חקר ביצועים: השבוע של התקציב, הבר-נוער ורפאל נדאל

נדאל

האנושיות בשיאה

המגרש האדמדם, הכובעים הלבנים, האלגנטיות, ההקפדה על הפרטים, הסדר המוחלט והצרפתית ברקע הופכים את חוויית המשתמש בטורניר הרולאן גרוס בפריז ללא פחות ממושלמת. כל המסכים בכל הברים והמסעדות משדרים את תחרות הטניס היוקרתית, ולמשך שבועיים נדמה שכל הבעיות הכלכליות והחברתיות בצרפת נדחקו מפני השאלה הגדולה: האם רפאל נדאל ינצח בפעם השמינית, או שהפעם יש סיכוי למנצח מקומי? הצרפתי ז'ו וילפריד צונגה כמעט הצליח, אבל הודח בחצי הגמר. ובסוף נדאל הספרדי עשה זאת שוב, ושוב ניער את כל האלגנטיות, הסדר והשיק שמסביב במשחק כוחני, מתאמץ, שנוגע בקצוות היכולת האנושית. תזכורת מהפנטת לזה שמתחת לכל האיפוק הזה, בני אדם הם חיות מסעירות.

גולן פרידנפלד

אפל

סללה מסלול עוקף

מאז השקת האייפון אסרה אפל על חברות הסלולר לבצע שינויים במערכת ההפעלה iOS. ההגבלה הזאת אפשרה לה לשמור על קשר ישיר עם הלקוחות, שעוקף את חברות הסלולר. אחר כך היא הציעה שירותים של הודעות טקסט ושיחות וידיאו ישירות בין המכשירים, בלי צורך בפלטפורמה של המפעיל הסלולרי, והשבוע השיקה גם שירות שיחות קוליות שעוקף את החברות. ובניגוד להרגל של אפל, זה נעשה בשקט, לא ברעש וצלצולים. כי אפל אמנם חזקה, אבל אין לה עניין בקרב חזיתי מול המפעילות. בינתיים. הכביש העוקף הושלם, ויום אחד היא פשוט תמשוך את השטיח מתחת לרגליים של חברות הסלולר, והן יגלו שהן בעצם רק צינור שמחבר את אפל ללקוחות.

איתי שמושקוביץ

טים קוק

גרמן

אכן, אוי אוי אוי

לפי סקר שנערך לאחרונה בקרב עשרות אלפי צעירים ברחבי העולם, 10% לא התקבלו למשרה מסוימת בגלל עדכון או תמונה שפרסמו ברשתות החברתיות. אבל לפי אותו מחקר עצמו, זה לא ממש משנה להם, ורוב הצעירים ממשיכים לפרסם מה שבא להם בלי להתחשב בעיניהם הבוחנות של מעסיקים פוטנציאליים. שרת הבריאות יעל גרמן היא כבר לא צעירה בראשית דרכה המקצועית, אבל עושה רושם שגם לה לא יזיק לקרוא את הסקר. השבוע היא שאלה גולש פייסבוק שמחה על התנהלותה בנוגע לנישואים חד־מיניים: "מה אתה מתכוון לעשות בנידון חוץ מלכתוב?", ושלחה "אוי אוי אוי" מזלזל למגיב שקרא ליש עתיד "מפלגת אכזבה". גרמן אולי לא תאבד את הג'וב בקרוב, אבל בעוד ארבע שנים היא עשויה להתייצב שוב בפני המעסיק שלה, הציבור, ולגלות שאיבדנו את הסבלנות לשרים שלא סופרים אותנו בפייסבוק, או בכלל. כי בקלפי אנחנו יכולים לעשות עוד דברים חוץ מלכתוב.

דור צח

יעל גרמן צילום: חיים צח

יום כיפור

של איסור הפרסום

המוסד המוכר של צווי איסור פרסום עבר השבוע, בפרשת הבר־נוער, שינוי עמוק. המבוכה של בית המשפט היתה ברורה, בהחלטה לעצור את הפרסום אחרי שהמשטרה כבר נעלה את מסיבת העיתונאים, כלומר לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו, ויצאו לרעות בשלווה בשדות הנצח של הרשת. אבל הבעיה נולדה עוד בתחילת הפרשה, במשטרה, שהדליפה ביד אחת ודרשה צווי איסור פרסום ביד השנייה. ביום שני, כשלבקשת הסנגורים בית המשפט המשיך את איסור הפרסום אחרי הפרסום, הוא נקלע בתום לב לקרב לוהט על יחסי ציבור. כך שהלקח שבית המשפט צריך ללמוד הוא משולש: להוציא את הצו רק במקרים חיוניים באמת, רק במקרים שהוא עדיין אפקטיבי, ורק כשהוא לא נועד לשרת מאבקי אגו בין שוטרים לסנגורים.

משה גורלי

קלינטון

בקטע אישי

ביל קלינטון יגיע לנאום בוועידת קק"ל תמורת חצי מיליון דולר, ועורכים בכירים בעיתונים כבר קיבלו השבוע הזמנה במייל. הנה היא, כעוד הצצה למכבש יחסי הציבור והקשר שלו לעיתונות: "אני שמח להזמינך לערב חגיגי שבו מתארחים נשיאי ועידת קק"ל העולמית במרכז האקדמי פרס ברחובות. במרכז האירוע הרצאה מרתקת של נשיא ארה"ב לשעבר מר ביל קלינטון בנושא קיימות. אדגיש כי בניגוד לפרסומים ההזמנה היא ללא תשלום וללא תרומה. הזמנה אישית תשלח לך במייל מלשכת יו"ר קק"ל אפי שטנצלר. אשמח לראותך. שלך, אבירם בלזר (בלזר יחסי ציבור). ההזמנה הינה אישית ולא למטרות סיקור עיתונאי". הזמנה אישית? האם גם בעל המכולת של בלזר והמנקה של שטנצלר קיבלו הזמנה אישית? ולשם מה בדיוק עיתונאים אמורים לבוא לאירוע הזה אם לא למטרות סיקור עיתונאי?

שאול אמסטרדמסקי

ביל קלינטון צילום: בלומברג

יצוא הגז

לא יודעים כלום

"מה זה צורכי המשק עד 2040? לא אני ולא את ולא אף אחד שיושב פה בחדר לא יכול לדעת בוודאות". זה אולי המשפט החכם והחשוב ביותר בפרוטוקלים של ועדת צמח שנחשפו בשבוע שעבר. משק הגז הישראלי עוד לא קיים, הוא נובט רק עכשיו. איש אינו יכול לנבא מה יהיו השימושים המרכזיים בגז בעוד שנה, בטח לא בעוד 20 או 40. בדיוק כפי שאיש אינו יכול לנבא מה יהיה המצב הגיאופוליטי והכלכלי של ישראל בעוד עשור. בדיוק כפי שאיש אינו יכול לנבא כמה גז יהיה לנו. הרי ועדת צמח גיבשה את המלצותיה תחת אווירה של "ישראל כמעצמת גז", עם כמה קידוחים שנראו מבטיחים, ומאז כל השרות והמירות הכזיבו. כך שעדיף היה להתמקד בעובדה שאנחנו לא יודעים מה יקרה ולהקטין את היקף היצוא של הגז לאחוזים ספורים. שבעתיד לא נגלה שאנחנו בכלל צריכים לייבא.

גלית חמי

פישר

תקוע מתחת לפנס

סטנלי פישר תקע השבוע סכין בגבו של שר האוצר יאיר לפיד, כשבנק ישראל קבע כי ההכרזה ש"בעוד שנתיים יהיה פה טוב" חסרת בסיס. ב־2015, קבעה מחלקת המחקר של הבנק, יידרשו מסים נוספים כדי לממן את התקציב. מצער לגלות שכמו באוצר, גם מקצועני בנק ישראל הולכים שוב לפתרון הקל שמתחת לפנס, של הכבדת המס, ולא מחפשים את המטבע היכן שהוא באמת - בהוצאות המופרכות של הממשלה. רוצים דוגמה? קבלו עשר. יש לפחות עשרה משרדים מיותרים שעולים מיליארדים רק כדי לספק את צורכי הקואליציה: המשרד לאזרחים ותיקים, ירושלים והתפוצות, הנגב והגליל, הגנת העורף ועוד. יש גבול לנטל המס שהציבור יוכל לשאת. לא מטאפורית או עקרונית, אלא קונקרטית וכלכלית. עוד 1%–2% במע"מ ובמס הכנסה, עוד קיצוץ בקצבאות, וירידה מן הארץ, העלמת הכנסות ומרד מסים יפסיקו להיות מילים גסות.

גבי קסלר

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל צילום: אוראל כהן

לפיד

הודאה בתבוסה

לא רק בנק ישראל הודה השבוע שבניגוד להבטחות של שר האוצר יאיר לפיד, בעוד שנתיים לא יהיה טוב יותר. למעשה, גם משרד האוצר עצמו הודה בכך, ואפילו הוסיף - גם אחר כך לא יהיה משהו. פשוט צריך היה לקרוא נכון את הצעת התקציב שהגיש האוצר כדי לשמוע את הודאת התבוסה הזאת. כך, על פי הצעת התקציב המשרד צופה שבשש השנים הבאות הצמיחה במשק תהיה 2.8% בשנה בלבד, נמוך בהרבה ממה שהורגלנו לו בשלוש השנים האחרונות, שהיו בעצמן שנים של אחרי משבר. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שגם באוצר יודעים שאין להם כל בשורה למנועי הצמיחה שסחבו את המשק על גבם עד עכשיו, כמו התעשיות המתקדמות, ענפי היצוא וההשכלה הגבוהה. ועל התבוסה הזאת של האוצר אנחנו נשלם השנה, ובעוד שנתיים, ובעוד שש.

אמנון אטד