כמה עוד אפשר לתגמל את המתוגמלים
הקיצוץ בתקציב הביטחון שלף מצה"ל את האיום הרגיל, לעצור את האימונים. הוא שוב לא דיבר על הכסף הגדול האמיתי, שמנפח את העלויות של המערכת לטווח הארוך - השכר הגבוה של אנשי הקבע והפנסיות האדירות בגיל פרישה מוקדם
הקיצוץ בתקציב הביטחון שלף מצה"ל את האיום הרגיל, לעצור את האימונים. הוא שוב לא דיבר על הכסף הגדול האמיתי, שמנפח את העלויות של המערכת לטווח הארוך - ההוצאות החורגות מהנורמה על כוח האדם. לא רק פנסיות אדירות ושלל הטבות לקצינים, בעיקר בכירים, אלא גם שכר הבסיס של כל אנשי הקבע הוא סעיף מדהים בתקציב הביטחון.
סך כל ההוצאות על כוח אדם הן 65% מתקציב הביטחון, מהן כ־41% על עלות השכר, כ־13% על פנסיות ועוד כ־11% על שיקום. בין 1994 ל־2010 (הנתונים האחרונים שישנם) השכר של אנשי הקבע הבכירים עלה משמעותית, פי שלושה או פי שניים מהעלייה בשכר בכל המשק.
אנשי הקבע הזוטרים משתרכים הרחק מאחור, עם עלייה מזערית בשכרם, הרבה פחות מהעלייה הממוצעת. ככה זה, גם בצבא מתגמלים היטב את מי שמלכתחילה מתוגמלים היטב, ולא סופרים את המסות הגדולות של העובדים בדרגים הנמוכים יותר.
הרמטכ"ל בני גנץ. 73 אלף שקל ברוטו בחודש צילום: אלכס קולומויסקי
כדי לקבל מושג על רמת השכר הגבוהה של הצמרת הפיקודית בצה"ל, לעומת השכר הנמוך של מסת הקצינים והנגדים בדרגות הביניים והזוטרות נציין כי על פי דו"ח השכר שפירסם בראשית השנה הממונה על השכר באוצר, עמד שכרו ברוטו של הרמטכ"ל בני גנץ על 73 אלף שקל לחודש (הנתונים נכונים לשנת 2011), ואלופי צה"ל זכו לשכר ברוטו של 56 אלף שקל בחודש - הרבה יותר מראש הממשלה נתניהו (46 אלף שקל בחודש) ושרי הממשלה.
לעומתם, בדרגות השכר הנמוכות, השכר לאנשי הקבע צנוע הרבה יותר - סרן בקבע זוכה לשכר ברוטו של 11 אלף שקל, סגן הסתפק רק ב-7,550 שקל ברוטו ורב סמל לקח הביתה ב-2011 רק 7,000 שקל ברוטו, הרבה פחות מן השכר הממוצע במשק שעמד באותה שנה על 8,800 שקל בחודש.
