ניצחון באיילון

תחקיר "מוסף כלכליסט" מסוף ינואר השנה פרס את סיפורן של כ־500 משפחות שדירותיהן שוכנות בצמוד לנתיבי איילון, אך למרות מפגעי הרעש והזיהום סירבה המדינה לפצותם על הפגיעה בערך דירותיהן. במהלך 2012 קבע סוף סוף שמאי מכריע כי התושבים זכאים לפיצוי בגובה 55 מיליון שקל, אולם גם על החלטה זו החליטה המדינה לערער. כעת דחה השופט עודד מודריק את ערעור המדינה, ובנוסף קיבל את טענות הדיירים ופסק כי המדינה תישא בהוצאות המשפט ובהפרשי הריבית וההצמדה. בפסק הדין קבע מודריק כי הכרעת השמאי המכריע היתה נכונה ומוצדקת, בניגוד לעמדת רשויות המדינה. "כל שעשו באי כוח הרשויות הוא ניסיון לעטוף את ההכרעה השמאית בגלימה של טיעונים הנחזים להיות 'משפטיים'", קבע מודריק. "אולם הניסיונות המרובים להחלפת ה'אדרת' לא שינו את דמותה של 'הגברת'. זו נותרה כפי שהיתה הכרעת שמאי מכריע, יסודית, מנומקת ומפורטת, המתבססת על שיטתו השמאית לפרטיה לוועדת הערר".

נתיבי איילוןצילום: נמרוד גליקמן

מאבק חברתי

ההכרעה הנוכחית מסיימת בסופו של דבר על הצד הטוב מאבק חברתי חשוב, שבו הוכיחה הביורוקרטיה הישראלית את כוחה העצום מול תושבים חלשים. ראשית הפרשה ב־1998, אז אושרה תוכנית להרחבת נתיבי איילון בקטע שבין רחוב הלוחמים ויוספטל בחולון ובבת ים. בין השנים 2003–2004 הוגשו לוועדת הערר ולבית המשפט תביעות למתן פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה שעניינו פיצוי דיירי חלקות גובלות שנפגעו כתוצאה מתוכנית בנייה. ב־2007 החליטה ועדת הערר במחוז תל אביב, שהיא גוף מעין שיפוטי המכריע בין היתר בתביעות פיצויים, לדחות מאות מהבקשות לפיצוי ולהעביר מאות בקשות אחרות לשמאי מכריע לקביעת גובה הפיצויים.

נדרשו שנים נוספות של התדיינויות משפטיות, שבמהלכן המדינה נלחמה "מלחמת חורמה", כהגדרת השופט מודריק, בתושבים, וסירבה לקבל את העובדה שנתיב נסיעה כה מרכזי פגע בערך הדירות שמעליו (בדיונים מסוימים אף טענה המדינה שהסלילה העלתה את ערך הדירות). בספטמבר 2010 השמאי המכריע פרסם את חוות דעתו שלפיה על המדינה לשלם למשפחות 23 מיליון שקל נכון ל־1998, שהם 55 מיליון שקל אחרי ריבית והצמדה - פיצוי של כ־240 אלף שקל למשפחה. ועדת הערר בהליך פרוצדורלי אימצה את חוות הדעת. הדיירים המותשים סברו שהגיעו סוף סוף אל הנחלה, אלא שאז החליטה המדינה לערער על החלטת ועדת הערר. היא טענה נגד שיקול הדעת של השמאי המכריע, שיטת קביעת השומה על ידו, המועד שאליו התייחסה ותוספת הריבית וההצמדה שקבע השמאי. מדובר ב"שומה מכרעת כוללנית חסרת דיוק המטילה נטל כבד על הקופה הציבורית", כתבה המדינה.

160 משפחות עוד מחכות

בפסק דינו השבוע דחה מודריק את כל הטענות. "אכן נראית שניות בהתנהלות הרשויות", כתב השופט, "אלה הגיעו להסכמה עם עשרות בעלי דירות כבר לפני כעשר שנים ויותר. לפי ההסכמות זכו אותם בעלי דירות בפיצוי בגין פגיעה מן התוכנית. מנגד הרשויות ראו ללחום מלחמת חורמה בתביעת הפיצוי של מאות בעלי הדירות המשיבים בערעור זה. אינני יודע מהם טעמיה של התנהלות זו". מודריק גם קיבל חלקית את ערעור הדיירים על כך שלא נפסקו הוצאות לטובתם וקבע כי על הרשויות לשאת בהוצאות בשיעור של 10% מהיקף הפיצוי שנקבע.

"פסק הדין של מודריק הוא צודק, נכון ומדויק משפטית, ואנחנו מודים לשופט אחרי 11 שנות מאבק", אומר עו"ד דניאל כהן ל"מוסף כלכליסט". כהן מנהל כבר שנים ארוכות את המאבק המשפטי של הדיירים, כמעט ללא תשלום מראש אלא בהתבסס על הצלחה בלבד. הוא גם נלחם במלוא המרץ בתביעות אישיות להדחת מי שעמדה בראש מערך ההגנה של המדינה עו"ד שרית דנה. "מדובר בתושבים קשי יום, שחלקם כבר לא יזכו לראות את הפיצויים כי הלכו לעולמם", הוא אומר, ומזכיר שעדיין מתנהל דיון בקבוצה שנייה של כ־160 משפחות שהגישו את תביעות הפיצויים מאוחר יותר. "אני מקווה שלאור פסק הדין המדינה תתעשת, תודה בכישלונה ותשלם, אולי לא בשמחה גדולה - אבל לפחות תחסוך לעצמה הוצאות מיותרות".