• תפריט
מוסף 15.05.2014
מוסף 15.05.14

הו, הנרי

הנרי זימנד מוכר כאחד הפילנתרופים הבולטים בישראל, "המיליארדר ממונקו" שירש אימפריה והוציא מיליוני דולרים במסע חובק עולם להנצחת אשתו האהובה אנדה: מקבוצת הכדורסל אנדה רמת השרון, דרך ערבי גאלה בלונדון ובניו יורק, ועד מכונית שעוצבה לזכרה. לפני חודשיים פונה זימנד מביתו בשל חוב שכר דירה של 60 אלף שקל. סיפורו הנוגע ללב של האיש שהאמין באהבה, עד שאיבד את כל מה שהיה לו

אלבום הזיכרון המהודר היה מונח בראש הארגז. מי שעצר לפתוח אותו, מצא בין דפיו את תולדותיה של משפחה עשירה מאוד ומאושרת מאוד, שנקרעה בכאב חד. "אנדה - חגיגה של חיים" קרוי האלבום באנגלית, ובמאה עמודי הכרומו הגדולים והמפוארים שלו נפרד איש העסקים והפילנתרופ הישראלי הנרי זימנד מאשתו האהובה שמתה מסרטן ב־2003. בעבודת יד נעטפה כריכתו הקשה של האלבום בבד סגול, ובמרכזה הוטבעה מדבקה עם פני הנסיכה המחייכים של אנדה זימנד.

 

26 פרקי הספר מסודרים בגרפיקה מתקתקה לפי אותיות הא"ב הלועזי - מ־Anda ועד Zimand - ובכל עמוד מופיעים פניה היפים של אנדה במאות תצלומים: על יאכטה במונקו ובחצר בהרצליה, בסקי בשוויץ ובחופשה בדיסנילנד, על הספה עם ארבעת הבנים ובערבי גאלה חגיגיים, עם החברות ובצמוד לביל קלינטון, מיכאיל גורבצ'וב, משה קצב, סמי עופר ואפילו השחקן ז'אן־קלוד ואן־דאם. באומץ, היא מתועדת גם ברגעיה הקשים: כשהיא מגלחת את שיער ראשה בעזרת אחד מבניה, יושבת בכיסא גלגלים ומאושפזת בבית החולים. תמיד מחייכת, ולצדה כל הזמן בעלה המעריץ הנרי.

 

הנרי זימנד בדרך נמיר בתל אביב השבוע. "אני לא מתחרט. את מה שתרמתי, תרמתי מהלב. עכשיו לא ביקשתי כלום מאף" הנרי זימנד בדרך נמיר בתל אביב השבוע. "אני לא מתחרט. את מה שתרמתי, תרמתי מהלב. עכשיו לא ביקשתי כלום מאף" צילום: אוראל כהן

 

האלבום הודפס באלף עותקים. כל אחד מהם נארז בקופסה מותאמת, עטופה גם היא באותו אריג סגול, והוא חולק לבני משפחה, חברים ושותפים עסקיים. אדם שהיה מעורב בהדפסת האלבום ב־2005 סיפר שהפקתו עלתה מאות אלפי שקלים. על עיצובו חתום עדי שטרן, כיום ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

 

אך לפני שבועות אחדים אפשר היה למצוא כמה עשרות עותקים של האלבום מונחים בראש ערימת פסולת בתוך ארגז שחסם את המדרכה הצרה ברחוב הצדף ביפו. מסביב נערמו חפצים ישנים ומסמכים שהוצאו גם הם מבית מספר 17: הנרי זימנד, איש העסקים שירש הון עצום, תרם מיליונים לשלל גופים בארץ ובעולם והנציח את אשתו האהובה באדיקות שנראתה לעתים כפייתית - פונה עם בניו מהבית השכור שבו התגוררו.

 

"מאיזו הוצאה לפועל את?", שאלו אותי הפועלים המשפצים את הדירה היוקרתית. דורון יונה, נציג בעל הנכס שחי באוסטרליה, אינו מסתיר את כעסו על בני משפחת זימנד. הדירה שבה רשומה כתובתו של הנרי הושכרה במקור לבניו, והם פונו ממנה בצו בית משפט לאחר שצברו חוב של כ־62 אלף שקל על שכר הדירה.

 

"הצו ניתן בפברואר, והורה להם לפנות בתוך 30 יום. הייתי צריך לעשות מארבים כדי למסור להם את הצו", מספר יונה. "כשבאתי ב־16 במרץ ראיתי שהדירה עוד לא פונתה. שאלתי: 'מה אתם עוד עושים כאן, זה ביזיון בית המשפט'. הנרי התקשר והתחנן שאתן להם עוד כמה ימים. אמרתי לו: 'קיבלתם חודש, עכשיו נזכרים? אם תשלם לי את החוב, אתן לך עוד יומיים'. הוא הגיע ורשם לי צ'ק של 4,500 יורו מבנק במונקו והבטיח את היתרה בעוד שבועיים. אבל הייתי תמים: לצ'ק לא היה כיסוי".

 

כשקיבל את הדירה בחזרה, מצא בתוכה יונה חפצים רבים. את חלקם פינה, אבל במחסן קטן בעליית הגג הוא עדיין שומר כמאה אלבומי תמונות משפחתיים המתארים את החיים הטובים, החיים עם אנדה. "המצפון לא נתן לי לזרוק את זה", הוא מספר. "התקשרתי להנרי, אבל הוא אמר שהכל נסרק למחשב ואפשר לזרוק. עכשיו אני צריך לסלק את זה".

 

זימנד מעניק חולצה של אנדה רמת השרון לביל קלינטון זימנד מעניק חולצה של אנדה רמת השרון לביל קלינטון צילום: איציק בירן

 

הווילה נמכרה לניקול ראידמן

 

מאז הפינוי זימנד ובניו מתגוררים בדירה עירומה־משהו, בבניין מעל צומת סואן בדרך נמיר בתל אביב. קשה להאמין שרק לפני שנים אחדות הם התגוררו בווילה מפוארת ברחוב בן אליעזר בהרצליה פיתוח. אותה וילה זכורה לרבים בזכות כתבות טלוויזיה ששודרו לפני כעשר שנים בערוצים 2 ו־10, והציגו את הבית שזימנד הפך למוזיאון לזכר אשתו. מלבד הטרגדיה המשפחתית הקשה, שהותירה ארבעה בנים בני 12 עד 19 יתומים מאם, קשה היה להתעלם מההנצחה שנראתה "הרבה מעבר לזו של האלמן המצוי", כפי שהגדיר זאת לאחרונה אדם שהיה בקשר עם זימנד באותה תקופה.

 

קיר המכוסה בתמונות המשפחה בווילה של זימנד. "הרבה מעבר לאלמן המצוי" קיר המכוסה בתמונות המשפחה בווילה של זימנד. "הרבה מעבר לאלמן המצוי" צילום: באדיבות הנרי זימנד

 

את מרב תשומת הלב משכה בובת שעווה בדמותה של אנדה שהוצבה בקופסת זכוכית בפינת הסלון וכאילו המשיכה לצפות על בני הבית. אינספור ציורים וצילומים שלה כיסו את קירות הסלון וחדר המדרגות, וביניהם נתלה פוסטר ענק בדמותה, שהורכב מאלפי תמונות קטנות שלה. השיא היה כשבמסיבת בר המצווה של הבן הצעיר, שנערכה בחצר הבית, הולוגרמה בדמותה של אנדה בירכה את האורחים.

 

"לראות את אנדה שכבר אינה עמנו, מקבלת אורחים לבר המצווה של בנה - זה היה דבר די מצמרר", מספרת אשה שנכחה באירוע. "בכלל, זה לא היה בית, אלא אתר הנצחה. הוא אדם מעט יוצא דופן בדרכו".

 

ההנצחה של אנדה בבית בהרצליה: פסל השעווה בסלון, פוסטר המורכב מאלפי תמונותיה. גם לאחר מכירת הווילה ב־ 36 מיליון שקל נותרו לזימנד חובות רבים ההנצחה של אנדה בבית בהרצליה: פסל השעווה בסלון, פוסטר המורכב מאלפי תמונותיה. גם לאחר מכירת הווילה ב־ 36 מיליון שקל נותרו לזימנד חובות רבים צילום: באדיבות הנרי זימנד

 

כדי לשלם את חובותיו נאלץ זימנד להיפרד מהווילה. לפני שנה וחצי, בינואר 2013, היא נמכרה לידוענית ניקול ראידמן, בת זוגו של איש העסקים המולטי־מיליונר מיכאל צ'רנוי, ששילמה עבורה 36 מיליון שקל. את כתובתו העתיק זימנד לדירת בניו ברחוב הצדף ביפו. אולם גם הסכום העצום שקיבל לא סייע לו בסגירת חובותיו. נגד זימנד תלויים כמה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בשנים האחרונות. חלקם חובות שנראים זעומים כשמדובר באדם שהיה מוכר כל השנים כמולטי־מיליונר. ביניהם, בנק הפועלים הוא הנושה העיקרי, עם חוב של כ־250 אלף שקל. נושים נוספים הם בזק בינלאומי וחברת הנסיעות פרוגרס תורס, שלה הוא חייב 20 אלף שקל.

 

"אני בספק אם אקבל את מה שהוא חייב לי", אמר מנהל החברה איציק שמעון, שמכיר את זימנד מקרוב כבר יותר מעשר שנים. "הוא כבר מזמן לא מיליארדר ומצבו לא טוב. בשנתיים האחרונות ראיתי שהוא מתקשה לשלם על טיסות שהזמין, אבל אחרי שמכר את הבית - שילם חלק מהחוב. אני חושב שאת שאר הכסף אקבל רק אם יש לו מקור כספי בחוץ לארץ. הוצאנו נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, אבל אם אנחנו היינו הבעיה היחידה שלו - הוא כבר מזמן היה מסתדר".

 

פוסטר המורכב מאלפי תמונותיה של אנדה זימנד פוסטר המורכב מאלפי תמונותיה של אנדה זימנד צילום: באדיבות הנרי זימנד

 

נרקיסים מול בקינגהאם

 

ממפעלות ההנצחה - מלמעלה למטה: דמותה הממוחשבת של אנדה שבירכה את אורחי הבר מצווה של בנה לאחר מותה, סובארו זימנד, ואנדה רמת השרון. אורנה אוסטפלד: "אולי היה עדיף לתמוך בצורה יותר מבוקרת, אבל הוא רצה לתת בדרך שלו" ממפעלות ההנצחה - מלמעלה למטה: דמותה הממוחשבת של אנדה שבירכה את אורחי הבר מצווה של בנה לאחר מותה, סובארו זימנד, ואנדה רמת השרון. אורנה אוסטפלד: "אולי היה עדיף לתמוך בצורה יותר מבוקרת, אבל הוא רצה לתת בדרך שלו"

לפני כעשר שנים לא נראה שלזימנד יש בעיה כלשהי. בעקבות מותה של אשתו הוא יצא למסע פילנתרופיה חובק עולם להנצחתה, והפך אגב כך לאחד התורמים הבולטים שפעלו בישראל. מרבית התרומות הוענקו באמצעות קרן Anda Spirit לפרויקטים בתחומי האמנות, הרפואה, הספורט, העצמת נשים ואפילו רומנטיקה. מסע ההנצחה הנדיב שסייע למטרות חיוביות רבות, זכה לסיקור נרחב שחיזק את תדמיתו של זימנד: הוא תואר בתקשורת לא פעם כמיליארדר, איש עסקים בינלאומי הפועל במונקו, ישראל וארצות הברית.

 

רבים זוכרים אותו מפעילות ההנצחה המזוהה איתו יותר מכל: אימוץ קבוצת כדורסל הנשים של א.ס. רמת השרון ב־2005, שבמסגרתו שינתה הקבוצה את שמה ל"אנדה רמת השרון". השידוך בין זימנד לקבוצה נעשה באמצעות יועץ התקשורת רוני רימון, שאליו פנה זימנד כדי לקדם את מפעלותיו הציבוריים. זימנד תמך בקבוצה במשך שלוש עונות בכ־3 מיליון שקל באופן ישיר, והוסיף סכומים גבוהים נוספים מכיסו תוך כדי הפעילות השוטפת.

 

אנשים שראו את התנהלותו מקרוב מספרים על נדיבות גדולה, על גבול הפזרנות. "כדי שהשחקניות לא יגיעו עייפות למשחק בעיר שאין אליה טיסה ישירה, הוא שכר להן מטוס פרטי", מספר אחד מהם, "הוא הצטרף אליהן לטיסות ונתן לכל שחקנית 100 דולר במזומן בתור אש"ל. כשניסיתי לשאול מאיפה הכסף, המסר תמיד היה: 'אני פילנתרופ, אל תשאלו שאלות'".

 

אורנה אוסטפלד, מייסדת א.ס. רמת השרון ומאמנת הקבוצה עד היום, מספרת שגם שבע שנים לאחר תום האימוץ, רבים עוד מכנים בטעות את הקבוצה בשם "אנדה". "מאוד הערכנו את התרומה ואת המסר המדהים של הפרויקט: הנצחה של אשה מיוחדת ומאבק בסרטן השד", היא אומרת. "כשהוא תמך זה היה ביד נדיבה. בשלב מסוים הפסיק להשקיע בנו.

 

"אף פעם לא ביקשנו ממנו טיסות פרטיות. אנחנו לא מפונקות ואפילו העדפנו טיסות רגילות. אבל הוא עשה את זה בכיף שלו, ולנו זה היה חבל על הזמן", היא ממשיכה. "נכון שאולי היה עדיף לתמוך בצורה יותר מבוקרת, אבל אי אפשר היה להגיד לו: 'בוא נחסוך את הכסף כדי לתמוך בקבוצה לטווח יותר ארוך'. כשהוא נתן, הוא רצה לתת בדרך שלו".

 

באותן שנים טובות באמצע העשור הקודם תרם זימנד סכומים גבוהים לגופים רבים. הוא עצמו העריך לאחרונה באוזני מקורביו שתרם מיליוני דולרים. ברשימת ידידי האופרה הישראלית הוא שני רק לטדי שגיא ומשפחתו, בזכות תרומה מיוחדת של יותר מ־400 אלף שקל "לזכר אנדה האהובה ז"ל". הוא גם חבר בחבר הנאמנים הבינלאומי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, במעמד של "חבר ונדבן" - לצד שמות כמו יוסף בוכמן, סמי סגול, יוסף חכמי, יהודית ויעקב ריכטר וליזיקה ועמי שגיא. הוא גם נמנה עם אגודת ידידי מכון ויצמן לאחר שתרם למוסד.

 

ארכיון הסרטים של הפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב קרוי עתה על שם בני הזוג, בזכות תרומה שסייעה לקידומו. תרומה של כמה עשרות אלפי שקלים הכניסה את זימנד גם לרשימת ידידי מוזיאון נחום גוטמן. מייסדת בית איזי שפירא, נעמי סטוצ'ינר, הגדירה ב־2005 את זימנד "אחד מתורמינו הגדולים". הוא נחשב גם תורם נדיב לאגודת למלחמה בסרטן, ותרם גם למחלקות האונקולוגיות בבתי החולים שיבא ואיכילוב.

 

בזכות תרומתו התקיים ב־2005 טורניר הטניס "אנדה אופן" ברמת השרון. ב־2007 כבר נעצרה תמיכתו של זימנד והטורניר לא התקיים. זימנד העניק מלגה של 50 אלף שקל לאלופת הטאקוונדו מאיה ערוסי, גם שחר פאר הצעירה קיבלה מילגה, הוא מימן כנס לזכר יצחק רבין במכללת נתניה, העניק 100 אלף שקל לארגון ישראלי־ירדני לחקר שחפת, ואפילו תרם 50 אלף שקל למימון שהייתם בארץ של גורי כלבים נדירים, שמאבק משפטי פרץ בנוגע לבעלות עליהם.

 

תרומותיו הגיעו גם למוסדות ידועים בעולם. הוא מופיע ברשימת התורמים של מוסד הסמיתסוניאן האמריקאי, ואף השתתף בוושינגטון בארוחת ערב חגיגית לתורמים נבחרים שערכה אשת נשיא ארצות הברית דאז לורה בוש. הוא פרס את חסותו על ערב הגאלה של האופרה "טוסקה" בבית האופרה המלכותי בלונדון - לזכר אנדה שאהבה אופרה, תרם לבית הספר המלכותי לבלט, ונתן חסות לאירוע של קרן הקולנוע בהוליווד, שם אף התכבד להגיש פרס עם השחקנית קתרין זיטה ג'ונס. הוא מימן את שתילתם של 45 אלף נרקיסים מול ארמון בקינגהאם, וההכנסות ממכירתם הוקדשו לחקר הסרטן, וב־2005 ערך תחרות מכתבי אהבה, ש־12 הזוכים בה הוטסו ליומיים רומנטיים במנהטן.

  

תמונה מחתונתם של הנרי ואנדה. "הוא היה דמות צבעונית, הסתובב בבגדים אקסטרווגנטיים ומגפי בוקרים" תמונה מחתונתם של הנרי ואנדה. "הוא היה דמות צבעונית, הסתובב בבגדים אקסטרווגנטיים ומגפי בוקרים"

 

הון בדיוטי פרי

 

זימנד, שנולד בבריסל לפני 67 שנה, ירש את הונו מאביו דוד (שכתב וביטא את שם משפחתו "צימנד"). האב נולד ב־1910 בכפר על גבול פולין־אוקראינה, ככל הנראה באזור לבוב. לאחר מלחמת העולם השנייה התיישב בבלגיה והחל לסחור בסדקית. עם הזמן הפך לאחד הקבלנים הגדולים בפרנקפורט, עם פעילות בשוק הנדל"ן במיאמי ביץ' בפלורידה, ואף רכש אדמות בישראל. בצעירותו של הנרי עקרו הוריו למונקו.

 

אנשים שהכירו את צימנד האב מתארים אותו כ"אגוז קשה, אדם לא קל", איש בעל גישה חמורה לחיים, נוקשה גם בעסקים וגם עם ילדיו. אחד מחברי הקהילה היהודית של מונקו הסביר שהאב "היה מהאנשים שיצאו מהשואה קשים, אחרי שעברו את מה שעברו".

 

בישראל החזיק צימנד נכס מניב במיוחד: חברת רמת"ם, שהפעילה את מרבית חנויות הדיוטי פרי בשדה התעופה בלוד. צימנד רכש את החברה מכונס נכסים בשנות השישים והפעיל את החנויות במשך כ־20 שנה, כשהחוזה מוארך פעם אחר פעם למרות דרישות לערוך מכרז פתוח. בסוף התקופה דיווחה החברה על מחזור מכירות שנתי של 15–20 מיליון דולר. אולם ב־1987 נדהם צימנד כשרשות שדות התעופה יצאה בהוראת בג"ץ למכרז, שבו הפסידה רמת"ם לחברת ג'יימס ריצ'רדסון המפעילה את החנויות עד היום.

 

צימנד זעם. גם אם המזג הנוקשה שלו שונה מהרכות שמפגין בנו, נראה ששניהם חובבים מחוות גדולות. בתגובה להפסד במכרז פרסם צימנד מודעות בעיתונים כנגד "העוול המשווע שנגרם לו בידי מוסדות המדינה", והודיע כי "בעקבות אכזבתו הקשה" הוא מתכוון לחסל את כל השקעותיו בארץ, תוך שהוא קורא לילדיו, הנרי ופאני, לעבור להתגורר בחו"ל. עם זאת, הודיע כי ימשיך לתרום למוסדות שונים. בין השאר תרם את הבניין לזכרה של עליזה בגין באוניברסיטת בר־אילן, וברעננה קרוי רחוב על שמו לאחר שתרם לישיבת בני עקיבא במקום.

 

ילדיו לא קיבלו את המלצתו לעזוב את ישראל. בשנות השבעים כבש הנרי הצעיר מקום משלו בחברה הגבוהה. הוא עסק בתצוגות אופנה, ייבוא קוסמטיקה והפקת אירועים. הוא גם מונה על ידי אביו לנהל את רמת"ם. אולם ב־1982 עלו יחסי האב והבן על שרטון: לדוד נודע שהנרי מנהל מערכת יחסים עם אשה שהיתה פרודה מבעלה, אך טרם התגרשה. האב הזועם פרסם בעיתונות מודעה גלויה ופומבית כנגד הבן, ובה הודיע כי בשל הקשר האסור הדיח אותו מתפקידו כמנהל רמת"ם.

 

הנרי יצא לחפש את דרכו העצמאית. ביולי 1983 פגש בדירה של חברה במינכן את אנדה בורטאס, ילידת רומניה בת 29, שחיה בישראל בין גיל 10 ל־13, עד שהוריה עקרו לגרמניה. הנרי לא המתין, וכבר למחרת הציע לה נישואין, והם התארסו בו ביום. זאת היתה תחילתה של הערצה הדדית, והם מיהרו לקבל את ברכת האב. רק כשדוד צימנד השתכנע שהקשר בין הנרי לאנדה "כשר", חזרו היחסים בין האב הקשוח לבן הרומנטיקן לתיקונם.

 

צימנד האב מת ב־1993, וחילק את נכסיו בין הנרי לאחותו הצעירה ממנו בשלוש שנים, פאני ישורון, המתגוררת כיום בכפר שמריהו. אשה שעבדה בצמידות להנרי זימנד מספרת שהוא לא הרחיב על הרקע הכלכלי של משפחתו, אולם עם הזמן הבינה שהאב הוריש "הון עתק, שהתחיל מיהלומים, ובהמשך גם נדל"ן".

 

כישלון הוליוודי

 

ב־2006, שלוש שנים אחרי מותה של אנדה, כבר החל הנרי ללוות כספים מאחותו, והמשיך בכך עד 2012. באחרונה הסדירו השניים את החוב שנוצר. אדם שמכיר את המשפחה מקרוב אמר: "ככל הידוע לי, המשפחות של הנרי ופאני לא נמצאות ממש בקשר, וזה גם עניין של התנהלות מצד הנרי: אי אפשר לאכול את העוגה ולחשוב שהיא תישאר שלמה".

 

"המצב הכלכלי הירוד כיום לא מפליא אותי", אומר אדם אחר שעמד עם זימנד בקשר מקצועי, והעדיף גם הוא להישאר בעילום שם. "הוא לא התנהל כאיש עסקים, וגם כסף גדול צריך לשמור. הוא סיפר על כוונות להשקיע בחו"ל בכל מיני תסריטים, הראה לי צילומים מחו"ל וארוחות מפוארות, אבל לא הבחנתי שיש לו עסק שהוא עושה ממנו כסף".

 

“היו דברים מאוד מוזרים בהתנהלות שלו", אומרת אשה שעבדה עמו על אחד הפרויקטים. "הוא דיבר ודיבר על כל מיני פנטזיות, השקיע במיזמים שלא פרצו, דיבר על קולנוע בינלאומי. הוא היה מאוד לא ממוקד. אי אפשר היה להחמיץ שמדובר במשפחה מאוד עשירה, אבל ההתנהלות שלו נראתה פזרנית באופן מוגזם".

 

המיזם הבולט שאליו מתייחסים השניים הוא חברת ההפקות "זימנד אנטרטיינמנט" שהנרי הקים ב־2006 בהוליווד. החברה הציגה את עצמה כחברה בינלאומית להפקות איכות בטלוויזיה ובקולנוע, והודיעה כי רכשה את הזכויות להפוך את הספר "שולחן לחמישה" לסרט, וכן תסריטים של כותבים איכותיים. ההשקעה בחברה הסבה לזימנד הפסדים, והיא הפסיקה את פעילותה ככל הנראה כבר לאחר שנה.

 

"הוא לא עשה משהו באמת גדול בהוליווד", מספר אדם שהיה קרוב לחברת ההפקה באותה תקופה. "הוא שכר שם כמה אנשי מקצוע בינוניים ואשת יחסי ציבור, שפך עליהם הרבה כסף, אבל הם הציעו לו תסריטים מאוד לא מוצלחים. הוא גם לא היה מספיק מעורב כדי לקדם חברה חדשה בתחום שהוא אינו מכיר. אולי לא היה לו את אורך הרוח הכספי לעמוד בהשקעה שאינה מצליחה".

 

עם אשתו השנייה אליה. זימנד הבטיח לרכוש לה דירה, אך היא מתמודדת עםעיקולים בשל חובות עם אשתו השנייה אליה. זימנד הבטיח לרכוש לה דירה, אך היא מתמודדת עםעיקולים בשל חובות צילום: יובל חן

 

עם זאת, אותו אדם מעריך כי השקעותיו בחברת ההפקות לא היו ענקיות, וסביר שהיו נמוכות אפילו ממה שהשקיע בפילנתרופיה. הוא מזכיר את מכונית "סובארו Z לזכרה של אנדה", שהנרי עיצב בשיתוף חברת סובארו, ואומר כי היה מדובר בהשקעה גדולה.

 

עיתון "גלובס” דיווח באותו זמן שזימנד השקיע חצי מיליון דולר בפעילות של חברת ההפקות בישראל. זימנד אנטרטיינמנט השקיעה בדנה הפקות ובצפלין אנימציה, שהפיקה את מותג האנימציה לגיל הרך "בייבי טיונז". "ההתחלה היתה טובה והם עשו דברים יפים", אומר גורם בענף, "הם התאימו את התוכניות שלהם לחזון של הנרי, אך ברגע שהתחילו אצלו קשיים כלכליים - היתה נפילה. באמצע התהליך הוא כבר לא יכול היה לעמוד בהתחייבויות".

 

עם זאת, גם מסע ההנצחה הראוותני והכישלונות העסקיים לא מסבירים באופן מלא כיצד נמחק הון עצום של מיליוני דולרים רבים שהיה מצוי בידי זימנד.

 

כסף מתחת לגשר ווטרלו

 

עוד השקעה שככל הנראה לא הצליחה היתה בזמרת הבריטית־צרפתית הצעירה אנושקה דה־ג'ורג'יו, שהוצגה לכמה אנשים גם כבת זוגו. ב־2005 השקיע זימנד באלבומה היחיד, בניהולו המוזיקלי של מפיק־העל נייל רוג'רס שעבד עם מדונה, דוראן דוראן ולאחרונה עם הלהקה המצליחה דאפט פאנק.

 

השקעה יומרנית נוספת שגזלה מזימנד הון רב היתה ניסיונו להקים את הסניף הלונדוני של רשת בודהה בר היוקרתית, המחזיקה בין השאר סניפים בפריז, דובאי, מוסקבה וביירות. את המסעדה הגדולה, שנועדה ל־750 סועדים, התכוון זימנד לפתוח בדצמבר 2007 מתחת לגשר ווטרלו.

 

הוא כבר החל בהשקעה מסיבית בתוכניות הנדסיות וחיפש משקיע־שותף. בחומר שהכין למתעניינים, העריך את המחזור השנתי של המסעדה ב־25 מיליון יורו לשנה. אך מסיבה לא ברורה - אולי בשל הלחץ הכלכלי מכישלון חברת ההפקות - נאלץ זימנד למכור את הזיכיון עוד לפני שהסניף נפתח.

 

חברת בודהה בר העולמית פתחה לבסוף סניף בלונדון ב־2012, וסירבה למסור מידע על האפיזודה עם זימנד. אדם שהכיר אותו באותו זמן אמר כי "הוא רצה לפתוח את המסעדה עבור הבן שלו שעשה קורס שפים, אבל הוא הפסיד שם מיליוני ליש"ט. גם חברת ההפקות הפסידה כסף רב".

 

בדיקה במאגרי מידע ישראליים אינה מגלה עסקים מניבים שזימנד מחזיק בהם כיום בישראל. שלוש חברות שכתובתן בהרצליה רשומות על שמו: נארו סוכנויות שעוסקת במסחר במוצרי אלקטרוניקה, אך רשומה כ"חברה מחוקה", דעאור סוכנויות העוסקת ביצור ושיווק מוצרי קוסמטיקה, ורשומה כ"מוגבלת", ופ.ו.ל תעשיות ומסחר שגם היא מחוקה.

 

זימנד עם שרון סטון בימי הזוהר זימנד עם שרון סטון בימי הזוהר צילום: אימג'בנק, Gettyimages

 

שוב הצעת נישואין אחרי יום

 

ב־2009 קיבלו חייו של זימנד תפנית, כשהכיר את אליה פלד הצעירה ממנו ביותר מ־20 שנה. פלד, בת 44 כיום, התגרשה בסביבות שנת 2000 מהאלוף לשעבר והשר לעתיד יוסי פלד, כיום יו"ר קו צינור אשקלון־אילת (קצא"א). בראיון ל"ידיעות אחרונות" שפורסם בדצמבר האחרון סיפרה אליה כי הגיעה אל זימנד בשל עיסוקה במסחר בפריטי יודאיקה. לדבריה, זימנד החזיק אז בקטע מהמגילות הגנוזות והיא נשלחה לרכוש את הפריט. התסריט מהמפגש עם אנדה חזר על עצמו, וכבר למחרת התקשר אליה זימנד והציע לה נישואים.

 

"הייתי בהלם", סיפרה ל"ידיעות", "עשיתי עליו חיפוש באינטרנט. מצאתי פילנתרופ, תורם, אספן קלאסי... אחרי שלושה חודשים התחתנו בביתו של הרב יאשיהו פינטו באשדוד אחרי שהתייעצתי עם הרב על הנרי, והוא אמר לי: 'אני רואה אותו עם כתר על הראש, הוא בן אדם ראוי'". פלד אף שינתה את שם משפחתה לזימנד.

 

הסכם הממון ­שחתמו - והוגש לאחרונה באופן גלוי לבית משפט השלום, במסגרת הליך נפרד - מעיד שלמרות הכישלונות העסקיים, הנרי הפגין באותה עת נדיבות וביטחון כלכלי רב. הוא התחייב ששנה לתוך הנישואים ירכוש לאשתו דירה בשווי מיליון דולר באזור תל אביב־הרצליה, ולמקרה שייפרדו נקבעו פיצויים של עשרות עד מאות אלפי דולרים, תלוי במשך הנישואים, ותשלומי מזונות מכובדים.

 

שלוש שנים מאוחר יותר, במרץ 2012, פתחו בני הזוג בהליך פירוד. בפגישה קצרה עמה בשבוע שעבר סירבה אליה זימנד להתייחס לנושאים הכספיים, אך סיפרה כי ההיכרות בינה להנרי "באמת היתה הזויה. זאת לא היתה אהבה ממבט ראשון, אבל זאת היתה הצעה טובה, כבר לא הייתי ילדה. אמרתי לעצמי, 'וואו, מאיפה נפל עליי האביר הזה', אריסטוקרט עם נימוסים שאין בנוף הישראלי. אף פעם לא כועס, תמיד רגוע. עד היום אני אוהבת את האדם שבו, והאינטואיציה שלי אמרה שמה יכול להיות רע? הדברים זרמו יפה. הוא היה מיוחד מאוד בפילנתרופיה ובהנצחה. אבל חודש אחרי שהייתי איתו כבר לא היו הולוגרמות ופסלי שעווה בבית. אנדה נשארה ותישאר, אבל דברים זזו כבר אחרת מעצמם. לא ביקשתי, זה בא לבד".

 

לדבריה, בתחילת יחסיהם גרו בדירות נפרדות, בהרצליה ובתל אביב, עד שעברה לבית שהוא שכר עבורה בקרבת נמל תל אביב. נראה שהשניים מצויים ביחסים טובים, וכמה אנשים ציינו שדירתה שימשה ככתובתו לצרכים שונים, גם לאחר הפרידה. הוא גם התייצב לפתיחת תערוכת הציורים של אליה בבית האמנים בתל אביב בדצמבר האחרון. שלושה שבועות לאחר הפתיחה החגיגית היא פנתה לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה שיורה לנושיו של הנרי שלא יעקלו את רכושה, משום שלמעשה הם פרודים.

 

"(הנרי זימנד) היה בעל עסקים רבים, ונמנה עם עשירי ותורמי הארץ", נכתב בפנייתה, "לאחר שהמשיב חדל מעסקיו ומצבו הכלכלי החמיר הוא החל לצבור חובות רבים... והחלו להגיע לביתה של המבקשת מעקלים. יובהר כי המשיב אינו עומד בתשלום דמי מזונות והמבקשת נאלצת לממן את עצמה ממכירת עתיקות שאספה טרם נישואיה וירשה מסבה... (או מהתקופה) שהיתה נשואה למר יוסי פלד".

 

האב דוד צימנד. "אדם לא קל. מהאנשים שחזרו מהשואה קשים, אחרי שעברו את מה שעברו" האב דוד צימנד. "אדם לא קל. מהאנשים שחזרו מהשואה קשים, אחרי שעברו את מה שעברו" צילום: שלום בר טל

 

זיכרונות מתד אריסון

 

הנושה העיקרי של בני הזוג זימנד הוא בנק הפועלים. בסמוך לפרידת בני הזוג במרץ 2012 הגיש הבנק תביעה נגדם על חוב של יותר מ־400 אלף שקל: 72 אלף בחשבון העו"ש והלוואות שנטלו בסכום של 354 אלף שקל. זימנד אינו מתכחש לחוב, אך בכל זאת ביקש להתגונן ולצורך כך פרס טענות מפתיעות על קשריהן ההיסטוריים של משפחות אריסון וזימנד.

 

במסמכים שהגיש לבית משפט השלום בהרצליה במאי וביולי 2012 - בכתב יד וללא ייצוג של עורך דין - טען זימנד כי לרוכש בנק הפועלים, תד אריסון המנוח, וליורשיו, חובות אישיים כבדים למשפחת זימנד. "בשנות החמישים תד אריסון קיבל הלוואה מאדון פישל רייס שגר בציריך בסכום של 100 אלף דולר", כותב זימנד, "חצי מהסכום ניתן על ידי אבי.

 

העסקה לא הצליחה, ואבי, שעודו היה בחיים, לא קיבל את כספו בחזרה, גם אחרי הצלחתו של תד אריסון. סכום זה ללא ריבית הנו 424,717 דולר היום, ועם 10 אחוז ריבית הסכום מגיע למעלה מ־15 מיליון דולר. אם אקח את הריבית שבנק הפועלים דורש ממני, הסכום מגיע למעלה מ־368 מיליון דולר".

 

בתגובה שהוגשה לבית המשפט, ביקש בנק הפועלים לדחות על הסף את כתב ההגנה של זימנד מכיוון שאינו נוגע לחוב המדובר, ובשל אי־עמידתו בדרישות הפרוצדורה המשפטית. ל"מוסף כלכליסט" נמסר מטעם "אריסון השקעות": "כבר מאופן הצגת הטיעונים ברור שאין להם אחיזה במציאות. בנוגע לטענות לחוב משנות החמישים, אין כל תימוכין או ראיה לטענה זו".

  

זימנד עם הנסיך צ'רלס והדוגמנית אנושקה דה ג'ורג'יו. אדם שעבד עם זימנד בחברת ההפקות: "הוא נהנה מהפגישות עם שוורצנגר, אלטון ג'ון, שרון סטון, ונראה שזה סנוור אותו. החלומות שלו היו תמימים, וגם האהבה לאנדה נשמעה כמו סיפור סינדרלה שבנה לעצמו. יותר משרצה להרוויח כסף, הוא רצה להגשים חלומות" זימנד עם הנסיך צ'רלס והדוגמנית אנושקה דה ג'ורג'יו. אדם שעבד עם זימנד בחברת ההפקות: "הוא נהנה מהפגישות עם שוורצנגר, אלטון ג'ון, שרון סטון, ונראה שזה סנוור אותו. החלומות שלו היו תמימים, וגם האהבה לאנדה נשמעה כמו סיפור סינדרלה שבנה לעצמו. יותר משרצה להרוויח כסף, הוא רצה להגשים חלומות"

 

תעלומת הבן הנעלם

 

שנת 2012 לא האירה פנים לזימנד. באותה שנה אמנם שכר לבניו את הבית ברחוב הצדף בעלות של 13 אלף שקל בחודש, אולם בנובמבר בנו הבכור סיריל נעלם בהוליווד. על פי הדיווחים בעיתונות היהודית בארצות הברית, סיריל, שהיה אז בן 28, הגיע להוליווד כדי לקדם את הקריירה שלו כתסריטאי. בסוף נובמבר הודיע לאביו שהוא נאלץ לעזוב את האכסניה שבה גר, ומאז נעלמו עקבותיו.

 

כעבור כשבועיים פנה הנרי המודאג למשטרת לוס אנג'לס והביע חשש לשלום בנו. סיריל אותר בסופו של דבר בסוף ינואר 2013 במסעדה בצפון הוליווד, על ידי זוג יהודי שנתקל במקרה בפרסומים. בדיווח נמסר שסיריל לא השתמש בטלפון סלולרי או בכרטיס אשראי, והגיע לארצות הברית עם 1,500 דולר. לא נמסר היכן שהה באותם ימים, ומדוע לא יצר קשר עם אביו.

 

בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט בהרצליה נגד תביעת החוב של בנק הפועלים תלה זימנד את קשייו הכלכליים באותו אירוע. "עזבתי את כל העסקים כדי למצוא אותו, ואז התחילו הבעיות הפיננסיות שלי. רק בתחילת 2013 מצאו את הבן שלי, שדדו אותו וגנבו ממנו". הוא מוסיף כי בזמן כתיבת כתב ההגנה סיריל שהה בארץ בהשגחה, בשל מצבו. בשל כך ביקש התחשבות בכל הנוגע להשבת חובותיו.

 

"ממש כואב הלב על האיש הזה", אומרת אשה שעמדה איתו בקשר לפני כעשר שנים. "כאילו ניצלו את טוב הלב והנאיביות שלו. הוא היה דמות צבעונית, הסתובב בבגדים אקסטרווגנטיים, מגפי בוקרים צבעוניים וחגורות עם אבזמים. תמיד נראה לי שנשים נמשכו אליו בעיקר בגלל הכסף שלו".

 

ואחרת מוסיפה שעולם הפילנתרופיה סחרר אותו: "נותן חסות מצטלם עם כל הכוכבים. הנרי מאוד נהנה לספר על הפגישות עם שוורצנגר, אלטון ג'ון, שרון סטון. אולי זה סנוור אותו. גם החלומות שלו היו תמימים, קצת דיסנילנד כזה, כמו תחרות מכתבי האהבה. גם סיפור האהבה שלו עם אנדה נשמע כמו סיפור סינדרלה שהוא בנה לעצמו. לא בטוחה שהיה כל כך עשיר כמו שנהוג היה לחשוב, היתה תחושה שיותר משרצה להרוויח כסף, רצה להגשים חלומות".

 

בכמה שיחות ומפגשים עם הנרי זימנד מסרתי לו את עיקרי הממצאים והעובדות שנפרשו בכתבה זו, אולם הוא בחר שלא להתראיין או להציג את גרסתו. באחת הפעמים השבתי לו כמה מאלבומי התמונות המשפחתיים שהושארו בדירה שפונתה ביפו. המפגש עמו למרגלות הדירה בדרך נמיר צבט את הלב. הוא הגיע מלווה בבנו הצעיר כשהוא רוכב על אופניים, ונראה כמי שהפך קורבן ללב הרחב שלו עצמו, למוסדות שחיזרו אחרי תרומותיו, לאמון שנתן באנשים ולתקוות שתלה בעסקים לא מוצלחים. "לכל סיפור יש שני צדדים", אמר באותה הזדמנות. "אני לא מתחרט על מה שנתתי. יש בעלי מיליארדים שלא תורמים אגורה. את מה שתרמתי, תרמתי מהלב. עכשיו לא ביקשתי כלום מאף אחד - אעשה מה שצריך כדי להסתדר".

 

סייעה בהכנת הכתבה: ענת רואה

 

בטל שלח
    לכל התגובות