אבי, שייעד רק את אחיי לעסקים המשפחתיים, אמר לי: "לדעתי מתורגמנית באו"ם או מורה זה מקצוע נהדר"
יהודית יובל רקנאטי, מייסדת ויו"ר קרן גנדיר ועמותת נט"ל: "כשהתחלתי ללבוש בגדי חאקי אמא התחננה: 'לבשי שמלות, את נראית כמו בן'"
נולדתי בתל אביב למתי (לבית קרסו) ולדני רקנאטי. גדלתי במשפחה מסודרת כלכלית, בשעה שמשפחות אחרות הגיעו לכאן מאירופה בחוסר כל. מדי קיץ נסענו לחו"ל, גרנו בדירה גדולה, ומגיל צעיר פיתחתי רגישות לפערים האלה. סבי ליאון, שלא זכיתי להכיר, הקים את בנק דיסקונט עם משפחת קרסו. ארבעת בניו, ובהם אבי דניאל, השתלבו בבנק. השם רקנאטי הוא על שם פורטו רקנאטי באיטליה, שבה התגוררה משפחתי עד אמצע המאה ה־19.
1963. יהודית יובל רקנאטי בבת המצווה שלה עם הוריה מתי ודני, בביתם בהרצליה צילום רפרודוקציה: אוראל כהן
"בילדותי ביליתי בבנק וקיבלתי שם המון תשומת לב ותחושה שמעריצים את אבי. קראו לו 'אדון דני', זה היה ביטוי לכך שהוא אדם מכובד אבל גם נגיש וצנוע. תמיד שאלתי את אבי: 'איזו מין עבודה זאת שבה כל היום פוגשים אנשים או מדברים בטלפון?'. בהבנה שלי עבודה צריכה להיות עבודת כפיים. אבא אמר לי: 'כשהדלת נסגרת אני משחק בג'ולים'.
"להוריי בקושי היה זמן להיות איתי. פרט לעבודה ולמסגרות ההתנדבות של אמי, הם היו עסוקים מאוד באירוח. לא היתה לי ילדות תל־אביבית טיפוסית. במקום לרדת לרחוב שיחקתי אצל השכנות שלי.
"נקודת המפנה בחיי היתה בגיל 12–13, כשהתחלתי ללכת לצופים. פתאום הקמנו אוהלים, יצאנו למחנות, והפכתי לצופיפניקית שרופה. ההורים התגאו בזה, אבל אמא סבלה מאוד מסגנון הלבוש שלי. כשהתחלתי ללבוש בגדי חאקי היא התחננה: 'לבשי שמלות, את נראית כמו בן', אבל זה היה חלק ממהפך תדמיתי. הנסיעות המשפחתיות לחו"ל היו בתנאי נוחות מקסימלית, ופתאום קיבלתי תחושת ערך עצמי, הרגשתי שאני מסוגלת לצאת למסעות קשים, ללכת בשביל הנחש ולהגיע למצדה בחמש לפנות בוקר כדי לראות את הזריחה.
"הייתי בת יחידה במשפחה של בנים והיה לי מעמד מיוחד, אבל בכל זאת הייתי טום בוי. ליאון אחי אימן אותי להיות חזקה ובדק לי את השרירים, שלא אהיה 'חלשלושה'. במה שקשור להמשכיות של העסק המשפחתי, אבי הכניס את אחיי בסוד העניינים מגיל צעיר. כשדיברנו על העתיד המקצועי שלי הוא אמר: 'לדעתי מתורגמנית באו"ם או מורה זה מקצוע נהדר', אבל לי היה ברור שאני רוצה ללמוד מקצוע טיפולי, והפכתי למטפלת באמצעות אמנויות.
"אני משוכנעת שהכוחות להקים את נט"ל הגיעו מכך שצמחתי במשפחת אנשי עסקים ומתרבות ביתית של פילנתרופיה. אני מתנדבת בפול טיים, אף שעם מותו של בעלי רולי (ישראל יובל) חזרתי לתחום העסקי. אין בי חרטה על כך שבחרתי לא להיכנס לעולם העסקים והבנקאות, משום שזה אפשר לי ללכת אחרי נטיית הלב שלי וגם לשמור על יחסים טובים עם אחיי ובני הדודים שלי. עד היום הקשר שלי איתם הוא קרוב מאוד".
