$
נעמה סיקולר

פרשנות

התמונה שלא תראו בנתוני המאקרו

נתוני השכר של המעסיקות הגדולות שנסחרות בבורסה חושפים את הפנים האמיתיות של שוק העבודה בישראל

נעמה סיקולר 06:4603.04.14

נתוני השכר של המעסיקות הגדולות שנסחרות בבורסה חושפים את הפנים האמיתיות של שוק העבודה בישראל. 38% מהמעסיקות הגדולות צמצמו כוח אדם ב־2013, ובמחצית מהן הפער בין עלות שכר המנהל לזו של העובד הממוצע גדל. במקרים הקיצוניים המנכ"ל זכה לבונוס משום שהצליח לפטר עובדים, או להתייעל בלשון הדירקטוריון.

 

לטבלה המלאה המשווה את שכר הבכירים בחברות הציבוריות לשכר עובדיהם לחצו כאן

הדו"חות הכספיים הם הזדמנות חד־שנתית להתחקות אחר שכר הבכירים. השנה החלטנו ב"כלכליסט" ללכת צעד אחד קדימה ולספק ניתוח עומק של מאפייני השכר של העובדים בחברות הגדולות.

 

יש מנהלים שמגיע להם לקבל שכר גבוה, אבל לא שכר הגבוה פי 80, 90 או 100 מהשכר הממוצע של עובד בקבוצה יש מנהלים שמגיע להם לקבל שכר גבוה, אבל לא שכר הגבוה פי 80, 90 או 100 מהשכר הממוצע של עובד בקבוצה צילום: שאטרסטוק

 

המצב נראה מעולה, השטח משדר משהו אחר

 

זה שלוש שנים בודקים כתבי "כלכליסט" את הפערים הללו. השנה החלטנו להרחיב את קבוצת הייחוס ולהכניס אליה את כל המעסיקות הגדולות בבורסה של תל אביב. באופן זה נוצרה לנו קבוצת התייחסות דרמטית של יותר מ־300 אלף עובדים ב־95 חברות נסחרות, קבוצה שכבר יכולה לספר סיפור מייצג על שוק העבודה.

 

רצינו לאתר פערים ולחוש את השוק, מתוך תחושה שנתוני המאקרו הרשמיים לא מספקים את תמונת המצב המלאה. עם שיעור אבטלה של 6.2% ב־2013 ושיעורים נמוכים מכך בחודשים הראשונים של 2014, מצבו של שוק העבודה נראה מעולה. אבל השטח משדר משהו אחר. אם צוללים לתוך נתון המאקרו הזה, מגלים מציאות מורכבת בהרבה: השכר הריאלי קפוא, המשרות צומחות בעיקר במגזר הציבורי ושיעור המשרות הפנויות יורד באופן מדאיג. אז איך יכול להיות שהכל כל כך טוב בשעה שמתחת לקליפה דווקא די רע?

 

לא סופרים את עובדי הקבלן

 

ניתוח הנתונים שנאספו על ידינו בחודש האחרון מוסיף רובד של מורכבות לתמונה המורכבת ממילא של המשק הישראלי, וכאן אין ממש מקום לאופטימיות: שוק עבודה מתכווץ, שבו שכר העובדים קפא, בניגוד לשכר המנהלים; שוק שמטוטלת המשרות בו נעה מענפים שסיפקו יציבות ושכר גבוה לעובדיהם לענפים מוטי צריכה, שמרבית העובדים בהם מועסקים במשרות חלקיות ובשכר מינימום; שוק שלא סופר את עובדי הקבלן ולא מדווח עליהם כלל כחלק מעלות השכר הכוללת של החברה.

 

אבל בעיקר שוק עבודה שבו מצבם של העובדים מורע או לכל היותר נשאר יציב, בעוד מצב המנהלים ממשיך להשתפר, לעתים ללא שום קשר לביצועי החברה שבראשה הם עומדים. יש משהו פשוט ישיר במדד הפי: הוא מאפשר לאפיין בצורה מזוקקת מאוד את המצב התעסוקתי בכל חברה.

 

יש מנהלים שמגיע להם לקבל שכר גבוה, מיליונים - אבל אין מנהלים שמגיע להם לקבל שכר הגבוה פי 80, 90 או 100 מהשכר הממוצע של עובד בקבוצה. ואתם יודעים מה - גם לא פי 50. חשיפת השכר בחברות הציבוריות יצרה לפרקים אפקט הרתעה, ובשנים אחרות אפקט של חגיגה.

 

באמצעות החישובים מעולם הפערים אנחנו מקווים לא ליצור בושה ולא ליצור הרתעה, אלא ליצור הלימה - בין שכר המנהל לבין שכר עובדיו, בין מה שקרה השנה לשכר העובדים לבין מה שקרה לשכר המנהלים. הלימה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x