חקר ביצועים: השבוע של בן-דב, ערוץ 10 וצוקרברג
רכישת פרטנר בוטלה, ערוץ טלוויזיה בסכנת חנק, קריאות להדחת מנכ"ל פייסבוק, טעם מפתיע למועמד לסגן הנשיא וקמפיין לפעולה באיראן
צוקרברג: השיעור החשוב של ג'ובס
פייסבוק שווה כיום כמחצית מהשווי שלפיו הונפקה במאי, שהיה יותר מ־100 מיליארד דולר. צניחת המניה עוררה את כעס המשקיעים, שכוון בעיקר כלפי החברה אבל עד כה פסח על מארק צוקרברג. השבוע, כשהיה ברור שהמניה לא עוצרת, אפילו זה קרה: משקיעים ומומחים קראו למייסד פייסבוק לפנות את תפקיד המנכ"ל, אולי לטובת מבוגר אחראי, כפי שעשו מייסדי גוגל ב־2001. אם וכאשר ינסו המשקיעים לנתק את צוקרברג בכוח מכיסאו, הם ייתקלו בבעיה רצינית: רוב כוח ההצבעה בחברה מרוכז בידיו שלו. צוקרברג ידוע כמי שהושפע עמוקות מסטיב ג'ובס, ואולי גם את הלקח הזה הוא למד מהסיפור של מייסד אפל שנזרק מהחברה ב־1985. בניגוד לג'ובס, צוקרברג דאג מראש שיהיה קשה מאוד לפגוע במעמדו, גם אם זה לטובת החברה.
דור צח
המוסדיים ובן-דב:
צריכים להגיד תודהחגי בדש ושאר מנהלי הכספים המוסדיים תפסו השבוע את הראש כשגילו כי עסקת סקיילקס־האצ'יסון בוטלה וכי הערך שישיבו לעמיתים על האג"ח של פרטנר יקטן עוד יותר. אבל אולי אחר כך הם הרשו לעצמם לשחרר גם אנחת רווחה. בסופו של דבר הסיטואציה שאליה גרר אילן בן־דב את מחזיקי האג"ח לא היתה מותירה להם ברירה אלא להכשיר את העסקה שהיתה מותירה אותם עם תספורת לא מחמיאה ומאפשרת לבן־דב לצאת מהרפתקת פרטנר עם נזק תדמיתי בלבד. עכשיו, במקום לספק הסברים מפולפלים על החלטה לא פופולרית, יוכלו בדש וחבריו באחוות האקטיביזם המוסדי לשלוף שוב את החרבות בשם הצדק החברתי (ושיפור יחסי הציבור).
רועי ברגמן
בן-דב והמוסדיים:
צריכים ללמוד לקחהמשקיעים המוסדיים הם המפסידים המרכזיים בביטול עסקת פרטנר, כלומר, חוץ מאילן בן־דב. חוסר השת"פ שלהם, הטענה שלא ייתכן שבעל המניות ייצא מהסדר עם תמורה כלשהי בעוד הם נאלצים לוותר על חלק מהחוב, הקשה על העסקה לצלוח, אבל גם הם, כמו בן־דב, עוד יתגעגעו להצעה של האצ'יסון. במקום להרוויח משהו, בכל זאת, הם ישקעו בלספוג ולספור הפסד של מאות מיליוני דולרים, ואולי תוך כדי יצליחו להפנים את הלקח: כשאתם מנהלים את כספי הציבור, עדיף להיות יותר פרקטי ופחות פופוליסטי.
גולן חזני
טום מורלוצילום: אי פי איהמכונה: מנסה לבלוע את הזעם
פול ראיין, המועמד של מיט רומני לסגן נשיא ארצות הברית, סיפר שהלהקה האהובה עליו היא רייג' אגיינסט דה מאשין. טום מורלו, גיטריסט הלהקה ופעיל חברתי, הזדעזע ומיהר להזכיר שאנשים כמו ראיין הם המאשין שנגדו זעמו כל השנים, והוסיף: "התקווה שלי היא שראיין הוא חפרפרת. אולי רייג' שתלה כמה רעיונות הגיוניים בראש הימיני המשוגע שלו, והוא יתחיל למלא את מפרץ גוואטנומו בפושעים פיננסיים, אלה שממנים את הקמפיין שלו, ואז יענה אותם עם המוזיקה שלנו 24/7". ראיין אמנם הודה שהוא אוהב את המוזיקה ופחות מתחבר למילים, אבל האיש הוא כבר בורג כל כך משומן במכונה, שאין לו מושג את מי היא דורסת ועל מה זועמים. הצעקות שלהם הם מבחינתו רק המנגינה הנעימה שמשמיע מנגנון שעובד היטב. את ההצהרה התלושה שלו אפשר רק להקביל להכרזה של הרב עובדיה יוסף שהסופר האהוב עליו הוא ריצ'רד דוקינס, ואם זה מה שראיין עושה בשבוע הראשון שלו כמועמד למס' 2 של אמריקה, ייתכן מאוד שנקבל קמפיין הזוי עוד יותר מזה של שרה פיילין.
אוריאל דסקל
פרוגסון:
מזייף וחושף"Hit The Road, Barack", קרא שער "הנזוויק", והציג מתקפה של ההיסטוריון הכלכלי ניאל פרגוסון - פרופסור בכיר ומוערך מהרווארד וחביבו של בנימין נתניהו - שלפיה כהונת אובמה תוביל ל"גרסה אמריקאית של אירופה". פרגוסון הציג מבחר נימוקים, אבל מהר מאוד התברר שהוא התבסס על נתונים מגמתיים, ואפילו מאוד. חתן הנובל פרופ' פול קרוגמן האשים אותו בהטעיית הקוראים, והבלוגר המשפיע אנדרו סאליבן קבע, באותו אתר שמפרסם את "ניוזוויק", כי מדובר ב"תעמולה אבסורדית". זאת לא רק קטטה תקשורתית של שלהי אוגוסט. זאת גם המחשה למצבה העגום של העיתונות האמריקאית, ואולי, תלוי את מי שואלים, גם הוכחה לכך שהמפלגה הרפובליקאית פשוט התנתקה מהמציאות. אם אפילו לאינטלקטואלים הבכירים שלה העובדות הן לא מה שהיו פעם, עם מה הבוחרים אמורים ללכת לקלפי?
אורי פסובסקי
כבוד הרב:
לתקוף או לא לתקוף?ראש המועצה לביטחון לאומי יעקב עמידרור הגיע לביתו של הרב עובדיה יוסף ועדכן אותו במידע על הגרעין האיראני. עמידרור לא ממש מעדכן את הציבור - בכל זאת, מידע מודיעיני רגיש וכל זה - אבל כבוד הרב הוא הלא סמכות ביטחונית המתמחה בניתוח חומר כזה. נציגים של מערכת הביטחון גם לא מגיעים לבתי האזרחים, אפילו לא לבדוק את המקלטים בבניינים של דיירים חלשים או קשישים; זאת אחריות הציבור. המערכת הביטחונית אחראית רק לבחישה פוליטית בניסיון לגייס תמיכה במתקפה, או בניסיון לבלום אותה: דווח שגם בכירים המתנגדים לתקיפה עלו לרגל לרב. נראה שעם מערכת כזאת אכן אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים. ובשבוע הבא: סטנלי פישר מבקש את ברכת הרב להעלאת הריבית במשק.
אדוה קיזלשטיין
שטרן: החזירות לא השתנתה
"לאור הסביבה התחרותית המשתנה והרצון לנקוט צעדי זהירות" הודיעה סלקום לכ־4,500 עובדיה על ביטול הבונוס השנתי, תגמול מבוסס ביצועים שחולק בעבר לאחר שיחות החתך השנתיות. החיסכון מבחינת החברה הוא כ־5,300 שקל בממוצע לעובד, 24 מיליון בסך הכל. ממש סמוך להודעה לעובדים על ביטול הבונוס, דירקטוריון החברה שבשליטת נוחי דנקנר החליט לארוז מחדש את האופציות למנכ"ל ניר שטרן ולבכירים אחרים, ולהגדיל את היקפן ולהוריד את מחיר המימוש. בהערכה נאיבית מאוד, מדובר באריזה מחודשת שהשווי שלה מסתכם ב־13 מיליון שקל. עם צניחה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון, סלקום יכולה לדבר על סביבה עסקית שהשתנתה. עם רווח נקי של 121 מיליון שקל שעוד נותר לה, מתברר שהחזירות האינהרנטית לא נפגעה.
נעמה סיקולר
ראש הממשלה, שמשלים לאחרונה את ההשתלטות הבריונית על השאריות של רשות השידור, מנסה להרוג גם את ערוץ 10, שהעז בחוצפתו לשדר תחקירים מביכים על המלך ביבי וחצרו. כל הקשקושים והטוקבקים לא יכולים להסתיר את המזימה של בנימין נתניהו ושותפיו - להשתיק כל התנגדות, לפגוע בכל אופוזיציה. כשהאקוניסים של ביבי לא הצליחו לחסל את הערוץ באבחה אחת הם שינו את השיטה, אבל לא את הכוונה: במקום סכין מעוקלת, עניבת חנק. ערוץ 10 דועך לנגד עינינו, ועמו חלק חשוב מהשיח הציבורי החופשי. מי שחושב שזאת בעיה של 600 עובדי הערוץ לא מבין כמה הדמוקרטיה הישראלית המתפוררת זקוקה לתקשורת פתוחה, ביקורתית ונשכנית כלפי השלטון. כל שלטון. ערוץ 10, על כל פגמיו הרבים ועם כל חובותיו התפוחים, נחוץ לנו כמו חמצן.
יואל אסתרון
