסרטן במהלך צילומי הסדרה) והיזם־הנדבן־הרוחני־הצבוע גווין בלסון (בגילום השחקן מאט רוס).

 

כמה עיתונים כבר מצאו קווי דמיון בין פיטר גרגורי לפיטר ת'יל, מהמשקיעים הראשונים בפייסבוק, ובין בלסון לשלל דמויות, ממנכ"ל אמזון ג'ף בזוס ועד היזם והפילנתרופ מארק בניוף, שהיה אורח ועידת הנשיא בישראל ב־2013. אבל ג'אדג' מתעקש: "אף דמות לא מבוססת על אדם ספציפי. כולן שילוב בין אנשים שהכותבים ואני פגשנו וקראנו עליהם.

"יש בעמק הסיליקון אנשים מבריקים עם רעיונות שבאמת תורמים לאנושות", ג'אדג' אומר, "אבל עד כה לא התייחסו מספיק ליהירות, ולבעיה חשובה, ההנחה האוטומטית של אנשי עמק הסיליקון שכל מה שהם עושים משפר את האנושות. האמונה העצמית הזאת היא השלב שבו דברים נהיים מסוכנים. כשאני שומע יזמים מדברים על בניית ערים צפות על איים מלאכותיים כדי להשתחרר מממשלות אני מתחיל לדאוג".

 

בדבריו ג'אדג' רומז לאסדות הצפות שגוגל בונה מול חופי קליפורניה ומיין וליוזמה של חברת Blueseed, בהנהגתו של פיטר ת'יל, לבנות קהילת הייטק על אי מלאכותי שישהה מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינות ריבוניות. אחד הפרקים בסדרה מציג ביקור מבעית באסדה כזאת, כמו גם חוויות מתסכלות במכונית האוטומטית של גוגל, תקלות בשיחות וידיאו באמצעות הולוגרמה, שימוש מביך בסמי הזיה בניסיון לשחזר את רגעי ההשראה של סטיב ג'ובס, ועוד עיבודים לאנקדוטות, פיתוחים ודמויות מעמק הסיליקון האמיתי. וזה עובד.

 

מתוך הסרט "ביוויס ובאטהד דו אמריקה". "אולי עוד נראה אותם בעמק הסיליקון" מתוך הסרט "ביוויס ובאטהד דו אמריקה". "אולי עוד נראה אותם בעמק הסיליקון" צילום: איי אף פי

 

גאונים ושוביניסטים

 

מאסק. לא אהב מאסק. לא אהב צילום: בלומברג

הייחוד בסאטירה של "עמק הסיליקון" היא שהיא לא היתה שם קודם. עד היום עמק הסיליקון נתפס כתופעה ייחודית בעולם העסקים, כמגרש משחקים ענקי שבו מגשימים חלומות; מקום שבו היצירתיות מנצחת את הפוליטיקה; מקום שבו העובדים מקבלים מסאז' תוך כדי עבודה והמסאז'יסטית מקבלת מניות החברה. גם הסרטים "ג'ובס" ו"הרשת החברתית" סיפרו סיפורים על חברים שמנצלים זה את זה ובוגדים זה בזה ועל אנשים שהקריבו משפחה והגיעו לבידוד חברתי, ובכל זאת סיפורם היה בסופו של דבר סיפור גבורה. מעשי הנבלה הוצגו שם כחלק מ"דמותו האניגמטית" של הגאון שנשאר ער כל הלילה מול המסך.

 

אצל ג'אדג' התמונה הפוכה. הגיבורים אכן מבלים שעות מול המסך, אבל שקועים בתחרות תמידית, סופרים סנטים ואחוזים, גונבים קרדיט ופטנטים, משתתפים בפולחני אישיות של בעלי הכוח ומחכים להזדמנות להציג עצמם כ"איש החזון של החברה" ולהשיק את פולחן האישיות של עצמם. כמו ג'ובס וצוקרברג.

 

ורק עכשיו התדמית הנקייה של עמק הסיליקון מתחילה להיסדק. סשה סיגן, פרשן במגזין הטכנולוגיה "PC Magazine", פרסם במרץ מאמר משפיע תחת הכותרת: "מדוע איני רוצה שבתי תלך לעמק הסיליקון". הוא ביקר את האווירה השוביניסטית והתוקפנית בחברות ההייטק. "האם אנחנו רוצים ששמוקים חסרי חמלה יעצבו את העולם?", תהה. בכתבות שפורסמו לאחר תחילת שידור הסדרה חודדה עוד עובדה שדלפה מבעד לפרקים: בעמק הסיליקון כמעט אין נשים. נשים מהוות רק כרבע מעובדי ענף ההייטק, ופחות מעשירית משותפי קרנות ההון סיכון. באחת הסצנות בסדרה ריצ'רד וחבריו מגיעים למסיבה ושתי יפיפיות מתחילות לדבר איתם. כשהם שואלים אותן איפה הן עובדות אחת עונה בחיוך ועיניים נוצצות: "אנחנו עובדות בסטארט־אפ ששולח שחקניות למסיבות, כדי שהן ידברו עם האורחים ויגלו בהם עניין".

 

"בעיניי זה מפתיע שרק עכשיו מתחילות מחאות נגד מגזר ההייטק", ג'אדג' אומר, ומתייחס להפגנות שתושבי סן פרנסיסקו ערכו בסוף 2013 ותחילת 2014. בהפגנות מוחים חסמו אוטובוסים פרטיים של גוגל שהשתמשו בנתיבים ותחנות של התחבורה הציבורית בעיר, אבל העלו אליהם רק את עובדי החברה. המחאות היו נגד הסמליות של ההפרדה המעמדית, וגם נגד העובדה שמחירי השכירות לאורך תוואי האוטובוס עלו ב־20% לאחר שמאות עובדי גוגל שכרו שם דירות. "מוזר לי שתנועת 'כיבוש וול סטריט' לא יצאה בשעתו נגד סטיב ג'ובס, למשל", ג'אדג' אומר. "הם מדברים על ה־1% העשירים, וג'ובס היה ה־0.0001%. כשחייתי בפאלו אלטו בקושי יכולתי לשכור דירה, ואני עבדתי כמהנדס. אני יכול להבין את התסכול.

 

"מצד שני", הוא מוסיף, "זה לא שהמפגינים אומרים היי, בואו נפסיק להעשיר את האנשים האלה. המפגינים בסן פרנסיסקו עצרו את האוטובוס, ואז הלכו לגוגל לבדוק מה כתבו עליהם. אם מכניסים לגוגל כסף, אז למה שגוגל לא תדאג לעובדים שלה?".

 

בניוף. נותן הרשאה בניוף. נותן הרשאה צילום: בלומברג

 

"התביעות בדרך"

 

אחת הראיות לעצב החשוף שהסדרה נוגעת בו היא שגם בכירים בעמק הסיליקון לא נשארים אדישים אליה. "95% מהתגובות חיוביות מאוד", ג'אדג' אומר, ומוסיף כי בכירים בתעשייה החמיאו לו, לעתים בעילום שם. אבל הגושפנקה מגיעה אולי דווקא מבכיר עמק הסיליקון ששנא את הסדרה: אלון מאסק, מייסד פייפאל, יצרניות המכוניות החשמליות טסלה והחברה להפרטת הטיסות לחלל SpaceX, שהונו מוערך ב־9 מיליארד דולר.

 

"זה נראה כאילו ג'אדג' מעולם לא היה בפסטיבל ברנינג מן, שזה עמק הסיליקון האמיתי", אמר מאסק למגזין האמריקאי "Recode" אחרי שהתארח בהקרנה חגיגית של פרק הבכורה. "אם לא היית שם לא תבין את זה. קח את המסיבה הכי מטורפת בלוס אנג'לס, תכפיל אותה פי אלף, ועדיין לא תתקרב לעמק הסיליקון. הסדרה לא מראה מזה כלום. מהנדסי תוכנה אמיתיים הם אנשים יותר חכמים, מתחשבים ומועילים", מאסק הוסיף. ג'אדג' טורח מנגד להזכיר את מארק אנדרסן, יוצר הדפדפן החלוצי נטסקייפ ובעלי קרן ההון סיכון המצליחה אנדרסן הורוביץ, שנוהג לצטט קטעים מ"עמק הסיליקון" בחשבון הטוויטר שלו.

 

"החברות שפועלות בעמק הסיליקון מדברות בלי סוף על להפוך את העולם למקום טוב יותר. אבל אם אתה שואל את דעתי האישית, אני חושב שהאנושות היתה מאושרת יותר לפני 800 שנה, כשכולם חיו בשלווה בכפרים קטנים", ג'אדג' אומר. "יש כמובן חברות שעושות טוב כמו Uber", הוא אומר, ומתייחס לסטארט־אפ אמריקאי שמאפשר לכל אדם להפוך לנהג בתשלום לעת מצוא. לנהג מונית, במילים אחרות. "אילו הייתי בן 21 זה היה נהדר בשבילי. אתה עובד כשאתה רוצה ומפסיק כשאתה רוצה. חוץ מזה אני כמובן משתמש ביוטיוב כל הזמן. ועדיין, היה טוב יותר לפני 800 שנה".

 

בלי לתת ספוילרים, מה צפוי לנו בעונה השנייה?

"עוד לא התחלנו לכתוב אותה, אבל בגדול אנחנו מתקרבים לשלב שבו כולם מתחילים לתבוע את כולם".

 

אגב, איך אתה חושב שביוויס ובאטהד היו משתלבים בעמק הסיליקון?

"הם בטח היו נהנים מההפגנות נגד חברות הייטק וההשתוללות מול האוטובוסים", ג'אדג' אומר וצוחק, "היה מעניין לראות אותם מנסים להפוך למיליארדרים. יכול להיות כיף לקחת אותם לעולם הזה. אולי זה אפילו יקרה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x