חקר ביצועים: השבוע של לב לבייב ופול ריאן

בשביל דניאלה וייס, המהבהבת על הגבעות, כולכם שמאלנים. אפילו מנחם בגין היה שמאלן, פסקה השבוע בלי למצמץ. הורסת, ממש הורסת, הקומיקאית הזו מהשומרון - כשהיא מחקה את טל פרידמן החיקוי טוב יותר מהמקור. אבל אם נתפנה לרגע לנושא פחות מצחיק, צריך לשאול איך קרה שגם הוויכוח על איראן מתחפש פתאום לעימות בין ימין ושמאל. אולי כי כמה "אנשי רוח" ניסו לנכס לעצמם את ההתנגדות, אולי בגלל הפגנה של "פעילי שמאל" מול ביתו של שר הביטחון. האמת היא שבממשלה הימנית למשעי של נתניהו יש רוב גדול נגד תקיפה בשלב זה. אביגדור ליברמן נגד. בוגי יעלון נגד. נסיכי הליכוד נגד. אפילו וייס־פרידמן לא יכולה להפוך אותם ל"שמאלנים". קו השבר המפריד בין תומכי המלחמה־עכשיו המעטים למתנגדיה הרבים חוצץ לא בין ימין ושמאל, אלא עובר עמוק בתוך מחנה הימין.

יואל אסתרון

נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אדצילום: בלומברג

איברהים, תושב רפיח, הוא הבעלים של מנהרה שמעבירה סחורות ממצרים לעזה. בראיון שהעניק לאבי יששכרוף מ"הארץ" הוא מספר על החיים במנהרה ועל הרגולטור שאחראי עליה: החבר'ה מהחמאס. איברהים משלם עשרה שקלים על כל טונה של מלט שהוא מעביר במנהרה שלו ו־15 שקל על כל טונה של חצץ. השבוע חשף "כלכליסט" שהרגולטור הישראלי גובה רק 3.59 שקל על כל טונה חצץ, וזאת בניגוד להמלצות בדו"ח שהוזמן על ידי מינהל מקרקעי ישראל ונגנז לאחר שהעז להמליץ על העלאה דרסטית בתמלוגים שכורי החצץ ישלמו למדינה. על פי אותו דו"ח, החוצצים אמורים היו לשלם ב־2012 תמלוגים של כמעט 15 שקל לכל טונה. את מה שהחמאס הבין בשנייה, ממשלות ישראל מתקשות לקלוט במשך שנים.

גולן פרידנפלד

מחצבת חצץצילום: אוראל כהן

סגנו של רומני הוכרז: ריאן אוהב אוהלים. בזמן ציד

המועמד הרפובליקני לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית נחשף השבוע במלוא הדרו השמרני. בזמנו הפנוי פול ריאן יוצא לצוד איילים בחץ וקשת ושולה שפמנונים מהנהר בידיו החשופות. הוא אף לימד את בתו אליזבת בת העשר לירות ברובה, כדי שברבות הימים תצטרף למסעות הקטל שלו בוויסקונסין, שם מתגוררת משפחתו זה חמישה דורות. ריאן אוהב לבלות באוויר הפתוח, לא נרתע מלישון במשרד על מיטה מתקפלת, ומתייצב בשש וחצי בבוקר בחדר הכושר כדי לאמן את צעירי גבעת הקפיטול. הצרה הגדולה באנרגיות המתפרצות של ריאן בן ה־42 היא שבכוונתו לתעל אותן לשתי מטרות שנויות מאוד במחלוקת: הורדת המס לעשירים וצמצום תוכנית הביטוח הלאומי לפנסיונרים. למרות החץ והקשת, המועמד להיות סגן הנשיא הבא רחוק מאוד מלהיות רובין הוד.

תמר טוניק

פול ריאן, המועמד הרפובליקני לתפקיד סגן נשיא ארצות הבריתצילום:בלומברג

אנחנו חיים במדינה לא מתפקדת. זה התחיל בביטוחי הבריאות והתפשט לכל התחומים: תרבות ה"משלים" שנוחה לממשלה ורעה לכולנו, ובה המדינה בוחרת במודע לתקצב את השירותים החיוניים באופן לקוי, ומאלצת אותנו להשלים את החסר מכיסנו. השבוע נחשף ב"כלכליסט" שהורים לילדים עם מוגבלויות מוצאים את עצמם מממנים מכיסם "השלמת הכנסה" לסייעות שתפקידן לעזור בשילוב הילד בכיתה רגילה. הסייעות מועסקות דרך הרשות המקומית, שמשלמת שכר מינימום לפי שעה. כך יכול משרד החינוך להעלים עין מההסדרים הכספיים בין הסייעות להורים, שממלאים את הוואקום שיצרה המדינה. במקום לקחת אחריות, לתקצב בסכום ראוי ולפקח שהכסף הולך לאן שצריך, הרבה יותר נוח לשכוח מהאזרחים ולהפוך אותם לעבריינים.

עמי ברנד

תלם חן החירש־אילם בן ה־10 עם מורות מבית הספר רננים בגליל העליון שלמדו את שפת הסימנים כדי לסייע לוצילום: אפי שריר

אפריקה מוחקת מאות מיליונים: לבייב לא הבין באיזה סרט הוא חי

אחת הסדרות המצליחות ביותר בתקופה האחרונה היא "בוס", שבה מגלם קלסי גרמר את ראש עיריית שיקגו הכל יכול והמושחת. דבר לא יכול להכניע אותו, פרט למחלה חשוכת המרפא שעמה הוא מתמודד. ורק היא. דברים אחרים לא מאיימים עליו. עד לא מזמן אפשר היה לזהות את הדמיון בין דמותו של גרמר לזו של יורי לוז'קוב, ראש עיריית מוסקבה. רק שברוסיה כמו ברוסיה, מעל המחלות ומעל אלוהים יש את ולדימיר פוטין. לפני שנתיים הוא החליט להחליף את הכוכב הראשי בסדרה, ועל הדרך שינה את התסריט: פחות בנייה למטרות מסחריות במרכז ההיסטורי. מי שכנראה פספס את הפרקים האחרונים היה לב לבייב, שהיה מקורב ללוז'קוב חובב הנדל"ן, ושאפי פיתוח שבשליטתו קיבלה היתרי בנייה בהיקפים נדירים בלוקיישנים הטובים ביותר בבירת רוסיה. בעבר, כשלבייב ידע את התסריט מראש, הוא הצטייר כגאון עסקי. עכשיו, כשהעלילה הסתבכה, מתברר שהטייקון שלנו הוא בעצם רק ניצב.

סופי שולמן

לב לבייבצילום: אביגיל עוזי

השבוע, 40 שנה אחרי שסבי וסבתי ויתרו על האזרחות הליטאית שלהם ועלו לישראל, ובתוספת דחייה של כמה שבועות עקב עצלנות, הלכתי סוף סוף לשגרירות ליטא בתל אביב ולקחתי את הדרכון הליטאי שלי. משהו בדיבורים על הגרעין האיראני כנראה הכניס אותי לכוננות. תקראו לי פוסט ציוני, תקראו לי עוכר ישראל. שיהיה. כמה מכם אולי עשו דבר דומה בשגרירות אחרת, אחרים אולי היו רוצים לעשות את זה. בכל מקרה, זה לא צעד להתגאות בו. הרגשתי נבוך אפילו כשנהג המונית שאל אותי לאן אני נוסע. כשאמרתי לו, הוא סיפר לי שהוא בעצמו מנסה להוציא דרכון גיאורגי. למקרה שלא תישאר שום ברירה, כלשונו. אין לי מושג מה בכלל אפשר לעשות בדרכון ליטאי. אבל איכשהו, במערבולת החוסר רציונליות, זה נראה כמו צעד רציונלי. וזה בעיקר עצוב.

שאול אמסטרדמסקי

אימה ובחילה אחזו בי השבוע כשקראתי את הראיונות של בכירי מערכת הביטחון בנושא האיראני. תל אביב המופגזת כיכבה לי בסיוטים, ומומחי שפת הגוף שהופיעו בתוכניות הבוקר ופסקו שביבי החליט לא לתקוף לא ממש הרגיעו. הבחילה גברה כשנחשפתי לתוצאות האמיתיות של תדריכי הבכירים: הוויכוחים על היקף תקציב הביטחון, וליתר דיוק על השאלה בכמה הוא צריך לעלות, ומיד. ואז נפל לי האסימון: המקור לחזיונות האפוקליפסה הוא הכתובת שאליה יישלח הצ'ק: שר הביטחון אהוד ברק. ומאז מטרידה אותי רק שאלה אחת: האם הפעם ברק באמת מכין אותנו למציאות קשה, או האם זה עוד ספין?

נעמה סיקולר

שר הביטחון אהוד ברק וראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: אלכס קולומויסקי

לפי בליל הנתונים על מצב שוק הדיור שנשפך עלינו בשבוע האחרון, הקיפאון הנוכחי תם. נתוני המשכנתאות והמכירות מעידים שהמחירים ישובו לעלות בקרוב. גם דו"ח מינהל מקרקעי ישראל מיולי, שלפיו יש ירידה דרמטית במכירת קרקע לקבלנים, מזהיר שגם בשנתיים הבאות לא נראה פה שינוי מגמה ממשי. אבל דו"ח אחד חסר כדי להשלים את התמונה: לאור העובדה שהמדינה דווקא מכרה הרבה קרקע לקבלנים בשנתיים האחרונות, עולה השאלה כמה קרקע קבלנים מחזיקים כיום בלי לבנות עליה. כי יש הרבה קרקע כזו, שמחזיקיה מעדיפים לא לבנות עליה עכשיו ולהגדיל את ההיצע, אלא לחכות לעליית המחירים ולמקסם את הרווח. עוד סיבה, לא מדוברת ומאוד מכוערת, למחירי הדיור.

שי פאוזנר