הון אנושי - מוסדיים. מדי
הטילים בדרום לא התקרבו לוועידה להשקעות מוסדיות בתל אביב, אבל הרגולטורים ברחו ויועצי ההשקעות צעקו
יום שני בבוקר, מטח טילים רציני על הדרום, וועידת תל אביב להשקעות מוסדיות התנהלה בדיוויד אינטרקונטיננטל על מי מנוחות. פעם, למשל בימי האינתיפאדה השנייה, אירועים כאלה היו מתחילים לפחות באזכור של המצב בחוץ, באיזו אמירה על החשיבות של קיום האירוע לחוסן הלאומי או משהו. הפעם איש לא אמר מילה על הלחימה, כאילו דבר לא מתרחש מחוץ לאולם או לתל אביב.
ראשון עלה לנאום פרופ' שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך, שקרא לאקטיביזם מוסדי. כשסיים, פיני כהן מקרן נוי אמר לי: "שוב הוא לא אמר כלום. הבן אדם הזה מחזיק כל כך הרבה כוח בידיים ואף פעם לא נוקט עמדה". פניתי להאוזר ושאלתי למה הוא עצמו לא נוקט מדיניות אקטיבית יותר, שלא לומר אגרסיבית יותר, בעניין התספורות. האוזר אמר: "אני בסך הכל רגולטור, ואין לי הכלים לפעול בנושא. היוזמה צריכה לבוא מהמוסדיים".
פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, דיבר על השימוש הנכון בתמלוגי הגז והזהיר מפני "המחלה ההולנדית", שבה שפע הכסף עלול לגרום לישראל להיות פחות יצרנית. הוא הסביר שהתמלוגים יושקעו בחו"ל, ואני שאלתי למה לא להעביר אותם ישירות לחינוך ולקשישים. "זאת תהיה בעיה רצינית אם נממן את הקשישים ואת החינוך", אמר קנדל, "זה ייצור מצב מסוכן של העלאת מחירים לא ריאלית. זאת בדיוק המחלה ההולנדית".
קנדל חשב שהוא סיים את ענייניו בנאום, אבל כשעמד לצאת מהאולם תפסה אותו עו"ד דידי לחמן־מסר, והחלה לדון בסוגיית המסים שייגבו מחברת החיפושים גבעות עולם. קנדל ענה בקצרה וניסה להתחמק, אבל זה היה קרב אבוד. לחמן־מסר המשיכה והמשיכה. כשסיימה הסבירה לי: "אני מייצגת את גבעות עולם מול הרגולטור. הם מצאו עכשיו כמות גדולה מאוד של נפט, ועדיין לא פרסמו את זה". שאלתי על החיבור שלה לאנשים המעט הזויים שמאחורי גבעות עולם, שיצאו לחפש נפט בברכת הרבי מלובביץ', והיא אמרה: "הם אנשים רציניים מאוד. עובדה, הם מצאו נפט, ולא מדובר כאן בפצלי שמן אלא בדבר עצמו. הרבי כנראה ידע מה הוא אומר".
כשפגשתי את עמי סגל מבית ההשקעות אלפא פלטינום, שלפני שבועיים מינה את שלמה מעוז לכלכלן הראשי שלו, שאלתי למה בחר לעבוד עם כזה פרובוקטור. סגל אמר שהוא רוצה לעבוד עם איש מקצוע שהוא מעריך, ושמעוז לא מתכוון לפגוע. "הוא אדם בעל שפה ציורית, והסגנון שלו מזכיר לי סגנון של סטנדאפיסט. כשאתה הולך לשמוע סטנד־אפ יורדים עליך, אבל אתה לא לוקח את זה ללב באופן אישי", הסביר.
כמה דקות אחר כך הגיע מעוז עצמו. הצגתי את עצמי בפניו כאשכנזי מפונק מהמחאה החברתית, והוא מיד פתח בצעקות: "אתה בכלל ראית את כל הווידיאו מאותה הרצאה שאתה בא אליי ככה?!". הסברתי שהתלוצצתי, והוא הגביר את הקול ומשך מבטים נבוכים של הסובבים אותנו: "גם אני הייתי פעם עיתונאי, אבל אני הייתי מכין שיעורי בית". היה נדמה לי שהבנתי: סגל הרי אמר שמעוז הוא סטנדאפיסט! "אתה יודע מה? לרגע הצלחת לעבוד עליי. אתה באמת אמן", אמרתי, ומעוז התעצבן עוד יותר: "אני אדם רציני, ואני עומד מאחורי כל דבר שאמרתי. לך מפה עכשיו, רק אחרי שתראה ותבין מה שאמרתי תחזור אליי!". סגל ניגש אליו כדי להרגיעו, ואני אמרתי לסגל שהתרשמתי מכישרון המשחק של מעוז.
כשמעוז עלה לבמה הוא אמר שכדאי להשקיע בעיקר בארצות הברית, שם המחירים יעלו, המליץ לברוח מסין והוסיף שעל ישראל אין בכלל מה לדבר, בגלל בעיית הרגולציה והמחאה החברתית. "ההשקעות כאן רק נעשות קשות יותר, לכן צריך להוציא את הכסף מפה", הוא הדגיש. כשסיים ניגשתי אליו ואמרתי שהתרשמתי מדבריו, אבל לדעתי מה שאמר על ישראל מאוד לא פטריוטי. "אני עוסק בכסף ולא בפטריוטיזם", אמר לי, הפעם רגוע יותר. "זה מה שאני, יועץ השקעות".
