$
מוסף 01.08.2013

המחיר החולני של כלכלה בריאה

כלכלת צנע וגזירות הן הפתרון האוטומטי למיתון ומשברים. אך מחקר עולמי שנמשך עשור חושף שלצנע יש מחיר סמוי ומצמרר: פגיעה בבריאות הציבור, תחלואה ומוות. בראיון למוסף כלכליסט אומר מוביל המחקר, המומחה למערכות בריאות דיוויד סטאקלר: כשאומרים לכם שאין ברירה, תתחילו לדאוג

יואב בורנשטיין, לונדון 07:5301.08.13

החודש שבה משטרת יוון לעצור תושבים ולהוביל אותם באזיקים לבדיקות דם כפויות. רוב העצורים הם נערות ליווי, נרקומנים ומהגרים, אך צו 39א' לחוק בריאות הציבור, שמתיר את מעצרם, תקף לכל היוונים, ומחייב כל תושב במדינה לעבור ללא דיחוי בדיקות למחלות מלריה, שחפת, צהבת ואיידס. לפני כשבועיים משרד הבריאות בישראל פרסם אזהרת מסע ליוון, בעקבות דיווחים על מלריה וקדחת הנילוס. המרכז לבקרת ומניעת מחלות בארצות הברית פרסם הודעה דומה לפני כמה חודשים. יוון, "האיש החולה של אירופה", כפי שהיא מכונה בשל שקיעתה הכלכלית, חולה כיום יותר מתמיד. ובאופן מבהיל, היא חולה במגיפות שמזוהות עם העולם השלישי.

 

זו הפעם השנייה בשנה וחצי האחרונות שממשלת יוון מורה על בדיקות דם כפויות. ההיסטריה החלה ב־2012, כשהתפרסמו נתונים על התפרצות איידס במדינה, עם 954 נשאים חדשים ב־2011, עלייה של 57% במספר הנדבקים. זו היתה הפעם הראשונה בעשור החולף שנרשם זינוק כזה בנשאי HIV במדינה מערבית.

 

סטאקלר. "לי יש עבודה קלה, רק לתאר דברים. הפוליטיקאים הם שמשפיעים על חיים ומוות" סטאקלר. "לי יש עבודה קלה, רק לתאר דברים. הפוליטיקאים הם שמשפיעים על חיים ומוות" צילום: EPHA

 

הנתונים פורסמו שבועות ספורים לפני הבחירות, והממשלה הזדרזה לפעול. ב־1 במאי, פחות משבוע לפני הבחירות, השתתף שר הבריאות היווני אנדריאס לוברדוס בפשיטה מתוקשרת של המשטרה על בתי בושת באתונה. שורת נשים הובלו לבדיקות כפויות, ושמותיהן ותמונותיהן של מי שהתגלו כנשאיות HIV פורסמו בעיתונים. לוברדוס קרא בפומבי ליוונים "לחזור אל דרכי המוסר".

 

הבחירות שנערכו באותו השבוע נועדו להכריע אם יוון תמשיך לדבוק בתוכנית הצנע האירופית הקשה שקיבלה עליה לפני שלוש שנים, כשהתברר שנקלעה לגירעון של 54 מיליארד יורו - יותר מפי שישה מהגירעון בישראל, בהשוואה לגודלן של הכלכלות - ושחובותיה קיבלו ריבית של אג"ח זבל. צנע, שילוב של קיצוצי תקציב נרחבים והעלאת מסים, אומץ בשנים האחרונות כדרך המקובלת ביותר לטפל בגירעונות של ממשלות באירופה.

 

האלטרנטיבה שעמדה בפני היוונים היתה להפנות עורף לאיחוד האירופי, להפסיק לקצץ בתקציב, ולוותר על קבלת חבילת ההצלה, ואולי על חברותה של המדינה באיחוד. לבסוף הוחלט ביוון להמשיך עם תוכנית הצנע ולהתמודד עם מגיפת האיידס. עם כל כך הרבה צרות, מה זו עוד צרה אחת.

 

אבל הבעיה האמיתית של בריאות היוונים לא היתה אובדן המוסר, והאיידס כלל לא היה עוד צרה אחת. במהרה הגיעו נתונים נוספים, על יותר מ־130 מקרי מלריה ו־35 מקרי מוות מקדחת הנילוס, כמו גם מקרים של שחפת בקרב מהגרים. משהו גדול יותר קרה.

 

התשובה, למעשה, הוצגה בפני ממשלת יוון חודשיים תמימים לפני הפשיטה על בתי הבושת. במרץ 2012 נחת באתונה ד"ר דיוויד סטאקלר (Stuckler), סוציולוג מאוניברסיטת אוקספורד, בוגר התוכנית למובילי מערכות בריאות של אוניברסיטת הרווארד, עמית מחקר בבית הספר לרפואה טרופית בלונדון, ואחד המומחים המובילים בעולם לבריאות ציבורית.

 

יוונים מפגינים באפריל 2010 נגד הסכם החילוץ. כיום מצבה של יוון גרוע יותר יוונים מפגינים באפריל 2010 נגד הסכם החילוץ. כיום מצבה של יוון גרוע יותר צילום: איי אף פי

 

סטאקלר, שהגיע כאורח משרד הבריאות היווני, הציג בפני מארחיו דו"ח מעניין. את הדו"ח גיבשה זרוע אחרת של ממשלת יוון, המרכז ההלני למניעת מחלות. אנשי המרכז סברו שלהתפרצות האיידס ב־2011 אחראים לא יחסי מין אלא מחטי מזרקים משומשים. מאז תחילת תוכנית החילוץ של יוון במאי 2010 עלה השימוש בהרואין במדינה ב־20%, ושיעור חסרי הבית עלה ב־25%. ודווקא אז, במסגרת הקיצוצים הנרחבים שהושתו עליה, הממשלה ביטלה תוכנית נרחבת להחלפת מזרקים לנרקומנים, תוכנית שעד אז הורידה את שיעורי ההידבקות במחלות בלי להגדיל את היקף השימוש בסמים. וזה היה רק קצה קרחון הקיצוצים הבריאותיים. תקציב משרד הבריאות היווני נחתך ב־40%, ולא שב לקדמותו.

 

"מעניין לראות אילו דברים אנשים יהיו מוכנים לעשות רק כדי להתכחש לנתונים ברורים", אומר סטאקלר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט", אחרי שבעשור החולף בחן מקרים דומים במדינות רבות בעולם. "במקרה של יוון הפוליטיקאים פשוט בחרו לעצום עיניים ולהאשים את הקורבן, עובדות המין והמהגרים. אבל צריך לשים לב לפרטים. ההדבקות באיידס הוכפלו לא בתחילת המשבר אלא רק אחרי שהקיצוצים נכנסו לתוקף. המלריה חזרה ליוון, בפעם הראשונה מאז שחוסלה באירופה ב־1974, רק אחרי שתקציבי הריסוס של משרד החקלאות קוצצו. סלי התרופות קוצצו משמעותית וכמה חברות תרופות הפסיקו את הפעילות שלהן ביוון, וכך יותר מ־200 תרופות חיוניות ירדו מהמלאי. ובינתיים ממשלת יוון ממשיכה להתעלם מסימני האזהרה, לרבות עלייה חדה במקרי דיכאון והתאבדויות. והאירוניה היא שמניעת כל המחלות ביוון היתה זולה הרבה יותר מכפי שהטיפול בהן יעלה. מצד שני, ייתכן שבשלב הזה ידי היוונים כבר כבולות".

 

טרגדיה, לא יוונית

 

זה יכול היה להיות סיפור על אסון אחד במדינה פושטת רגל אחת. אבל סטאקלר מכיר את התופעה הזאת היטב. בעשור החולף הוא חקר עשרות מקרים של משברים, מיתונים ותוכניות חילוץ, וההשפעה שהיתה להם על בריאות הציבור. הוא פרסם יותר ממאה מאמרים מדעיים שניתחו מקרים כאלה, עדכניים והיסטוריים, בכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם, ובהם "The Lancet" ו"British Medical Journal", כמו גם במגזין המדע המצוטט בעולם "נייצ'ר".

 

התגליות של סטאקלר סותרות את האינטואיציה: יוון, הוא טוען, הביאה על עצמה את האסון הבריאותי דווקא ביום שבו חתמה על תוכנית החילוץ שלה. ולמעשה, באינספור מקרים מאז המאה ה־19 תוכניות לחילוץ או קידמה מהירה לוו בפגיעה קשה בבריאות הציבור. בתחילת שנות התשעים ההפרטה המהירה של רוסיה לוותה בצניחה בתוחלת החיים במדינה. במדינות חבר העמים שלא עברו הפרטה מזורזת תוחלת החיים והבריאות דווקא שגשגו. ב־1997 מטבע הבאט התאילנדי קרס, ואחריו שורת מטבעות אחרים בדרום־מזרח אסיה. מדינות רבות נקלעו למיתון, ובתקופת ההבראה שהונהגה בידי קרן המטבע הבינלאומית התחוללו משברים בריאותיים ברבות מהן - למעט אחת: מלזיה, שסירבה למדיניות הצנע של קרן המטבע. וגם כרגע, במדינה היחידה באירופה שסבלה מגירעון עמוק יותר מזה של יוון מצב הבריאות מצוין וגם הכלכלה התאוששה. מדובר באיסלנד, שסירבה גם היא לתוכניות חילוץ ולביצוע צעדי צנע.

 

מכירת ביצים שבורות בזול בשוק ב־1995. ההפרטות הרגו 3 מיליון איש מכירת ביצים שבורות בזול בשוק ב־1995. ההפרטות הרגו 3 מיליון איש צילום: רויטרס

 

לפני חודשיים פרסם סטאקלר את מסקנותיו בספר "The Body Economic" (בתרגום חופשי של שמו המלא: "כלכלת הגוף: למה צנע הורג"), שחיבר עם חוקר המגיפות עטור הפרסים מאוניברסיטת סטנפורד ד"ר סנג'אי באסו (Basu).

מיד עם יציאתו הוכתר הספר ככזה שמגדיר מחדש את הדיון במשבר. "הבוסטון גלוב" כתב עליו: "הוא צריך להילמד ביסודיות בידי קובעי המדיניות והבוחרים כאחד". ביקורת במגזין "נייצ'ר" כינתה אותו "צלצול השכמה מפכח", וד"ר ריצ’רד הורטון, העורך המיתולוגי של כתב העת הרפואי "The Lancet" ולשעבר בכיר בארגון הבריאות העולמי, סיכם את הדיון כשפרסם בעמוד הטוויטר שלו תצלום של הספר מונח על שולחנו, ולצדו כתב: "את זה אתם צריכים לקרוא".

 

"הקישור בין צנע לחולי אינו רק קורלציה בין נתונים", כותב סטאקלר בספר, "זו מערכת יחסים עקבית של סיבה ותוצאה. לאחר עשורים של מחקר יש בידינו מידע נרחב על אילו אמצעים הורגים ואילו אמצעים מצילים חיים. מחיר הצנע שולם לאורך ההיסטוריה בסטטיסטיקות של מוות".

 

ממה עושים בריאות

 

הרעיון עצמו אינו חדש. לפני 165 שנה שלחו שלטונות פרוסיה רופא צעיר בשם רודולף וירכו לחקור את התפרצות מגיפת הטיפוס בשלזיה, כיום דרום־מערב פולין. בדו"ח החקירה כתב וירכו שהטיפוס בשלזיה לא ימוגר בתרופות, טיפול אישי או שינויי תזונה. הדרך היחידה לעצור את המגיפה תהיה קידום האוכלוסייה כולה, כלכלית וחברתית, לרבות באמצעות, כך כתב, חינוך, חירות ושגשוג. וירכו, לימים מייסד הפתולוגיה המודרנית ואחד השמות החשובים בתולדות האנתרופולוגיה, כתב באותה שנה, 1848: "הרפואה היא מדע־חברה, ופוליטיקה אינה אלא רפואה בקנה מידה רחב".

 

מאז נדמה שפוליטיקאים שכחו שהחלטות כלכליות, גם כאלה שאינן נוגעות לסל התרופות, למעשה חורצות חיים ומוות. סטאקלר רומז שגם הפוליטיקאים שזוכרים לעתים מעדיפים להסתיר זאת, ובעת משברי בריאות למצוא שעיר לעזאזל, כמו פרוצות בעת התפרצות איידס, או מהגרים בעת התפרצות מלריה. "כשהקשר בין צנע למחלות יהיה מובן יותר, ייתכן שיתחילו להתקבל החלטות מושכלות יותר", אומר סטאקלר, ומוסיף שאפשר לחזות בקשר הזה כבר עכשיו.

 

"חלק גדול מהאנושות משתתף כבר חמש וחצי שנים בניסוי בריאותי ענקי", הוא אומר. "בקבוצה אחת נמצאים תושבי המדינות שהנהיגו מדיניות צנע, כמו ספרד, בריטניה ואיטליה, ובשנייה נמצאים תושבי המדינות שלא ביצעו קיצוצים אלא נתנו תמריצים, לדוגמה שבדיה, איסלנד ודנמרק. אם הניסוי הזה היה נערך לפי אמות מידה רפואיות כבר היו עוצרים אותו, בגלל תופעות הלוואי הקשות. כל מי שקיבל מנה מתרופת הצנע כבר חווה אותן".

 

 

בספרד מספר הלוקים בדיכאון גדל ב־50% בין ערב המשבר לסוף 2010. מספר הדיווחים השנתיים על התקפי חרדה עלה ב־60%. בבריטניה חל זינוק בשיעור הדיווחים על דיכאון והתאבדות דווקא מאז 2010, השנה שבה דיוויד קמרון נבחר לרשות הממשלה והנהיג משטר של הידוק חגורה. באיטליה, בשנים הראשונות של המשבר לא נרשמו שינויים ברמת הבריאות הציבורית, אבל מאז העמקת הקיצוצים התקציביים ב־2010 מתרבים הדיווחים על מוות מסיבות שקשורות באלכוהול וסמים ועל עלייה במקרי הדיכאון.

 

"בהרבה מדינות באירופה ראינו תבנית של זינוק בהתאבדויות עם פרוץ המשבר, ירידה הדרגתית בהמשך, ועלייה מחודשת רק במדינות שהנהיגו מדיניות צנע", אומר סטאקלר, ומוסיף שגם הנתונים הנוכחיים חלקיים בלבד. נתוני מערכות בריאות מתפרסמים לעתים רק אחרי שנים, בעוד שנתוני צמיחה כלכלית מפורסמים מדי חודש.

 

"צריך לזכור", הוא מוסיף, "בריאות היא לא רק תוצאה של טיפולים רפואיים. לפי ארגון הבריאות העולמי, רק 15% ממצב בריאות הציבור מושפע ממערכת הבריאות במדינה. ה־85% הנותרים קשורים לסביבה החברתית והכלכלית, היכן אנחנו עובדים ואיך, והיכן הילדים שלנו משחקים".

 

וול סטריט פינת איסלנד

 

המחקר המקיף של סטאקלר ובאסו נולד בכלל כסקירה סטטיסטית קצרה של הקשר בין קריסות בנקים והתקפי לב. הם בחנו את השינויים בדיווחים על התקפי לב במדינות שונות במהלך 117 מקרים שאירעו בעשורים האחרונים והוגדרו על ידי הבנק העולמי "משבר בנקאי". רוב האירועים התרחשו במדינות מתפתחות, ורק מיעוטם במדינות ה־OECD. אך משום מה, הם התקשו למצוא חוקיות. לפעמים קריסות הבנקים לוו בעלייה לאורך שנים בשיעורי מחלות הלב במדינה, ולפעמים מצב בריאות הלב חזר במהרה לממוצע המדינה. הם החלו לחפש תבניות אחרות ולהרחיב את מאגר מקרי המבחן.

 

וכך הם הגיעו לשפל הגדול בארצות הברית, ולתוכנית הסיוע הפדרלית, "הניו דיל", שופעת תקציבי הרווחה. היסטוריונים רבים סבורים שהניו דיל חילצה את ארצות הברית מהשפל, ואחרים שטוענים שהיא דווקא עיכבה את ההתאוששות. אך סטאקלר ובאסו בדקו דווקא את הקשרים הסטטיסטיים בינה לבין מצב הבריאות ותוחלת החיים באמריקה.

 

לפיד מציג את התקציב ביוני. סטאקלר: "אומרים 'אין ברירה', אבל זה לא נכון" לפיד מציג את התקציב ביוני. סטאקלר: "אומרים 'אין ברירה', אבל זה לא נכון" צילום: עמית שאבי

 

 

"הממצאים הראו שהניו דיל היתה תוכנית הבריאות הגדולה ביותר על אדמת ארצות הברית, אבל רק במדינות שיישמו אותה במלואה, ולא במדינות שמרניות שניסו להימנע ממנה", אומר סטאקלר. "בלואיזיאנה, למשל, ההוצאות החברתיות של הממשלה על תזונה, תברואה, חיסונים וחינוך הגיעה ל־50 דולר בשנה לאדם, פי שניים ממדינות כמו ג'ורג'יה או קנזס, ולואיזיאנה נהנתה מירידות משמעותיות בתמותת תינוקות, מחלות מידבקות והתאבדויות לעומת מדינות שהשקיעו פחות ממנה".

 

לאחר בידוד משתנים, סטאקלר ובאסו העריכו בספרם שעל כל 100 דולר לאדם שהושקעו באמריקה בשירותים חברתיים, לאו דווקא בריאותיים אלא גם בחינוך, עבודות יזומות וערבויות להלוואות, מספר המתים מדלקת ריאות באותה מדינה ירד ב־18 בני אדם לכל 100 אלף, תמותת התינוקות פחתה ב־18 לכל אלף לידות, ומספר ההתאבדויות פחת בארבע לכל 100 אלף תושבים.

 

תבנית דומה חזרה על עצמה באירוע היסטורי אחר לגמרי: השינויים הכלכליים שמדינות ברית המועצות לשעבר עברו אחרי נפילת הקומוניזם ב־1989. בשנות התשעים כמה ממדינות ברית המועצות המפורקת עברו לשוק החופשי באמצעות "טיפול בהלם", שינוי מיידי במדיניות הכלכלית, לרבות הפרטה מיידית של לפחות רבע מנכסי המדינה ושירותיה. מדינות אחרות התקדמו לאט יותר.

 

סטאקלר ובאסו השוו את מהירות השינויים הכלכליים בכל מדינה לסטטיסטיקות הבריאות, החולי והמוות בה. התוצאות היו מובהקות: במדינות שעברו "טיפול בהלם" בריאות הציבור הידרדרה קשות בשנות התשעים. השיא השלילי היה ברוסיה, שם תוחלת החיים של גברים בגיל העבודה צנחה בכמעט ארבע שנים, נתון חסר תקדים באזור שאינו נגוע ברעב או מלחמות. גם במדינות הבלטיות ליטא, לטביה ואסטוניה, שביצעו הפרטות נרחבות, שיעור המוות של גברים בגיל העבודה זינק. לפי פרסומי יוניצ"ף, יותר מ־3 מיליון מקרי מוות במדינות אלה התרחשו בשנות התשעים כתוצאה מאבטלה, עוני ורעב עקב סגירת מפעלים כפריים במסגרת מדיניות ההפרטה, כמו גם תופעה נרחבת של הרעלות מאלכוהול זול שלא נועד לשתייה. הדבר המעניין, אומר סטאקלר, הוא שבמדינות שאימצו את הקפיטליזם לאט יותר, ובהן קרואטיה, צ'כיה, פולין וסלובניה, הבריאות שגשגה.

 

שטיגליץ. המליץ לאיסלנדים "תבעטו החוצה את קרן המטבע" שטיגליץ. המליץ לאיסלנדים "תבעטו החוצה את קרן המטבע" צילום: בלומברג

 

אבל הדוגמה האולטימטיבית מתרחשת עכשיו באירופה, בדמות המדינה האחת שהלכה נגד זרם הצנע והפכה לסיפור ההצלחה הגדול ביותר של תקופת המשבר: איסלנד. "יחסית לגודל הכלכלה שלה, איסלנד עברה ב־2009 את המשבר הכלכלי הגדול ביותר בכל הזמנים", אומר סטאקלר, "כל הבנקים הגדולים קרסו, הבורסה התרסקה ב־90%, ערך הקורונה צנח בשליש והחוב זינק ליותר מפי שמונה מהתוצר. איסלנד היתה המדינה האירופית הראשונה במשבר שפנתה לבקש סיוע מקרן המטבע הבינלאומית".

 

קרן המטבע דרשה תמורת הסיוע עריכה של קיצוצים נרחבים והעלאות מסים. אבל רגע לפני שחתמה על ההסכם קיבלה איסלנד עצה מפתיעה: לסרב להכל. את העצה נתן הכלכלן זוכה הנובל ג'וזף שטיגליץ, סגן נשיא הבנק העולמי לשעבר, שהפך למבקר של מערכת הכלכלה הגלובלית. שטיגליץ התראיין לטלוויזיה האיסלנדית ואמר: "אם בקרן המטבע יבקשו מכם תוכנית צנע, תבעטו אותם החוצה". "נשיא איסלנד החליט לבסוף על משאל עם, הראשון במדינה מאז משאל העם על החוקה ב־1944", אומר סטאקלר, "ובמרץ 2010 93% מהאיסלנדים הצביעו נגד הצנע. העם סירב לשלם על טעויות של בנקאים, ותמך בהחזר חובות הדרגתי במקום בהחזר מיידי באמצעות הידוק חגורה".

 

איסלנד הלכה נגד הזרם. "הם ביצעו פיחות במטבע, אבל השקיעו הרבה בהגנות חברתיות, בקצבאות, שחשובות לאיסלנדים, בתוכניות סיוע לאנשים שעיקלו להם את הבית ובשמירת הגישה לשירותים רפואיים. וכך, גם בלי כספי סיוע, לא היתה באיסלנד עלייה בתחלואה או במקרי התאבדויות או מצוקות נפשיות. למעשה, אנשים דיווחו שהם ישנים יותר ומבלים יותר עם משפחתם. הכלכלה שלהם עברה להתאוששות, עם צמיחה של 3% ב־2011 ואבטלה שבזמן שכתבנו את הספר היתה פחות מ־5%. בדו"ח האושר הראשון של האו"ם ב־2011 היא הופיעה במקום גבוה ברשימה. אפילו קרן המטבע הבינלאומית שיבחה את התוצאות, וגם לא התרחשה קטסטרופה בריאותית", אומר סטאקלר.

 

נשיא איסלנד אולפור גרימסון. בריאות והיחלצות מהמשבר, בלי צנע נשיא איסלנד אולפור גרימסון. בריאות והיחלצות מהמשבר, בלי צנע צילום: אי פי איי

 

וזו לא הפעם הראשונה שזה מתרחש באירופה. בספרם סטאקלר ובאסו מזכירים את התפוצצות בועת הנדל"ן של שבדיה ב־1992, שדמתה להפליא למשבר הסאב־פריים של 2008 בארצות הברית. אלא שבשבדיה לא בוצעו תוכניות חילוץ לבנקים וצנע לאזרחים. המדינה ערבה לכספי הציבור, השתלטה על הבנקים שקרסו ומכרה את מניותיהם, ובמקביל השקיעה בתוכניות תמריצים וסיוע למובטלים. מחקר שנעשה על אחת התוכניות הללו, ALMP) Active Labor Market Program), שכללה ליווי אישי לכל מובטל, מצא שבהשקעה של 100 דולר לנפש התוכנית הקטינה את הסיכון להתאבדות הקשורה באבטלה מ־1.2% ל־0.4%. בהשקעה של 200 דולר לנפש, האבטלה כלל לא העלתה עוד את הסיכוי להתאבדות. התוכנית אומצה גם בפינלנד ואיסלנד, וב־2008 הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן המליץ לממשל האמריקאי לנסות את "השיטה השבדית" בארצות הברית. הצעתו לא התקבלה.

 

היית ממליץ ליוון לפעול כמו איסלנד?

"לא היו לה אותן האפשרויות כמו איסלנד. כחברה בגוש היורו לא היה לה מטבע עצמאי לבצע בו פיחות, והיא תלויה יותר במה שמכונה הטרויקה, קרן המטבע הבינלאומית, הבנק האירופי והנציבות האירופית. מצד שני, כן ניתנה ליוונים הבחירה במה לקצץ, והם בחרו לחתוך את תקציב הבריאות ב־40%".

 

ואולי הכל היה אי־הבנה

 

סטאקלר וספרו רלבנטיים במיוחד כרגע, אחרי שהשבוע אושר בישראל תקציב שהוא אמנם לא תקציב צנע, אך כולל גזירות קיצוצים והעלאות מסים. זאת שלושה חודשים בלבד אחרי שבעולם עלה גל של ביקורות נגד שיטת הקיצוצים והצנע בכלל. באפריל ביל גרוס, מייסד קרן האג"ח הגדולה בעולם פימקו, אמר ל"פייננשל טיימס": "ממשלות טועות בחושבן שצנע פיסקאלי לטווח הקצר ייצר צמיחה אמיתית. הוא לא. אתה חייב להוציא כסף". במקביל, לשכת הסטטיסטיקה של האיחוד האירופי יורו־סטאט פרסמה נתונים שלפיהם חברות האיחוד אמנם צמצמו את הגירעונות שלהן בעזרת הצנע, אך כלכלותיהן הגיעו לקיפאון, מה שהפך את החובות לכבדים יותר. דו"ח תחזית הצמיחה העולמית של קרן המטבע, הגוף שמוביל את מדיניות הצנע בעולם, ציין באותו חודש שהקיצוצים הנרחבים באירופה לא תורגמו לגידול בתוצר ואף הביאו להקטנתו. הדו"ח אף המליץ לבריטניה "לגלות יותר גמישות" במדיניות הצנע שלה.

 

שיא הביקורת הגיע באותו חודש, ב"פרשת ריינהרט־רוגוף": סטודנט מאוניברסיטת מסצ'וסטס בדק מחדש את עבודתם של קן רוגוף וכרמן ריינהרט, שנחשבה מאז 2010 לצידוק המדעי התקיף והמצוטט ביותר למדיניות צנע. הסטודנט, תומאס הרנדון, גילה שקביעתם שלאורך ההיסטוריה גירעון ממשלתי גבוה תמיד הוביל לקריסה כלכלית התבססה על טעות בקריאת נתונים מקובץ אקסל. הבסיס לגישת הצנע התגלה כחסר תוקף.

 

"לכן בקרן המטבע משנים את המסקנות שלהם בימים אלה, ומייעצים כעת לבריטניה ליישם תוכנית תמריצים לתשתית ציבורית", אומר סטאקלר, “אבל שר האוצר של בריטניה ממשיך במסלול הצנע. אני מודאג מכך שאנשים שרוצים להקטין את תפקיד המדינה, ככל הנראה מסיבות אידאולוגיות, מנצלים איומים כלכליים כדי לחתוך שירותים ציבוריים, שהם עצמם מעולם לא נזקקו להם אישית”.

 

קשה להימנע מהרושם שגם העובדה שלך מונעת מסיבות אידאולוגיות.

"כל העבודה שלנו עוברת ביקורת־עמיתים בכתבי עת מדעיים. הספר שלנו הוא תרגום לאנגלית פשוטה של מחקרים מקיפים שפורסמו ב'נייצ'ר', 'דה לאנסט' ו'בריטיש מדיקל ג'ורנל'".

 

מנע במקום צנע

 

אני מקריא לסטאקלר ציטוט מעמוד הפייסבוק של שר האוצר יאיר לפיד: "כן. זה קשה, ואנשים כועסים, אבל זה בדיוק הפירוש של לקיחת אחריות: לעשות את מה שקשה, בידיעה ברורה שיכעסו עליך". סטאקלר אומר כי הוא לא מכיר מספיק את הכלכלה הישראלית כדי להתייחס ישירות ללפיד או לתקציב. אבל הוא מכיר היטב, כדבריו, את השיטה להציג קיצוצים והעלאות מסים כמהלכי "אין ברירה" או כ"החלטות קשות". "אומרים לאנשים שאין אלטרנטיבה לצנע, אבל זה פשוט לא נכון. העצה המאקרו־כלכלית הסטנדרטית היא לחסוך בזמנים טובים ולהוציא בזמנים הרעים. זה גם מה שעולה מהמחקר שלנו, שמראה שקיצוצים עמוקים ומהירים מסכנים חיים. מי שמחליט על צנע קשה לוקח על עצמו הכרעות של חיים ומוות".

סטאקלר מציע אלטרנטיבה לצנע. ראשית, הוא אומר, ניתוח מסת הנתונים ההיסטוריים העלה שהבריאות והכלכלה הן מעגל שמזין את עצמו. כפי שגזירות כלכליות פוגעות בבריאות, השקעה בבריאות הציבור מחזירה את עצמה עד פי שלושה בצמיחה.

 

מעבר לכך, הוא חוזר בספרו להמלצותיו של הכלכלן הבריטי מראשית המאה ה־20 ג'ון מיינרד קיינס, שהושפע רבות מ"הניו דיל", ומי שגישתו נתמכת כיום בידי הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן.

 

במאמר ל"ניו יורק טיימס" כתב סטאקלר: "ראשית, על המדינות להקים משרד בלתי תלוי לאחריות בריאותית, מאויש בכלכלנים וחוקרי מחלות, שיעריכו את ההשפעות הבריאותיות של מדיניות פיסקאלית ומוניטרית. שנית, יש להתייחס לאי־עבודה כמו המגיפה שהיא באמת. אבטלה היא הגורם המוביל לאלכוהוליזם, חרדה וחשיבה אובדנית. תוכניות כמו שהיו בשבדיה ופינלנד סייעו להפחית דיכאון והתאבדות בתקופות מיתון. לבסוף, יש להגדיל הוצאות על בריאות הציבור בזמנים קשים. הקלישאה שלפיה 'גרם של מניעה משול לק"ג של תרופה' היא נכונה, ולמגר מגיפה עולה הרבה יותר מלמנוע אותה".

 

סעיף בתקציב בישראל שהוצג כסמל לתלישות של הממשלה היה מיסוי גבוה על סוגי אלכוהול שרוב הציבור צורך.

"הגדלת מיסוי על אלכוהול ומוצרי טבק דווקא ראויה לתמיכה. כשאני מעשן, לדוגמה, הבריאות שלך נפגעת. כלכלנים ב־MIT העריכו שאם הנזק לבריאות הציבור היה מגולם במחירי הסיגריות, חפיסה היתה צריכה לעלות לא 3–4 דולר אלא 40 דולר. אלכוהול וסיגריות פוגעים בבריאות הציבור, וריסון שלהם הוא השקעה בבריאות, ודרכה בכלכלה".

 

אז מה מניע אותך?

"כשהייתי צעיר חייתי כמה שנים בארצות הברית. שם מערכת הבריאות מופרטת ויקרה. כשאיבדת את העבודה איבדת גם את ביטוח הבריאות, ובעצם האמריקאי הממוצע היה תמיד במרחק של תלוש שכר אחד מלאבד גישה לשירותים רפואיים, ואפילו מלהפוך לחסר בית. אני פוטרתי מעבודתי, וניצלתי הודות לתמיכה מהמשפחה שלי. כשלמדתי סטטיסטיקה באוניברסיטה ראיתי פתאום איך אפשר להשתמש בנתונים כדי לתאר ולהבין סיפורים של אנשים שסובלים, לדוגמה במצבים כמו אלה שאני ראיתי באמריקה. ואז ראיתי שבעזרת סטטיסטיקה אפשר גם להצביע על תוכניות שיעזרו לשפר את מצבם של אנשים. אני חושב שכל מי שחווה

 

סבל אישי בחייו רוצה לעזור לאחרים, ולמנוע מהם סבל כשאפשר. לזה אני מקדיש את העבודה שלי. אבל העבודה שלי קלה, אני צריך רק לתאר דברים. מה שמציל והורג, בסופו של דבר, זה מה שפוליטיקאים עושים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x