חקר ביצועים: השבוע של לפיד, דנקנר וזנדברג

אובמה - דרושה השראה

ברק אובמה מבלה את ימיו כעת בעיקר כפוליטיקאי שטרוד בקרבות התשה תקציביים. ובכל זאת, מדובר בסמל, שמייצג את התחנה הנוכחית במסע האמריקאי אל הקידמה. זה שעובר במגילת הזכויות, ביטול העבדות, זכות ההצבעה לנשים, מהפכת זכויות האזרח של שנות השישים, נשיא אפרו־אמריקאי במאה ה־21. גם התחנות הבאות באופק, למשל נישואים לזוגות מאותו מין. אפשר לקוות שחוץ מכלים הכרחיים לפוליטיקה אפרורית ודיפלומטיה קנטרנית, אובמה יביא איתו לישראל השבוע גם את את החזון, את השוויון, את הקידמה. בביקורו בקהיר, למשל, הכריז כי "עמי כל העולם יכולים לדור יחד בשלום", ודיבר על "עולם שבו הממשלה משרתת את אזרחיה וזכויותיהם של כל ילדי האל מכובדות. זה העולם שאנחנו שואפים אליו, ואנחנו יכולים להשיג את זה רק יחד". בישראל 2013, שסועת ההדרה, הגזענות והלינצ'ים, המסר הזה דחוף מתמיד.

אורי פסובסקי

אובמה. מדובר בסמלצילום: בלומברג

זנדברג - בשם השקיפות

כל חברי הכנסת נדרשים להגיש הצהרת הון פעמיים, עם כינון הכנסת ולאחר פיזורה. לא שמישהו עושה עם זה משהו, המסמכים נשלחים להעלות אבק בכספת ועדת האתיקה. אבל השבוע החליטה חברת הכנסת הטרייה תמר זנדברג לחשוף את הצהרת ההון שהגישה: פלוס בעו"ש של כ־16 שקל, כמה מאות אלפי שקלים בקופות גמל, מכונית מודל 2010 ו־6,000 שקל שהולכים כל חודש לשכר דירה. המהלך הפרובוקטיבי של זנדברג זכה בכותרות וסיפק את יצר המציצנות. המהלך המבריק של זנדברג העלה על נס את השקיפות, ועצר לרגע את הזילות של המושג "מעמד הביניים" ואת ההתקרנפות של עשירי הכנסת שמבקשים לדבר בשמו. בעבר ניסתה ח"כ שלי יחימוביץ' לקדם הצעת חוק לחשיפת הצהרות ההון של חברי הכנסת, שמצדם מיהרו למסמס את הרעיון. אולי 52 חברי הכנסת החדשים האחרים, שרבים מהם נבחרו בעקבות המחאה החברתית, יוכלו להוציא את היוזמה לפועל.

נעמה סיקולר

לפיד - זו לא התקשורת

כשיאיר לפיד נכנס לפוליטיקה, כתבו שאין לו ניסיון בפוליטיקה. כשדובר על תיק החוץ, כתבו שהוא רק רוצה ליהנות מהטיסות ולכן בורח מהאחריות של תיק האוצר. כשלקח את האוצר, כתבו שהוא לא מבין דבר וחצי דבר בכלכלה, ושהוא לקח על עצמו את התיק, במקום לתת אותו לאיש מקצוע חיצוני, כי הוא יהיר ומלא אגו. אפשר לנחם את לפיד ולהבטיח לו שבקדנציה עצמה המצב יהיה יותר גרוע, והוא יחטוף אש על כל החלטה שיקבל. ואם לתמצת באיזה ציטוט בסגנון לפידי, אז את השיעור הטוב ביותר בתקשורת מקבלים רק אחרי שעוזבים אותה וקופצים למים.

גלית חמי

לפיד. יחטוף אש על כל החלטהצילום: עמית שאבי

דנקנר הרוויח עוד זמן

נוחי דנקנר עבר השבוע את המשוכה הראשונה. הוא אפילו עבר אותה בהצלחה. ברשימת ההישגים: זמן, זמן וזמן. בשלב הראשון הזמן הזה אמור להספיק, עד שיוכל לקנות עוד זמן. דנקנר מחכה לנס כלשהו שיתחולל בכל אחת ואחת מהאחזקות המרכזיות שלו, מה שיכול לשפר מהותית את מצבו. למשל, עלייה דרמטית בשווי מניות קרדיט סוויס יכולה לסדר לו שקט לעוד כמה שנים. מכירה של כלל ביטוח בעסקת בעלי עניין שמריחה לא טוב יכולה גם היא לקנות עוד זמן. אבל זה בדיוק מה שעצוב בכל הסאגה של דנקנר: העובדה שבסופו של יום כל הכוח הרב שצבר תלוי בעלייה או ירידה של מניית בנק בשוויץ או בעסקת בעלי עניין גבולית, ושפסגת השאיפות של כל התחכום, היזמות וראיית הנולד היא עוד קצת אוויר לנשימה.

גולן פרידנפלד

ויגודמן מסיט את האש

אין מה לומר, ארז ויגודמן הוכיח השבוע מנהיגות. הוא ממש שם את עצמו בחזית, בשביל החברה. עמד חשוף בצריח, סופג את האש. חוטף את כל מה שיש לחטוף על הבונוס השנתי שהיה גדול פי שלושה מהסיכום המקורי ועל עלות שכר חודשית גבוהה פי 35 משל הממוצע בקרב עובדי החברה שהוא מוביל, מכתשים אגן. כן כן, ויגודמן הצליח למשוך את האש אליו ולהסיט אותה ממה שקורה מאחוריו - מהתוצאות העסקיות של מכתשים אגן. כי כשאתה מציג תזרים מזומנים שנחתך בתוך שנה בכ־80% (מ־306 מיליון דולר ל־63 מיליון), אתה כנראה מעדיף שכבר ילעגו לבונוסים שלך משיבחנו את התוצאות שלך.

יניב רחימי

ויגודמן. משך את האש אליוצילום: סיון פרג'

סנדברג מפספסת את העיקר

שריל היקרה, לפני 12 שנים מוניקה איזינגר, מייסדת חברת מאינד ואז המנכ"לית הראשונה בנאסד"ק, ציירה לי גבולות. "השאלה היא מה אשה רוצה לשמוע", אמרה. "יש כאלה שרוצות שיגידו להן 'איזה אוכל נפלא בישלת'. אני רוצה שיגידו לי 'איזו טכנולוגיה מצוינת פיתחת'". זה העניין, שריל. דווקא בחסות ההתקדמות הגדולה בשוויון, נשים יכולות לבחור את סדרי העדיפויות שלהן. מותר לאדם מוכשר לא לרצות "להנהיג". מותר לו להחליט "להרפות", כפי שקראת לזה באמירות השנויות במחלוקת שלך השבוע. מותר להתפשר לתקופה, או לחיים שלמים, כי הקריירה לא בראש סדרי העדיפויות שלו. סיפרת שמגברים את לא שומעת תירוצים כמו "אם אני רוצה ילדים, אני לא יכולה לקחת עוד אחריות". את כנראה לא מקשיבה טוב, כי תנועה של אבות שרוצים לעבוד פחות ולהיות יותר עם המשפחות כבר סוחפת את העולם. את לא רואה את כל הקבוצות שלהם בפייסבוק?

קרן צוריאל־הררי

סנדברג. לא מקשיבהצילום: בלומברג

חבס הוציא את היד מהכיס

ביום חמישי שעבר האג"ח של חבס צללו, אבל החברה הודיעה שלא ידוע לה "על כל אירוע מהותי שגורם לירידות". המשקיעים נדרשו להישאר עם העמדה הרגילה של הרצל חבס, זו שניסח לפני כשנתיים בראיון לנעמה סיקולר ב"כלכליסט" כך: "הדנ"א שלי שונה. אני לא יכול להרשות שלראשונה בתולדות המשפחה חוב שלנו לא יכובד. הייתי

מכניס את היד עמוק לכיס". ביום שלישי - אולי בעקבות המתווה להסדר של מוטי זיסר, או התספורת של נוחי "זה מה שיש לי" דנקנר - הכבוד נשכח, היד יצאה מהכיס ונסללה הדרך להסדר חוב. חבס פשוט הבין שהציבור מקבל הכל. שמיליארדים גולחו מהפנסיה שלו, ולמעט נביחות פה ושם, אף אחד לא נשך. המסורת המשפחתית הוותיקה הפסידה למסורת הישראלית החדשה, זו שבה חובות לא חייבים לשלם.

סופי שולמן

העתיד - אי אפשר לברוח

בוקר. מוקדם. צלצול באינטרקום. מגן דוד אדום. הגיעו לקחת את השכן מקומה 4. איש חביב, חייכן, בא בימים, דמנטי, כבר בקושי זוכר מי ומה. בקושי זוכר שפעם היה פרופסור מכובד למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, לפני שהפך לצל של אדם. הוא מאוד אוהב את הבן שלי. פעם נתן לו ספר ילדים. אשתו הסבירה שקיבל את הספר במסגרת השיקום שלו, בניסיון לשפר את הזיכרון. השבוע הגיע האמבולנס לקחת אותו. חיים מלאים שנגמרים בבוקר אחד, בשעה מוקדמת מדי, בצלצול באינטרקום של פרמדיק שלא יודע מה מספר הדירה, ונותן לך הצצה מבהילה לעתיד.

שאול אמסטרדמסקי