גזלנים: מחיר האדישות הציבורית
עיכוב הקמת הקרן הוא מחדל שנובע מכך שמשרד הביטחון לעולם לא מסתפק במסגרת התקציב שלו
בלילה שבין שבת לראשון קרה משהו קטן שמרבית הציבור הישראלי לא מודע לו, ואפילו אם היה מודע, לא בטוח שהיה אכפת לו. אחרי פניית "כלכליסט" בנושא, הבינו במשרד האוצר שמישהו עשה להם תרגיל והסיר מסדר יומה של הממשלה את הצעת החוק הממשלתית שאמורה להסדיר את הקמתה של הקרן שאליה יוזרמו ההכנסות מקידוחי הגז.
הסיפור הזה הוא חריג משום שאין ממש גופים שיכולים למשוך הצעות חוק של משרד האוצר מסדר יומה של הממשלה. למעשה, יש גוף אחד כזה - משרד ראש הממשלה. הבקשה, לפחות על פי הגורמים הרשמיים, נעשתה לבקשתו של שר האנרגיה סילבן שלום, שביקש לדחות את הדיון בהצעת החוק ליום שבו הוא יביא לממשלה את הרפורמה שתסדיר את יצוא הגז מישראל.
אלא שעד אז יכול לעבור עוד לא מעט זמן, והקמת הקרן מתעכבת כבר שנה וחצי, דבר שהוא שערורייה בפני עצמה. אחרי ששר האוצר יאיר לפיד למד שמישהו שוב מעכב את הקמת הקרן, הוא הרים את הטלפונים שהרים, ובמעשה פלאים הצעת החוק חזרה לסדר היום של הממשלה בלילה שבין שבת לראשון.
קנדל ולפיד לחצו לאישור החוק
הסיפור הקטן הזה מלמד על דברים גדולים בהרבה. ראשית, על רפיון היד של הפוליטיקאים בישראל. פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, ישב בראש ועדה מיוחדת שבחנה מה צריך להיות מודל הפעולה הנכון של קרן הגז. קנדל תפר את העניין הזה במקצועיות וחשב שהממשלה תמהר לאמץ את המודל שהציע. אז חשב.
מאז, כאמור, חלפה שנה וחצי. ברקע, דרישה נחרצת של משרד הביטחון לקבל 3 מיליארד שקל מתקציב הקרן בשביל לכסות את עלות האבטחה של מתקני הגז. וכשמשרד הביטחון עושה שרירים, הפוליטיקאים האחרים ממהרים להתרפס. בסופו של דבר, רק הנחישות של קנדל ושל לפיד העלתה את ההצעה הזו סוף כל סוף לסדר היום והעבירה את אישורה, אחרי דיון סוער של שעה בלשכתו של ראש הממשלה בעצמו. כן, כשצריך להגיד מילה טובה לשר האוצר צריך להגיד אותה.
מעל 300 מיליון שקל נבלעו בקופת המדינה
ההתנהלות של המערכת הפוליטית בשנה וחצי האחרונות סביב קרן הגז היתה אמורה לעצבן את הציבור. הקמת הקרן הזו מתעכבת יותר משנה בגלל רפיסותם של הפוליטיקאים. היא מתעכבת אף שכבר היו יכולים לזרום אליה 300 מיליון שקל מהמסים שמוטלים על מאגר הגז ים תטיס. היא מתעכבת משום שמשרד הביטחון לעולם לא יסתפק במסגרת התקציב שלו - שעומדת על 60 מיליארד שקל - אלא תמיד ינסה לאתר מקורות תקציביים נוספים. אפילו אם החוק קובע שהכסף של קרן הגז ייועד למטרות חברתיות. מה, ביטחון זה לא חברתי?
אבל הציבור בכל זאת לא מתעצבן. האמת? קשה להאשים אותו. לפני שחושבים על הדורות הבאים, שאותם קרן הגז אמורה לשרת בסופו של דבר, הציבור נאנק תחת העול כאן ועכשיו. תחת מחירי הדיור, תחת המסים העולים, תחת הפנסיה הנשחקת.
אם התרדמת של הציבור מעידה על מה שהולך לקרות לאחר שתוכנית הקיצוצים תוצג בפומבי, אזי לממשלה לא יהיה שום קושי להנחית על ראשו של הציבור גרזן.
