ישראל מתחברת לכלכלה
 

בארץ

מילון כלכליסט
רוברט קרולוויץ'
רוברט קרולוויץ' 
צילום: תומי הרפז
ג'ונה לרר. קרולוויץ: "אמרתי לטכניון להזמין אותו"
ג'ונה לרר. קרולוויץ: "אמרתי לטכניון להזמין אותו" 
צילום: Eric Grigorian
מניות קשורות לכתבה
    כתבות מוסף בכל סוף
    שבוע ישירות למייל שלך
     

     מאשר קבלת תוכן שיווקי

    דיוור נוסף
     

    קסם של מדע

    מדי שבוע אנחנו, ב"מוסף כלכליסט", שוברים את הראש בניסיון להפוך מחקרים מדעיים לכתבות מרתקות. השבוע פשוט הלכנו לאיש שעושה את זה הכי טוב בעולם: רוברט קרולוויץ', שתוכניתו Radiolab לא רק הפכה את המדע לפופולרי מאי פעם אלא גם ממציאה מחדש את הרדיו

    המייל האדום | תגובה לכתבה | הדפסת כתבה | שלחו כתבה |
    שתף כתבה

    ביום שישי 8 באוקטובר 2010 אמילי גוסיו, סטודנטית לאמנות מניו יורק, נדרסה על ידי משאית סמיטריילר בזמן שרכבה על אופניה. כעבור חודש וחצי של תרדמת הרופאים הודיעו להוריה שהנזק המוחי שלה בלתי הפיך. אמילי לא תתעורר. הם המליצו להעבירה למוסד מיוחד. אבל אלן, החבר של היפהפייה הנרדמת, לא האמין לרופאים. מדי יום הוא הגיע לבית החולים וכתב באצבעו על כף ידה של חברתו "I love U", אות אחר אות. אמילי לא השיבה. עד שיום היא הפנתה את עיניה העצומות אל אלן ומלמלה: "מה, אתה אוהב אותי? תודה".



    "במשך כל השבועות האלה הרגשתי כלואה בחלום, בלי דרך לצאת החוצה", תספר אמילי כעבור כמה חודשים לרוברט קרוּלוויץ' (Krulwich), שדרן תוכניות המדע המפורסם באמריקה, בשיחה שהקליט כשביקר אותה ואת אלן בביתם בברוקלין. "לא הבנתי למה אני לא מתעוררת. דמויות בחלום כל הזמן אמרו לי 'אל תיגעי בפצעים', וחיכיתי לאיזושהי תקשורת מבחוץ. האותיות שאלן כתב לי על כף היד היו הדבר היחיד שחדר פנימה". אלן ואמילי סירבו להצעתו של טום הנקס להפוך את סיפורם לסרט והסתפקו בלמסור אותו בתוכנית הרדיו של קרולוויץ', רדיולאב (Radiolab), שמשודרת ב־340 תחנות של הרדיו הציבורי האמריקאי NPR ומגיעה אל מיליוני מאזינים ברדיו ובאינטרנט. אלן אמר להנקס שאמילי התעוורה, והיא יכולה לשמוע רדיו אבל לא לראות את הסרט. "אמרתי לאלן 'הפסדת המון כסף'", אומר קרולוויץ' בראיון ל"מוסף כלכליסט", "אבל היה לו סדר עדיפויות ברור".

     

    רדיולאב (נגישה כפודקאסט באתר Radiolab.org) היא אחת מתוכניות הרדיו המצליחות באמריקה. מנחים אותה קרולוויץ' (64) ושותפו ג'ד אבּוּמְרד (39). ב־2007 היא זכתה בפרס האקדמיה הלאומית לתקשורת על "שימוש יצירתי ברדיו", וב־2010 זכתה, על "קביעת סטנדרט חדש של מצוינות", בפרס פיבודי היוקרתי לטלוויזיה, רדיו ואינטרנט, שבשנים האחרונות הוענק גם לפרויקט ההרצאות TED, לתוכנית האקטואליה הסאטירית "דו"ח קולברט" ולסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס". וסיפורה של התוכנית הוא במידה רבה סיפור מעודד על ניצחון אפשרי בשני מאבקים שמתחוללים כיום בעולם - מאבקו של המדע, שבשנים האחרונות מתחרה על אמון הציבור האמריקאי מול תפיסות דתיות הולכות ומתחזקות ששוללות אותו, ומאבק ההישרדות של אמצעי תקשורת ישנים, שמנסים להמציא את עצמם מחדש בעידן האינטרנט, ושקרולוויץ', עיתונאי רדיו וטלוויזיה ותיק, מצא דרך אחת לעשות זאת.

     

    רוברט קרולוויץ'
    רוברט קרולוויץ' צילום: תומי הרפז

     

    מעבדה לתוכניות רדיו

     

    מה שמפתיע בהצלחת רדיולאב, שמספר מאזיניה מגיע ל־6 מיליון ברחבי העולם ("המון מאזינים ברשת מגיעים מאסיה ומרוקו משום מה", אומר קרולוויץ'), הוא שהנושא שלה הוא מדעי היומיום. התוכניות מוקדשות לעתים למושגים מובנים מאליהם, כגון "זמן" ו"צחוק", ולעתים ל"חיים אחרי המוות", "תודעה של בעלי חיים" ו"פתרונות לבעיות אבודות".

     

    מה שמושך בשידורים השגרתיים של התוכנית הוא שאין בהם שום דבר שגרתי. הם מערבבים שיחות באולפן עם הקלטות מהשטח, פעלולי סאונד, מוזיקת רקע, שיחות לא פורמליות עם מרואיינים, קולות צחוק, בכי, קיא, אמבולנס שעבר ברקע ואפילו שתיקות וגמגומים. מבקרים רבים תיארו את התוכנית ככזו שמעבירה את נושאי הסיקור שלה באופן בהיר יותר מתוכניות שאפשר לצפות בהן. גם המתחרה העיקרי של קרולוויץ', איירה גלאס מתוכנית הרדיו עטורת הפרסים "This American Life", אמר: "אין דבר דומה לזה ברדיו. זה מופע של גאונים מטורפים".

     

    כינוס חרדים בניו יורק נגד האינטרנט בחודש שעבר. "הם מפחדים"
    כינוס חרדים בניו יורק נגד האינטרנט בחודש שעבר. "הם מפחדים" צילום: איי פי

     

    "אין לנו תסריטים", אומר קרולוויץ', "אנחנו לרוב בוחרים סיפור, מראיינים אנשים, מערבבים, מקשיבים לקטע, אומרים: 'זה לא טוב', ואז יוצאים ומדברים עם האנשים שוב, ושוב מקשיבים, וכך הלאה. לפעמים התפקיד שלי מסתכם בלעשות קולות מוזרים".

     

    דוגמה לשימוש היצירתי של התוכנית במדיום הקול: בתוכנית על תפיסת הזמן מתחו קרולוויץ' ואבומרד שנייה מהסימפוניה התשיעית של בטהובן על פני שתי דקות, ומנגד הציגו לאורך שתי דקות את השינויים בקולה של ילדה מלידתה ועד גיל 12. בתוכנית אחרת המחישו את הפרדת הצבעים בעיני בעלי חיים שונים באמצעות שילובי קולות בשירת מקהלה. "ואני אוהב מאוד רגעי חיים אותנטיים", קרולוויץ' אומר. "כשעבדתי לפני שנים ככתב ב־ABC נכנסתי אחרי פיגועי 11 בספטמבר לגראונד זירו, עם צלם שהתחזה לצלם של ראש העיר. באותו זמן עוד לא הרשו לעיתונאים להיכנס למתחם. מתישהו נתקלנו בכבאים שחילצו גופות מההריסות, והם צחקו. נשיא חדשות ABC דרש להוריד מהכתבה את הקטע עם הצחוק כי זה 'מוקדם מדי, ולא נאות'. שוחחתי איתו בטלפון ואמרתי לו: 'זה קרה, ולמחוק את זה יהיה למחוק חלק מהמציאות'. הוא פסל את הכתבה, ומאז הגשתי אותה לשידור מדי יום שישי, עד שכעבור ארבעה חודשים שידרו אותה במלואה".

     

    המומחה לסיפורים קטנים

     

    כך קרולוויץ' החל - כעיתונאי ממוסד עם חיבה יוצאת דופן לשוליים. ב־1974 שימש כתב ברדיו מקומי בניו יורק וסיקר את השלבים האחרונים בפרשת ווטרגייט, ובשני העשורים הבאים עבד ברשת שידורי הספורט ESPN, בדסק הכלכלי של NPR, היה כתב חוץ ב־CBS בזמן עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב, נפילת הקומוניזם ומלחמת המפרץ, עבד בתוכנית התחקירים הטלוויזיונית "פרונטליין", מונה לכתב כלכלי בכיר ב־ABC - ואז קרה לו משהו.

     

    "יום אחד עשינו כתבה על מילטון וקסלר, פסיכיאטר של כוכבים הוליוודיים שבשנות השישים אשתו לקתה במחלת הנטינגטון. זו מחלת ניוון תורשתית שמסתיימת במוות אכזרי, ולכל אחת מבנותיו של וקסלר היה סיכוי של 50% ללקות בה. הוא לא הבין בזה, אבל החליט להקים קרן לחקר מחלות תורשתיות כדי שהמחלה תיחקר יותר. כדי לגייס מימון, כל החברים שלו מהוליווד התגייסו לעזור. הם ערכו לו נשפי התרמה, והגיעו אליהם ג'ק למון וגראוצ'ו מארקס, וקרי גרנט לקח מאנשים את המעילים בדלת. הוא גייס מאה חוקרים, וב־1983 הקרן שלו גילתה את הגן שאחראי למחלה. בעקבות הכתבה הזאת שאלתי את העורך שלי ב־ABC אם אני יכול להתחיל לסקר דברים קטנים. הוא שאל מה הכוונה והשבתי לו: 'כל העיתונאים אוהבים דברים גדולים, אבל לפעמים הסיפורים הלא חשובים הם המשפיעים ביותר, ואין מי שמטפל בזה'".

     

    קרולוויץ' הפך לכתב ל"דברים קטנים", ובפועל הכתב לנושאי מדע של ABC. במקביל החל להנחות את סדרת המדע "נובה" הוותיקה, שמשודרת זה 38 שנה ברשת הטלוויזיה PBS. ב־2001 תוכנית ששידר על פרויקט הגנום האנושי זיכתה אותו בפרס על קידום המדע בטלוויזיה. באופן משונה, בשיא תקופת המראתו בטלוויזיה הוא החליט דווקא לחזור לרדיו, וכך פגש את אבומרד, שבאותן שנים פיתח את התוכנית רדיולאב עבור NPR.

     

    משמאל: אבומרד, קרולוויץ' וזואי קיטינג, צ'לנית שהתארחה באחת התוכניות
    משמאל: אבומרד, קרולוויץ' וזואי קיטינג, צ'לנית שהתארחה באחת התוכניות צילום: בלומברג

     

    את ההצלחה העולמית של רדיולאב קרולוויץ' חב לא רק ליצירתיות שלו ושל אבומרד, אלא גם לסטיב ג'ובס. יותר ממחצית ממאזיני התוכנית מכירים אותה כפודקאסט, שידורים מוקלטים להאזנה והורדה באינטרנט. הפודקאסטים קיבלו את הדחיפה הגדולה שלהם ב־2005, כשאפל שילבה אותם בנגן הפופולרי שלה iTunes. באותה שנה "פודקאסט" נבחרה למילת השנה של מילון אוקספורד, ורשתות ותיקות כמו גם יוצרים עצמאיים החלו להפיק פודקאסטים בכל נושא שהוא. כיום, נהוג לומר, יש יותר יוצרי פודקאסטים ממאזינים. בישראל האתר icast.co.il מרכז מאות פודקאסטים עבריים, מתוכניות של גלי צה"ל ועד להגיגים שבועיים של גולשים לא מוכרים.

     

    באחרונה, דרך אגב, קרולוויץ' ואבומרד החליטו לפסוע עוד צעד, שגם הפעם נראה לרגע דווקא כמו צעד לאחור. "התחלנו להופיע באולמות תיאטרון בארצות הברית וקנדה. 40 דולר לכרטיס. אנחנו עולים לבמה, אני מתחיל לדבר וג'ד מוציא מהמחשב מוזיקת ג'אז ואופרה. יש גם להקת רקדנים שמצטרפת בכמה קטעים. כבר היינו במיאמי, לוס אנג'לס, טורונטו וונקובר. עיתונות מדע תיאטרון קוראים לזה".

     

    המדע של עקידת יצחק

    לרר. קרולוויץ': "אמרתי לטכניון להזמין אותו"
    לרר. קרולוויץ': "אמרתי לטכניון להזמין אותו" צילום: איי אף פי

     

    קרולוויץ' הגיע לישראל בשבוע שעבר כאורח הכבוד בכנס לתקשורת המדע שנערך בטכניון זו השנה הרביעית. בעיניו העניין העולה בכתבות מדעיות בעיתונות מובן מאליו. בארצות הברית זה קורה כבר שנים. "מלחמות וכלכלה הם נושאים מעניינים אבל מדכאים. במדע הנושא הוא לרוב 'וואו, תראו אילו דברים אנחנו יכולים לעשות', והסיפורים הם לרוב על אנשים מוכשרים במיוחד. באמריקה ספרי מדע פופולרי הם הנקראים ביותר, וביניהם הכי מצליחים הם דווקא המסובכים. 'היקום האלגנטי' של בריאן גרין מכיל 400 עמודים על תורת המיתרים, ואת יכולה לבחור אם להיכנס לחישובים המתמטיים או להסתפק בסיפור הפשוט. ברדיולאב אנחנו נצמדים לפשטות - אבל לא מרדדים את הנושא. רק מנסים לפתות אותך להקשיב. אנחנו תמיד מניחים שהגעת אלינו בטעות ורוצים שתופתעי בסוף התוכנית ותגידי 'הקשבתי לכל התוכנית. ואני אפילו זוכרת כמה דברים'. אנחנו אפילו לא מגלים שהסיפור שלנו הוא על מדע. פשוט מספרים את הסיפור. אני יודע שאי אפשר להפוך את כולם לחובבי מדע, ואני לא מנסה לכבוש את כולם. רק את דודתי ננסי. לגרום לה לומר 'וואו, למה זה עובד כך?'".

     

    ובעוד דוגמה מאחת התוכניות האחרונות: "אם אדם, כלב ועורב יתבוננו בקשת בענן, כל אחד יראה משהו אחר", אומר קרולוויץ' בתוכנית. "הכלב יראה פס כחול, פס ירוק, ואז... זהו. קצת אפור והקשת נעלמת. הסיבה לכך היא שלנו יש שלושה רצפטורים, ולכלב יש אחד. אבל העורב יראה קשת רחבה יותר מזו שאנחנו רואים, שתתחיל לפניה ותסתיים אחריה. האם זה אומר שהעורב יותר מפותח מאיתנו?".

     

    דווקא כיום המדע מותקף, בעיקר מצד הדת.

     

    "כן, יש בזמן האחרון חשדנות תרבותית במדע, קצת כמו שהיתה בתקופתו של דרווין. הוויכוח סביב ההתחממות הגלובלית הוא דוגמה לכך. בטורקיה ובהודו האווירה הציבורית היא שמדענים ממש משקרים ממניעים אנוכיים נסתרים. לדעתי זה נובע בעיקר מפחד של אנשים מפני השינויים המהירים בעולם".

     

    פחד משינויים? איך הקידמה גורמת לכך שכל אמריקאי שני שולל את האבולוציה, לדוגמה?

    "לדת יש כוח שאין למדע. יש לה סיפורים נהדרים שמסבירים למה, לדוגמה, לאנשים טובים קורים דברים רעים, או מה קורה אחרי המוות, או מה משימתנו בחיים. למדע אין תשובות לשאלות האלה. כשאמרתי 'פחד' התכוונתי לתחושה שיותר ויותר קשה להחזיק באמונות הפשוטות שלמדת מאביך שלמד אותן מאביו. הרבה אנשים נמשכים לאופן חשיבה קוסמי. אם מישהו שוכנע שהקבוצה שלו הפסידה כי הוא לא בא לעודד, אף מדען לא יצליח להזיז אותו מזה. אי אפשר לומר לו 'קבל את זה שהעולם פועל אחרת'.

     

    "הוא לא יקבל. וההתנגדות שלו היא לא שנאה, היא הקושי לוותר על הסיפור שלו. לכן התשובה היא רק לנסות לספר את הסיפור המדעי באופן הטוב ביותר. ובטח לא לגרום להם להתנתק מהמסורת שלהם. פעם בארוחה חגיגית בשיקגו ניגש אליי בחור בן 25 ואמר לי שבגלל התוכנית שלי זרקו את חברתו מהקולג', כלומר מקולג' נוצרי, שזה כמו ישיבה אצלכם. היא הקשיבה לרדיולאב ושאלה בשיעור שאלות שהכעיסו את המורים שלה, בעיקר כי היא בכלל לא אמורה להקשיב לתוכנית. כשהיא והחברים שלה הגיעו להתעמת איתנו בשיקגו אמרתי להם: 'זה נהדר שאתם שואלים שאלות, אבל אני אישית לא רוצה שתתנתקו מההורים והמשפחה'".

     

    מכירת ספרים ששוללים את האבולוציה ב-1925
    מכירת ספרים ששוללים את האבולוציה ב-1925 צילום: איי פי

     

    אחד הצעירים בחבורה, אנדי מילרס, עובד היום ברדיולאב. "רציתי להוסיף לצוות מישהו עם פרספקטיבה אחרת", קרולוויץ' אומר. ברוח הפרספקטיבה האחרת, תוכנית אחת מ־2009 הוקדשה לאופן שבו דת מתמודדת עם שאלת המוסר בעולם. רוב התוכנית היתה מונולוג של קרולוויץ', שבו סיפר בפשטות וללא גימיקים את סיפור עקידת יצחק. "מדענים שדיברו איתנו ממש כעסו ששידרנו תוכנית עם ריח דתי. בעיניי תגובתם היא חוסר סובלנות, בדיוק כמו שיש בצד השני. השבנו שאנחנו חוקרים את מה ששווה חקירה, ויש שאלות ששוות חקירה ושאין להם תשובה מדעית. שאלות כגון למה ילדה נדרסה על ידי משאית. אין הצעת מחקר שיכולה להשיב לזה. יש רק את הסיפור בן 5,000 השנים על האיש שאוהב את אלוהים כל כך עד שהוא מוכן לאבד את בנו המועדף, וגם שם נשארים עם שאלות על איזה מין איש זה, ואיזה מין אלוהים זה, ומה הילד חשב והרגיש אחרי שזה נגמר. מי שלא רוצה, שלא יקשיב".

     

    אל תהיה קופרניקוס

     

    בתוכנית שהוקדשה למרדף של המדע אחרי קשרי סיבה ותוצאה הוצג מחקר על חתולים שנופלים מחלונות בקומה גבוהה. וטרינר שטיפל בחתולים ששרדו נפילות במנהטן טען שחתולים שנפלו מקומות 9–6 נפצעו קשה, אבל אלה שקפצו מקומה 10 ומעלה בקושי נשרטו. "ואז מישהו הסביר שבנפילות ארוכות יש לחתול זמן לפרוס את הגפיים כדי להאט את ההאצה. זו דוגמה לטיפשות", אומר קרולוויץ'. "בתור התחלה, המחקר לא בדק חתולים שכן מתו. וחוץ מזה אתה לא חתול, אתה לא בקיא באינסטינקטים שלהם, ולא בדקת. פתחנו את זה בתוכנית, כדי להראות לקהל איך נראה ויכוח סביב ממצאים. הרבה אנשים חושבים שתפקיד המדע הוא לומר להם מה לעשות, אם למרוח קרם שיזוף או לא, ואם לאכול בננות או לא. רוב הזמן אין למדע תשובה סופית לדברים האלה. מה שאתה צריך לחפש במדע הוא את הסיפורים הטובים שעוזרים לך להכיר את העולם קצת יותר.

     

    "לכן גם אמרתי למארגני הכנס שאם הם חכמים, שיזמינו את עמיתי הצעיר ג'ונה לרר (מחבר רב־המכר העולמי איך אנחנו מחליטים שהתפרסם בעברית בשנה שעברה). הוא העתיד. אני כבר לא יכול לשנות כלום. יש לי 30 עובדים שצעירים ממני, ואני כבר לא תמיד מבין מה הם עושים, אבל אני יודע שהם מה שאשאיר אחריי. יש מקצועות שבהם נשאר אחריך משהו, כמו סופרים. בעיתונות זה אכזרי, במובן שלא נשאר אחריך כלום".

     

     

    בימים אלה, דרך אגב, קרולוויץ' ושותפו מנסים ליצור משהו חדש מהתוכניות שכבר שודרו: הם הכריזו על תחרות מיוחדת למאזיני רדיולאב, שבמסגרתה חומרי הגלם של התוכניות מוצעים להורדה, והגולשים מוזמנים לערוך את החומרים מחדש וליצור רימיקסים - החל בהפיכת תוכניות לקטעי היפ־הופ וכלה ביצירת פארודיות או שילוב הגולש עצמו בתוך התוכנית. הקטעים המוצלחים ביותר ישודרו. "שאלתי את ג'ד 'מי ירצה לעשות את זה?', והוא ענה: 'כולם!', ולהפתעתי הוא צדק".

     

    המאזינים רוצים, אבל מה מביא חוקרים רציניים יותר לשתף איתכם פעולה? הרבה מדענים מתלוננים על זה שהתקשורת מרדדת ומסלפת את הממצאים שלהם, ולפעמים רק גורמת נזק. איך התוכנית שלכם, עם הליצנות שבה, מושכת מדענים?

    "במדע החשיפה תמיד טובה. ייתכן שהכתב יטעה בכמה עובדות, אבל כשאנשים יודעים מה עשית יש לזה יתרונות מעבר לתחושה הטובה. מה אם קולומבוס או מגלן לא היו מספרים לכולם מה גילו אלא חוזרים הביתה והולכים לישון? הם שינו את ההיסטוריה כי אנשים שמעו על מעשיהם והתעניינו בזה. ועניין ציבורי גם מושך יותר השקעות מהממשלה ומקרנות.

     

    "אני יודע שיש מדענים שחושבים שאני פשוט מדי או מצחיק מדי, ואני לא מצפה שכולם יאהבו אותי. אני רוצה להתחיל שיחות שיהיו רחבות ככל האפשר, ואם אומרים עליי דברים רעים אני לא רץ לפינה, בדיוק כמו שמדענים לא צריכים לרוץ לפינה. המדען הכי מושמץ היה גלילאו. וקופרניקוס, שגילה שכדור הארץ סובב סביב השמש ולא להפך לא פרסם דבר עד מותו, כי פחד ממה שיגידו עליו".

     

    הרבה אנשים גם מאשימים את האקדמיה בניתוק ממציאות החיים, ובפיתוח מודלים שלא באמת קשורים לאמיתות היומיום.

    "מהו תינוק? יצור חסר ישע שלא יכול ללכת לשום מקום. מחקרים הם אותו הדבר. ואת לא יכולה לדעת מה הם יגדלו להיות. רבים בעבר חשבו שהם חוקרים משהו אחד ובהמשך זה גדל להיות משהו אחר. המטוס הראשון היה מבוסס על שני זוגות אופניים. דמיון וחופש חקירה מביאים לשינויים גדולים".

     

    עשית פריצת דרך חדשנית במדיום המיושן של הרדיו. היום מדברים על העיתונות המודפסת כמדיום מיושן. יש לך איזו עצה בשבילה?

    "אני לא יודע אם היא צריכה הגנה, אם בכלל חייבים להגן על כלי טכנולוגי מסוים. בסופו של דבר זו שאלה של האם אמצעי התקשורת יכול גם למשוך קהל וגם להשתלם כספית. ואני לא יודע. לתוכנית שלנו יש בין 3 ל־4 מיליון מאזיני רדיו ומספר דומה של מאזינים ברשת. כלומר המדיה החדשה והישנה כמעט שוות בגודלן. אבל יותר מאשר לפלח את הקהל ולבחור את המדיום, הטריק הוא לדעתי לבוא מוכן. להכין תוכנית טובה, עם הגשה מושכת, כך מוצאים קהל. צריך להיות מוכנים לקפוץ במקרה הצורך ממכונה למכונה, מרדיו לאייפד, ולהסתגל. אבל העיקר הוא הסיפור".  

     


    16 תגובות ל ”קסם של מדע“

    (16 תגובות)
     
    נושאים
    בארץ רכב עסקי ספורט משפט קריירה קריקטוריסט אפליקציות נדלניסט עולם פנאי 2014 וידאו צרכנות דיגיטלית תעופה ותיירות מינויים חדשים ארכיון שערים טכנולוגי חינוך פיננסי פרסום ושיווק אינטרנט דעות אחריות וסביבה מיוחדים פוטו כלכליסט
     
    השוק
    מקור נתוני הבורסה: קו מנחה /   bizportal
     
    אודות
     
    כלים
    דיוור אלקטרוני Radware Connector Supersize - עיצוב אתרים YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציות