חקר ביצועים: השנה של השוק, הפירמידות והמחאה

תפילה בין שגרה לחדשנות

במזמור תהלים שנאמר בימים הנוראים נכתב: "אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו". רבים תמהים על הסתירה המתגלה כאן: מצד אחד לבקש ישיבה של קבע, ומצד שני להיות במעמד של מבקר. בחסידות מסבירים שטמונה כאן הכוונה להשיג הרגשה של קביעות ויציבות, אבל באותו הזמן הרצון שלא להיכנע לשגרה המאיימת. ברוח זו אפשר רק לאחל לכולנו להצליח בשנה החדשה למצוא את האיזון הזה שבין השגרה לחדשנות - בעבודה, בזוגיות ובחיים בכלל. שנה טובה.

אורי רוזביץ

המחאה חיה ובועטת

בקיץ החולף, כשההפגנות שוב לא משכו מאות אלפי אנשים, הוכרז על מותה של המחאה החברתית. אבל דווקא אנשי עסקים, מנהלים, פקידי ציבור ורגולטורים מעידים שהמחאה חיה ובועטת. אפשר למצוא אותה בכל ישיבת ממשלה, בכל דיון של ועדות הכנסת, וגם בכל ישיבת דירקטוריון או הנהלה. בכל מקום שבו מתקיים דיון הנוגע, באופן ישיר או עקיף, בכיסו של הצרכן, יושב נציג מחאה בלתי נראה, ושותק. כולם יודעים שהוא שם, יודעים מה יש לו להגיד, ומדמיינים איך הוא יגיב לכל מהלך שהם עושים. הנוכחות שלו בחדר גורמת לעתים לחברות להימנע ממהלכים הכרחיים, משתקת הנהלות מלעשות את מה שנכון להן לעשות, אולי לעתים פוגעת לרגע באינטרסים של הציבור שהוא מבקש לייצג. אבל העובדה שאף ישיבה של אנשי ההון ואנשי השלטון לא מתקיימת בלעדיו, הריחוף המתמיד שלו מעל המשק הישראלי בשנה האחרונה, היא ההישג הגדול של המחאה הזאת. נציג הציבור נמצא בכל פינה, ולא בטוח שהוא ייעלם כל כך מהר.

גלית חמי

הפגנה נגד גזירות הממשלהצילום: ענר גרין

עודד שריג צילום: מיכאל קרמר

שריג

הולך עם השינוי הגדול

השנה קרה משהו שבעבר נראה כמעט בלתי אפשרי, גם לי וגם לאחרים: התחלנו להבין בפנסיה שלנו. חלק לא מבוטל מהחוסכים בישראל התעורר, גילה שמישהו חולב אותו כבר שנים בדמי הניהול, והחליט להפסיק את זה. ההתעוררות שצמחה מלמטה הצליחה לטפס עד לרגולטור, הממונה על שוק ההון עודד שריג, שנתן רוח גבית והוריד את תקרת דמי הניהול המותרת. השינוי ייכנס לתוקף ב־1 בינואר, ויקל על העובדים ללחוץ בעצמם על קופת הגמל שלהם או ללחוץ על מנהלי משאבי האנוש במקום העבודה, שיעשו זאת עבור כל העובדים ויחסכו להם עשרות עד מאות אלפי שקלים. כי אם אנחנו לא ניקח אחריות על העתיד שלנו, נגלה מאוחר מדי שהילדים נאלצים לממן אותו.

שאול אמסטרדמסקי

נוחי דנקנרצילום: אוראל כהן

השוק

עושה את העבודה

במשק מתוקן, כשמתגלה כשל שוק המדינה מתערבת בו. זה תפקיד הרגולטור. בישראל, שבה ללוביסטים, ליחצנים ולאילי ההון יש לא פחות כוח מלרגולטורים, כשל השוק המרכזי הוא העובדה שהמפקחים לא מתערבים בזמן. להשלמת היפוך התפקידים, השנה התברר שהשוק מתקן את הכשל הזה. יותר משנה חלפה מאז שהממשלה, הכנסת והוועדה החליטו לפעול נגד ריכוזיות היתר בישראל, ובסופו של דבר השוק הוא שעשה את העבודה. המשבר העולמי ומצוקת האשראי היו אלה שהובילו לפירוק הפירמידות של יצחק תשובה, אילן בן־דב וכעת גם נוחי דנקנר. מצד אחד, בדרך להסדרת השוק גם החוסכים והמשקיעים הקטנים מפסידים הרבה כסף. מצד אחר, יש כאן תקווה שיום אחד גם בועת הנדל"ן תתפוצץ, ויתברר שמה שלא עושות הרפורמות המגומגמות עושים כוחות השוק.

גבי קסלר

אולמרטצילום: פלאש 90

פסיקת אולמרט

מבטלת טוב ורע

הזיכויים הנרחבים וההרשעות המצומצמות יחסית של אהוד אולמרט סיפקו השנה מסקנה אופטימית או פסימית, תלוי בעיני המתבונן. אולמרט לא יצא צדיק, אבל משפטית גם לא נחשף כמושחת המוחלט. קוהלת כתב "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", והמשפטן פרופ' אלן דרשוביץ הצביע על שלוש הדמויות היחידות בתנ"ך שלא דבק בהן רבב, בנימין, עמרם וישי, וציין שמדובר בשלושה אנשים שלא עשו דבר ואינם מעניינים. אחרי פסיקת אולמרט, גם אנחנו צריכים להפנים שהמנהיגים היום לא נקיים או מושחתים. יש בהם מושחתים יותר ומושחתים פחות, מושחתים שהורשעו וכאלה שלא נתפסו. אולמרט עשה רבות לעמו ובמקביל לביתו, אבל בתים כאלה יש גם בקיסריה ובאקירוב.

משה גורלי

כסף זר ניהול מנוכר

אקסיומות כלכליות בנות 20 ויותר נסדקו השנה. אלה שבוטחות בכוחם של הטייקונים, המשפחות, ראשי המשק הפרטי, איך שלא נקרא לאותה שכבה דקה של אצולה מימונית ששלטה בחברות הגדולות. העובדה שיצחק תשובה, יוסי מימן, אילן בן־דב ונוחי דנקנר מתפרקים מנכסיהם ושומטים חובות נראתה דמיונית לפני כמה שנים. הבשורה הטובה היא שעכשיו הכוח יתחלק בין יותר אנשים ואינטרסים. הבשורה המטרידה היא שבנכסים האלה יאחזו כוחות חדשים, קרנות זרות או בעלי בית מחו"ל. ולהם יש רק אינטרסים, בלי סנטימנטים. הם לא צריכים להסתכל לאזרחים בעיניים, לתת דין וחשבון על פיטורי קופאית ברשת המזון שקנו ולהתחשב בדעת הקהל. אנחנו נמצאים עכשיו בתחילתו של ניסוי, וקשה מאוד לדעת מה יהיו תוצאותיו.

גולן פרידנפלד

עופר עיניצילום: אוראל כהן

עיני

האיש שלא היה שם

"מה שקורה בתקופה האחרונה זו פגיעה בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. המחירים רק עולים", אמר בשבוע שעבר יו"ר ההסתדרות עופר עיני. זו מנטרה קבועה שלו בשנה האחרונה: המצב חמור, לציבור קשה. אבל עיני מפספס את החלק שלו בעניין. חוץ מלדאוג לעובדים המאוגדים בוועדים חזקים, שמקבלים מראש שכר גבוה ונהנים מתוספות גם בתקופות קשות, הוא יכול להילחם גם על שכרם של שאר העובדים, על מהלך משולב עם הממשלה והמעסיקים, על העלאת שכר עובדי המדינה כדי להצמיד אליו את השכר במגזר הפרטי, ואפילו, אולי, לזרוק משהו על תוספת יוקר. עיני אמנם אומר "אנחנו לא נמצאים באינפלציה שמאפשרת תוספת יוקר" - זה נכון, את המנגנון הזה אפשר להפעיל רק אחרי כמה שנים של אינפלציה שמצטברת ל־5% - אבל בקלות שבה הוא מתאר כמה עגום המצב, עיני יכול היה גם לדרוש שוב ושוב לשנותו, ובעיקר להתחיל לפעול, ולא רק לדבר.

מיקי פלד

בסוף השבוע שעבר התקבצו כלכלנים ומנהיגים לעוד ועידת פסגה, הפעם באגם קומו באיטליה. על הפרק עמדו התחזיות העגמומיות לשנה הקרובה. הכלכלן פרופ' נוריאל רוביני, איך לא, הזהיר מפני סערה כלכלית אדירה, כולל משבר בגוש היורו ותקיפה ישראלית באיראן. גם אם הסערה לא תפרוץ, רוביני ורבים אחרים צופים שנים של דשדוש, הנגאובר מחגיגת המינוף הגלובלית. מול התחזיות הקודרות האלה, המנהיגים בפסגה לא ממש נשאו בשורות. למעט אדם אחד - שמעון פרס. המסר שלו היה פשוט: משברים באים ומשברים הולכים, ומה שההנהגה הנוכחית צריכה לעשות הוא בעיקר להעביר את השרביט למנהיגי הדור הבא. "הם יותר משכילים, בנויים טוב יותר, מעודכנים יותר", הכריז פרס. אפשר לקוות שגם לירושלים הגיעה הבשורה, אם כי דור המנהיגים הבא לא ממש נראה באופק. אולי בשנה הבאה.

אורי פסובסקי