איילון פינת קפקא

חמש קומות מתחת למשפחת זוארץ, בצד השני של הבניין, זה שלא פונה אל דרך איילון, גרה בוניה גורנשטיין בת ה־88. חלונות דירתה מוגפים בכל שעות היום, מלבד כמה שעות אוורור בבוקר. מחדר השינה שלה אפשר להתעדכן במדויק במצב התנועה במחלף יוספטל. כבר שנים היא לא יכולה לישון בלי כדורים, היא אומרת, בגלל המשאיות בלילה והאמבולנסים שנוסעים לבית החולים וולפסון. ברחוב אורים הסמוך, בבניינים שעומדים מרחק עשרה צעדים מגדר הכביש, מדברים על ריח רע בקומות הנמוכות, על פיח שחור שמצטבר על המדפים במקום אבק, ועל המזגן שעובד בכל ימות השנה והטלוויזיה שצריך להגביר כדי להתגבר על הרעשים מבחוץ. כמה תושבים מבוגרים גם מתלוננים על ירידה בשמיעה ועל קשיי נשימה. "קוראים לזה להתעמר בתושבים במשך עשור", אומרת לנו תושבת הרחוב אורה נצר. "לטרטר אנשים מבוגרים, שנים. זה עוול כל כך גדול. הרבה אנשים פה מתו בדרך. אנחנו נלחמים מלחמה מייאשת בטחנות שטוחנות אותנו לאבק".

דורית זוארץ עם הנוף ברחוב קדושי קהיר. כהן: "רבים מכרו את דירתם בהפסד, וגם המדינה מפסידה כאן" צילום: נמרוד גליקמן

כביש עוקף זכויות

החודש עשוי להתבצע צעד קטן, חלקי ומאוחר, בפתרונה של פארסה שנמשכת כמעט 11 שנה. הפארסה החלה באפריל 2002, כשדחפורים העירו את תושביהם של כ־80 בניינים בשכונות נאות רחל ותל גיבורים, בתפר בין חולון ובת ים. דיירי הבניינים, רבים מהם מבוגרים, נתמכי סעד ומשפחות קשות יום, לא ידעו ששלוש שנים קודם לכן פורסמו בעמודים האחרונים בעיתונים מודעות שהודיעו ביבשושיות טכנית שמקטע חדש של כביש 20, הוא איילון, עומד לעבור להם מתחת לבית. רק כשהעבודות בקרקע החלו לסדוק להם את הקירות ולהוציא מסילות של חלונות ממקומן, התושבים התארגנו וביררו מה אפשר לעשות. מאז, כמעט 11 שנים מתחילת הסלילה ושמונה שנים מאז השלמתה, יותר מ־400 משפחות שגובלות במקטע איילון החדש נאבקות בחומה ביורוקרטית סבוכה, וברשויות מדינה שעוד לא העבירו אליהן אגורה, אף על פי שבזמן המאבק כבר נפסקו לכמחצית מהדיירים פיצויים בגובה של כ־240 אלף שקל למשפחה.

הסכסוך מסלים: כהן נגד דנה עו"ד שרית דנה היא האחראית על קו ההגנה של המדינה בסכסוך מול תושבי חולון הדס שפר, תגובה אחת לכתבה המלאה 

בשבועות הקרובים יפסוק השופט המחוזי עודד מודריק בערעור המדינה נגד החלטת הפיצויים. וזאת בעת שדיירים רבים אחרים עדיין מחכים שייפסק עבורם פיצוי כלשהו, ונאבקים במדינה שמתאמצת להוכיח שהם אינם זכאים לדבר. אלה גם אלה מספרים על מאבק בממסד נוקשה, שאדיש לנזק שנגרם לחיי היומיום שלהם ועושה מעל ומעבר כדי לא לשלם. ובשם התושבים פועל בעיקר עורך דין אחד, דניאל כהן, שמייצג אותם מאז תחילת הפרשה, ושכמוהם חש כי הפכה לחלק מחייו.

תושבי תל גיבורים ונאות רחל נקלעו, שלא באשמתם, לסיפור סבוך שבו הליכים משפטיים, ביורוקרטיה אינסופית וממטרי האשמות וטענות מתערבבים זה בזה. אבל עובדה מצערת אחת עומדת בו ברורה כשמש, ועליה אי אפשר לערער: כשאתה אזרח מוחלש ולא מקושר, לא כדאי לך להיקלע בדרכם של הבולדוזרים של רשויות המדינה.

רחוב אורים 6 בחולון, עשרה צעדים מאיילון. הדיירת אורה נצר: "מתעמרים בתושבים במשך יותר מעשור. טוחנים אותנו לאבק" צילום: נמרוד גליקמן

ברוך הבא לתיק חייך

כבישים נסללים כל הזמן, וכשהם מזיקים למישהו הרשות הממשלתית המתאימה מפצה אותו. הכל מוסדר בחוק, וליתר דיוק בסעיף 197 בחוק התכנון והבנייה. כשיש חילוקי דעות בין הרשות לאזרח הם מוכרעים בוועדה מיוחדת של משרד הפנים, ועדת ערר לתכנון ובנייה שמה, ואם אחד הצדדים אינו מרוצה מהתוצאה הוא רשאי לערער לבית המשפט. פשוט וברור. ועדות הערר עמוסות עבודה, ובמשך השנים הן פסקו פיצויים ומנעו פיצויים.

לפני שנתיים נבלמה בכנסת "רפורמת המרפסות" שקידם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושאם היתה עוברת, טוענים מבקריה, היתה משנה את חוק התכנון והבנייה באופן שהיה מקל על המדינה לבנות ולסלול ומקשה על אזרחים לתבוע פיצוי. אך כפי שלמדו תושבי נאות רחל ותל גיבורים בחולון, אפשר להיתקל בקשיים גם בלי שינויים בחוק.

474 המשפחות גילו שהזמן שקבוע בחוק לערער ולבקש פיצוי על נזק מהתוכנית חלף לפני שבכלל ידעו על הפרויקט - שנה לפני תחילת העבודות. הם פנו לשר הפנים אלי ישי בבקשה מיוחדת להגיש באיחור עתירה לוועדת הערר לתכנון ובנייה. "ידענו שהיתה תוכנית לסלול כביש צר", אומרת נצר. "אף אחד לא חשב שיעשו פה משהו כזה". "אם התוכנית היתה מתחילה קודם כל הציר היה מגיש תביעות בזמן. האיחור במועד ההתחלה של העבודות פגע בתושבים", מוסיף עו"ד כהן.

כהן נבחר לייצג את התושבים שלושה חודשים אחרי תחילת העבודות, באסיפה מיוחדת שנערכה במתנ"ס השכונתי בתל גיבורים. הוא הגיע לשם לצד שמונה עורכי דין אחרים ונבחר מסיבה פשוטה: הוא הסכים לעבוד ללא תשלום, ולקבל את שכרו רק לפי התוצאות. "כששמעתי את שכר הטרחה שעורכי הדין האחרים ביקשו לא האמנתי למשמע אוזניי, האנשים האלה הם נתמכי הסעד הכי גדולים בחולון", הוא אומר. "הדבר הראשון שאמרתי להם הוא שאני במקור מיפו ד', כמה קילומטרים מהם, ושאני מבין אותם". באותה ישיבה הוא עוד היה בטוח שהגיע כדי להתעשר. הוא לא ידע שכמו התושבים, הוא לא יראה גרוש במשך עשור, ושמאבקו למענם יהפוך למלחמה סיזיפית ולתיק חייו.

כהן. עכשיו התביעות האישיות צילום: עמית שעל

השופט רותח בעדינות

בהתחלה התהליך עדיין נראה סביר. בסוף 2003, אחרי המתנה של שנה, הגיע האישור משר הפנים להגיש ערר באיחור. בתחילת 2004 כהן הגיש תביעות פיצויים בשם 474 משפחות שגרו בצמוד לכביש: 438 תביעות בשם המשפחות שמשרד הפנים אישר את בקשתן, ועוד 36 תביעות בשם משפחות שלא ידעו על התהליך והצטרפו באיחור קל. האיחור הזה עלה להן

בהמתנה בת כמעט ארבע שנים, עד ששר הפנים מאיר שטרית אישר להן להצטרף באיחור לתובעי הפיצויים. שלוש מהמשפחות המאחרות נאלצו לסבול חודשים ארוכים נוספים, כיוון שנציגי המדינה טענו שלא הגישו את כל המסמכים הדרושים, מיאנו לקבל את תביעתם ודרשו מהם לשלם 7,000 שקל בגין הוצאות בעניינם. רק לאחר פנייה לבית המשפט המחוזי המדינה ניאותה לצרף אותם לתביעה והתשלום בוטל. 26 משפחות נוספות נדחו על הסף ולא הותר להם לתבוע פיצויים על הנזק מהכביש. וזו אפילו לא היתה ההתחלה.

השנה היא 2007, שלוש שנים תמימות אחרי שכהן הגיש את תביעות הדיירים לוועדת הערר. הכביש כבר פעיל. הפיח מצטבר במדפי הדירות. והמאבק המשפטי ניטש. נציגי המדינה מסרבים לפצות את הדיירים וטוענים בפני יו"ר הוועדה עו"ד עופרה פרידמן שהכביש הסואן כלל לא מפחית מערך הדירות, אלא דווקא משביח אותן. באמצע השנה ועדת הערר פוסקת שרק 262 מהדירות, אלה שחלונותיהן פונים לאיילון, יזכו לפיצוי שייקבע על ידי שמאי. 176 הדירות האחרות באותם בניינים לא יפוצו כיוון שהן עורפיות וחלונותיהן לא פונים ישירות לאיילון, פוסקת הוועדה. כהן מערער לבית המשפט המחוזי.

ב־2010, כעבור שלוש שנים נוספות של מאבק משפטי, נדמה לרגע שחלה התקדמות אמיתית. 262 המשפחות שהוכרו כנפגעות לומדות כי השמאי שנבחר לקבוע להן את הפיצויים, גדעון גולדשטיין, מעריך כי על המדינה לשלם להן 23 מיליון שקל נכון ל־1998, שהם 55 מיליון שקל אחרי ריבית והצמדה. במקביל בית המשפט מקבל את ערעורו של עו"ד כהן וקובע ש־127 מתוך 176 הדירות ה"עורפיות", שוועדת הערר לא הכירה בהן כנפגעות־איילון, יפוצו גם הן. בפסק הדין השופט עודד מודריק ביקר את נציגי המדינה על שנתנו לחוק פירוש מוטה. הפירוש, לדעת אחדים, היה כזה שרוחו מתיישבת עם רפורמת המרפסות שכשלה יותר מאשר עם חוק התכנון והבנייה הקיים. "עמדת המשיבות משקפת לדעתי את מה שנראה בעיניהן כדין רצוי, ואין היא משקפת את הדין המצוי", כתב השופט. "שינוי מדיניות הוא עניין למחוקק. אין זה עניינה של ועדת הערר". פסק הדין גם ביקר את המדינה על שציפתה שהנזק שגורם הכביש "ייפול על כתפי מעטים, במיוחד מעטים שהם חלשים כלכלית כמו תושבי נאות רחל ותל גיבורים". ועל ועדת הערר של פרידמן כתב כי: "חרגה הלכה למעשה מסמכותה, על כן אין לומר שהחלטתה סבירה". אך האם הידיעות האופטימיות רמזו על תום תלאות התושבים? עדיין לא.

אורה נצר על גג ביתה. ערעור המדינה ברגע האחרון גרר את הסכסוך אל תוך 2013 צילום: נמרוד גליקמן

הגלגל עשוי להתהפך

ב־2007 סיימה ראש ועדת הערר פרידמן את תפקידה והוחלפה בעו"ד כרמית פנטון. באפריל 2009 הוועדה החדשה בראשות פנטון הוציאה החלטת ביניים מפתיעה: היא הודיעה כי בעניינם של 36 הדיירים המאחרים היא אינה מחויבת לפסוק לפי קו ההחלטות של הוועדה הקודמת. נקבע שחלונות שפונים לאיילון מקנים זכאות לפיצוי? לגבי 36 המאחרים הדבר לא תקף, ולא מחייב לפסוק שמגיעים להם פיצויים.

הוועדה בהרכבה החדש הודיעה כי במקום להחליט, היא תעביר את ההכרעה לשמאי חיצוני, שיבחן מההתחלה את השאלה אם האוטוסטרדה בכלל הביאה לירידה בערך הדירות. כהן הודאג במיוחד מההודעה, כי חשש שאם חוות הדעת השמאית תתאם באורח פלא את עמדת המדינה, אזי לא רק ש־36 המשפחות המאחרות לא יפוצו, אלא שהמדינה תנסה לבטל גם את הפיצויים ל־262 המשפחות שהוכרו כנפגעות. רגע לפני הסוף, חשש, הגלגל עשוי להתהפך.

כשלב מקדים המדינה והדיירים הגישו חוות דעת של שמאים מטעמם. שמאי מטעם הדיירים המליץ לפצות גם את המאחרים, ולעומתו השמאי שנשכר על ידי המדינה, השמאי בעל המוניטין מאיר צור שגם היה בקשרי עבודה שונים עם החברה הסוללת נתיבי איילון, המליץ על שומה מפולפלת בגובה אפס שקלים. חוות דעתו של צור היתה נוחה מאוד למדינה. הוא טען שבניגוד להחלטות קודמות שהתקבלו, הכביש לא גורם שום נזק. "זה לא ייתכן", אומר כהן, "יש החלטה שהמדינה מחויבת לה, שנגרמה פגיעה. אי אפשר להביא פתאום שמאי בעל זיקה לנישום (לנתיבי איילון - ה"ש) שיטען שאין פגיעה".

כהן ערער והגיש למועצת שמאי המקרקעין תלונה נגד צור בתואנה של הגשת "שומות שקריות". התביעה נדחתה, וכן נדחתה תביעה משפטית שכהן הגיש נגד צור, ושבה קבע בית המשפט כי כהן "הילך ומהלך אימים" על צור. ההכרעה, בינתיים, עברה לידי השמאי המכריע שהופקד על שומת 262 המשפחות, גדעון גולדשטיין, שבאותה שנה המליץ לפצותן ב־55 מיליון שקל.

והסיפור ממאן להסתיים. רק בינואר 2012, כמעט שנתיים אחרי שגולדשטיין הגיש את המלצתו לפיצויים ואחרי שבית המשפט פסק כי יש לפצות עוד דיירים, אישררה ועדת הערר של פנטון את הפיצויים. המדינה הגישה מיד ערעור לבית המשפט, ושלחה את המשך הסאגה אל תוך 2013. השמאי גולדשטיין מת מהתקף לב לפני שהגיש את המלצתו בעניין 36 המשפחות המאחרות, ומאז עו"ד כהן ונציגי המדינה מתווכחים בנוגע לבחירת השמאי שיחליף אותו.

כהן, כמו הדיירים, כבר עייף. "בעשור האחרון הלכו לעולמם 71 מהדיירים, ו־90 משפחות מכרו את הדירות שלהם במחיר שנמוך ב־20%–30% ממחיר השוק. גם המדינה מפסידה. אם הערעור שלה יידחה היא תצטרך לשלם 2 מיליון שקל ריבית על כל שנת השהיה. וזה לא כולל את שכר הטרחה שהיא משלמת לעורכי הדין החיצוניים שלה".

התקווה עכשיו, של כהן ושל לקוחותיו בתל גיבורים ונאות רחל, היא שערעור המדינה יידחה, ו־15 שנים אחרי שהוחלט להעביר את איילון בתוך השכונה הקטנה ועשר וחצי שנים אחרי שהדיירים התלוננו, בית המשפט יורה למדינה להתחיל סוף סוף להעביר את הכסף. את הפיח והרעש הם ימשיכו לקבל בכל מקרה. בשביל זה לא צריך שום ועדה.

בוניה גורנשטיין בדירתה. עדכונים ליליים ממחלף יוספטל לחדר השינה צילום: נמרוד גליקמן

משרד המשפטים: "אין התעמרות"

ממשרד המשפטים נמסר: "משרד המשפטים דוחה נחרצות את טענת 'ההתעמרות' בתושבים. דווקא מהלכיו המשפטיים של בא כוח התובעים גרמו לעיכוב משמעותי.

"לעניין ביקורת השופט מודריק על פרשנות המדינה: הפרשנות המצמצמת נקבעה בידי ועדת הערר, והמדינה סברה כי זוהי פרשנות סבירה. בנימוקיו לדחיית העמדות השופט מודריק לא העלה כל ביקורת על עצם העלאת השאלה המשפטית".

כרמית פנטון מסרה: "עיון בהחלטות שנשלחו אליכם היה מלמד כי לעוררים ניתנו ארכות רבות, הרבה לפנים משורת הדין, להשלמת מסמכים שהיה עליהם להביא. בבית המשפט המחוזי הם הציגו מסמכים שהיה עליהם להציג מלכתחילה".

ממשרד התחבורה נמסר: "השומה שקבעה לתושבים פיצויים ניתנה תוך סטייה ניכרת מכל העקרונות המוכרים בתביעות דומות. לנוכח טעויות מקצועיות ברורות אלה החליטה המדינה לערער עליה. במסגרת הערעור ביקשו משרד התחבורה ונתיבי איילון להפקיד את הפיצויים בנאמנות אצל באי כוח התובעים, אולם עורכי הדין של התושבים סירבו לקבל לידם את הכספים, ולאור התנגדות זאת כספי הפיצויים נותרו בידי המדינה. תגובת המדינה לכל הטענות מוצגת במלואה במסגרת ההליכים המשפטיים". על עניין הסירוב להפקיד את הכספים בנאמנות השיב לנו כהן כי הפקדה כזאת לא היתה מבטיחה כי הכספים יגיעו לידי הדיירים, ורק היתה פוטרת את המדינה מתשלומי ריבית והצמדה.

השמאי מאיר צור מסר: "בכל חוות הדעת שהכנתי ציינתי כי עבדתי בנתיבי איילון עד 1987 כשכיר ומאז אני נותן לחברה שירותי שמאות, ואין בכך סתירה או עבירה של אתיקה מקצועית".