$
גילעד נס

תיאוריית הקשר: לא חשוב הענף, העיקר הכותרות

במקום לייצר מפת דרכים גלויה לענף התקשורת, משה כחלון מתמקד בעיקר ביחסי ציבור

גילעד נס 07:2818.01.12

אם 2010 היתה השנה שבה נזרעו יסודות התחרות בשוק הסלולר ו־2011 היתה השנה שבה הגיעו פירותיה לצרכן, השנה הנוכחית תהיה שנת ההמתנה. מדוע ממתינים? כיוון שאף על פי שכולם, כולל הרגולטור, יודעים ששוק התקשורת יתכנס לבסוף לארבע קבוצות תקשורת ומדיה גדולות שיספקו את כל שירותי הטלפוניה,

האינטרנט והטלוויזיה - מבחינה חוקית עתיד כזה ממשיך להידחות שוב ושוב, בעוד שהרגולטור ממשיך להסתבך עם עצמו בשורה של החלטות שלעתים סותרות זו את זו, ולעתים מיוצרות לצורך יחסי ציבור בלבד.

 

הצהרות עמומות וסותרות

 

כך למשל, בשבוע שעבר הסתערה התקשורת כמוצאת שלל רב על הצהרה עמומה של שר התקשורת משה כחלון שלפיה יפעל לכינון שוק סיטונאי, ובהמשך אולי יבחן את ביטול ההפרדה המבנית בבזק. אין בהצהרה זו ולא כלום, שכן נושא השוק הסיטונאי מרחף באוויר מאז 2008, והדיון לגבי ההפרדה המבנית נידון כבר שנתיים בוועדת חייק. כותרת נוספת דיווחה שמשרד התקשורת שכר חברת ייעוץ שתסייע לו לקבוע את תעריפי השוק הסיטונאי. אלא שחברת הייעוץ נשכרה ב־2010, ועבודתה, שהיתה אמורה להסתיים עד יוני 2011, עדיין נמשכת.

 

בעצם, אי אפשר להגיד שמשרד התקשורת אינו מגיב למתרחש בשוק התקשורת. בכל פעם שגוף תקשורת כלשהו מדבר בו סרה, המשרד ממהר להעניק לעצמו מדליה על עוד פעילות חסרת חשיבות מהותית. חוק ניתוק הזיקה אינו יעיל, כיוון שמשרד התקשורת אינו מעדכן את תקנות יבוא מכשירי הסלולר כפי שהבטיח, כותב עיתונאי אחד, ומיד משוגרים מספרים המוכיחים שכמות הניודים בין החברות צמחה - מספרים שניתן כמובן לפרש בדרך שונה. כחלון מתמהמה בטיפול בשוק התקשורת הקווית, כותב עיתונאי אחר, ומיד משוגרת הצהרה חסרת משמעות על כך שהשר "פותח את השוק לתחרות".

 

יחסי ציבור על חשבון פעילות בשטח

 

הנה שעשוע קטן: לאחר כל סימן שאלה המופיע בסוף המשפטים הבאים הוסיפו: "מי יודע?". הבה נתחיל: האם ההפרדה המבנית בבזק ובחברות אחרות תבוטל בשנתיים הקרובות? האם יוכלו חברות התקשורת לספק כבר השנה חבילה מרובעת של שירותים? האם פרטנר וסלקום יידרשו להשקיע סכומים מינימליים בהפקות מקור טלוויזיוניות ולשלם תמלוגים עבור הכנסותיהן משידורי טלוויזיה? האם ניתן יהיה לספק שירותי דור רביעי בסלולר עוד השנה?

 

הציבור הישראלי מסומא בשטף של הצהרות והבטחות מצד השר ומשרדו. לו היה מוחלף מסע יחסי הציבור המתמשך בפעילות בשטח, אי־הוודאות היתה נעלמת, מצבו של הצרכן היה משתנה לטובה והמשרד היה מונע מעצמו מבוכות רבות. במקום זאת, נשב ונחכה עד שיואילו השר ומשרדו לייצר מפת דרכים גלויה ושקופה לשוק התקשורת והמדיה בישראל, שתאפשר לצרכן, לחברות ולמשקיעים פוטנציאליים לבחון את השפעת השינויים הצפויים על כיסם. עד מתי נחכה? מי יודע?

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x