המצב הכלכלי בעזה אינו גזירת גורל

ראמש רג'סינגם, יליד סרילנקה וכלכלן במקצועו, עומד בראש משרד התיאום בנושאים הומניטריים של האו"ם לשטחים הפלסטיניים. אחרי שנה וחצי בתפקיד והיכרות יסודית עם הכלכלה הפלסטינית, הוא אומר שהבעיות ההומניטריות והכלכליות בשטחים, ובמיוחד ברצועה עזה, הן בעלות אופי "מלאכותי" - כלומר לא עקרוניות, משום שהן נוצרו מתוקף נסיבות פוליטיות אקטואליות. "לכאורה, לא היינו צריכים להיות כאן בכלל", הוא אומר, "כיוון שיש אצל הפלסטינים אנשים מוכשרים שיכולים לפעול ולטפל בעצמם, ובלבד שלא יפריעו להם".

40% מהתושבים חיים מתחת לקו העוני

ה"הפרעות" שרג'סינגם מדבר עליהן הן המגבלות שמטילה ישראל על הכלכלה בעזה. כך למשל, לפי דוח"ות שפרסם משרדו, 35% מהשטחים המתאימים לחקלאות בעזה לא מנוצלים כיוון שהם קרובים לגדר הגבול, ולחקלאים הפלסטינים אסור להיכנס אליהם. כך גם אסורה הגישה ל־%85 משטחי הדיג בגלל הגבלות ביטחוניות של ישראל. המצב הולך ומחמיר, משום שעדיין יש איסור ישראלי על יצוא מעזה לגדה ולישראל - יעדי השיווק העיקריים מעזה לטקסטיל ולרהיטים. כלומר, אין בעזה כלכלה אמיתית, והחיים תלויים לחלוטין במשכורות מרמאללה ובהברחות מהמנהרות.

כתוצאה מכך, קרוב ל־40% מ־1.6 מיליון התושבים בעזה חיים מתחת לקו העוני, 28% מכוח העבודה מובטלים ויותר ממחצית מהאוכלוסייה סובלת מחוסר ביטחון תזונתי. עוד עולה מהדו"חות כי 75% מהתושבים תלויים בסיוע חיצוני, כלומר מקבלים משכורת מהאו"ם או מהרשות הפלסטינית, או תמיכה כלכלית ממוסדות סיוע.

לדברי רג'סינגם, קשה לבדוק מה קורה בכלכלת הרצועה. בכלכלה נורמלית, הממשלה גובה מסים ומספקת שירותים, אולם הרשות הפלסטינית לא מצליחה לגבות מכס ומסים בעזה, ועל המסים שגובה חמאס מההברחות במנהרות אין כל פיקוח ואין דיווח מסודר. מה שברור הוא שחלה ירידה בתרומות לרשות, והיא עלולה להביא להפסקת תשלום משכורות ולהתמוטטות כלכלית והומניטרית. "ככלל, אי אפשר לנהל משק, כמו זה בעזה, הבנוי כולו על הברחות ועל תרומות", אומר רג'סינגם.

אינטרס ישראלי ליציבות בעזה

מדוע זה צריך להטריד אותנו, הישראלים, בשעה שבעזה שולט החמאס ומדי פעם משגרים מעזה טילים לעבר ישראל? האמת היא שהידרדרות כלכלית והומניטרית בעזה עלולה לפגוע גם בנו. בחודשים האחרונים חלו שינויים פוליטיים באזור, שלא מאפשרים תגובה צבאית ישראלית בעזה. השלטון החדש במצרים, כמו גם פרשנים ישראלים, הצביעו לאחרונה על העובדה שאם ישראל תצא לפעולה צבאית בדומה לעופרת יצוקה, מצרים לא תשב בשקט והסכם השלום בינינו ובין המצרים אף עלול להתבטל. לפיכך, האינטרס הישראלי הוא לשמור על שקט ויציבות יחסית בעזה, ולו כדי למנוע הידרדרות ביטחונית.