חקר ביצועים: שבוע בצל המצב, הבחירות ושערורייה חדשה בוול סטריט

המסר הוא הממ"ד

מלחמות, יאמרו ההיסטוריונים, גוררות עלייה בילודה. ראינו את זה בבייבי בום האמריקאי אחרי מלחמת העולם השנייה, וגם בישראל אחרי יום כיפור. מלחמות, יאמרו הכלכלנים, מזניקות גם את הכלכלה. הן מגבירות את הייצור, מספקות מקומות עבודה חדשים וחוסכות הרבה הוצאות "מיותרות" כמו דלק וימי חופשה צבורים. ומלחמות, יודעים הישראלים, גוררות גם פריחה נדל"נית. בשנתיים שאחרי מלחמת לבנון השנייה נרשמה עלייה נאה במחירי הנכסים בצפון, ובשנה שאחרי מבצע עופרת יצוקה היה זינוק של ממש בביקוש ובמחירים בשדרות ובאר שבע. אם לא יהיו הפתעות, גם הסיבוב הנוכחי יוליד בייבי בום, ובעוד תשעה חודשים מלאי חששות וציפיות רבים יאחזו בתוצאות - לא תינוקות חדשים, אלא תוכניות תמ"א 38 שהופקדו בהמוניהן.

שי פאוזנר

זאבי בתרמית התדמית

"אין מנוס מן המסקנה שלפיה הבקשות חסרות השחר נועדו - יותר מכל - לגרום נזק תדמיתי חמור למשיב", כך נחתמה התגובה שהוגשה השבוע לבית המשפט בעקבות הבקשה להכריז על פשיטת רגל של גד זאבי, המוגדר באותה תגובה "איש עסקים ידוע ומכובד, הן בקהילה העסקית בישראל והן מול גורמים בחו"ל". זה אותו זאבי שמתאר, ממש באותו מסמך, כיצד לא עמד בהחזר ההלוואות שלקח מהבנקים לרכישת מניות בזק, כיצד הוא מתקשה לעמוד בתשלום לציבור מחזיקי האג"ח, כיצד נכסיו הרבים משורשרים בסבך של שעבודים מפותלים, וכיצד הוא בכלל לא הבעלים של החברה המשפחתית שמנהלת את עסקיו הרבים. כנראה זה רק טפח קטן ממעלליו, אם אחרי כל זה יכול להיגרם לו עוד "נזק תדמיתי חמור".

גלית חמי

זאבי. נכסיו משורשרים בסבך של שעבודים מפותלים צילום: יובל חן

השערוריות בארצות הברית

זה התחיל בפרשת הרומן הכפול של ראש ה־CIA, שהיתה, לדעת אנליסטים, סכנה לביטחון הלאומי. השבוע זה המשיך בתביעה שהגיש בכיר לשעבר ברשות ניירות ערך האמריקאית, החושפת שורה של כשלים מוסריים וניהוליים בארגון, כולל רומנים שגזלו את זמנם של מי שאמורים לפקח על המגזר הפיננסי. כך, למשל, נטען כי המפקח הבכיר דיוויד קוץ ניהל רומן עם מחליפתו ועם עורכת הדין של קורבנות הונאת פונזי. בשתי הפרשיות הללו בלט השימוש במשאבים לאומיים לצורך טשטוש הסתבכויות פרטיות, ושתיהן מטרידות מאוד. הנשיא וחברי הקונגרס אמנם מנסים כעת נואשות למנוע צניחה מצוק פיסקאלי, אבל בסוף יתברר שמה שיגרור את כל העולם למיתון הוא הקריסה המוסרית וההתנהלות המפוקפקת של הגופים המופקדים על הביטחון הלאומי והפיננסי של הכלכלה מספר אחת בעולם.

תמר טוניק

אין לנו על מי להישען

הפוליטיקאים שיבחו השבוע את החוסן הלאומי ואת העורף הממושמע. אבל כשבאתר פיקוד העורף מגדירים את המצב מחוץ לטווח ה־40 ק"מ כ"שגרה, ללא מגבלות", העורף נדרש בעצמו להחלטות קשות. חלק מההורים השאירו את הילדים בבית אף שהלימודים התקיימו כסדרם. חלק מהגננות ביקשו מההורים לקחת את הילדים הביתה, כי אין בגן מרחב מוגן. חלק מהאירועים מבוטלים, כמו כנס המפתחים של סמסונג בתל אביב ומשחק כדורגל בראשון לציון. חלק מהאזרחים מוצאים פתרונות מיגון משלהם, כמו תושבי נווה צדק שפרצו מקלט ציבורי אחרי שלטענתם גם פניות לעירייה לא הובילו לפתיחתו. אז אולי העורף נראה ממושמע, אבל הוא כבר הבין מזמן שבעצם אין על מי להישען, ושכל אחד צריך לקחת אחריות על הביטחון שלו.

איתי שמושקוביץ

מחיר המלחמה

יום לאחר פתיחת המבצע בעזה הכלכלנים כבר החלו לחשב כמה זה עולה לנו, וכמספר הכלכלנים מספר ההערכות. כשהלחימה עוד מתנהלת איש אינו יודע באמת מה הנזק הכלכלי, אבל בעלי העניין שמחים להפריח מספרים מופרכים. התעשיינים קבעו שבשבוע הראשון נגרם לתעשייה נזק של 150 מיליון שקל, לשכת העצמאים דיברה על נזק של 90 מיליון שקל לעסקים בדרום, ומשרד הביטחון שלח את פרשניו, גנרלים במיל', להסביר לנו כמה יקרה היא מלחמת טילים בטילים. כולם בעצם מכוונים לכתובת אחת, משרד האוצר, וכולם מכינים את הקרקע לקרב על הפיצויים ועל תקציב הביטחון הבא. וכולם יודעים שהחשבון המדויק של המבצע עוד ייוודע, ויוגש לנו כקיצוצי תקציב, התייקרויות ומסים נוספים.

גבי קסלר

מערכת כיפת ברזל צילום: אי פי איי

משרד האוצר מלבה התמכרות לכסף

האנשים הטובים שיושבים במשרד האוצר נתנו בשבוע שעבר לחברת החשמל עוד ערבות ממשלתית, כדי שתלווה עוד כסף. לאקט הזה יש משמעות אחת, מסר אחד: אין סיכוי שההלוואות האלה, מכספי הפנסיה שלנו, יוחזרו. הרי אם היה סיכוי כזה, לא היה צריך ערבות, ושוק ההון היה שמח להלוות לחברה. כשנדרשת ערבות מדינה, לכולם - לחברת החשמל עצמה, לשוק ההון, לציבור החוסכים לפנסיה, משלמי המסים וצרכני החשמל - ברור שהחברה במצב פיננסי שמחייב טיפול נמרץ. במקום להודות בזה ולהעניק את הטיפול הנכון, המדינה בעצם מלבה את ההתמכרות של החברה לכסף. ככה לא נראית גמילה. אבל מה אכפת לחברה, הציבור הוא זה שישלם את המחיר, בתספורת או בהעלאת תעריפים. כבר היה הרבה יותר הגיוני להנפיק שוב אג"ח מיועדות. יותר זול, יותר בטוח, יותר בריא לכולם.

אמיר זיו

שר האוצר - בזמן בחירות, מסתיר

מדי שנה, מתישהו, מינהל הכנסות המדינה מפרסם דו"ח שנתי. האחרון התפרסם במרץ 2011, וחלקים גדולים ממנו שימשו חומר בעירה למחאה החברתית - הם חשפו בדיוק כמה מסים עקיפים וכמה מסים ישירים משלמים הישראלים, כמה הטבות מס מקבלות החברות הגדולות, מי נהנה מפטורים וכיצד גדל חלקו של המאיון העליון בעוגת ההכנסות הלאומית. הדו"ח של 2012 אמור היה להתפרסם החודש, אבל פתאום בישר משרד האוצר שהוא יידחה. למתי? לא ידוע. חקירה נוספת הובילה לתשובה - לאחרי הבחירות. למה? ענייני כוח אדם בעיקר, טוענים באוצר. אולי זה נכון, לפחות חלקית, אבל הדחייה הזאת מתיישבת היטב עם האינטרס הפוליטי. הרי ספק גדול אם שר האוצר ושר העל־אוצר רוצים לספק ליריביהם ולציבור תחמושת חדשה לבחירות, בדמות נתוני האמת על מצבם הכלכלי של הישראלים.

שאול אמסטרדמסקי

שר האוצר יובל שטייניץ. מסתיר צילום: עטא עוויסאת

שר הביטחון - בזמן אמת, מתקמצן

באוקטובר נדרשה הממשלה להחלטה על מיגון עוטף עזה והקמת 1,700 מרחבים מוגנים בבתים במרחק עד 7 ק"מ מהרצועה. 270 מיליון שקל נדרשו לכך, והם היו אמורים להגיע ממשרד הביטחון, ממשרד הבינוי והשיכון, ממשרד האוצר ואפילו מהסוכנות היהודית. כל אחד מהגופים האלה אמור היה להעביר עשרות מיליוני שקלים בשלוש שנים. אלא שנציגי משרדי הביטחון והשיכון התייצבו בפני הממשלה והבהירו שהם מתנגדים לממן את המיגון מתקציבם; משרד האוצר בכלל לא טרח להבהיר מה עמדתו. חרף ההתנגדויות והאי־בהירות, הממשלה אישרה את ההחלטה, ונקבע כי בתוך חודש יחליט ראש הממשלה מאין יגיע המימון. חודש לא עבר, והזירה התחממה. הפוליטיקאים רצים לאולפנים להסביר כמה הם דואגים לביטחונם של תושבי הדרום. אף אחד מהם לא יזכיר שבזמן אמת לא נמצא השר שיכניס את היד לכיס המשרד ויממן את הביטחון הזה.

נעמה סיקולר