• תפריט
מוסף 13.09.2012

"כשאמא שלי יצאה לעבודה אמרו שזה כמו להיות פרוצה"

יצחק (פרויז) נזריאן, בעלי חברת קוואלקום, בן 83, נשוי ואב לארבעה, מתגורר בלוס אנג'לס

"אמי אביבה הגיעה לאיראן מארמניה עם אביה ואם חורגת עקב רדיפת יהודים, ובגטו בטהרן היא פגשה את אבי דוד, שהיה סוחר במשמשים ומבוגר ממנה בעשור. הם נישאו כשאמי היתה בת 16 וכשמלאו לה 19 נולדתי, ואחי נולד כעבור שנתיים. בתוך זמן קצר אבי חלה במחלת הנפילה.

 

"אחרי שאבי חלה אמי החלה ללמוד תפירה. אני זוכר את אמי מודיעה למשפחתה שהיא יוצאת לעבוד, ואת הדוד שלי צועק שזה לא בא בחשבון. אמרו לה: 'אשה יהודייה שיוצאת לעבודה שבה פוגשים גברים נחשבת פרוצה'. אמי זרקה על הדוד סולם וברחה, ואני רצתי לחבק אותה כדי לשמור עליה. זה היה בית גדול, שבו התגוררו גם אחיו של אבי ומשפחותיהם, וכולם הרביצו זה לזה, אבל אמא מעולם לא הרימה עלינו יד. כשאבי אושפז אמא שכרה חנות, בחצי ממנה התגוררנו ובחצי האחר היא עבדה.

 

1934. יצחק נזריאן בן 5 עם אמו אביבה בטהרן 1934. יצחק נזריאן בן 5 עם אמו אביבה בטהרן

 

"אבי מת כשהייתי בן שש, ואמא החליפה לנו את השמות לשמות פרסיים, פרויז ויונס. קינאתי באחי שדווקא הוא קיבל את השם יונס, כי יונס זה חבוב, ותמיד חשבתי שאותו היא מחבקת יותר. אבל את שנינו היא תמיד פינקה בשמות חיבה, ואמרה לנו: 'מה שלא יהיה - תמיד תישארו יחד, ואז אין סיבה שלא תצליחו'.

 

"בגיל 15 התחלתי לעבוד בחברת הרכבות של איראן כחשמלאי ובגיל 17 נסעתי לחפש פרנסה באיטליה, ואז שמעתי שהיהודים נלחמים על מדינת ישראל. הגעתי להשתתף במלחמת השחרור ונפצעתי ברגל ממוקש שעליו עלה הרכב שלי, ואז הפכתי לנהג בשירות ההסעות של הקריה. אחי ואמי הצטרפו אליי לארץ. בשלב מסוים רכשנו משאית, ולאט לאט התחלנו להיכנס לתחום העבודות הקבלניות. המצב הכלכלי בארץ בשנות החמישים היה קשה בדיוק בזמן שבאיראן היתה פריחה כלכלית. אמי הציעה לי ולאחי: 'סעו לאיראן, תעשו קצת כסף ותחזרו'. ללא השכלה או תעודות הפכתי לקבלן מוכר ורציני, ובנינו את מערכת הביוב של איספהאן עם מהנדסים וחברות שהבאנו מהארץ, כולל סולל בונה. הצלחנו לגמור את העבודה למרות האווירה האנטי־יהודית שהחלה להתפתח שם.

 

"כשהמהפכה באיראן החלה להתלקח, ויצאתי למסיבת האירוסים של בתי דורה בארץ, כבר לא יכולתי לחזור. אחי ואני עברנו לאמריקה עם המשפחות. בשלב מסוים הגענו לחברת קוואלקום, שזינקה בעקבות רעיון טוב שהצעתי, העוסק בתקשורת דו־כיוונית. המחקר הזה הוליד פיתוח פורץ דרך בעולם האלקטרוניקה. היה רגע שבו חשבתי לעצמי: 'ילד פרסי מהגטו של טהרן מציע לשני פרופסורים לאלקטרוניקה רעיון למחקר'. היום אפשר לקנות בכל מקום את המניות של קוואלקום. אמא תמיד אמרה לנו להיות יחד ולחשוב בגדול, אני חושב שאת שני הדברים האלה קיימנו".
בטל שלח
    לכל התגובות