• תפריט
מוסף 08.05.2014
מוסף 08.05.14

פרופיל בלגי

רובר ארקנס היה איש עסקים בלגי שחי עם משפחתו בבריסל. במקביל הוא גם היה בן זוגה לחיים של הישראלית טינה מימון, שילדה לו שלושה ילדים. טינה היא אחותו של קובי מימון, טייקון מסתורי הנחשב לבעליה של אימפריה עסקית, אף שאינו רשום כבעליה. מי שכן רשום הוא חיים צוף, חברו הטוב של מימון. אלא שיורשיו של ארקנס טוענים כי דווקא אביהם המת הוא בעליה האמיתי של האימפריה, וכי מניותיו עברו לצוף שלא כדין. לראיה הם צירפו לתביעה שהגישו תצהיר של פילגשו של האב, ששהתה איתו על היאכטה ביום מותו. כתב מוסף כלכליסט יצא לבלגיה וחזר עם טלנובלה חוצת יבשות השווה מיליארדים, שבקצה שלה נמצאת השליטה במאגר הגז תמר

שי אספריל, בריסל 09:0408.05.14

1. הפתעה בטקס האשכבה

 

ביום שני, 4 באוגוסט 1997, במזג אוויר חם ולח, הגיעו כמה עשרות אנשים לכנסיית קריינם (Kraainem) שבפאתי בריסל. הנוכחים הגיעו לטקס האשכבה של איש העסקים הבלגי רובר ארקנס (Robert Arckens), שמת שבוע קודם לכן מדום לב בזמן ששהה על ספינתו בתעלת בורגון בצרפת. לאחר הטקס ניגשו מנחמים רבים ללחוץ את ידיהם של בני המשפחה: האלמנה פרדריקס ארקנס ושלושת הילדים פיליפ, דומיניק וג'נוויין, אז בשנות ה־30 לחייהם.

 

באירוע נכחה גם אשה נאה ושחומה, שלא היתה מוכרת לרוב הנוכחים אבל בני משפחת ארקנס הכירו אותה היטב. שמה הוא טינה מימון, אחותו של הטייקון המסתורי קובי מימון, שהגיעה לטקס מלווה בילדה בת תשע וגבר מוצק כבן 40. טינה, ידעו בני המשפחה, ניהלה במשך שנים מערכת יחסים זוגית עם רובר ארקנס, בזמן שזה היה נשוי לפרדריקס. הילדה שנלוותה לטינה היא אחת משלושת ילדיהם המשותפים של טינה וארקנס, שנהג להגיע תכופות מבלגיה לישראל כדי להיות עם מימון והילדים.

 

 

לאחר הטקס ניגשה טינה מימון לפיליפ, בנו הבכור של ארקנס ואחיה למחצה של בתה. "אני רוצה להכיר לך חבר טוב של אביך", אמרה טינה לפיליפ וסימנה לגבר שהגיע עמה להתקרב.

"שלום, אני חיים צוף", הציג הגבר את עצמו לפיליפ, שמעולם לא פגש בו קודם. "אני משתתף בצערך, הייתי חבר קרוב של אבא שלך". פיליפ שאל את צוף היכן הכיר את אביו, וזה ענה שהם עשו יחד עסקים רבים וכי רובר היה איש עסקים יוצא מהכלל. לאחר כמה מילות נחמה נוספות עזב צוף.

 

טינה נותרה לצד פיליפ, ואז החלה לשאול אותו שאלות שלא הבין את פשרן. למשל, האם מצא מסמכים כלשהם על La Marica De Bleharies, הספינה שעליה מת אביו. פיליפ המופתע אמר שאביו לא הותיר על הספינה כל מסמך. את תהייתו פטרה טינה באמירה כללית על עסקיו של אביו בישראל, ולבסוף עזבה את הכנסייה עם בתה ועם צוף.

 

רובר ארקנס. בתום ארבע שנים של קרבות משפטיים הוסכם שבני המשפחה הבלגים ישלמו 450 דולר לילדיהם המשותפים של טינה מימון ורובר רובר ארקנס. בתום ארבע שנים של קרבות משפטיים הוסכם שבני המשפחה הבלגים ישלמו 450 דולר לילדיהם המשותפים של טינה מימון ורובר

 

פרק 2. מפגש דרמטי בדירה

 

כחודשיים לאחר מכן, ב־15 באוקטובר, נקשה טינה מימון, מלווה באחיה קובי, על דלתה של פרדריקס ארקנס ברחוב Avenue des Tourterelles בבריסל. הסיבה לביקור הלא צפוי היתה החוזה שחתמו שתי הנשים כשבוע לאחר הלוויה. במסגרת ההסכם התחייבה פרדריקס לשלם לשלושת ילדיו הישראלים של ארקנס שנולדו לו מטינה סכום חודשי של 6,000 דולר. לאחר שטינה וקובי נכנסו אל הבית הדין ודברים בין הצדדים עלה מהר מאוד לטונים צורמים.

 

לדברי הבן פיליפ ופרקליט המשפחה ברנרד מנגן (Maingain) ממשרד Xirius הבלגי, שעודכנו בדבר הביקור מיד עם תומו, טען קובי מימון כי הסכום החודשי שמקבלת אחותו אינו מספק. בשל כך תיאם עורך הדין מנגן פגישה מרובעת, כדי ליישב את ההדורים.

 

פיליפ ארקנס: "קיבלנו מעו"ד מירון את הרושם שאם נשתף פעולה נוכל להביא לכך שהקורבנות של צוף ומימון יקבלו את כספם בחזרה, ושגם אנו נרוויח. לכן חתמנו על שיתוף פעולה. אבל מירון השתמש בנו. לכן אני לא בוטח בו" פיליפ ארקנס: "קיבלנו מעו"ד מירון את הרושם שאם נשתף פעולה נוכל להביא לכך שהקורבנות של צוף ומימון יקבלו את כספם בחזרה, ושגם אנו נרוויח. לכן חתמנו על שיתוף פעולה. אבל מירון השתמש בנו. לכן אני לא בוטח בו"

הפגישה התקיימה חודש מאוחר יותר במסעדת Au Relais בבריסל. נכחו בה, מלבד עו"ד מנגן ומימון, גם פיליפ ארקנס ועורך דין נוסף ששכר מימון. בזמן הארוחה ניסו מנגן ופיליפ לטעון ש־6,000 דולר שהמשפחה מעבירה לילדיו הישראלים של ארקנס הם סכום הוגן.

 

לדבריהם, מימון טען כי לרובר ארקנס היו נכסים נוספים שהמשפחה מסתירה מאחותו. עורך דינו הבלגי של מימון (שמו שמור במערכת) ניסה גם הוא לשכנע אותו להסתפק בסכום החודשי שהמשפחה מעבירה. לדברי מנגן ופיליפ, תגובתו של מימון היתה מהירה: הוא פיטר את פרקליטו במקום.

 

לאחר שהפרקליט המפוטר עזב, משחזר פיליפ ארקנס, מימון הסתכל לתוך עיניו ואמר: "אני אדם עשיר מאוד ויכול לשכור את עורכי הדין הטובים בבלגיה. אני אגרום לכך שמשפחת ארקנס תאבד את כל הנכסים שלה", ואז קם ויצא.

 

בחלוף כמה חודשים הגישו טינה מימון ושלושת ילדיה תביעה כנגד עיזבון ארקנס. את הייצוג מימן האח קובי מימון. בחלוף ארבע שנים של קרבות מרים והאשמות הדדיות, כמקובל בתביעות מהסוג הזה, ולאחר כמה החלטות שיפוטיות, הגיעו הצדדים להסדר: בני משפחת ארקנס ישלמו סכום חד־פעמי של 450 אלף דולר לילדיהם המשותפים של טינה ורובר ארקנס. ההסדר אושר בבית המשפט בבלגיה ובהמשך גם בישראל, ושני הצדדים הצהירו כי חשפו בפני הצד האחר את כל המידע הידוע להם על נכסיו של רובר ארקנס.

 

פרק 3. מוות על היאכטה

 

לפני שנמשיך לגולל את עלילת הסאגה, חשוב לעצור לרגע ולהבין מהי המשמעות הנסתרת של ההתקוטטות הבין־משפחתית חוצת היבשות הזאת.

 

בתחקיר "מוסף כלכליסט" מינואר האחרון נחשפה העובדה כי יורשיו של ארקנס בבלגיה עומדים להגיש תביעה נגד חיים צוף שבמרכזה טענה דרמטית: מניות חברת יונייטד קינגסוויי אינן שלו, אלא שייכות להם. יונייטד קינגסוויי, כפי שאפשר לראות בתרשים המצורף, מחזיקה תחתיה אימפריה עסקית אדירה. היא בעלת השליטה בחברת אקוויטל, השולטת, בשרשור, ברשת ארוכה של חברות ציבוריות ופרטיות, ובהן תאגידי נדל"ן גדולים כנצבא ואיירפורט סיטי, וחברות אנרגיה עם פוטנציאל בלתי נדלה כישראמקו אינק, נפטא חיפושים, ח.נ.ל ים המלח, והיהלום שבכתר: ישראמקו (הישראלית) - שדרכה יונייטד מחזיקה ב־29% ממאגר הגז תמר.

 

תאגידי הנפט והאנרגיה, נציין, היו שייכים בעבר לחברת קווי אשראי של יובל רן. אחרי שזו קרסה, הם הגיעו במסגרת עסקה מפוקפקת לידי יונייטד קינגסוויי, ומוחזקים על ידה בשרשור עד היום.

  

אין מחלוקת על כך שרובר ארקנס הוצג בפני הרשויות בארץ ובחו"ל כבעל מניותיה של יונייטד קינגסוויי. אין גם ויכוח על העובדה שחיים צוף רשום כיום כבעלי החברה. השאלה שבמחלוקת היא כיצד ובאילו נסיבות עברו המניות לידי צוף. הטענה העיקרית של יורשיו של ארקנס בבלגיה היא שהמניות הללו מעולם לא נקנו מארקנס, כפי שדיווח צוף.

 

בפגישה שערכתי עם בני משפחת ארקנס לפני כשלושה שבועות במשרד עורכי הדין Xirius בבריסל לא היססו בני המשפחה לתקוף ללא היסוס את מימון ובעיקר את צוף, בעל המניות הרשום של יונייטד קינגסוויי, שהצהיר כמה פעמים בעבר בפני הרשויות כי רכש את השליטה בחברה מארקנס ערב מותו. "חיים צוף לא יכול היה לרכוש את המניות מפני שאבי היה על ספינה, בתעלות צרפת, במרחק שעתיים מהעיר אוקזר, במקום שקשה מאוד להגיע אליו, עם עדה שהיתה איתו באותו היום", אומר לי פיליפ ארקנס, בן 52 כיום, ומתחיל להציג בפניי שפע מסמכים.

 

כל המסמכים שהוא מראה לי צורפו לתביעה שהגישה באחרונה המשפחה בבית משפט בבלגיה נגד טינה מימון, אשר אליה צורף גם צוף. טינה נתבעת בטענה שהסתירה את דבר קיומה של יונייטד קינגסוויי בהסדר הפשרה בין המשפחות שאושר ב־2003. על צוף נכתב בכתב התביעה כי "בעוד מר חיים צוף מציג עצמו כבעל המניות היחיד בחברת יונייטד קינגסוויי, התובעים סבורים כי הוא בסך הכל מתחזה, אדם המעמיד פנים כי המניות האמורות שייכות לו, למרות שמעולם לא רכש אותן מהמנוח רובר ארקנס... מר צוף ניצל את מותו של ארקנס ואת אי הידיעה של יורשיו החוקיים בדבר קיומו של נכס זה, על מנת לטעון כי הוא בעל המניות היחיד בחברת יונייטד קינגסוויי, אשר עליה מעולם לא שילם ואותה מעולם לא רכש...".

 

בתביעה בית המשפט מתבקש לבטל את הסדר הירושה שנחתם עם טינה, לקבוע שמניות יונייטד שייכות ליורשי ארקנס בבלגיה, לפסוק להם 10 מיליון יורו בשל נזקים מיידיים, ולמנות מומחה שיעריך את שווי מניות יונייטד קינגסוויי. בכתב התביעה צוין כי בעבר הוערכו המניות בסכום עתק של 800 מיליון יורו (חשוב לציין כי מדובר בהערכת שווי שנשמעת מעט מופרזת, בהתחשב בשווי החברות הציבוריות בקבוצה. בכל מקרה, לא מדובר בערך המניות בעת מותו של ארקנס, שהיה נמוך בהרבה). הדיון הראשון בתביעה יתקיים בעוד שבוע.

 

עו"ד בוויה. "המשפחה לא תאפשר שהרכוש שלה ייגנב פעם נוספת" עו"ד בוויה. "המשפחה לא תאפשר שהרכוש שלה ייגנב פעם נוספת"

פרק 4. גוגל מוצא את הסב המת

 

כעת אפשר לחזור אל העלילה המרכזית ולשאול - היכן היתה משפחת ארקנס הבלגית לאורך כל השנים? מדוע לא דרשה את הזכויות השייכות לה, לטענתה, ביונייטד קינגסוויי? האם יכול להיות שמעולם לא עלה כל רמז לכך שאב המשפחה, רובר, הוא בעליה של יונייטד קינגסוויי?

 

בזמן הראיון הארוך בבריסל מתגלה שהיתה נקודת זמן אחת שבה בני משפחת ארקנס היו קרובים לגלות משהו. זה היה ב־2003, כאשר שארל, נכדו בן ה־12 של רובר ארקנס, שוטט באינטרנט ו"גיגל" את שם סבו המת. הנכד הצעיר, כיום בחור בן 23 המצטרף גם הוא לראיון, מספר לי כי גוגל הפנה אותו לאתר הרשות האמריקאית לניירות ערך, שם קרא כי: "הדירקטורית טינה מימון ארקנס היא אשתו של רובר ארקנס, בעל השליטה ביונייטד קינגסוויי...".

 

המשפט הזה לקוח מתוך דיווח ממרץ 1997 של חברת ישראמקו אינק, אחת החברות הנשלטות על ידי יונייטד קינגסוויי, וחתום עליו יו"ר דירקטוריון ישראמקו דאז חיים צוף. שארל הצעיר, אשר לא הבין את פשר האמור, גילה את הדבר לאמו ג'נוויין, בתו האמצעית של רובר ארקנס, שפנתה אל הפרקליט מנגן. מנגן הודה בפניה כי מעולם לא שמע את השם יונייטד קינגסוויי, וכי במהלך ההסדר עם טינה מימון לא עלה שם זה מעולם.

 

בספטמבר 2003 שלח מנגן מכתב לטינה מימון ושאל אותה לפשר מעורבותה בחברת ישראמקו ויונייטד קינגסוויי וכן בנוגע ליחסיה עם צוף. "הובאו לידיעת מרשתי, הגברת ארקנס, פרטים מטרידים... נודע לנו כי ישנה חברה בשם יונייטד קינגסוויי שנשלטה על ידי רובר ארקנס ואשר קיומה הוסתר ממרשתי... הסתרה כזו מהווה עבירה פלילית", כתב במכתב.

 

מימון ענתה במכתב חודש לאחר מכן, וטענה כי שמעה את השם יונייטד קינגסוויי ושמעה מארקנס המנוח שהוא מייצג משקיעים פרטיים בחברה זו. בנוגע לישראמקו (אחת החברות הנשלטות בשרשור על ידי יונייטד קינגסוויי), ששמה אוזכר בדיווח כדירקטורית שלה, מסרה מימון כי היא אכן דירקטורית בחברה, אך היא לא נושאת בתפקיד פעיל מעבר לכך. בנוגע ליחסיה עם צוף ענתה מימון כי היא מכירה אותו, אך אינה מתמצאת בעסקיו. עוד כתבה טינה מימון כי לאחר מות ארקנס אמר לה צוף שהמנוח חייב לו הרבה מאוד כסף.

 

המכתב הזה כנראה סיפק את מנגן. היום הוא מביט אחורה בצער. "אולי היינו צריכים לחקור יותר בנקודה הזאת", הוא אומר לי בפגישה איתו, אבל מסביר את הרקע להימנעות מלהעמיק בחקירה: "פרדריקס לא רצתה לשמוע על שום דבר שקשור לישראל".

 

גם פיליפ מנמק בסיבה הזאת את העובדה שהמשפחה זנחה בדיקה של פיסת מידע שעשויה להצביע על נכס יקר מפז: "אחרי ארבע שנים של התדיינות משפטית עם טינה, אמא שלי לא רצתה לשמוע על הפרשה", הוא אומר. "תמיד כשהיינו מציעים לבדוק מה זה היונייטד קינגסוויי הזה, היא היתה מסרבת בתוקף ואמרה שהיא לא מוכנה לשמוע שום דבר על ישראל. הדבר הזה דרדר את הבריאות שלה ומה שהיא רצתה זה שקט. אז עזבנו את זה".

 

עו"ד מירון. שבועיים לפני החתימה על פשרה בקווי אשראי נערכה במשרדו של מירון פגישה בין ארקנס לצוף. הבלגי הניח ש־2 מיליון היורו הם רק הצעה ראשונה של צוף. עד מהרה הבין שזו הצעה אחרונה. "אתה מנסה לסחוט אותי", הטיח צוף ועזב בזעם עו"ד מירון. שבועיים לפני החתימה על פשרה בקווי אשראי נערכה במשרדו של מירון פגישה בין ארקנס לצוף. הבלגי הניח ש־2 מיליון היורו הם רק הצעה ראשונה של צוף. עד מהרה הבין שזו הצעה אחרונה. "אתה מנסה לסחוט אותי", הטיח צוף ועזב בזעם צילום: אוראל כהן

 

פרק 5. הפילגש מספקת תצהיר

 

שאלת המפתח נותרה האם ארקנס העביר את מניותיו ביונייטד קינגסוויי לצוף ערב מותו. הרישומים מלמדים שבאוקטובר 1997 דיווחה חברת ישראמקו אינק לרשות האמריקאית לניירות ערך כי ב־25 ביולי - חמישה ימים לפני מותו של ארקנס על ספינתו - הועברה הבעלות ביונייטד קינגסוויי מארקנס לצוף בתמורה לעמידה של צוף בהתחייבויות יונייטד.

 

בני משפחת ארקנס כופרים באופן מוחלט באמיתות ההצהרה הזאת. הם מספקים לבית המשפט תצהירים של שלושה עדים שונים המצהירים כי ארקנס שהה עמם על ספינה בתעלות צרפת במשך השבועות שלפני מותו. אחת מהעדים היא אחת מפילגשיו של ארקנס. לפי תצהירה, ב־25 ביולי, היום שבו לטענת ישראמקו אינק נרכשו מניות יונייטד על ידי צוף, היא שהתה עם המנוח ארקנס לאורך כל היום, וזה לא פגש את צוף.

 

"ההפלגה שלנו החלה ב־ 15 ביולי... ונמשכה עד 30 ביולי, יום מותו של רובר", מצהירה הפילגש (שמה שמור במערכת). כשנשאלה אם יכול להיות שבזמן זה ארקנס המנוח מכר מניות לקובי מימון או לצוף, היא עונה: "מאוד לא סביר, משום שלא ראינו אף אחד... הטלפון על הספינה היה שקט... ואיש לא הגיע לספינה".

 

צוף, לעומת זאת, הקפיד לאורך השנים להדגיש כי עד 1997 היה ארקנס בעל השליטה ביונייטד, ואילו אז מכר לו את המניות. למשל, בראיון ל"דה מרקר" ביוני 2011 נכתב: "לדברי צוף, ארקנס מימן את העסקה (רכישת תאגידי הנפט מקווי אשראי) וכעבור שנתיים צוף, שהיה נציגו בישראל, רכש ממנו את המניות".

 

גם שמונה חודשים קודם לכן, עת נחקר צוף על ידי עורך הדין יצחק מירון, מפרק קווי אשראי שחקר את כשרות העברת תאגידי הנפט ליונייטד, חזר צוף על כך שעד 1997 בעל המניות ביונייטד היה ארקנס.

 

מירון: "מתי רכשת את חברת... יונייטד קינגסוויי?".

צוף: "1997".

מירון: "...ממי רכשת אותה?".

צוף: "מרובר ארקנס".

מירון: "מה היה מעמדך בחברה הזו לפני שרכשת?".

צוף: "הייתי נציגו של רובר ארקנס... בחברה, ביונייטד... רובר ארקנס היה בעלים... אני הייתי נציגו בחברה".

מירון: "ובתאריך מסוים לטענתך רכשת אותה".

צוף: "רכשתי, לא לטענתי...".

מירון: "כמה זמן ניהלת משא מתן על החברה הזאת, לרכוש אותה?...".

צוף: "אני לא זוכר".

מירון: "חודש? חצי שנה?".

צוף: "לא זוכר".

מירון: "יכול להיות יום? בערך...".

צוף: "אני לא מניח שזה יום אבל לא זכור לי כמה זמן".

מירון: "כמה כסף שילמת בשבילה?".

צוף: "אני לא זוכר".

מירון: "יכול להיות שלא שילמת אגורה?".

צוף: "לא. אני לא מאמין שמישהו היה נותן לי מתנה כזו, אבל יש חוזה. היו נאמנים בהסכם הזה... אתה לא יכול לקבל את זה...".

מירון: "אי אפשר לקבל את החוזה?".

צוף: "לא".

 

עו"ד מירון ימשיך לשחק תפקיד מפתח בעלילה המתפתחת. בין היתר, לפני כחצי שנה, ב־29 בספטמבר 2013, הוא ארגן במשרדו בתל אביב פגישה בין צוף לפיליפ ארקנס.

 

אני מניח שביקשת מצוף הסברים בנוגע למניות יונייטד קינגסוויי.

פיליפ: "אמרתי לו שאם הוא ייתן הסברים מתקבלים על הדעת, אני יורד מכל הסיפור. ביקשתי שיגיד לי איפה הוא עלה על הספינה, מתי בדיוק, כמה הוא שילם, איפה המסמכים שמוכיחים שהוא רכש את המניות ביונייטד".

 

ומה הוא אמר?

"הוא לא ענה לי על זה, רק הסתכל לי בעיניים ואמר: 'אתה אומר שהמניות שלכם? תוכיח'".

 

פרק 6. איש הקש השווה מיליונים

 

אחת הגרסאות, ששבה ועלתה לאורך השנים, היא שארקנס לא היה בעל המניות האמיתי שמימן את העסקה, אלא איש קש של קובי מימון. הגרסה הזאת עלתה, למשל, בכתבת פרופיל שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" בנובמבר 1999, עם הכותרת "נגעתי בזהב", ונכתב בה על אודות מימון: "לאיש השווה מיליונים אין כמעט נכסים הרשומים על שמו... יש לו שליחים שהכשרתם לא ברורה... חלק ניכר מעסקיו היו רשומים על שם רובר ארקנס... ששימש הפרונט בעסקיו של מימון".

 

גם בתצהיר שהגיש יובל רן לפני כחצי שנה, בנובמבר 2013, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא כתב כי פגש ב־1995 את מימון וארקנס, וקיבל את הרושם כי האחרון הוא איש קש של הראשון. "ברור היה לי...", כתב רן בתצהירו, "ולכל מי שהיה קשור לקווי אשראי באותה התקופה שהוא (ארקנס) איננו הבעלים של יונייטד קינגסוויי, אלא אך ורק איש קש של מימון וצוף". לדברי רן בתצהירו, מימון הקפיד במשך השנים להשתמש באנשי קש שאינם כפופים לדיני המס בישראל (לרבות צוף, תושב הולנד) כדי לחמוק מתשלום מסים.

 

אלא שאת טענת "איש הקש" מכחישים הן מימון וצוף והן בני משפחת ארקנס. בני המשפחה מבינים כי קביעה שאביהם היה איש קש של מימון מחלישה את טענתם שהם בעלי המניות החוקיים של יונייטד קינגסוויי.

 

מאידך, מימון וצוף מבינים כי אם יטענו שארקנס היה בסך הכל איש קש, הרי שמשמעות הדבר היא שנעשה בו לכאורה שימוש כדי להונות את רשויות המס. זה עלול להעלות טענה בנוגע לחוקיותן של עסקאות נוספות, ואף עלול לסבך את מימון מול רשויות המס בישראל.

 

פרק 7. יובל רן עובר צד

 

במהלך השעות הממושכות עם בני משפחת ארקנס בבלגיה אפשר להבחין באיבה שלהם כשמזכירים את מימון או צוף, אבל גם בכעס גלוי בכל עת שעולה שמו של מפרק קווי אשראי עו"ד מירון. "לא משנה מה יקרה מפה ואילך, אני פשוט לא בוטח באדם הזה", אומר לי פיליפ ארקנס.

 

כדי להבין את הרקע למערכת היחסים המורכבת בין מירון למשפחת ארקנס יש לדלג שוב מעט לאחור בעלילה. בסוף שנות התשעים התמוטטה חברת קווי אשראי, שעסקה במימון חוץ־בנקאי ובהקמת חברות ללא פעילות עסקית והנפקתן. ב־2002 מונה מירון בידי בית המשפט למפרק קבוע של קווי אשראי ושנתיים לאחר מכן הגיש תביעה נגד שורה ארוכה של נתבעים, בדרישה שישיבו לקופת החברה הקורסת סכומי כסף לטובת נושיה.

 

בין הנתבעים אפשר למצוא שלוש דמויות מרכזיות הרלבנטיות לסיפורנו: הראשונה היא יובל רן, בעל השליטה בקווי אשראי, שב־1997, וכתוצאה מהתמוטטותה של החברה, עזב את הארץ ומאז מתגורר ביוסטון, טקסס. שתי הדמויות הנוספות הן מימון וצוף.

 

מירון ניסה להוכיח בין היתר כי רן, מימון וצוף גרמו לקווי אשראי לקחת הלוואות שהיא לא יכולה היתה לעמוד בהן, כנגד שעבוד מניות תאגידי הנפט שבבעלותה. כשקווי אשראי אכן לא עמדה בפירעון ההלוואות, מניות תאגידי הנפט עברו לידי יונייטד קינגסוויי (76% מהן) ולידי משפחת לבנת, בעלת קבוצת תעבורה ומהמשפחות העשירות בישראל, שבראשה עומד אברהם "בונדי" לבנת.

 

במשך שנים התהלך המפרק מירון באפֵלה. יובל רן לא ביקר בארץ, וניסיונות להניח יד על נכסיו בארצות הברית כשלו. מימון, צוף ומשפחת לבנת שכרו פרקליטי צמרת שהתישו את מירון בסחבת אינסופית. אלא שלקראת סוף 2009 התגלע סכסוך מר בין מימון וצוף לבין רן, שותפם לשעבר. כתוצאה ממנו, בראשית 2010 החליט רן "לעבור צד". הוא נפגש עם מירון בניו יורק והחל להעביר לו מידע רב.

 

באחת משיחות הטלפון ביניהם סיפר רן למירון גם על פגישה עם בלגי בשם רובר ארקנס, ועל כך שלאחר מותו המפתיע של ארקנס ביולי 1997 סיפר לו צוף כי הוא נוסע לבלגיה כדי להעביר על שמו את מניותיו של המת, בשל החשש שיורשיו של ארקנס ישתלטו על מניות יונייטד. רן חזר על דברים אלה בתצהירו לבית המשפט מנובמבר 2013: "הם (מימון וצוף) סיפרו לי שצוף נסע לבלגיה וטיפל בהעברת המניות על שם צוף...", כתב רן. "לא ידוע לי מה בדיוק... הם עשו שם, אך הם סיפרו לי בסופו של דבר שהפעולה הצליחה. שהמניות אכן נרשמו על שם צוף. בירור תאריכי העברת הבעלות ביונייטד מלמד על בקדייטינג שבוצע על ידי מימון וצוף למספר ימים לפני פטירתו בפועל של ארקנס".

 

המידע הזה היה שווה זהב בעבור מירון. לאחר שנים ארוכות של דרך ללא מוצא הוא הבין כי אם אכן צוף לא רכש מארקנס את המניות לפני מותו, הרי שהאימפריה העסקית שלו ושל חברו מימון עומדת בסכנה. מירון איתר את פרדריקס, אלמנתו של ארקנס, וב־1 ביוני 2011 הרים את שפופרת הטלפון.

 

פרק 8. טלפון מפתיע לאלמנה

 

היום ההוא שבו מירון צלצל לבלגיה היה הפעם הראשונה שבה שמעו בני משפחת ארקנס על כך שברשות אבי המשפחה היה נכס ששווה הרבה מאוד כסף. את השיחה קיבלה פרדריקס בביתה החדש ברחוב Avenue des Fougères, שאליו עברה כמה שנים קודם לכן.

 

הדובר מעבר לקו הציג את עצמו כיצחק מירון, עורך דין ישראלי הפועל מטעם בית המשפט, וביקש להיפגש איתה בנוגע לבעלה המת ועסקיו עם קובי מימון. פרדריקס המבוהלת, שהזיכרונות מהעימות המשפטי עם משפחת מימון הותירו בה טראומה, נטתה לסרב לבקשה, אך בעצת עורך הדין מנגן, שאותו עדכנה בדבר השיחה, החליטה להיפגש עם מירון.

 

כעבור פחות משבועיים, ב־13 ביוני 2011, הגיע מירון לביתה של פרדריקס, שם קיבלו את פניו גם חתנה, פליקס מאייר, והפרקליט מנגן. זמן קצר לאחר מכן הגיע מירון שוב אל הבית, הפעם כדי לחתום עם הבן הבכור פיליפ על טיוטה ראשונית לשיתוף פעולה.

 

"העניין הוא שמירון לא בא אלינו באופן חיובי, אלא באיום", אומר לי פיליפ בשיחה איתו. "הוא אמר שיש לו סמכות מטעם בית המשפט בישראל לתבוע את עיזבון ארקנס ולתפוס את כל הנכסים של היורשים בבלגיה כתוצאה מעבירות לכאורה שבוצעו על ידי אבי כבעלים של יונייטד קינגסוויי. אמא שלי נעשתה אפורה מפחד, ואז הוא אמר שהוא לא יתבע את המשפחה אם נעביר לו את זכויות התביעה נגד צוף ומימון. סירבנו לכך, אבל המשכנו להיות איתו בקשר".

 

אבל אם אביכם היה בעלי יונייטד ויש חשד כי מניות של תאגידי נפט עברו ליונייטד מקווי אשראי באופן לא חוקי, באמת יש למירון עילה לתבוע את העיזבון. 

"אבינו לא היה מעורב בשום פעילות לא חוקית".

 

אז למה נשארתם בקשר ועוד חתמתם על הסכם לשיתוף פעולה עם אדם שלטענתכם מגיע אליכם ומפזר איומי סרק?

"תבין, אמא שלי היתה אז בת 73 (פרדריק ארקנס מתה במרץ 2012), אשה מבוגרת שעברה הליך משפטי ארוך ולא נעים שלווה בהאשמות קשות מצד משפחת מימון. ואז, כשהיא חשבה שכבר הניחה הכל מאחור, בא מירון עם ההאשמות. באותו הזמן היא גם התאוששה מניתוח מעקפים קשה, וכשהיא הבינה שהיא שוב צריכה להתמודד עם האשמות ואיומים בהליכים משפטיים שייקחו לה את כל מה שהיא עבדה בעבורו, היא פשוט הורתה לנו לעשות מה שצריך כדי שהיא לא תצטרך לעבור הליך כזה פעם נוספת".

 

אבל חתמתם, אתה ואחיותיך, על ההסדר עם מירון אחרי מותה. היה לכם עורך דין שייעץ לכם גם אז.

"נכון, ולאחר התייעצות הבנו שאין לנו מה להפסיד. קיבלנו את הרושם שאם נשתף פעולה נוכל להביא לכך שהקורבנות של צוף ומימון יקבלו את כספם בחזרה, ושגם אנחנו נוכל להרוויח מנכס שהיה שייך לאבינו. לכן הסכמנו לחתום על שיתוף פעולה. אבל לאחר שהסכמנו לשתף איתו פעולה, מירון השתמש בנו לכל אורך הדרך כדי להשיג הישגים מול מימון וצוף. זו הסיבה שהיום אני לא בוטח בו".

  

קידוח הגז תמר. קינגסוויי מחזיקה 29% קידוח הגז תמר. קינגסוויי מחזיקה 29% צילום: אלבטרוס

 

פרק 9. מחלקים את עור הדוב

 

יש משהו מאוד לא ישראלי במשפחה הבלגית שישבה מולי במשרדיו של עורך הדין מנגן. כל בני המשפחה הנוכחים - פיליפ, דומיניק (48), בעלה לשעבר פליקס מאייר (57), שהיה מעורב בעסקי המשפחה לאורך שנים (רובר ארקנס היה בעליה של חברת פרסום בשם מוביליטי והזכיין של נעלי דוקטור מרטינס בבלגיה, הולנד ולוקסמבורג), ושארל, בנה של האחות האמצעית ג'נוויין - עושים רושם של אנשים נבונים, אבל משהו בהם משדר תמימות אירופית שרחוקה שנות אור מהרושם שמותירים בך כוכבי פרשת קווי אשראי.

 

זו אולי הסיבה שמירון, עם הגיעו לבלגיה, הצליח לגרום לבני המשפחה לחתום על חוזה, שלטענתם לא היה החוזה האולטימטיבי מבחינתם. לפי לשון החוזה, שנחתם ביולי 2012 לאחר שנערך על ידי עורך דינם מנגן: "המפרקים ועורך הדין מנגן יבחנו יחד, לפי האינטרסים של הצדדים, את הדרכים הטובות ביותר להשיג את מניות יונייטד קינגסוויי ואת המחיר עבורן, לרבות המחאת זכויות היורשים לידי המפרקים...".

 

לפי ההסכם, לאחר קבלת מניות יונייטד הן יימכרו במחיר שוק, והתמורה תתחלק בין הצדדים באופן הבא: בשלב ראשון ישולמו כל הוצאות ההליך, לרבות שכר טרחתו של מירון. בשלב שני ישולם למשפחה סכום של 100 אלף יורו. בשלב שלישי ישולמו כל החובות הנותרים לנושי קווי אשראי. בשלב רביעי, אם ייוותר משהו מהסכום, הוא יחולק בין משפחת ארקנס לבין בעלי המניות של קווי אשראי (יובל רן, למשל).

 

לטענת בני המשפחה, הם מעולם לא קיבלו את ההסכם חתום אך בכל זאת העבירו מידע למירון. אחת מפיסות המידע היקרות היתה קיומה של העדה, פילגשו של ארקנס, שנכחה על סיפון היאכטה שעליה מת ארקנס האב. מירון יצר קשר עם עורך דינה ושכנע בעזרתו את האשה לחתום על תצהיר שלפיו ארקנס לא פגש על היאכטה איש בימים שלפני מותו, וודאי שלא מכר מניות כלשהן. בסוף יולי 2013 נחת במשרדו של מירון התצהיר, שיש בו כדי לסכן את האימפריה העסקית של מימון וצוף.

 

פרק 10. המפרק מירון מכחיש קשר

 

ביום שבו הגיע לידיו התצהיר הגורלי, מירון כבר היה בשלב מתקדם של הליך גישור מול קבוצת מימון־צוף. ארבעה ימים לאחר מכן כבר דווח העיתונאי סיון איזסקו על ההסדר המתגבש. באוקטובר 2013 ייחתם רשמית הסכם הפשרה האמור, ולפיו קבוצת מימון־צוף תשלם לקופת הפירוק 60 מיליון שקל (הסכום צמח ל־65 מיליון לאחר שבנק דיסקונט הצטרף לפשרה).

 

בראשית אוגוסט, לאחר שהושגו הסכמות בעל פה בדבר הסדר הפשרה, שלח מירון מכתב לפרקליט מנגן ובו עדכן על ההסכם העומד להיחתם. לפי גרסתו של מירון, הפרוסה בהרחבה במכתבו, "הסכם ה־60 מיליון" לא נחתם כתוצאה משיתוף הפעולה בינו לבין יורשי ארקנס. הטענה הזאת חשובה משום שלבלגים היתה שמורה הזכות להתנגד לפשרה רק אם זאת מבוססת על שיתוף הפעולה שלהם. אם ההסכם לא מבוסס על שיתוף הפעולה איתם, די בעדכון שלהם על אודותיו ולא נדרשת הסכמתם.

 

בני משפחת ארקנס טוענים כי מירון השתמש בחתימתם על ההסכם עמו ובמידע שסיפקו לו כדי להגדיל את כוחו בהליך הגישור, בלי ששיתף אותם בהסדר ובניגוד להתחייבותו לשתף איתם פעולה. מירון כופר בטענה הזאת ומדגיש כי ההסדר שהשיג עם מימון וצוף אינו קשור כלל למידע שהעבירו לו הבלגים.

 

לטענת מירון, במהלך הגישור הוא לא חשף בפני הצד הנגדי את האפשרות שמשפחת ארקנס הבלגית תתבע אותם, ועשה זאת רק בשלב האחרון, לפני חתימה על הסכם הפשרה. "במהלך הליך הגישור המפרקים לא חשפו בפני קבוצת מימון־צוף תביעה אפשרית של משפחת ארקנס", כתב מירון לעו"ד מנגן לפני כחודש. "כאשר הגענו להסכם על סך 60 מיליון שקל, לא היתה לנו ברירה אלא לחשוף בפניהם את ההסכם (של המפרקים) עם משפחת ארקנס... לפני שסיכמנו את הסכום המצוין, הייתי חייב לחשוף בפני מימון וצוף את העובדה כי אני יודע על תביעה העשויה להיות מוגשת נגדם ואשר המפרקים ייהנו ממנה. הייתי חייב לעשות כן לפי חובת תום הלב הנהוגה במשפט הישראלי".

 

במקביל לחתימת הסכם הפשרה על ה־60 מיליון העביר מירון לפרקליטי צוף ומימון מסר שלפיו יוכל לשכנע את הבלגים לוותר על תביעותיהם תמורת תוספת של 2 מיליון יורו. כדי לתמוך בטענה שאין כל קשר בין הסדר הפשרה לקשריו עם משפחת ארקנס, כתב מירון למנגן כי צוף כלל לא התרגש כששמע על כך שעשויה להיות מוגשת תביעה נגדו ונגד מימון על ידי משפחת ארקנס. "תגובתו של מר צוף למידע (על אודות המשפחה) היתה חוסר עניין", כתב מירון למנגן, "...הוא טען כי משפחת ארקנס לא מטרידה אותו... לשיטתו, התוצאה היחידה של תביעה מצד משפחת ארקנס תהיה בזבוז כספי המשפחה...".

 

פרק 11. ההסכם המשפיל נדחה

 

אלא שהעובדות מלמדות כי צוף בכל זאת רצה לסלק את המטרד. בפגישה שארגן מירון במשרדו בספטמבר, שנערכה שבועיים לפני חתימת "הסכם ה־60 מיליון", נפגשו פיליפ ארקנס ופרקליטיו מנגן וטיבו בוויה (Bouvier) עם צוף ועם אחד מפרקליטיו, עו"ד ירון אלכאוי ממשרד גורניצקי. הבלגים הגיעו לפגישה מתוך הבנה כי 2 מיליון היורו שציין מירון כשהזמין אותם לפגישה הם רק הצעה ראשונה של צוף. מהר מאוד הבינו שמדובר בהצעתו האחרונה. "אתה מנסה לסחוט אותי", הטיח צוף בפיליפ ארקנס, ועזב בזעם.

 

הבלגים ההמומים נותרו עם מירון, שטען כי הם צריכים לאמץ בחום את ההסדר שהוצע להם. משיחות עם מירון הבינו הבלגים כי הסכום שייוותר בידם מתוך 2 מיליון היורו יעמוד על 100 אלף יורו בלבד (לאחר תשלום שארית החוב לקופת הפירוק ולמירון עצמו, כפי שהוסכם ביניהם). מירון אמר להם כי לדעתו עליהם להסכים, שכן באותה מידה יכלו למצוא את עצמם ברשימת הנתבעים בפרשה.

 

ארקנס הבן ועורכי הדין עזבו את תל אביב בתחושת כעס. שבוע לאחר עזיבתם, ב־9 באוקטובר 2013, שלח עו"ד מנגן מכתב חריף למירון שבו מסר באופן סופי כי משפחת ארקנס לא תחתום על "ההסכם המשפיל" שהוצע לה. "במהלך הפגישה מירון כל הזמן אמר לי שעדיפה ציפור אחת ביד מעשר על העץ", אומר לי פיליפ. "הוא לא הבין שמשפחת ארקנס לא תאפשר שהרכוש שלה ייגנב ממנה פעם נוספת".

 

סירובם של הבלגים להתפשר הפתיע במידה מסוימת את מירון, צוף ומימון, אבל הם בחרו לחתום על ההסדר ביניהם בכל זאת. ארבעה ימים לאחר סירובם הסופי של הבלגים, ב־13 באוקטובר, כינס מירון את אסיפת בעלי המניות של קווי אשראי והציג את הסכם הפשרה, בלי לציין ולו במילה אחת את קיומם של יורשי ארקנס. יומיים אחר כך, ב־15 באוקטובר, חתם מירון עם שורה ארוכה של נתבעים, ובראשם מימון, צוף ובני משפחת לבנת, על הסכם הפשרה שלפיו ישלמו הנתבעים 60 מיליון שקל כדי לחסל את תביעות המפרק נגדם. ההסדר הוגש לאישור בית המשפט (בתוספת נספח סודי המיידע את בית המשפט על אודות משפחת ארקנס) ואושר מאוחר יותר.

 

פרק 12. הסירה ממשיכה לשוט

 

בשבוע הבא, ב־15 במאי, באולם מספר שבע בבית המשפט בבריסל, יתקיים הדיון הראשון בתביעה שהגישו בני משפחת ארקנס נגד טינה מימון, ושאליה צירפו את צוף. זמן קצר לאחר ש"מוסף כלכליסט" פנה אל צוף בבקשה לתגובה, פרסמה אקויטל - חברה בת של יונייטד קינגסוויי - דיווח לבורסה על הגשת התביעה נגד צוף, וציינה כי "עמדת מר חיים צוף הינה שההליך האמור כנגדו הינו חסר כל בסיס או סיכוי".

 

לדברי נציגי משפחת ארקנס, מדובר בעניין של ימים עד שתוגש תביעה גם נגד עו"ד מירון. "משפחת ארקנס החליטה ליזום הליך משפטי... כנגדך כמפרק קווי אשראי", כתב למירון עו"ד מנגן ב־22 באפריל. בעוד שלושה שבועות, ב־28 במאי, צפויים לנחות פיליפ ארקנס ועורכי דינו בתל אביב פעם נוספת, הפעם כדי להיפגש עם אנשי רשות ניירות ערך ורשות המסים, החוקרות את הגורמים המעורבים בפרשה.

 

יש להניח כי במהלך ביקורם הם ייפגשו גם עם מירון, שהפך מידיד ליריב, וגם עם צוף, ששלח לפני כמה שבועות אימייל לעו"ד מנגן וביקש לשוב ולהיפגש. אפשר להניח שהוא מעוניין למנוע את האפשרות של התפתחות תסריט בלהות, אשר יסדוק את אימפריית המיליארדים שלו ושל מימון.

 

כפי שנראה כעת, אם אכן תטולטל מעט ספינתם של מימון וצוף, זה לא יקרה בגלל היריבים הרבים שרכשו לאורך הדרך או בשל חקירת רשויות. זה עשוי לקרות דווקא בגלל ספינה אחרת, יאכטה למען הדיוק, של חבר ותיק, שותף לדרך, פרסומאי בלגי חובב נשים, שיום בהיר אחד, אחרי 17 שנה מתחת לאדמה, החליטו ילדיו להחזירו מן המתים.

 

תגובות

 

מטעמו של חיים צוף נמסר בתגובה: "טענת יורשי רובר ארקנס באשר למניות יונייטד קינגסוויי חסרת שחר ומועלית על ידם כחלק מניסיון חסר תום לב לסחוט כספים. מר צוף מחזיק בידיו את מניות יונייטד קינגסוויי כדין, ולא בכדי יורשיו של מר ארקנס אינם מציגים אף לא בדל של ראיה המלמדת על תשלומים שהמנוח ביצע בגינן. מר ארקנס היה קשור למניות לפרק זמן קצר ואלו הועברו למר צוף כדין על ידי נאמן שהחזיק בהן כבטוחה להבטחת קיום התחייבויותיו של מר ארקנס.

 

"ארקנס נפטר ב־1997, היינו לפני כמעט שני עשורים. יורשיו, באמצעות אותו עורך דין המייצג אותם כיום, העלו שאלות באשר למניות יונייטד קינגסוויי עוד לפני כעשר שנים ומאז נדם קולם. הם התעוררו מתרדמתם רק לאחרונה, כיוון שסברו שבמסגרת פשרה שהושגה בתיק קווי אשראי יוכלו לשלשל לכיסם כספים שאינם מגיעים להם. בהקשר זה יצוין כי הטענה שהסדר הפשרה שהושג בתביעת קווי אשראי נחתם כתוצאה מכך שהמפרק הציג כביכול מידע שיש לו בקשר ל'אמיתות' טענות משפחת ארקנס, חסרת כל בסיס. ההפך הוא הנכון. מפרק קווי אשראי טען שלמר ארקנס אין ולא היו זכויות במניות. בכל מקרה, הסדר הפשרה עם המפרק נחתם ללא כל קשר לטענות משפחת ארקנס. אין בלבו של מר צוף שום ספק, שהטענות הקנטרניות וחסרות הבסיס שמעלים היורשים יידחו כולן על ידי בית המשפט".

 

מטעמו של קובי מימון נמסר בתגובה: "ההסדר בין אחותו של מר מימון לבין יורשי ארקנס הוא עניין פרטי־משפחתי שאין לציבור כל עניין בו, ולכן גם אין כל מקום להעלותו על ידכם או לפרסמו".

 

מטעמו של עו"ד מירון נמסר: "למפרקים אין כוונה להגיב על טענות משפחת ארקנס, בשל חיסיון שהטיל בית המשפט על העניין".

 

טינה מימון סירבה להגיב.
22תגובות
בטל שלח
  • מגיב 9 צודק. עבריינים וזה רק קצה הקרחון, תיבת הפנדורה הגדולה במדינה עוד לא נפתחה
    שיר, (11.05.14)
  • פעם הראשונה שקראתי עד סוף. כתב מדהים (ל"ת)
    שלמה, (10.05.14)
  • מזכיר את הסרט :The Wolf of Wall Street , רק יותר עסיסי ופתלתל.
    כדאי לשי אספריל, כותב הטור, להעלות זאת על כתב ולשגר דחוף ללאונרדו דה-קאפריו שייצור סרט המשך ל-The Wolf of Wall Street , אולי הפעם יזכה באוסקר (שמגיע לו!).

    המציאות עולה על כל דמיון. עודפי הכסף והכוח מעוורים אנשים, שבמליא אין להם מה לעשות עם כל כך הרבה כסף. אז אולי קצת מהכסף יילך לכיסי הכתב שיכתוב מזה סיפור ומהסיפור יעשו תסריט.


    טור וניתוח מצב מעולה. יישר כוח לכותב !
    המציאות עולה על כל דמיון, (10.05.14)
  • נראה שהאנשים הישרים היחידים כאן אלו הבלגים לא מכירה, אבל כתבה מצוינת ומבוססת. מימון וצוף נראים ככאלו שמסתירים שלדים רבים.תסלחו לי אבל גם המפרק נותן ידו לגזילת הבלגים. מאד מורכב ומסובך.
    דורית פינקלמן, (10.05.14)
לכל התגובות