$
גלית חמי

לא צריך מנהלים כאלה

במקרה שתנאי העסקתו של מנכ"ל הפניקס אייל לפידות - 120 אלף שקל בחודש ברוטו - אינם מספקים כדי לתמרץ אותו להישאר בתפקידו עד למכירתה של החברה, מוטב לוותר על שירותיו

גלית חמי 08:0129.11.12

יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק שמחזיקה בחברת הביטוח הפניקס, מנהל בימים אלו משא ומתן לשימור מנכ"ל הפניקס אייל לפידות בתפקידו.

 

לפידות מספר למקורביו שהיתה זו יוזמה של הנהלת דלק להציע לו תגמול נוסף, ובכירי הנהלת דלק מספרים למקורביהם שלפידות היה זה שרצה להבטיח את עצמו למקרה שהחברה תימכר. אף אחד מהצדדים לא מוכן, כמובן, לדבר לציטוט. שכר זה נושא שהוא טאבו, לדבר עליו זה לא משהו שיכול לעזור לתדמית - הן של המתגמל והן של המתוגמל. אבל המיליונים צועקים.

 

החוליים שבמנגנון תגמול הבכירים

 

לפידות נהנה היום משכר ברוטו של 120 אלף שקל לחודש ומחבילת אופציות. עכשיו הוא רוצה עוד. למה? למה לא. אבל השאלה שצריכים לשאול את עצמם חברי דירקטוריון הפניקס, הכוללים את היו"ר משה ברקת, עומר שחר, ישראל קז, אסי ברטפלד, אברהם הראל, תמיר אגמון, רוני מליניאק וליאורה פרט־לוין, היא האם באמת מגיע ללפידות תגמול נוסף?

 

סביר להניח שהנימוקים שיונחו על שולחנם יהיו שכרם של מנהלי שאר חברות הביטוח, הביצועים הכספיים של החברה והעובדה שהחברה נמצאת על המדף, והרי אי אפשר למכור חברה בלי מנכ"ל.

  

אייל לפידות אייל לפידות צילום: מיקי אלון

 

אז הנה לכם בדיוק המחלות הרעות שמפעילות את מנגנוני התגמול של המנהלים הבכירים במשק:

 

הראשונה היא ההשוואה למנהלים אחרים - כל אחד מסתכל ימינה ושמאלה מה מקבל הקולגה שלו, וכך שכר המנהלים הבכירים יכול רק לעלות. השנייה היא הביצועים - גם כאן פועל מנגנון הגזר בלי המקל: בתקופת גאות מעניקים בונוסים על ביצועים, ובתקופות שפל רוצים לתמרץ אז נותנים אופציות במחירים שנראים נמוכים. אף מנהל לא נדרש להחזיר בונוס על עסקה שהתבררה ככושלת, או לאחר שנמחק הרווח בתום 3–2 רבעונים.

 

 

גם במקרה זה ישנו רק גזר: אייל לפידות צפוי לקבל הלוואה של 40 מיליון שקל לרכישת מניות הפניקס. מדובר בהלוואה שהביטחון היחיד שלה הוא המניות. אם ערך המניות שירכוש יעלה, הוא ייהנה מהרווח. אם ערכן יירד, מבחינתו לא קרה כלום והוא יחזיר את המניות חברה. אפס סיכון, רק סיכוי.

 

לכאורה, כל בעלי המניות של הפניקס אמורים ליהנות גם כן. הם קיבלו מנכ"ל עם מוטיבציה להעלות את ערך המניות. אם הוא אכן יצליח - גם הוא וגם הם ייהנו. אבל מה יקרה אם המניות יירדו? הציבור - בעלי מניות המיעוט - יפסיד, ולפידות יחזור הביתה בשלום, בלי אף שריטה.

 

כך משתרשות נורמות רקובות

 

בדלק מצדיקים את התגמול בכך שלפידות היה רוצה "להבטיח את עתידו" לנוכח העובדה שהפניקס מוצעת למכירה, והם מצדם רוצים שהוא ילווה את ה"כלה" לחופתה. הטיעון הזה חלש, שכן סביר להניח שלפידות הצליח בשנים האחרונות כמנהל מוערך לדאוג היטב גם לעתיד ילדיו. ואם הוא מנהל כל כך מוערך, קרוב לוודאי שגם הבעלים החדש של הפניקס ירצה אותו לצדו. ואם כבר מדברים על הבטחת עתידו, מה עם שאר עובדי הפניקס? קרוב לוודאי שגם הם היו רוצים להבטיח את עתידם, שאולי פחות מובטח משלו.

 

אם תשובה כל כך רוצה שלפידות יוביל את הפניקס עד למכירתה, היינו מצפים כי לפידות, שתוגמל ביד נדיבה לאורך השנים על ידי תשובה, ייאות לעמוד עכשיו לצדו מבלי לדרוש עוד.

 

אם אייל לפידות מתעקש לקבל תגמול נוסף על הובלת הפניקס עד למכירתה המתוכננת, ייאות הבעלים יצחק תשובה לשלם לו מכיסו. אם תנאי העסקתו של לפידות אינם מספקים כדי לתמרץ אותו, מוטב לוותר על שירותיו.

 

אלה בדיוק הנהלים שמשרישים את הנורמות הרקובות הקיימות במנגנון תגמול המנהלים בחברות הציבוריות.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x