דירקטורית בפיאט העולמית: "נקודת המבט הנשית קריטית לניהול תאגידי מוצלח"

"הרגולציה שברה את תקרת הזכוכית באיטליה בכל הקשור למינוי דירקטוריות" - כך לפי ג'ויס ביג'יו, דירקטורית בפיאט העולמית, שביקרה בחודש שעבר בישראל. ביג'יו, החברה בשלושה דירקטוריונים שונים, מקווה כי בעתיד הנראה לעין לא יידרש חוק כדי לשבץ נשים לחברות דירקטוריון.

"באיטליה עבר באוגוסט שעבר תיקון לחוק שמקבע את הנושא", מסבירה ביג'יו את התהליך שעברה איטליה. "נכון שמדובר בשינוי הדרגתי, אך במבט קדימה התהליכים החיוביים הללו יעודדו נשים לפעול יותר בכל הקשור להצטרפותן לדירקטוריונים. נשים מביאות נקודת מבט רעננה ואחרת לדירקטוריון. זה אלמנט קריטי לניהול תאגידי מוצלח", אומרת ביג'יו.

לפחות 20% נשים

התיקון לחוק האיטלקי לשילוב נשים בדירקטוריונים הוא למעשה תיקון זמני המוגבל לתשע שנים, שבסיומן שליש מחברי הדירקטוריון יהיו נשים. לפי לשון החוק, בהחלפה הראשונה של דירקטוריון ממועד כניסתו של החוק לתוקף לפחות 20% ממנו יהיו נשים, ובהחלפה השנייה - עד שליש. ואולם, החוק תקף לשלוש החלפות בלבד.

בעת ביקורה בישראל השתתפה ביג'יו כדוברת המרכזית בכנס הדירקטוריות הרביעי, שהתקיים בתל אביב בחסות להב, מחלקה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל־אביב, משרד רואי החשבון KPMG סומך חייקין וארגון הדירקטוריות העולמי WCD.

ביג'יו, ילידת וירג'יניה, ארה"ב, התחילה את דרכה המקצועית בפירמת רואי החשבון ארתור אנדרסון בניו יורק. בהמשך עברה לאירופה בעקבות בעלה האיטלקי כדי לצבור ניסיון ניהולי נוסף בלונדון ובאיטליה בתחום הכספים והפיננסים. לתפקידה הראשון כדירקטורית התמנתה במקביל לכהונתה כסמנכ"לית הכספים של סותבי'ס איטליה, ובשנים 1998–2002 כיהנה כדירקטורית החברה בשוויץ ובאיטליה.

ג'ויס ביג'יו. "החוק עזר לשבור את נוהל מועדון הגברים, כלומר התהליך הסגור שבו חבר מביא חבר" צילום: עמית שעל

בתום תפקיד זה הקימה עם שותפים את חברת הייעוץ אינטרנשיונל אקאונטינג סולושנס, שם היא עדיין מכהנת כשותפה. ב־2008 המשיכה ביג'יו את דרכה בתחום העסקי־ניהולי ונעשתה לדירקטורית בחברת הייצור הביטחוני סימל דיפסה ולדירקטורית בחברת הפרמצבטיקה האיטלקית ג'נטיום. מאז אפריל 2012 משמשת ביג'יו כדירקטורית גם בפיאט העולמית.

איך הגעת לפיאט?

"לאורך הקריירה שלי הקפדתי להשתתף בכנסים רלבנטיים ויצרתי קשרים עם חברות השמה לבכירים, וזה הוכיח את עצמו. הם פנו אליי".

שילובן של נשים בדירקטוריונים באירופה החל רק בשנים האחרונות באמצעות הליך טכני של קביעת מכסות. רק ביולי 2011 אישר הפרלמנט האירופי החלטה הקוראת לחקיקה כלל־יבשתית, שמטרתה לשריין לנשים לפחות 40% ממשרות הדירקטורים עד שנת 2020. חוק זה כבר נותן את אותותיו ברוב המדינות, כפי שתיארה ביג'יו בנוגע לאיטליה.

כבר כיום, בנורבגיה, 40% מחברי הדירקטוריון הן נשים, לעומת 6% בלבד בשנת 2005. בגרמניה, לעומת זאת, החוק לא עבר, ורק כ־15% מהדירקטורים של החברות הציבוריות שם הם נשים. "גרמניה התאגידית עדיין גברית מאוד, אף שהקנצלרית היא אשה", אומרת ביג'יו.

גם בארה"ב הנושא טרם עבר בחקיקה. על פי מחקר שפרסמה פירמת ראיית החשבון העולמית ארנסט אנד יאנג, 40% מתוך 1,800 דירקטוריות המכהנות בתאגידים אמריקאיים קיבלו את המשרה בחמש השנים האחרונות. מדובר במגמה מבורכת, אך יש לזכור כי בארה"ב אין מכסות מינימום למינוי דירקטוריות. בחברות הנסחרות במדד S&P 500 חל גידול של 3% בלבד ל־14% במספר משרות הדירקטוריון שמאיישות נשים בשנים 2006–2012.

גם בישראל ייצוג דל של נשים בדירקטוריון הוא מחזה שכיח. לשם כך נכנס לתוקף בשנת 1998 תיקון מספר 18 לפקודת חוק החברות (ובהמשך נכלל בחוק החברות), שקבע כי אם אין בדירקטוריון ייצוג נשי בעת מינוי הדח"צים, הנהלת החברה לא תוכל למנות דח"צ, אלא אם תהיה זו אשה. התיקון, שנועד למעשה להבטיח מינוי של דירקטורית אחת לפחות בחברות הציבוריות, הפך בפועל לחרב פיפיות: החברות הבורסאיות אכן ממנות אשה לדירקטוריון, אלא שבחלק לא מבוטל מהמקרים מדובר בקרובת משפחה של בעל השליטה. ברור שאין במינויים הללו עבירה על החוק, אולם עיקר ההחמצה נובע מהעובדה שהן נותרו נשים יחידות בדירקטוריונים הללו. עקב כך מספר חברות הדירקטוריון קפא על שמריו. לכן במאי 2011 נכנס לתוקף תיקון 16 לחוק החברות, שלפיו האסיפה הכללית של בעלי המניות מחויבת לבדוק את גיוון הדירקטוריון מבחינה מגדרית מבלי להביא בחשבון את בעל השליטה או את קרוביו. לפיכך אם האשה היחידה בדירקטוריון היא בתו של בעל השליטה, המשמעות היא שבדירקטוריון אין נשים, והאסיפה תחויב למנות דח"צית.

"כל נושא איוש משרת הדירקטור על ידי נשים בארץ עדיין בשלב בראשיתי. אנחנו עדיין רחוקים מהמצב שבו המועמדים למשרות הדירקטור נבחנים רק על פי כישוריהם תוך התעלמות מהמגדר שלהם. עם זאת רואים התפתחות איטית ובחלק מהדירקטוריונים מכהנות שתיים ואפילו שלוש נשים. לזה כבר יש אפקט ממשי ואני חושבת שהמחקרים המצביעים על תרומתן המשמעותית של נשים בדירקטוריונים, מתייחסים למצבים בהן הן יכלו לתרום לשינוי בתאגיד ולשיפור בתוצאותיו – ואת זה ניתן לעשות בעיקר כשאינך יושבת שם לבד. אני עצמי חווה דירקטוריונים כאלה בצורה שונה לגמרי, ואני מלאת הערכה לנשים (המעטות לצערי) שיושבות עימי שם. הדבר אינו מפחית אגב מחשיבותם של גברים לתהליכים שינוי ושיפור, אבל לאיזון יש תרומה עצומה", מסבירה עו״ד איילת נחמיאס ורבין, המכהנת בעצמה כדירקטורית שנים רבות ומייעצת בתחומי הממשל התאגידי לחברות גדולות. ורבין מכהנת גם כיו"ר משותף WCD יחד עם רו"ח עדה רונן שותפה ב KPMG. הארגון העולמי פועל באמצעות 52 סניפים בעולם וחברות בו כ-2000 נשים. מטרתו קידום כהונה של נשים בדירקטוריוני,. והארגון משמש בין היתר כמרכז אליו פונות חברות השמה בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם כדי לחפש נשים מועמדות לתפקיד דירקטוריות. כמו כן הארגון בארה"ב והסניפים המקומיים דואגים להעשיר את הדירקטוריות במידע מקצועי ועסקי בעל חשיבות".

לדברי ביג'יו, החוק באיטליה מתייחס לא רק לחברות ציבוריות, אלא גם לחברות ממשלתיות, מחוזיות או עירוניות, וכאלה יש כ־6,000, "גם אם מדובר בחברות לפינוי אשפה", מדגישה ביג'יו.

הגביר את השקיפות

לדבריה, החוק החדש לשילוב נשים הגביר במקביל את השקיפות בחברות. "אפשר לומר שהחוק עזר לשבור את נוהל מועדון הגברים, כלומר התהליך הסגור שבו חבר מביא חבר. במידה מסוימת התהליך הזה נקטע, כי הדירקטוריונים חייבים היום לבצע הליך בחירה מחודש, לפחות של חלק מהרכב הדירקטוריון".

מה השתנה בפועל באיטליה בשנים האחרונות?

"מעל 300 חברות נסחרות בבורסת מילאנו, ו־100 מהן חידשו את הרכב הדירקטוריון. כיום בכל אחת מהן מכהנות לפחות שתי נשים, כהמשך לתיקון החוק, וכ־18% מחברי הדירקטוריון של החברות הציבוריות באיטליה הן נשים".

באופן כללי ביג'יו אופטימית. לדבריה, יש שיפור מתמיד בתהליכי הממשל התאגידי באיטליה מאז הפריטה ממשלת איטליה בשנות התשעים הרבה מאוד מאחזקותיה. התהליך הזה הביא לאימוץ גישה עסקית פתוחה הרבה יותר בנושא הממשל התאגידי, ובשנים האחרונות תשומת הלב לנושא רק הולכת וגדלה. בין המהלכים החיוביים מציינת ביג'יו את זכויות בעלי מניות המיעוט לבחירת חבר דירקטוריון, חובת דיווח על עסקאות בעלי עניין וכהמשך ישיר את "נושא שילוב הנשים בדירקטוריונים".

כאשה את נאלצת לעבוד קשה יותר?

"אי אפשר לטעון זאת באופן גורף, אבל לפעמים ישנה תחושה שכמגדר בעל ייצוג קטן יותר אין לנו ברירה אלא להוכיח את היכולות שלנו ולמנף אותן. זה הטבע האנושי, וזה נכון לכל תחום, לאו דווקא לנושא הדירקטוריון".