יושב על חבית נפט
בפינה נידחת של סיביר, 2,200 ק"מ צפונית למוסקבה, יש באר נפט גדולה. מכל האנשים בעולם, היא שייכת דווקא לישי מור, ישראלי אלמוני שאין לו שום קשר לרוסיה. הסיפור הזה נהיה עוד יותר מעניין כשמגלים שבצינור הנפט שמחובר לבאר הזאת זרמו דיבידנדים של 750 מיליון דולר בשבע השנים האחרונות
בין בנייני הרכבת העגמומיים של העיירה הסיבירית קוגלים צעד בפברואר האחרון ישי מור. אל המקום הקודר הזה, שמשמעות שמו היא "האגם שבו מתים האנשים", כ־2,200 ק"מ צפונית־מזרחית למוסקבה, הגיע מור באחת הטיסות המקומיות שמדי פעם שומעים על סופן המר. בשפתיים סגולות מקור, כפפותיו טמונות בכיסי מעילו העבה, הוא נכנס לבניין חדש ומחומם, שבו ממוקם מטה חברת Lukoil-AIK - חברה הנשלטת על ידי "לוקאויל", חברת הנפט השנייה בגודלה ברוסיה, שמפיקה כ־1.5% מתפוקת הנפט העולמית.
מור הגיע מתל אביב למחוז המרוחק והעשיר במחצבים הזה כדי להשתתף בישיבת דירקטוריון של AIK, כפי שהוא עושה פעם בשלושה חודשים זה יותר מעשור. כמעט 20 שנה הוא שותף בחברה הזאת, ובשנים האחרונות הוא משך ממנה רווחי עתק, אבל בכל הזמן הזה הצליח לחמוק מהרדאר המקומי, שמסמן מולטי־מיליונרים ישראלים.
לאחר הישיבה, שבה נדונו התוכניות העתידיות והתוצאות הכספיות של החברה, ששולטת בשדה נפט בקרבת העיר הסיבירית בת 50 אלף התושבים בלבד, שב מור אל חדר המלון שלו. בדרך עצר לרגע ליד מד טמפרטורה דיגיטלי, שלף מצלמה, הסיר את אחת הכפפות וצילם את השעון באצבעות קפואות - 54 מעלות מתחת לאפס.
נפט וכדורגל
קוראי עמודי הכלכלה של העיתונים לא שמעו ברובם על ישי מור (56), אבל דווקא אוהדי הספורט עשויים היו להיתקל בשמו כחלק מהצמד המתקרא "האחים מור", לצד אחיו הצעיר ספי מור (50). שמם של האחים מוזכר לעתים קרובות כמי שתרמו, השקיעו, מימנו, הזרימו כספים או העמידו ערבויות לטובת קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב, שאחד מבעליה הקודמים, לוני הרציקוביץ', הוא חבר ילדות של ישי.
ישי מור צילום: עמית שעל
פרצופם של האחים אף הבליח מדי פעם בעיתונות בתמונות באירועים הקשורים לקבוצת הכדורגל, אבל האחים מור העדיפו כל השנים להישאר בצלן של הדמויות המפורסמות שסבבו אותם ולהיטמע באנונימיות הנוחה. הסכומים שהזרימו לקבוצות הספורט של מכבי תל אביב לא עוררו עניין, אף שהקבוצות זכו לתשומת לב ציבורית אדירה. מעטים הם האנשים היודעים, למשל, שהאחים הם שותפיו הסמויים והזוטרים של דיוויד פדרמן בחברת פדנקו, ומחזיקים ב־5% ממניות קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, שאותן קנו תמורת מיליון דולר. דווקא כאשר נכנסו לשוק ההון הישראלי באופן מוגבל החלו האחים מור למשוך תשומת לב, עדיין במשורה.
זה קרה בשנה שעברה, כאשר חברת חיפושי הנפט "שמן", שיושב הראש שלה הוא גבי אשכנזי, ביצעה הקצאה פרטית לכמה אנשי עסקים. לאחר ההקצאה פורסמו שמותיהם של אנשי העסקים שלקחו בה חלק, ובהם האחים ישי וספי מור, שרכשו כ־7% ממניות החברה תמורת 35 מיליון שקל. לא סכום אדיר, אבל בכל זאת סכום שלא הרבה אנשי עסקים מקומיים ייאותו להוציא במהירות מהכיס כדי להשקיע בחברה אחת שכל מה שיש בה הוא הבטחה.
לאחר ההשקעה התגברה חרושת השמועות סביב האחים מור והולידה את תחקיר "מוסף כלכליסט" הזה. אלא שגם אנחנו לא ציפינו לגלות כי 35 מיליון השקלים הללו הם רק כסף קטן עבור האחים. רק לאחר שהבין כי הכתבה תתפרסם בכל מקרה, על סמך מסמכים ומידע שהגיעו לידי המוסף, ניאות ישי מור לשתף פעולה וחשף את הסיפור העסקי המרתק שלו ושל אחיו - שני אנשים שצברו הון עתק משותפות זוטרה בהרבה מאוד מיזמים, אבל בעיקר מהזהב השחור הזורם בערבות סיביר.
ותודה למשרד של אבא
סיפורם העסקי של האחים מתחיל למעשה בסיפורו של אביהם, פסח מור (86), שעלה מבריטניה ב־1948 ("תכתוב שהוא היה על אלטלנה") ולאחר לימודי משפטים הקים את משרד פ. מור בתל אביב. בעזרת גיסו, שהיה בכיר בבנק לאומי, הכיר פסח מור בשנות השישים שורה של יהודים אמידים מבלגיה, שוויץ, דרום אפריקה ואוסטרליה והתחיל לייצגם בעסקאות שונות. 20 שנה אחר כך, כאשר רוחות נפילת הגוש הקומוניסטי החלו לנשב, נסעו כמה מלקוחותיו של מור האב להונגריה כדי לחתום על מסמכים להקמת מיזם לייצור עדשות למשקפיים עם הממשלה ההונגרית, ולקחו עמם את ישי מור, שכמה שנים קודם לכן סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב ועבד כעורך דין במשרד של אביו. המיזם עלה יפה, ומור התלהב מהרעיון של עשיית עסקים בגוש המזרחי.
כמה שנים אחר כך, בתחילת 1991, נסע מור עם קבוצת משקיעים אחרת למוסקבה, שם ביקשה הממשלה הסובייטית להקים מיזם אנרגיה במחוז טומסק שבסיביר. למשקיעים נקבעה פגישה עם שר האנרגיה הסובייטי, אלא שבאותו היום נאלץ השר לבטל את הפגישה ובמקומו הופיע סגנו, ואגיט אלקפרוב. "הקשר בינינו היה טוב מההתחלה. היתה כימיה", מספר מור ל"מוסף כלכליסט" על הפגישה שתעשה אותו ברבות השנים למולטי־מיליונר. המיזם הזה לא יצא בסופו של דבר אל הפועל, לנוכח התפרקותה של ברית המועצות בהמשך אותה שנה, אבל ההתפרקות הזאת גם הובילה את אלקפרוב, מהנדס נפט בהכשרתו, להיות אדריכל ההפרטה של שלוש חברות נפט ממשלתיות שאוחדו לחברה אחת - לוקאויל - וזרעה את זרעי ההצלחה של מור.
בשנים הבאות המשיך מור לבקר ברוסיה עם קבוצת המשקיעים שייצג, ועקב מרחוק אחר צמיחתה המטאורית של לוקאויל, שמפיקה כיום נפט בקצב שנתי של 650 מיליון חביות (כ־100 מיליון טונות) ורושמת הכנסות שנתיות של 130 מיליארד דולר ורווח נקי של 10 מיליארד דולר. הונו של אלקפרוב עצמו, שמשמש עד היום נשיא החברה, מוערך ב־13.5 מיליארד דולר, מה שמציב אותו במקום ה־56 ברשימת עשירי העולם של המגזין "פורבס".
ישי מור ואביו עו"ד פסח מור בז'נבה
ב־1994 החליט מור שאינו מסתפק עוד בייצוג משקיעים בעסקאות ושהוא רוצה חלק מהעוגה לעצמו. "כשהגעתי לרוסיה בהתחלה, עוד לפני התפרקות הגוש הקומוניסטי, הכל היה מוזר. כמו סרט שחור־לבן", הוא משחזר. "מצד אחד, ישבת עם אנשים חכמים מאוד, אינטלקטואלים שיכלו לדבר איתך על מתמטיקה ומטלורגיה (תורת המתכות), אבל מצד שני הם חיו בצורה עלובה. לאט לאט הדברים השתנו. רוסיה השתנתה, ופתאום הם היו צריכים הכל: מזון, טכנולוגיה, מכונות. בשביל אנשי עסקים מערביים, כמו אלה שייצגתי, זאת היתה הזדמנות.
"הייתי בן 38, היו לי שלושה ילדים, ולמשרד אמנם היו לקוחות אבל אלה היו לקוחות של אבא שלי. רציתי משהו אחר, לדעת שאוכל להתפרנס. אז נסעתי הרבה לרוסיה לבד, בלי משקיעים, גרתי באיזה חדר מצחין בבניין אפלולי, עם מעליות שבכל רגע עמדו לקרוס, והייתי מגיע למשרדים של לוקאויל. הכרתי הרי את החבר'ה שהקימו את החברה, את ואגיט (אלקפרוב) וויטלי (שמידט). לקח לי תקופה ארוכה לשכנע אותם לבצע סוג של שיתוף פעולה. הם היו מושכים אותי בכל מיני תירוצים, אומרים לי עכשיו אי אפשר, תחזור בעוד חודש. אמרתי להם שייתנו לי לקדם ולנהל משהו קטן, ובסוף אני הבאתי את המשקיעים שלי והתחייבתי להכניס טכנולוגיות מערביות לניהול המיזם. אתה צריך להבין שאני הייתי מערבי ומחובר למשקיעים באירופה ובאמריקה ויכולתי לברר בקלות יחסית איך דברים נעשים שם, וזה מה שעשיתי. ככה בסוף, ב־1995, המיזם הקטן יצא אל הפועל".
"המיזם הקטן" שווה מיליונים
את המיזם המשותף של לוקאויל ושל מור קשה להגדיר היום "קטן". קוראים לו Lukoil-AIK והוא חולש על שדה הנפט בקוגלים, שעתודות הנפט שלו הוערכו בשעתו ב־50 מיליון טונות, וקצב ההפקה השנתי עומד על כ־2.5 מיליון טונות נפט, שהם יותר מ־16 מיליון חביות.
לפי מסמכי רשם החברות הקפריסאי, שהגיעו לידי "מוסף כלכליסט", במיזם מחזיקות במשותף שתי חברות: "לוקאויל מערב סיביר" (51%) ו"לוקאויל ישראל" (49%). בלוקאויל ישראל מחזיקה משפחת מור עם קבוצה של משקיעים אירופיים באמצעות חברת אולדברי מאיי הבתולה (55%), וחברה בשם לוקאויל אוסטריה (45%), שמוחזקת במלואה על ידי חברת לוקאויל אינטרנשיונל, שמאוגדת גם היא באיי הבתולה.
שדה הנפט בקוגלים לא הניב רווחים משמעותיים בשנים הראשונות לתפעולו, אבל ב־2000 החלו להירשם רווחים נאים וב־2005 באה הפריצה הגדולה.
בשנים 2005–2008 רשם AIK הכנסות של כמעט מיליארד דולר, כלומר הכנסותיה של לוקאויל ישראל הקפריסאית עמדו על 540 מיליון דולר. ללוקאויל ישראל אין הוצאות תפעוליות משמעותיות, מכוח היותה חברת אחזקות, וגם שיעורי המס שלה נמוכים ביותר (כ־5%). עובדה זו מותירה בידי בעלי המניות שלה דיבידנד בשיעור גבוה. עיון בדו"חות הכספיים של החברה מעלה כי בארבע השנים הללו חילקה לוקאויל ישראל לבעלי המניות שלה דיבידנד של 455 מיליון דולר. לפי הערכות, בשנים 2009–2011 חילקה לוקאויל ישראל דיבידנד נוסף בסכום של כ־300 מיליון דולר. מור, המחזיק עם משפחתו ברבע ממניות לוקאויל ישראל, סירב באופן נחרץ להתייחס לנתונים הכספיים.
"כמו תאומים סיאמיים"
ישי מור ייסד אמנם לבדו את פעילות הנפט של המשפחה, אבל מהר מאוד הצטרף אליו אחיו הצעיר, שגם הוא למד משפטים באוניברסיטת תל אביב ועבד במשרד "פ. מור", הפעיל עד היום בניהול האב ברחוב קלישר בתל אביב. כמה שנים לאחר תחילת עבודתו כעורך דין, בהיותו בן 30, נסע ספי מור ללונדון כדי לנצל את קשריו של אחיו במוסקבה ולהקים חברה לאספקת חלקי חילוף למכונות, שהיתה להם דרישה בעסקי הנפט המתפתחים של רוסיה. במקביל הכיר כמה משקיעים בשוק ההון והחל להשקיע במניות טכנולוגיה, מעט לפני בועת ההייטק. פעילותו בשדה הזה הפכה אותו לאדם אמיד עוד לפני שמאות מיליוני הדולרים התחילו לזרום מצינורות הנפט בסיביר לחשבון הבנק המשפחתי.
ישי מור (במרכז בחולצה צהובה) מחובק עם אחיו ספי וחברי הנהלת מכבי תל אביב, לאחר הזכייה בגביע המדינה. "ספי הוא המחושב והאנליטי, שמאזן את אחיו הבכור"
לפני כעשר שנים שב ספי לישראל, מונה לדירקטור בלוקאויל ישראל והחל להיות מעורב בפעילותה, אבל עיקר מרצו הופנה אל תחומי הנדל"ן והפיננסים. כספי המשפחה אינם מושקעים בקרן גידור כלשהי ואת כל ההשקעות מבצע ספי, שמעדיף השקעות במכשירים פיננסיים מורכבים - העדפה שעלתה למשפחה בהפסדים כבדים למדי במשבר האחרון, לאחר השקעה בנכסים מגובי משכנתאות.
ספי מור הוא גם זה שהוביל את ההשקעה בקרן קניר שייסדו הפיננסיירים רן פרידריך וחמי רפאל, חבר שאותו פגש בלונדון. האחים מור מחזיקים ב־17% מקניר, המשקיעה בין היתר בחברת האנרגיה הסולארית אלומיי של שלמה נחמה. היכרות נוספת שנוצרה בלונדון הביאה להשקעה משותפת עם איש הנדל"ן שמוליק זיסר, כדורגלן עבר במכבי יפו שנהפך למיליונר בעקבות עסקי נדל"ן באנגליה. זיסר והאחים מור השקיעו 50 מיליון שקל במפעל מיחזור הצמיגים טיירק שבוואדי ערה, אם כי המפעל עדיין אינו רווחי במיוחד. האחים גם השקיעו, כאמור, 35 מיליון שקל בחברת חיפושי הנפט שמן באמצעות חברת בונסטאר - אחת מרשת של כ־15 חברות ישראליות שנמצאות בבעלותה של המשפחה. אחזקה נוספת של האחים היא בקניון מול הים באילת - הקניון הרווחי בישראל שמניב רווח של כ־80 מיליון שקל בשנה. גם במיזם הזה מחזיקים האחים באחזקות קטנות יחסית, 7%.
את כל עסקי המשפחה האחים מבצעים יחד. "אנחנו האחים מור ואנחנו עושים הכל ביחד", אומר לי ישי, המתגורר עם אשתו נגה ושלושת ילדיו במרכז תל אביב, במרחק יריקה מאחיו הצעיר ובני משפחתו ("אני לא מוכן לגור צפונית לארלוזורוב או מזרחית לאבן גבירול", אומר ישי). "הם כמו תאומים סיאמיים, עושים הכל יחד", מאשר אביב בושינסקי, לשעבר יושב הראש של מועדון הכדורגל מכבי תל אביב. "יש ביניהם הרמוניה מופלאה, אף על פי שהם שונים", מוסיף לוני הרציקוביץ'.
משיחות עם גורמים נוספים עולה כי השוני בין שני האחים מתבטא בכמה אופנים. מכרים מספרים שישי מור הוא הרגיש והנוסטלגי בצמד; אדם הרואה את החיים בראייה רומנטית, יוצא סיירת צנחנים השופט אנשים במידה רבה לפי עברם הצבאי (בשיחתנו הראשונה הוא שאל אותי היכן שירתתי בצבא ואם הייתי "לוחם או עיתונאי"); איש שערך החברוּת הוא הנעלה בעיניו, שמעיד על עצמו שאם איראן תפציץ את ישראל הוא ישלח את משפחתו לחו"ל ויישאר כאן עם חבריו. ביורופורט השקיע, הוא מספר, כי מוטי קירשנבאום הוא חבר; את אלי ישראלי, היזם של קניון אילת, הכיר שנים ארוכות לפני החתימה על העסקה; ולמכבי נכנס משום שרענן סובל, חבר ילדות, ביקש ממנו לעזור ללוני. "הוא התגלה לאורך השנים כאדם נדיב וחבר אמיתי שעזר להרבה מאוד אנשים", אמר ל"מוסף כלכליסט" העיתונאי עפר שלח, שהיה מפקדו של מור במילואים ונפצע עמו באותה תקרית.
ספי, לעומתו, אומרים מכרים, הוא טיפוס מחושב, אנליטי וחשדן, המאזן את אחיו הבכור, ומונע ממנו לבצע השקעות לא כלכליות שהוא מבקש לעתים לעשות רק משום שלבו נכמר על היזמים או כי הוא מעריך את שירותם הצבאי. לדוגמה, במיזם קרקעות בפנמה של שני צעירים, בוגרי סיירת מטכ"ל ושלדג, ישי מודה כי השקיע אף שלא בדק לעומק את ההיתכנות הכלכלית שלו. "אני לא אשקיע במשהו שאין לו סיכוי, אבל נגיד שיש מיזם של בן אדם שהיה קצין בסיירת מטכ"ל ונגיד שחסר לו קצת כדי לעשות משהו שיש לו סיכוי כלשהו להצליח. במקרה כזה אני אשקיע גם אם הסיכוי לא גדול. זאת הדרך שלי להגיד לו תודה על מה שהוא עשה בצבא".
ספי הוא גם הנהנתן יותר. הוא אוהב לאכול טוב, לשתות אלכוהול טוב - ובקיצור, את כל מנעמי החיים שמוצעים לאנשים אמידים. לאחר שנים בלונדון הוא גם מחובר יותר לזירה האירופית, הנשענת על קוד עסקי מערבי. ישי מרגיש יותר בנוח עם הרוסים, שלדבריו מזכירים לו את חבריו מהצנחנים.
"כמו החבר'ה מהצנחנים"
בדצמבר 2006 פרסם "הוול סטריט ג'ורנל" כתבת תחקיר על אודות לוקאויל והאנשים העומדים בראשה. הכתבה תיארה את התנהלותם של בעלי מניות בחברה, ובראשם אלקפרוב, המחזיק בכ־20% ממניות חברת הענק. אחד התיאורים נגע לעסקאות בעלי עניין שאלקפרוב ואחד מסגניו, לאוניד פאדון, קידמו בלי לדווח לבעלי המניות של החברה, שבעת ההיא כבר נסחרה בבורסה של לונדון.
העסקה הבולטת היתה העברה, ביום בהיר אחד, של כל ניהול הפנסיה של עובדי לוקאויל לחברה שאיש לא הכיר, שבשלב מאוחר יותר התברר שהיא בשליטה משותפת של אלקפרוב ופאדון. הכתבה התפרסמה בעקבות תביעה שהגיש ואדים שמידט, בנו של אחד ממייסדי לוקאויל ויטלי שמידט, שטען כי אלקפרוב ומנהלים אחרים בחברה ניסו להשתלט על הכספים של אביו, שהוסתרו במקלטי מס באי מאן.
אני מנסה להבין ממור כיצד נוצר הקשר עם האנשים הללו. כיצד יכול להיות שאדם דוגמת אלקפרוב, כיום אחד מחמשת הרוסים העשירים בתבל, מסכים להכניס כשותף בחור ישראלי שלא דובר את שפתו ושלא הכירו היטב. מור חוזר לדבר על הצבא. על הצנחנים. ואז הוא מספר לי שאף על פי שהוא עורך דין, הוא מתעב הסכמים בכתב. "אתה צריך להבין שברוסיה הדבר היחיד שקבע בעת ההיא הוא המילה, וכנראה הצלחתי לגרום לחבר'ה שייסדו את לוקאויל להאמין שאני אדם שהמילה שלו שווה הרבה. עסקים זה אנשים, וזאת הסיבה שהרבה גיאורגים התעשרו ברוסיה אחרי נפילת הגוש המזרחי - כי הם היו סוחרים, אבל סוחרים עם מילה, אנשים שאפשר לסמוך עליהם.
"מהצד שלי, מה שנתן לי בתחילת הדרך את הביטחון שיהיה בסדר זו תחושה בלתי מובנת שקשורה לאלקפרוב ושמידט ולאנשים הנוספים שהקימו את לוקאויל. אלקפרוב בעיניי הוא קודם כל מהנדס נפט ולא איש עסקים. הוא לא אברמוביץ', לדוגמה. הוא בן אדם שפגשתי ומיד הרגשתי אליו חיבור דומה לחיבור שהרגשתי לאנשים שהיו איתי בצנחנים".
אבל את הקומפלימנטים הללו יש לקרוא תחת ההבנה שאלקפרוב הוא האיש ששולט על צינור המזומנים של משפחת מור. אף על פי שישי מור ושותפיו הזרים מחזיקים בכמחצית ממניות לוקאויל ישראל, ברור לו לגמרי שהוא איננו הגורם החזק בתמונה, שאלקפרוב והחבר'ה מלוקאויל יכולים להחליט יום אחד שהם מפסיקים את שיתוף הפעולה, שהם מפרקים את השותפות. בינתיים השותפים הרוסים מרוצים, אבל נדמה שגם מור יודע שכמו שהוא נכנס, במקריות וללא ביורוקרטיה יתרה, אל המיזם הרווחי הזה ששינה את חייו, כך הוא גם יכול להיפלט ממנו. אף שכבר עשה מספיק כסף כדי שילדיו, נכדיו וכנראה גם ניניו לא יצטרכו לעבוד יום אחד בימי חייהם, הוא מעדיף לא לחשוב על האופציה הזאת ולראות את השותפות הרווחית ממשיכה להתקיים עד התייבשותו של שדה הנפט בקוגלים. לפי קצב הפקת הנפט הנוכחית, זה צפוי לקרות בערך בעוד 20 שנה. ועד אז בצינור המזומנים הטרנס־סיבירי צפויים לזרום רובלים רבים.
