$
מוסף 05.07.2012

ובינתיים, מתחת לפני השטח

בכל התחומים צומחת כלכלה שנייה, בלתי נראית, עצומה, שבה מחשבים עובדים זה עם זה ומוכרים זה לזה, לא אנשים. פרופ' בריאן ארתור, המומחה המוביל בעולם לקשר בין טכנולוגיה לכלכלה, מראה לנו את הבלתי נראה, לפני שיהיה מאוחר מדי

אורי פסובסקי 09:1505.07.12

אנחנו נמצאים בעיצומו של רגע דרמטי בהיסטוריה, לפי פרופ' בריאן ארתור. "הכלכלה העולמית עוברת שינוי כביר. תהליכים עסקיים, משימות שבדרך כלל מבצעים אנשים, נפלו דרך מחסום בלתי נראה ועברו לעולם הדיגיטלי. ובעולם הזה יש תהליכים דיגיטליים שמדברים זה עם זה, שמנהלים מגוון שיחות זה עם זה, מפעילים זה את זה ומבצעים משימות זה עבור זה, והרבה פעמים במרחקים גדולים מאוד. וזה קורה בכל אחד מהתחומים של הכלכלה".

 

בשקט בשקט, כמעט בלי ששמנו לב, צמח עוד עולם. ליד הכלכלה שמוכרת לנו - זו שבה אנשים עובדים יחד, סוחרים, מובילים סחורות - התפתחה כלכלה נוספת, דומה לשלנו, עם הבדל אחד: לא מעורבים בה אנשים. "זו בעצם כלכלה שנייה, עצומה, נרחבת ושקטה, שצומחת מהר מאוד, אף שאנחנו לא רואים אותה או שומעים אותה או חשים בה", אומר ארתור בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט", ומסביר שגם אם הכלכלה הזאת בלתי נראית עבורנו, ההשפעות שלה ניכרות ביומיום. "לפני 20 ואפילו 10 שנים היו הרבה אנשים על רצפת המסחר בבורסה, סוחרים זה עם זה, מנופפים בפיסות נייר זה לזה, עושים עסקאות, ועכשיו התהליכים האלה נעלמו לתוך הכלכלה השנייה. רצפות המסחר התרוקנו, מחשבים משוחחים עם מחשבים אחרים, מבצעים עסקאות במישור הדיגיטלי.

 

פרופ' בריאן ארתור פרופ' בריאן ארתור צילום: יולנדה פלובאכר

 

"הכלכלה השנייה מעצבת מחדש את הכלכלה שאנחנו מכירים", הוא מוסיף, ואפילו מעריך שה"שינוי הזה גדול יותר מהמהפכה התעשייתית. המהפכה התעשייתית העניקה לכלכלה מערכת שרירים, את היכולת לרתום אנרגיה לצרכיה, והמהפכה הנוכחית מעניקה לכלכלה אינטליגנציה אוטונומית. יש עוד ועוד מערכות בכלכלה שיכולות לחוש את הסביבה שלהן ולהגיב בהתאם - והתוצאה היא שטף של קבלת החלטות אוטונומית, ללא שום מעורבות אנושית. זו התפתחות אדירה, כזאת שאין לה גבול עליון".

 

ההתפתחות האדירה הזאת היא שינוי לטובה?

"הדיגיטליזציה של הכלכלה נותנת סיבות לאופטימיות. אני מקווה שהיא תביא אפשרויות חדשות: רפואה טובה יותר, שירותים טובים יותר, איכות חיים גבוהה יותר ושגשוג בתחומים נוספים. אבל הכלכלה השנייה מחליפה מקומות עבודה אנושיים. הגישה לכל העושר הזה עשויה להיות מוגבלת לאנשים שיש להם מקומות עבודה, ואילו לעוד ועוד אנשים, לדי הרבה אנשים, לא יהיו מקומות עבודה בעתיד. זה מדאיג אותי".

 

באבולוציה כלכלית, טכנולוגיות חדשות מחייבות שינויים גדולים

 

ארתור (67) הוא דמות מפתח בניתוח התהליכים האלה, והוא זכה לעקוב אחריהם מקרוב בלב המפץ הדיגיטלי, בעמק הסיליקון, כפרופסור לכלכלה בסטנפורד. היום הוא חוקר אורח ב־PARC, גלגולה של מעבדת המחקר המיתולוגית של חברת זירוקס. מאז שנות השמונים פרסם מחקרים פורצי דרך על כלכלת ההייטק ועל מערכות מורכבות, שהפכו אותו לחוקר מצוטט להפליא ועטור פרסים ולנואם מבוקש, למשל בפורום העולמי בדאבוס. כמהנדס, מתמטיקאי וכלכלן, הכוח שלו הוא בעיסוק בממשק בין טכנולוגיה וכלכלה, שמספק לו נקודת מבט מרעננת על שתיהן. "אני מתעניין ברעיון שהכלכלה מתפתחת ומשתנה", הוא אומר, "באופן שבו הטכנולוגיה מתפתחת והחדשנות עובדת, ובצורה שבה הכלכלה משתנה ובונה את עצמה מחדש כשטכנולוגיות חדשות מופיעות".

 

חדר מסחר ביפן. רצפות חדרי המסחר התרוקנו מאנשים, עכשיו מחשבים עושים עסקאות עם מחשבים אחרים חדר מסחר ביפן. רצפות חדרי המסחר התרוקנו מאנשים, עכשיו מחשבים עושים עסקאות עם מחשבים אחרים צילום: בלומברג

 

את השינוי הנוכחי בכלכלה הוא בוחן במבט ארוך טווח, של מאות שנים. "בכל 60 שנה, פחות או יותר, מופיע מכלול טכנולוגיות חדש שלאורך כמה עשורים, באופן שקט וכמעט בלתי מורגש, משנה את הכלכלה: הוא מקדם מעמדות חברתיים חדשים אל החזית ויוצר עולם חדש לעסקים", כתב במאמר מדובר שפרסם באוקטובר 2011 ברבעון הניהול היוקרתי "Mckinsey Quarterly". עכשיו הוא מרחיב: "אנחנו נוטים לחשוב על טכנולוגיות חדשות כעל חידושים שמופיעים בנפרד, כגון המחשב, הטרנזיסטור או הלייזר. אבל למעשה טכנולוגיות נוטות להופיע יחד, בקבוצות. לקראת אמצע המאה ה־19, למשל, החל עידן הרכבת, עם מסילות ברזל, קטרים, כרכרות נוסעים משופרות והטלגרף, והכלכלה השתנתה באופן גורף בתוך כמה עשורים. אחר כך באו השימוש בכימיקלים לקראת סוף המאה ה־19, התפתחות הייצור ההמוני בתחילת המאה ה־20 והופעת האלקטרוניקה באמצע המאה.

 

"כשאשכול של טכנולוגיות חדשות מגיע, זה לא שהכלכלה על תחומיה השונים בוחרת לאמץ את הטכנולוגיות, יותר מדויק לומר שהיא נתקלת בהן. התעשיות והעסקים השונים נתקלו לפני מאה שנה בייצור ההמוני, ובתגובה השתנו מאוד. כשאתה שואל את עצמך אם יש תהליך דומה היום, התשובה ברורה: שילוב בין טכנולוגיות מחשוב, דיגיטליזציה ותקשורת, שיוצרות יחד את המהפכה הדיגיטלית. ואפשר כבר לראות את המהפכות הבאות, בתחומי הגנטיקה והננו־טכנולוגיה, שיבשילו בתוך 40-30 שנה".

 

המכונית ללא נהג של גוגל. טכנולוגיה עם מערכת עצבים ואינטליגנציה נכנסת לתחומים שבעבר נחשבו אנושיים בלבד המכונית ללא נהג של גוגל. טכנולוגיה עם מערכת עצבים ואינטליגנציה נכנסת לתחומים שבעבר נחשבו אנושיים בלבד צילום: בלומברג

 

מערכת עצבים תת־קרקעית, צומחת ללא הרף, ואין לה גבול

 

האוטומטיזציה, מדגיש ארתור, היא לא העיקר. הוא הרי אינו הראשון שמתאר את האופן שבו פולשת הטכנולוגיה לכלכלה האנושית, אבל הוא אינו עוסק ביום שבו העובד מגיע למפעל ומגלה שאת מקומו ליד פס הייצור תפס רובוט, או בפקידת הבנק שהוחלפה בבנקומט. הוא עוסק בצמיחתו של יקום כלכלי מקביל, מישור אוטונומי שלם שצומח מסינרגיה אדירה של רובוטים, מכונות ומחשבים אחרים, "מהפכה שטמונה בעובדה שתעשיות שונות משתמשות במחשוב או באלגוריתמים באופנים שאף אחד לא חשב עליהם קודם. זה לא ספח של הכלכלה הרגילה. זאת כלכלה נוספת, שהמשתתפים בה מדברים זה עם זה, עושים דברים ויוצרים קשרים וגורמים לדברים לקרות. אבל הם לא אנשים אלא מחשבים.

 

"העובדה הבסיסית היא שאם תיקח כל תעשייה - גם כאלה שנראות אנושיות מאוד, כמו תעשיית הבריאות או הפקת סרטים - תגלה שיש בה כיום רכיב דיגיטלי משמעותי", אומר ארתור, ובוחר להרחיב בשתי דוגמאות מתחום התעופה. בשמים, למשל, "לפני 40-30 שנה ישב אדם בתא הטייס עם מחשבון ועשה חישובים בהתבסס על אלומות רדיו. עכשיו כל זה נעשה אוטומטית בשיחה דיגיטלית בין המטוס למערכות GPS, שעונים אטומיים על הקרקע, לוויינים ומערכות הטסה ממוחשבות". על הקרקע, לעומת זאת, "לפני 20 שנה היית נכנס לשדה תעופה, הולך לדלפק עם נציג של החברה, מציג בפניו כרטיס נייר, והוא היה מכניס את שמך למחשב, מודיע לצוות שהגעת ועושה צ'ק אין למטען שלך. היום אתה מגיע, מכניס את כרטיס הנוסע המתמיד שלך למכונה, ואחרי שלוש־ארבע שניות מקבל כרטיס עלייה למטוס, קבלה ותג מטען. כשאתה מכניס את הכרטיס למכונה אתה בעצם מתחיל שיחה נרחבת שמתרחשת כולה בין מכונות: מחשבים בודקים את סטטוס הטיסה עם חברת התעופה, את היסטוריית הנסיעות שלך, מאמתים את השם שלך עם הרשויות, מבררים את העדפות הישיבה שלך, את סטטוס הנוסע המתמיד שלך, את הגישה שלך לטרקלינים. וכל התהליך הזה, של שיחה בלתי נראית, מתרחש בין שרתים שמדברים עם שרתים אחרים, שמדברים עם לוויינים, שמדברים עם מחשבים ומבצעים בדיקות בעניין טיסות ההמשך ומול בקרת הדרכונים ורשויות הגירה. וכל זה קורה באותן שלוש־ארבע שניות".

 

עמדת כרטוס אוטומטי בשדה תעופה. מחשבים, שרתים ולוויינים בודקים, מאמתים, רושמים ומשבצים בתוך שלוש־ארבע שניות עמדת כרטוס אוטומטי בשדה תעופה. מחשבים, שרתים ולוויינים בודקים, מאמתים, רושמים ומשבצים בתוך שלוש־ארבע שניות צילום: בלומברג

 

ארתור אומר שהוא לא מתעניין במדע בדיוני, בספקולציות על הרגע שבו האינטרנט יתחיל לחשוב בעצמו (רעיון הסינגולריות שכל כך חביב על אנשי עמק הסיליקון) או בסייבורגים. ולמרות ההסתייגויות, הוא מוכן לדבר על התהליכים שמתרחשים בכלכלה החדשה, השנייה, במונחים של אינטליגנציה, לפחות במובנה הלקוח מהביולוגיה. "דברים שמתרחשים בעולם הפיזי נקלטים בחיישנים ומתורגמים לעולם הדיגיטלי. למשל, חיישנים רואים לאיזה כיוון המטוס טס ואז אלגוריתמים מתחילים לפעול בהתאם. ב־15-10 השנים האחרונות אנחנו מפתחים מערכות דיגיטליות שיכולות לחוש מה קורה ולקבל החלטות אינטליגנטיות לגבי מה צריך לקרות ואז לגרום לזה לקרות בעולם הפיזי".

 

איך נראית טכנולוגיה שיודעת להגיב באופן אינטליגנטי לסובב אותה? דוגמה מובהקת, גם אם עדיין ניסיונית, ארתור מוצא על הכבישים באזור מגוריו. "המכונית נטולת הנהג של גוגל חשה איפה היא על הכביש, חשה את הכביש עצמו, מחפשת רמזורים, הולכי רגל, מכוניות אחרות, ומקבלת החלטות, החלטות טובות, לגבי לאן המכונית צריכה לנסוע, באיזו מהירות ואם היא צריכה לעצור. בעוד 15 שנה ייתכן בהחלט שבהרבה כבישים נמצא מכוניות כאלה. זו דוגמה לטכנולוגיה שמפתחת מערכת עצבים ואינטליגנציה. ואפשר לחשוב על כל הכלכלה השנייה קצת כמו על מערכת עצבים. זה לא אומר שיש לה מוח מרכזי, כמובן. גם המדוזה, שאין לה מוח, יכולה לחוש מה קורה, אם יש מזון או סכנה בסביבה, ואז מערכת העצבים מפעילה תגובה ראויה. במובן הזה אפשר לומר שהכלכלה השנייה מספקת מערכת עצבים לכלכלה".

 

התפיסה של הכלכלה השנייה כרשת עצבים אדירה הנפרסת מתחת לכלכלה המוחשית מובילה את ארתור לקביעה המרעישה שאין גבול עליון להתפתחות של הכלכלה השנייה. "הרי אין גבול למה שהמוח האנושי יכול לעשות. מערכת העצבים שלנו התפתחה באופן יוצא דופן לאורך מיליוני שנים. ומשהו דומה קורה בכלכלה. אני אדם די שמרן, לא מעריץ גדול של טכנולוגיה, ואני לא מנסה לומר שכל זה נפלא, אבל אני לא רואה לה גבול".

 

עובדי דואר מוחים בארה"ב עובדי דואר מוחים בארה"ב צילום: איי פי

 

הכלכלה השנייה בולעת את כל משרות הייצור והשירותים

 

ב־1930, בעיצומו של השפל הגדול, פרסם הכלכלן הבריטי הדגול ג'ון מיינרד קיינס את "אפשרויות כלכליות לנכדינו", מאמר נבואי שנראה היום רלבנטי מתמיד. "אנחנו סובלים ממחלה חדשה שחלק מהקוראים טרם שמעו את שמה, אבל ישמעו עליה רבות בשנים שיבואו: אבטלה טכנולוגית", כתב שם בין השאר. "הכוונה היא לאבטלה שנוצרת כתוצאה מכך שאנחנו מוצאים דרכים לייעל את השימוש בכוח העבודה מהר יותר משאנחנו יכולים למצוא שימושים חדשים עבור כוח העבודה".

 

קיינס. מה יקרה אחרי "השלב הזמני של חוסר הסתגלות"? קיינס. מה יקרה אחרי "השלב הזמני של חוסר הסתגלות"? צילום: איי פי

80 שנה אחרי קיינס, ארתור כבר מוטרד מאוד מהתהליך: "ככל שתהליכי עסקים נעלמים לתוך המישור הדיגיטלי, כך נעלמות עבודות אנושיות, ואני מודאג לגבי זה. יש מקצועות שאנחנו חושבים שהם חסינים, אבל למעשה אינם כאלה. אני, למשל, פרופסור באוניברסיטה, כך שאותי לכאורה אי אפשר להחליף. אבל זה לא נכון - כבר היום, ובוודאי בעוד עשר שנים, הרבה מהלימוד יהיה דיגיטלי, ויכול להיות שהפרופסורים יישארו בעיקר בתפקידי ייעוץ".

 

יש מי שיטען שעד כה תמיד נמצאו סוגים חדשים של עבודות במקום אלה שנעלמו.

"במהפכה התעשייתית עברנו מחקלאות לייצור, ומה שקרה אז הוא שהרבה מקומות עבודה בחקלאות נעלמו. בעשורים האחרונים, לפחות במדינות מפותחות כמו ארצות הברית, משרות הייצור החלו לעבור אל מעבר לים. ואילו במהפכה הנוכחית העבודות שנעלמות הן במגזר השירותים. אני חושב שזה משאיר אותנו בלי נתיב חלופי - אין עוד סקטור של הכלכלה שאני יכול לחשוב עליו שאליו כולנו נעבור.

 

"זה נכון שיש עבודות שקשה להעביר דיגיטליזציה, שדורשות שיפוט ואמפתיה, אינטואיציה ואינטליגנציה. מורים, שוטרים, שופטים, עורכי הדין שטוענים בפניהם. אבל גם האינטואיציה והשיפוט, אם לא האמפתיה עצמה, נכנסים למישור הדיגיטלי. אנחנו עדיין בשלב מוקדם, אבל בעשורים הקרובים עוד ועוד תהליכים שדורשים לכאורה שיפוט אנושי יבוצעו בידי מכונות. למשל, פעם הועסקו בדואר אנשים שמיינו מכתבים, שקראו כתב יד. עכשיו מחשבים עושים זאת, ובחודשים האחרונים ארצות הברית פיטרה 30 אלף עובדי דואר. ואני לא רואה אפשרות שהמשרות האלה יחזרו".

 

החירות גדלה, חלוקת העושר משתנה, רק עידן אפל יתקן אותה

 

היעלמות המשרות מתחברת לבעיה נוספת, של חלוקת העושר. ככל שהדיגיטליזציה גוברת, ובצדה מגמות של זליגת משרות למזרח הרחוק, הגדלת כוח העבודה בעקבות כניסת נשים ושינויים רגולטוריים, כוחם של העובדים נשחק, "והם לא יכולים להשיג חלקים גדולים יותר מהעוגה גם כשהעוגה גדלה. האי־שוויון הוא לא רק תוצאה של זה שאנשים בצמרת הם חמדנים - הם תמיד היו, זה טבע האדם - אלא בעיקר של העובדה שמעמד הביניים, אנשי הייצור והשירותים, איבדו מכוח המיקוח שלהם".

 

בטווח הארוך, הכלכלה מייצרת יותר עושר בעזרת פחות עובדים - כשהיא בעצם לא בנויה למצב כזה. "מסורתית, העושר חולק באמצעות מקומות עבודה. אם אני עובד מספר מסוים של שעות אני מקבל כמות מסוימת של כסף. ההכנסה נותנת לי נתח מהעושר. אם יהיו עוד ועוד דברים שנעשים בעבורנו ונידרש פחות ופחות לעבוד במשרות קונבנציונליות, נצטרך להגדיר מחדש מה זה אומר לעבוד ולהחזיק במשרה, ולהמציא מחדש את חלוקת העושר.

 

"וזו שאלה חברתית, לחברה כולה, לא לפוליטיקאים. השאלות האלה אף פעם לא מיושבות באופן פוליטי. בוא נחזור לשלהי המהפכה התעשייתית. המהפכה הביאה שגשוג יוצא דופן - טקסטיל, רשת רכבות, הוזלה של המון מוצרים. במקביל זאת היתה התקופה של צ'רלס דיקנס. המערכת שהפיקה את כל השגשוג היתה נוראית - אנשים עבדו משמרות של 14-12 שעות, שבעה ימים בשבוע, ילדים עבדו במכרות, היו תנאי בטיחות מחפירים. התנאים האלה השתפרו רק אחרי שאנשים בחברה אמרו שזוהי חרפה ושצריך לשנות את המצב, וגם אז זה לקח הרבה זמן. זה לא שהממשלה התכנסה ואמרה: 'יש לנו בעיה איומה, חייבים לשנות את החוקים שלנו'. התנאים הובילו לתגובה חברתית, שהביאה למוסדות ולתקנות חדשים. אני לא חשוב שהפעם זה יעבוד אחרת.

 

"אז עכשיו אנחנו מתחילים לתפוס שכאשר המשרות נעלמות הן לא חוזרות מהר כמו פעם, גם אם הכלכלה חוזרת לעצמה, ומבינים שזה קשור לדיגיטליזציה ושחלוקת התוצר היא בעייתית. אבל אנחנו עדיין בשלב מוקדם".

 

ובכל זאת, ארתור אופטימי, ומאמין ביכולת לשנות. "אנחנו עוברים לעידן שבו מצב הייצור יהיה מצוין, והבעיה תהיה איך להביא לכך שאנשים ישתתפו בכלכלה באופן מלא. מה שיידרש הוא מדיניות שתעזור לאנשים להשתתף ותכין אותם לכלכלת ההייטק הזאת. במובן מסוים זה קורה, באופן אטי. כבר יותר משני עשורים הרבה אנשים אומרים שאנחנו צריכים יותר חינוך למדע וטכנולוגיה. זה לא דבר חדש. אבל ככל שתהליך המחשוב מתקדם אני חושב שזה הופך ליותר אקוטי, ויותר דחוף".

 

בסופו של דבר, הוא משוכנע, האנושות הרי תרוויח. אובדן המשרות והבעיות בחלוקת העושר הם המחיר של הטכנולוגיה המתקדמת בטווח הקצר, אבל היא מביאה איתה רווחים גדולים בטווח הארוך. אלה, מצדם, מעוררים בעיות אחרות לגמרי. אפילו קיינס, ב־1930, לא התמקד במצוקת הטווח הקצר, "שלב זמני של חוסר הסתגלות" כפי שהוא קרא לו. קיינס עסק בכך שהטכנולוגיה תאפשר למין האנושי להשתחרר מחיי מחסור ו"לפתור את הבעיה הכלכלית שלו", אבל תציב אתגר לא פשוט אחר: "בפעם הראשונה מאז הבריאה האדם יעמוד פנים מול פנים מול הבעיה האמיתית, הקבועה, שלו - איך להשתמש בחופש שלו מדאגות כלכליות לוחצות, מה לעשות עם הזמן הפנוי, כיצד לחיות בתבונה (...) אם לשפוט על פי ההתנהגות וההישגים של המעמד העשיר בימינו, בכל מקום בעולם, העתיד נראה מאוד מדכא". גם ארתור עוד מתקשה לראות את חזון החופש האוטופי: "יש אנשים שחושבים שהתהליך הזה ישחרר אותנו לחיים יצירתיים מאוד - אנחנו נלמד פילאטיס, נעשה יוגה, ניהפך לאמנים ולמשוררים. אבל אני קצת סקפטי לגבי כמה כל זה ימלא את הזמן שלנו".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x