$
דני רובינשטיין

עזה שאחרי מובארק

הצמיחה בעזה גדלה בעקבות נפילת השלטון במצרים, אבל הכלכלה שלה עדיין סובלת מאותה בעיה

דני רובינשטיין 08:1723.01.12

פרופ' מחיימר אב־סדה מאוניברסיטת אל־אזהר בעזה אמר לי בשיחת טלפון בשבוע שעבר שהוא מסתכל סביבו ולא מאמין למראה עיניו. מאות בנייני מגורים נבנים עכשיו בעזה, ממש בכל פינה. כיצד זה קורה? ממשלת ישראל הרי אוסרת על העברת חומרי בניין לעזה מחשש שישמשו לצרכים צבאיים. התשובה היא כמובן

כלכלת המנהרות. שורה ארוכה של משאיות עמוסות חומרי בניין, דלק ומוצרים אחרים, עושה בכל יום את דרכה מלב מצרים למעבר רפיח. המשאיות פורקות את משאן בפתחי מאות המנהרות בצד המצרי של רפיח והכל נכנס לעזה. לתושבי עזה יש כסף לבנות ולקנות מפני שעשרות אלפים מהם מקבלים משכורת קבועה כעובדי הממשלה הפלסטינית, או כעובדי ממשלת חמאס, או כעובדי ארגוני סעד בינלאומיים. אין בכלל יצוא מעזה, אבל היבוא פורח.

 

הסוחרים בוחרים בין ישראל למצרים

 

השינוי הגדול בכלכלת עזה החל כשישראל הסירה חלקית את החרם הכלכלי, אבל עיקרו התרחש עם התמוטטות משטר מובארק. השלטון החדש בקהיר הפך למעשה את ההברחה במנהרות למעבר סחורות לגיטימי. הסחר נעשה כעת בגלוי, ובממדים גדולים. התופעה באה לידי ביטוי גם בדו"חות הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה ובנתונים ראשוניים של מוסדות בינלאומיים. הללו קבעו לפני ימים אחדים כי הצמיחה הכלכלית בעזה ברבעון האחרון של 2011 הגיעה לשיא של 31% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. זאת בעוד שהצמיחה בגדה באותו פרק זמן היתה רק 5%. גם האבטלה בעזה ירדה במידה מרשימה מבערך 40% בשנות השפל הגדול של האינתיפאדה השנייה ל־25% כיום.

 

ההשתחררות הגדלה והולכת מהקשר עם ישראל מייצרת מודל כלכלי חדש שלא היה בשטחים הפלסטיניים מאז 1967. במעברים מישראל ממשיכות אמנם להגיע סחורות, אבל החיבור האמיץ לכלכלה הישראלית הצטמצם מאוד, וכיום הסוחרים יכולים להחליט אם לקנות מישראל או ממצרים.

 

חמאס מטיל מס על הדלק

 

פרופ' אבו־סדה מספר גם על לא מעט מכוניות חדישות שעוברות במנהרות. עד לפני שנה ויותר הוא יכול היה לקנות בנזין או סולר בשקל אחד לליטר, שהוא המחיר במצרים. עכשיו המחיר גבוה יותר, 2.50 שקלים לליטר בנזין באיכות הירודה הרגילה ו־4.10 שקלים לליטר בנזין באיכות משופרת. המחיר עלה כיוון שממשלת חמאס החלה להטיל מס על הדלק ממצרים, מס שהפך למקור הכנסה חשוב שלה.

 

קרוב לוודאי שזה לא סוף הסיפור. אם המשטר החדש יתבסס בקהיר הוא יכול בהחלט להפוך את המעבר במנהרות למעבר יבשתי רגיל, ואז תינתן גושפנקה רשמית לכלכלה עזתית חדשה, ריבונית במידה רבה. אלא שגם אז תסבול כלכלת עזה מאותה בעיה מרכזית: כולה מבוססת על תרומות ונדבות. אם מחר בבוקר ייפסקו התרומות, לא תהיה בעזה שום כלכלה, רק ציבור של מיליון וחצי אנשים המבקשים פת לחם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x