סיטרואן C1 - קטנה וממזרית
הקטנה החדשה של סיטרואן מפליאה בגדולתה, עד שהשאירה את כתבנו עם חיוך מרוח על הפנים במשך יומיים, גם בזכות העיצוב אבל גם בזכות הביצועים. למתחרתה העיקרית, טויוטה אייגו, יש ממה לחשוש
סיטרואן C1 היא מכונית שעושה לי שמח. באמת. תראו איך אני מחייך. אם אתם מכירים אותי אז אתם יודעים שאני לא מחייך הרבה. אולי אם המכונית מהירה, או מאוד מהירה, או יצירתית כמו פיאט 500, או אם היא ממש ממש ממש יושבת עליי טוב - כמו סיטרואן C1.
אני יוצא מהסוכנות של סיטרואן בבני ברק וכולם מסתכלים עליי. אולי זה בגלל הצבע, אולי זה בגלל החיוך. הם יודעים שאני לא מחייך הרבה. עם היד על הלב, לא הייתם מחייכים אם הייתם רואים סיטרואן C1 בצבע תכלת של סוכרייה? תנו לה איזה ליטוף קטן, תנו לה גירוד בפנסים מקדימה, תעבירו אצבע על הדלת האחורית כשאף אחד לא מסתכל. תראו איזה יופי, אין לה בכלל דלת מאחור, רק חלון כזה שנפתח. והפנסים האלה מקדימה, אני אוהב אותם. ומתחת להם יש רצועות של מנורות LED, כמו של מכוניות של גדולים.
בסיטרואן מדגישים שמדובר במכונית שעברה מתיחת פנים, כלומר פייסליפט. כזו שנועדה להפוך אותה לטיפה יותר צעירה, יותר עדכנית ויותר תחרותית. אז שינו את המיקום של הסמל. הכניסו אותו לתוך עיגול. שיפרו את הבידוד הקולי. הוסיפו מנורות LED. התוצאה עושה שמח ל־C1. מאוד שמח.
זול לא חייב להרגיש זול
תפתחו לרגע את הדלת, בואו, שבו לידי. אל תפחדו, יש ב־C1 הרבה מקום בפנים. היא רק נראית קטנה. בדף כתוב שהיא תופסת אורך של 344 ס"מ, אבל מבפנים היא מאוד גדולה. תורידו חלון, תנו לרוח להיכנס. איזה חלון גדול יש ל־C1. תראו את הפתחים של המזגן, הם עגולים. למה עגולים? כדי שבאותו הכפתור יהיה אפשר גם לסגור את הפתחים וגם לכוון את משב הרוח. תקלטו את הדלת מקדימה, היא עשויה ממתכת. כן, מתכת, כמו זו שממנה עשויה כל המכונית. למה מתכת? כי זה זול יותר. אבל זול לא חייב להיות מילה גסה. בטח שלא זול שצובע את תא הנוסעים בצבע של גלידה בטעם פיסטוק. רוצים לנהוג גם? שבו, תכוונו את ההגה. הוא עולה ויורד עם שעון המהירות. למה? כי זה יותר זול. שוב, זול לא חייב להרגיש זול, אפשר לגרום לו להיראות אופנתי. אין הרבה מכוניות שיודעות לעשות את זה כל כך טוב. אולי פיאט 500. וגם פיז'ו 107. וגם טויוטה אייגו. אני לא צוחק: וגר פיז'ו עם טויוטה.
איך זה קורה? התשובה היא שכל המכוניות הקטנות האלה מיוצרות באותו מפעל בצ'כיה. בטויוטה היו זקוקים לידע של הצרפתים בייצור מכוניות קטנות כדי לחדור לשוק האירופי; הצרפתים היו זקוקים לידע המכני של טויוטה, שתרמה לשלישיית המכוניות הזעירות את המנוע. התוצאה כמעט אחידה: שימו פיז'ו 107 ליד טויוטה אייגו וליד סיטרואן C1, תכסו את העיניים ותתחילו למשש. האמת? קשה למצוא הבדלים. כולן חמודות. כולן קטנות. כולן גם זולות. בכולן יש גם שפע של מקום מאחור. אפשר להכניס שם כיסא תינוק. אפשר לקפל את המושב ולזרוק מאחור אופניים. אפשר סתם להשכיב את הכיסא ולפתוח שקית עם פירות יבשים שאפשר לקנות בבני ברק, ממש ליד הסוכנות של סיטרואן.
סאונדים של מכסחת דשא עם ברונכיט
רגע של כמעט רצינות: סיטרואן C1 היתה עד לפני כמה חודשים מכונית מסורבת עלייה. עשו לה אמבוש משולב. זו לא היתה אשמתה, היא ממש לא התכוונה לעשות למישהו רע. אלה היו הפגושים שלה, שלא עמדו בתקן הישראלי לבטיחות בדרכים או משהו כזה. לאירופים פגוש של סיטרואן בהחלט הספיק, אבל לא למדינת ישראל שפועלת לפי כללי תקינה מעט שונים. כמה מאות של סיטרואן C1 כאלה הגיעו ארצה עד שבמשרד התחבורה החליטו להפסיק את היבוא.
עכשיו הכל בסדר, אפשר לנשום לרווחה. האיום המסוכן הוסר, ול־C1 החדשה יש פגושים שעומדים בתקנות הריסוק. אז אני מתניע. סיטרואן C1 לא נשמעת בכלל כמו מכונית קטנה וחמודה בצבע של עננים. היא נשמעת כמו אופנוע קרבי, או כמו מכסחת דשא עם ברונכיט. אפשר לאהוב את צליל הברונכיט הזה ואפשר לשנוא. אני אוהב. היא רק נראית חמודה, אבל אם תתעסקו איתה תקבלו גרגור עצבני מהאגזוז.
עכשיו אפשר לתת גז. לסיטרואן C1 יש תיבת הילוכים ידנית. באמת. לא אוטומטית. לא רובוטית (שבלובינסקי מכנים משום מה "אלקטרונית") אלא ידנית אמיתית. מדויקת. בעלת ידית קצרה במיוחד. כיף לבחוש. לחיצה על הגז. ל־C1 יש מנוע פצפון וממזרי עם שלוש בוכנות בלבד. שתיים יורדות, אחת עולה ולהפך. זה גם אומר שלא מדובר כאן במנוע הכי מאוזן בעולם. הוא רועד. אתם יודעים מה? לא אכפת לי. אז היא טיפה רועדת. טיפה מרעישה. אבל בעיר היא יודעת לטוס. עיניים על שעון הטורים הקטן והגמיש שיוצא מלוח המחוונים, איתור חור בין מאזדה לג'יפ, וקדימה אל היעד. בעוד שבעיר ה־C1 לא מקפצת יותר מדי, בחוץ קצת יותר קשה לה עם הבורות הגדולים.
סיכויי הצלחה גבוהים אצל הצעירים
עכשיו צריך להחזיר את C1 ולחזור לעולם האמיתי, למשפחתיות אפרוריות ולכבישי גוש דן. אבל סיטרואן C1 לא עולה כמו מכונית פנטזיה, היא עולה 67 אלף שקל לגרסה הידנית. מחיר זול ב־1,000 שקל מהמחיר של הבעיה הגדולה ביותר של C1: האייגו של טויוטה. למרות שמדובר במכוניות כמעט זהות, האייגו נושאת בחרטומה סמל אחר, כזה שמסמל אמינות ושמירת ערך, ערכי מותג שאינם מקושרים אוטומטית למכוניות סיטרואן. עם זאת, בשוק המכוניות הקטנות המצב שונה: הקונים הם בעיקר צעירים, המכונית נתפסת כמוצר כמעט מתכלה, משתמשים שנה שנתיים ומוכרים, ושמירת הערך אינה קריטית בעיני הרוכשים. ובשוק כזה לסיטרואן C1, על כל מעלותיה, יש סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, לא פחות מאלה של הטויוטה.
אהבנו: חמודה, מרווחת, משמחת
פחות אהבנו: המנוע הרועש לא יתאים לכל אחד
מי יקנה: משודרגי טויוטה אייגו
כדאיות: גבוהה לצעירים מגניבים
