$
5.1.12

לתקן את העולם זו בדיחה

הם צצים משום מקום, מתחזים לנציגים של תאגידי ענק ועורכים בשמם מסיבות עיתונאים שמפילות מניות, מביכות טייקונים ולעתים אף גורמות לארגון להשתנות. בראיון ל"מוסף כלכליסט" מתארים ראשי ארגון "יס מן" את הכללים החדשים והיצירתיים של המחאות החברתיות

אסף גלעד 10:3705.01.12

בנקאי ההשקעות הבכירים של וול סטריט אפילו לא הנידו עפעף כשעיינו בתוכנית המשונה של הכנס. נושא הכנס, שנערך בתחילת דצמבר בניו יורק, היה הזדמנויות השקעה חדשות בפיתוחים ביטחוניים, ואלה היו שלוש המצגות הראשונות באג'נדה: "הסטת מקורות הצמיחה משוק אזורי מלחמה לשוק בלימת מהגרי עבודה", "נטרול מחאות לא אלימות באמצעי חנק חדשים" ו"סיכול ממוקד של פעילי טרור בעודם במצב עוברי". מצלמה נסתרת תיעדה את נציגי הבנקים הגדולים מעיינים בסעיפים המזעזעים, והראתה אותם מודים לגבר ולאשה הלבושים בחליפות ותגים רשמיים שהגישו להם אותם, ושואלים איפה האולם. המשטרה הגיעה כעבור שעה קלה, כשמארגני הכנס גילו שבכניסה עומד מישהו שמתחזה אליהם ומספר לאורחיהם בנימוס שהיום ישמעו על הזדמנויות להשקעה בחנק מפגינים והרג עוברים.

 

במקום אחר בניו יורק התייצבה באותו שבוע אשה חמורת סבר בבגדים מחויטים מול המפגינים ומצלמות הטלוויזיה שהתגודדו ליד ביתו של ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג. ההפגנה אורגנה לאחר שמשטרת ניו יורק פירקה בכוח ובאישון לילה את מאהל המחאה הראשי של תנועת "כיבוש וול סטריט", התנועה שעומדת מאחורי ההפגנות שמתקיימות בעיר זה חודשים. האשה הציגה עצמה כנציגת קשרי העיתונות של העירייה מארי נוטרי, והחלה להקריא לאט ובקול רם את מה שנראה כהתייחסות הרשמית הקצרה אך הראשונה של בלומברג לצעד הקשה. "אחר הצהריים טובים", אמרה, "אתם הטלתם מצור על ראש העיר. אילצתם אותו לנהוג כמו סוג של עריץ פיאודלי, ואז הבאתם איתכם תוף לקרב אקדחים". רק אחרי שההודעה המביכה שודרה בכמה כלי תקשורת התברר שאין שום מארי נוטרי בעיריית ניו יורק, ואיש לא יודע מי הדוברת הזאת ומאין צצה. דבר אחד כן ניכר. פרט לתוכן של ההודעה, שהציג את ראש העיר כמי שנלחץ ונלחם בתושביו, עלה ממנה עוד מסר: העירייה עדיין שותקת ולא מנמקת מדוע פשטה בהפתעה ובכוח רב על האזרחים.

 

וזה רק רסיס מגל המתיחות המשונה שגואה בארצות הברית: על ברזים ציבוריים בניו יורק צצו מדבקות שנשאו את סמל המשרד להגנת הסביבה ואת ההודעה "המים כנראה בטוחים לשתייה, אך שימו לב לתופעות לוואי". אתר רשמי למראה של ענקית האנרגיה אנרג'י פיוצ'ר הולדינגס השיק יוזמה לשיווק משאפי אסתמה שנושאים תמונות של ג'סטין ביבר וסדרת סרטי "דמדומים" כי, כדברי האתר, "מה הפתרון למחלות נשימה בקרב ילדים? להפוך את האסתמה למשהו קול!". והמתיחה שזכתה השנה להכי הרבה כותרות בוצעה באפריל, כשסוכנות הידיעות אי.פי פרסמה כי ג'נרל אלקטריק החליטה לשלם מיוזמתה מס הכנסה של 3.2 מיליארד דולר, לאחר שהוטחה בה ביקורת ציבורית על כך שב־2010 הרוויחה יותר מ־14 מיליארד דולר ולא שילמה סנט אחד מס הכנסה בזכות פטורים שונים. אי.פי אף הביאה ציטוט של מנכ"ל החברה ג'פרי אימלט: "הציבור האמריקאי הבהיר את הסתייגותו מהחוקים שמאפשרים הימנעות מתשלום מס. בעוד שאנחנו מחויבים כלפי בעלי המניות שלנו לנצל כל פרצה בחוק כדי למקסם את רווחינו, אנחנו חייבים משהו גם לעם האמריקאי". באותו היום GE פרסמה הכחשה רשמית, והתברר שמקור הידיעה הוא בהודעה לעיתונות שהופיעה באתר מזויף, שנבנה כהעתק מושלם לאתר המקורי של החברה ושכן בכתובת אינטרנט כמעט זהה. מישהו עבד קשה בחישובי מס, הקמת אתרי דמה ופנייה לתקשורת, רק כדי לגרום לכולם להאמין לרגע אחד שתאגיד ענקי החליט לשלם מס הוגן כמו כולם, ואז לראות את התאגיד מתכחש ובוחר לא לשלם.

 

השנה: 2009. הקורבן: האלבירטון. המתיחה: אנשי יס מן התחזו לנציגי תאגיד הענק והציגו "חליפת הישרדות" שתסייע לעשירים לשרוד כל סוג של מלחמה ואסון טבע השנה: 2009. הקורבן: האלבירטון. המתיחה: אנשי יס מן התחזו לנציגי תאגיד הענק והציגו "חליפת הישרדות" שתסייע לעשירים לשרוד כל סוג של מלחמה ואסון טבע צילום: איי אף פי

 

למתוח ולא לשכוח

 

"מתיחות נתפסות כשעשוע זול ומחאות נתפסות כדבר משמעותי", אומר ל"מוסף כלכליסט" איגור ואמוס, מרצה לאמנות ותקשורת, שהוא ושותפו ז'אק סרבין משמשים המנהיגים הרוחניים והארכיטקטים הראשיים של מתקפת ההתחזויות העדכנית באמריקה. "עבורנו מתיחה היא דרך למקד את תשומת הלב בבעיה על ידי כך שמספרים אותה בצורה קצת לא שגרתית. וכשמבצעים מתיחה כזאת בנקודת זמן קריטית, היא יכולה להביא לתוצאות".

 

אם עדיין לא שמעתם על ואמוס וסרבין, או כפי שהם קוראים לעצמם "Yes Men", זה כנראה כי כל מי שהם התעסקו איתו בעבר העדיף לשכוח מהם ולא להזכיר אותם יותר. השניים פיתחו בעשור החולף תחביב ששכללו לידי אמנות: להביך את הארגונים הגדולים בעולם. התחביב כולל התחזות לנציגיהם של תאגידי ענק כגון מקדונלד'ס ושברון או לדוברים רשמיים של ארגונים בינלאומיים כגון ארגון הסחר העולמי, ולייצג את הארגונים הללו בכנסים רשמיים ואף בתקשורת, באופן שתמיד מציג את הצדדים הנצלניים, הציניים והאבסורדיים שבהתנהלות ארגונים בינלאומיים. בכמה פעמים פעולותיהם גרמו לזעזוע קטן, לרבות צלילה זמנית במחירי מניות. ופעם אחת הם גרמו לארגון גדול לשקול מחדש את מדיניותו המוצהרת ולשנות אותה. את פעולותיהם ושיטות העבודה שלהם הם תיעדו בשני סרטים דוקומנטריים שזכו לתפוצה מצומצמת: "היס מן" מ־2004 ו"היס מן מתקנים את העולם" מ־2009. ועכשיו, כשיותר רשתות טלוויזיה כבר מכירות את פרצופיהם ולא נופלות במתיחות, הם החליטו לעבור לשלב הבא, ולייצר עוד ליצנים שיחלקו סטירות למערכת. אחרי הכל, הם מסבירים, בלי הגימיקים שלנו הנושאים האלה לא היו מגיעים לכותרות.

 

השנה: 2007. הקורבן: Exxon. המתיחה: "השקה" של נרות שעשויים מגופות של קורבנות אסונות טבע השנה: 2007. הקורבן: Exxon. המתיחה: "השקה" של נרות שעשויים מגופות של קורבנות אסונות טבע צילום: איי אף פי

 

מברבי עד בוש

 

סרבין (48) וואמוס (43) מוכרים בעולם המחאות היצירתיות בכינויים שהמציאו לעצמם ובהם הם חותמים על סרטיהם, אנדי ביקלבאום ומייק בוננו, בהתאמה. הם מסבירים שהם משתמשים בכינויים כי שמותיהם המקוריים נשמעים מוזרים מכדי להיות אמיתיים. לשניהם יש סבים וסבתות שמתו בשואה, ושניהם הכירו והתיידדו בשנות ה־30 לחייהם, אחרי שכל אחד מהם הפך בזכות עצמו לגיבור מחתרת מקומי של תנועות אנטי־צרכניות: סרבין היה מתכנת ואנימטור בחברת מאקסיס, יצרנית משחק המחשב הנמכר בעולם הסימס. הוא פוטר ב־1996, אחרי ששתל בסימולטור המסוק SimCopter "באג" מוזר: מדי יום שישי ה־13 העיר התלת־ממדית שבה ההליקופר טס התמלאה בגברים בבגדי ים שהתנשקו זה עם זה. הבאג התגלה אחרי יציאת המשחק, ומאות הורים זועמים החזירו אותו לחנויות, דבר שגרר התנצלות של מאקסיס וגירוש האחראי למפגע.

 

ואמוס היה באותן שנים סטודנט, ומנהיגה של קבוצה אקטיביסטית שכינתה עצמה BLO, "ארגון לשחרור ברבי" (או אש"ב). ב־1993 הם הסתייעו בעובדי חנויות צעצועים כדי לפרוץ לחנויות באישון לילה ולהחליף את תיבות הקול של כ־300 בובות ברבי עם אלה של בובות חיילי כוח המחץ. הם הגיעו לכותרות בחג המולד, כשמאות ילדים באמריקה גילו שבובות החייל שלהם קוראות אליהם: "רוצה לצאת איתי לשופינג?" ו"בוא נתכנן יחד את חתונת החלומות שלנו!", בעוד בובות הברבי צעקו: "אנחנו תחת אש! מבקשים תגבורת", ו"תאכל עופרת, קוברה!". ואמוס התראיין אז לרשתות טלוויזיה כשהוא לבוש בכובע סנטה קלאוס, כינה עצמו "יו"ר אש"ב" ואמר ש"ארגונו" עדיין פחות רדיקלי מסנטה קלאוס האמיתי, כי הוא פורץ לבתים והם לא. "אני חושב שקראנו לזה אז 'תיקון זהות'", הוא אומר היום, "ובמידה רבה זה מה שאנחנו עדיין עושים ומלמדים אחרים לעשות. אם ארגון הסחר העולמי עושה דברים איומים אבל מסתיר זאת במילים יפות, אנחנו רוצים שהעולם יראה את הזהות האמיתית שלו, ולחלופין, אנחנו רוצים גם לקחת את מי שביצעו פשעים, 'להחליף להם את תיבת הקול' ולהראות גם להם וגם לעולם שיש להם אפשרות להיות הוגנים".

 

כשהתיידדו, הם עדיין חשבו יחסית בקטן. ב־1999 הם שמעו לראשונה על המועמד לנשיאות ג'ורג' בוש, קראו עליו והזדעזעו. "כשביקרנו באתר הרשמי שלו ראינו שהוא כינה את עצמו 'המושל הירוק של טקסס' כשבפועל הוא ביטל את כל חוקי הגנת הסביבה שהיו בטקסס. מה שאחר כך עשה ברמה הלאומית", אומר ואמוס.

 

השעשוע של השניים היה להקים את האתר gwbush.com, שעוצב כשכפול של האתר הרשמי של בוש, בשינויים קלים: את הצילום בראש האתר, שבו בוש ואשתו לורה עומדים על רקע גבעת הקפיטול, הם החליפו בתצלום של בוש מפנה אצבע לעבר קבוצת שחורים, ואת אחד הסלוגנים באתר החליפו במילים: "נקי מסמים מאז 1974". "קיבלנו מכתבי איום מעורכי דין והעברנו אותם ישר ל'ניו יורק טיימס'. כך זכינו לפרסומים הראשונים".

 

הדבר מצא חן בעיניהם כל כך שהם המשיכו, והחלו להקים אתרים סאטיריים של חברות גדולות. האתר המזויף תמיד ישב בכתובת אינטרנט דומה לזו של האתר המקורי, עוצב בדיוק כמותו, ובכמה מקומות הטקסטים המקוריים שפרסמה החברה הוחלפו בגרסה פחות מכובסת ולעתים מוקצנת וסאטירית של דברי החברה. "ומה שהפתיע אותנו היה שמי שהגיעו לאתר לא הבחינו בכך שזו סאטירה", אומר ואמוס. "אנשים ועיתונאים שלחו לנו שאלות באמצעות כפתור ה'צור קשר', ואנחנו ענינו כמיטב יכולתנו בשם הארגון. ואז הגיעה ההזמנה הרשמית הראשונה".

 

השנה: 2004. הקורבן: דאו כימיקלים. המתיחה: הצגת "שלד הזהב", שיטה לאמוד עד כמה משתלם לחברה לסכן חיי אדם במדינות שונות השנה: 2004. הקורבן: דאו כימיקלים. המתיחה: הצגת "שלד הזהב", שיטה לאמוד עד כמה משתלם לחברה לסכן חיי אדם במדינות שונות

 

הגבריות של ארגון הסחר

 

זה החל כשואמוס וסרבין הקימו את gatt.org, חיקוי סאטירי לאתר ארגון הסחר העולמי. ארגון הסחר העולמי, WTO בשמו המקוצר, עוסק בבוררות בין מדינות שמתווכחות על הסכמי סחר. יש לו מבקרים רבים, ובהם העיתונאית נעמי קליין וחתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ, שטוענים כי למעשה הוא אינו מפשר עולמי אלא זרוע של תאגידי הענק המערביים. המבקרים מצביעים על כך שפסיקותיו של ה־WTO מוטות בעקביות לטובתם של תאגידים כוחניים, ועוזרות להנציח את הפערים בין המערב למזרח. "הם לכאורה אחראים לעידוד המסחר, אבל עבודת היומיום שלהם היא לתמוך בעושק של אוכלוסיות חלשות", אומר ואמוס. כשהאתר הסאטירי עלה לרשת, היחידים שהבחינו בו היו אנשי ה־WTO המקורי. הללו הוציאו הודעה לעיתונות שכינתה אותו "אתר מצער ששם לאל את מדיניות השקיפות של הארגון". מעטים הבחינו בידיעה, אך למרבה האירוניה, בזכותה gatt.org נכנס לתוצאות גוגל.

 

בוראט. קולגה בוראט. קולגה צילום: בלומברג

וכך, יום אחד במאי 2000 הגיעה לתיבת הפניות של האתר המזויף הזמנה עבור ראש ארגון הסחר דאז מייק מור להתארח בכנס כלכלי שייערך באוקטובר בזלצבורג, אוסטריה. ואמוס וסרבין השיבו מיד שמור לא פנוי בתאריכים האלה, והציעו תחתיו את "ד"ר אנדריאה ביכלבאואר". המארגנים הסכימו בשמחה, והמתיחה החיה הראשונה של היס מן נולדה.

סרבין נבחר לגלם את ביכלבאואר. הוא וואמוס שכרו חליפות, הסתפרו וקנו כרטיסי טיסה לאוסטריה. "תיארנו לעצמנו שניחשף מיד ונסתבך", מספר ואמוס, "היינו בטוחים שמהרגע הראשון יבינו שזאת בדיחה".

 

בהרצאתו, שכותרתה היתה "הסרת חסמי הסחר החופשי", "ד"ר ביכלבאואר" פירט את היתרונות הבינלאומיים שבהרג מקימי איגודים מקצועיים בגואטמלה, והמליץ לאסור בחוק את הסייסטה בספרד ואת ארוחות הצהריים הארוכות באיטליה כחלק מ"סטנדרטיזציה של שעות עבודה בינלאומיות". "חוץ מכמה איטלקים שנעלבו אף אחד לא שם לב לכמה שהמסרים שלנו מופרכים", מספר ואמוס. "אנשים שאלו שאלות ואחר כך החמיאו לנו. זה היה ההפך ממה שרצינו. בפעמים הבאות החלטנו לקחת את הדברים יותר אל הקצה".

 

וכך החלה החוצפה. בינואר 2001 הגיעה לתיבת הדואר של gatt.org הזמנה לשאת את נאום הנעילה בכנס "עתיד הטקסטיל" שייערך באותה שנה בטמפרה, פינלנד. דמותו של ביכלבאואר גויסה שוב, אבל הפעם הצמד רצה שלא יהיו אי־הבנות. הם גייסו חברים שהתמחו באנימציה ובניית תפאורות, ויצרו אב־טיפוס של המצאה בדיונית שהיא אולי המגוחכת בתולדות הכנסים הכלכליים, שאותה תכננו להציג במילים: "פטנט טקסטיל מקורי של ה־WTO, חליפת הפנאי למנהל".

 

"כיום אנו מתמודדים עם שני אתגרים גדולים", הקריא סרבין ביובש מהדף בעודו עומד מול הקהל, "הצורך לנהל עובדים רבים מעבר לים והעבודה של מנהלים סביב השעון שלא משאירה להם שעות פנאי. הפתרון, תאמינו או לא, הוא בטקסטיל", ובתנועה מהירה הסיר את חליפת העסקים שלו, שתוכננה מראש להיתלש בקלות, וחשף תחתיה בגד גוף מוזהב שמאזור המפשעה שלו הזדקר, כעבור רגע, מה שנראה כאיבר מין מתנפח ענקי בצבע זהב שבקצהו צויר ריבוע שייצג מסך מחשב. "כך מנהלי העתיד יוכלו לטייל וללכת למכון כושר ועדיין לעקוב אחר תפוקת עובדים במדינות אחרות, וזאת באמצעות שבבים שיושתלו בכתפיהם", הסביר.

 

"מה שהכניס אותי להלם היה העובדה שאף אחד באולם לא הרים גבה ולא פקפק באותנטיות שלנו", אומר ואמוס. "ישבו שם אנשים מהמאיון העליון של פינלנד, דוקטורים ובוגרי תוכניות מנהלים, והדבר היחיד ששמענו היה מחמאות על כך שארגון הסחר העולמי התחיל לתת תצוגות תכלית. זה מטריד, כי אם אתה יכול להעלות כאלה הצעות נוראות ואנשים לא יגיבו אפילו כשזה מגוחך, מה תצפה שיקרה כשרעיונות אחרים לשליטה רציפה בעובדים יעלו ברצינות באיזה ארגון?". המתיחה נחשפה רק אחרי שעיתון פיני פרסם ראיון קצר עם ד"ר ביכלבאואר והציג אותו לובש את חליפת הזהב. "רצינו שאנשים יקשרו אסוציאטיבית את האיש בעל פין הזהב עם דמותו של ארגון הסחר העולמי", אמר סרבין בראיון לפני כמה שנים.

 

בשנים הבאות השניים הקימו עוד אתרים, בדו עוד דמויות ופלשו לעוד ועוד כנסים, פאנלים ועימותים טלוויזיוניים. העמדות והטענות האבסורדיות התקבלו פעם אחר פעם בשוויון נפש, כאילו המראיינים והמאזינים כבר לא ציפו מנציגי הגלובליזציה אפילו להעמדת פנים מוסריות. אחד השיאים היה כשבהרצאה מול תלמידי כלכלה באוניברסיטה הציבורית של ניו יורק בפלאטסבורג ואמוס וסרבין התחזו לנציג מקדונלד'ס ונציג WTO והציגו יוזמה לזיקוק שפכים של סניפי מקדונלד'ס באמריקה, טיהור חומרי התזונה שנותרו בהם והפיכתם להמבורגרים חדשים שיימכרו בסניפי מקדונלד'ס בעולם השלישי. הסטודנטים דווקא הזדעזעו, וכשאחד מהם שאל אם אין פה שיא חדש של חוסר אנושיות סרבין השיב: "השאלות האלה עולות אצלנו בארגון הסחר, ואני משוכנע שאם הייתי מבקר במדינות האלה הייתי חושב על האנשים שם כבני אדם, אבל גם אז הייתי זוכר את התיאוריות הכלכליות שלמדתי ומאפשר להן להמשיך להנחות אותי".

 

השנה: 2001. הקורבן: ארגון הסחר העולמי. המתיחה: "חשיפה ראשונה" של טכנולוגיה לשליטה בעובדים מרחוק, בדמות חליפה מוזהבת בעלת איבר מין ענקי שבקצהו מסך בקרה השנה: 2001. הקורבן: ארגון הסחר העולמי. המתיחה: "חשיפה ראשונה" של טכנולוגיה לשליטה בעובדים מרחוק, בדמות חליפה מוזהבת בעלת איבר מין ענקי שבקצהו מסך בקרה צילום מסך: theyesmen.org

 

23 דקות, 3 מיליארד דולר

 

הפרק הבא במתיחות היס מן החל בדצמבר 2004, כשהבי.בי.סי פנה בטעות לאתר המפוברק שהקימו לענקית התעשייה דאו כימיקלים, והזמין נציג מדאו להשתתף בדיון לרגל ציון 20 שנה לאסון בופאל.

 

אסון בופאל הוא הטרגדיה הגדולה בתולדות הגלובליזציה: כ־16 אלף איש מתו ויותר מ־150 אלף חלו במחלות כרוניות קשות בעקבות תקלת דליפה ממפעל לייצור חומרי הדברה בבופאל, הודו. הפיצויים ששילמו בעלי המפעל, חברת יוניון קרבייד, עמדו על 470 מיליון דולר, סכום שתואר אז כלעג לרש - כ־2,000 דולר לכל משפחה שנפגעה בטרגדיה. מאז דאו כימיקלים רכשה את יוניון קרבייד, והטענות על הסבל המתמשך של נפגעי האסון הופנה אליה. בחברה התעלמו מהטענות.

 

סרבין הגיע לאולפן הבי.בי.סי בפריז והציג עצמו כג'וד פיניסטרה ("סוף העולם" בלטינית), ומול 300 מיליון צופים אמר למראייניו המופתעים: "שקלנו את הנושא והחלטנו לנהוג באחריות ולהקציב 12 מיליארד דולר לטיפול בנפגעי בופאל. זו הפעם הראשונה שחברת ענק בסדר גודל כשל דאו עושה מעשה כזה, מהטעם היחיד שזהו הדבר הנכון לעשותו. בעלי המניות שלנו אמנם יצטרכו לבלוע זאת, אבל הם יהיו גאים בכך שנעשה כאן צדק. דאו תישאר רווחית גם השנה, היא פשוט תרוויח קצת פחות".

 

ב־23 הדקות הבאות מניית דאו איבדה משווייה כ־3 מיליארד דולר. רק אחרי שסרבין־פיניסטרה עזב את האולפן הגיעה ההכחשה הרשמית של חברת דאו האמיתית, והמתיחה נחשפה. כשסרבין שב באותו ערב לבי.בי.סי, הפעם כאנדי ביקלבאום, הסביר: "זו לא היתה התנכלות אלא משאלת לב. המתיחה האמיתית היא של דאו, ששכנעה אותנו שאין מה לעשות בנידון. אולי גרמנו לאנשים בהודו תקווה נכזבת בת שעה קלה, אבל דאו גרמה להם שנים של ייסורים". מאז, דאו כימיקלים והבי.בי.סי אינם מגיבים בנושא. אבל ואמוס וסרבין למדו על האפקטיביות הרבה שבסוג חדש של מתיחות, כאלה שמציגות לכמה רגעים את האפשרות האחרת, שבה תאגיד ינהג לא כמצופה ממנו אלא כמצופה מארגון מוסרי ובעל שכל ישר.

 

הם הקימו אתר דמה שבו ענקית קידוחי הגז ההולנדית של מתנצלת על ניצול אוכלוסיית דרום ניגריה בקידוחיה ועל זיהום אזור הדלתא. בוועידה למעקב אחר שיקום ניו אורלינס שנערכה ב־2006 הם התחזו לנציגי HUD, הרשות האמריקאית לפיתוח ערים, והודיעו שכעת, שנה אחרי האסון, הרשות תתחיל לפעול לשיקום מבני הדיור הציבורי שבאחריותה. ההכחשה הרשמית של HUD האמיתית הגיעה מיד וחשפה את הרשות לביקורת ציבורית על כך שעדיין לא עשתה דבר. בין המתיחות שביצעו ב־2009 נכללה הדפסה והפצה של מהדורה מזויפת של "הניו יורק טיימס" שהודיעה על סיום המלחמה בעיראק, ומסיבת עיתונאים שערכו בספטמבר מטעם "לשכת הסחר האמריקאית", לובי התעשיינים הגדול של ארצות הברית, ושבה "הינגו סמברה", דובר בדיוני שגולם בידי סרבין, הודיע שהלשכה תתחיל לתמוך ברגולציה על זיהום.

 

מסיבת העיתונאים זכורה במיוחד כיוון שבמהלכה נכנס לאולם נציג רשמי של הלובי והודיע בקול שהדובר הוא מתחזה. "סליחה, מי אתה בדיוק? יש לך כרטיס ביקור שלנו?", שאל אותו סרבין מהבמה, "אתה לא יכול להתפרץ כך ולהפריע למסיבת עיתונאים".

 

"לא רק שהם הפריעו לנו ותבעו אותנו לדין בטיעון של גניבת זהות, הם גם העזו כעבור שבועיים לשנות את העמדה שלהם ב־180 מעלות ולהתאים אותה למה שהצגנו", אומר ואמוס. "המחמאה הכי גדולה שקיבלנו על זה היתה כשאל גור התייחס בראיון לשינוי העמדות שלהם, ואמר למראיין שזה 'לא היה בגלל היס מן, אלא כי בלשכת הסחר הבינו את המציאות'". התביעה עדיין מתנהלת בוושינגטון, שם שוכנים משרדי לשכת הסחר האמריקאית. בכתב התביעה נאמר: "ז'אק סרבין ואיגור ואמוס הם נוכלים מקצועיים שפועלים בשמות בדויים לביצוע מזימותיהם. הם מכנים את עיסוקם 'תיקון זהות', אבל זהו רק שם אחר ל'גניבת זהות'. "אנחנו מיוצגים פרו בונו על ידי 'החזית האלקטרונית', ארגון מקצועי להגנה על חופש הביטוי", אומר ואמוס. "בארצות הברית קל לקבל איומים משפטיים, אבל כל אחד כזה משחק לטובתנו כי אז אנחנו יכולים לפרסם אותו. זה חלק מהמשחק. אתה יודע שהמאיימים לא רוצים שהדיון בנושא ימשיך. לתאגידים האלה יש יותר סודות להסתיר מאשר לנו, אז הם בעיקר עושים שרירים".

 

ואמוס (מימין) וסרבין. "יש לנו גם עבודה אמיתית" ואמוס (מימין) וסרבין. "יש לנו גם עבודה אמיתית"

 

בוא למות בשביל האייפון

 

לכל אורך העשור הראשון לפעילותם היס מן פעלו כמעט לבד, ונעזרו לרוב במתנדבים או בתרומות מעמותות איכות סביבה וארגונים של מתנגדי גלובליזציה. גם ההפקות היו לרוב פשוטות, והסתכמו בהעלאת אתר אינטרנט, שליחת החליפה לניקוי יבש, החלפת הסוללות במכונת התספורת, וההוצאה הגדולה ביותר: רכישת כרטיסי הטיסה. אבל במהלך 2009 הם התחילו להבין שהתרגילים שלהם וחשיפתם בתקשורת לא רק מעבירים מסר הסברתי כמו, להבדיל, הפרובוקציות של מייקל מור וכמה מהמהתלות של סשה ברון כהן, יוצר הדמות בוראט. פעולות הגרילה של היס מן גם מצליחות לשנות משהו במציאות, ולפעמים משהו שהוא יותר מנפילה זמנית במחיר מניה.

 

בעקבות זאת הם הקימו בספטמבר את "מעבדת יס" (אתר: yeslab.org), שמטרתה להפוך את המתיחות מקוריוזים לגל, להעביר סדנאות למתחנים אקטיביסטים ולעזור לתכנן מבצעים שידחקו עוד ועוד תאגידים וממשלות לפינה. "הבנו שהניצחון אפשרי", אומר ואמוס. "גימיקים כמו שלנו לא מובילים את השינוי. את זה עושה ההתמדה של הקורבנות והמסירות של פעילים ועמותות. אבל הומור תמיד עובד לטובת מחאות. כששברון שילמו 18 מיליארד דולר לניקוי האסון שלהם באקוודור זו לא היתה עבודה שלנו אלא של תושבי האמזונס, אבל כמה ימים לפני ששברון עלו עם קמפיין תדמית ענקי תחת הסלוגן 'אנחנו מסכימים', עם מודעות בסגנון 'להגן על העולם זה העבודה של כולנו. אנחנו מסכימים', הפצנו שלטים עם אותו עיצוב ומסרים כגון 'אם היה לנו סנט על כל בעל חיים שהרגנו היינו... אה, כן, אנחנו שברון. אנחנו מסכימים'. הצלחנו להרוס להם קמפיין, וזו עזרה קטנה למאבק. צריך להמשיך לעזור".

 

אוניברסיטת ניו יורק, שסרבין הוזמן ללמד בה קורס לתואר שני בתקשורת, עוזרת למעבדות היס החדשות והקצתה לשניים אולם שבו הם מעבירים את הכשרותיהם כקורס בחירה מחוץ לתוכנית הלימודים. "בחודשיים וחצי הראשונים הגיעו אלינו יותר מ־300 איש", אומר ואמוס. כמו כן הם חברו לג'ון סלרס, אנדרו בויד ואנדי מנסוני, שלושה אקטיביסטים שמתמחים בעיצוב פרסומות סאטיריות ומכנים עצמם Agit-Pop, והחלו לחבר יחד ספר הדרכה מעשי למתיחות תאגידיות שייקרא "צרות יפהפיות, ארגז הכלים למהפכה הבאה". בחודשים הקרובים תרגישו בנו יותר ויותר, הם אומרים, ורומזים שרוב המתיחות בהתחלה ייגעו בפערים חברתיים.

 

בינתיים אפשר כבר לראות את הפרויקטים הראשונים של חניכי היס מן במחאות כיבוש וול סטריט, באתר ה"משאפים הקוליים", וגם במשחק לאייפון שעלה לפני כחודשיים וחצי לחנות האפליקציות של אפל, וירד ממנה במהרה. המשחק, Phone Story, הזמין את השחקנים "לבנות את האייפון שלהם בעצמם", ולהפעיל דמויות מונפשות של ילדים שעובדים במפעלי יזע, כורים מתכות יקרות, מפנים הרי פסולת אלקטרונית, נפגעים מזיהום ומנסים לקפוץ אל מותם. המשחק, שפותח על ידי סטודיו המשחקים Molleindustria בשיתוף Yes Lab, עושה כיום חיל בחנות האפליקציות של מתחרה האייפון, האנדרואיד.

 

"אנחנו פחות מעוניינים לשכפל את שיטת הפעילות שלנו ויותר לעודד אנשים לעשות את מה שהם יודעים לעשות היטב", אומר ואמוס. "אני גם לא חושב שאנחנו העיפרון הכי מחודד בקלמר של המחאה בארצות הברית, ובטח שנחוצים עוד צבעים. המהפכה הפתאומית שפרצה בארצות הברית יותר מסובכת מאשר בסרביה או במצרים, כי כאן אין שליט יחיד להפיל אלא מערכת שלמה ולא צודקת. מה שאנחנו מקווים להוציא מהמעבדה שלנו הוא עוד פנסים שיראו שהמערכת הזאת משומנת מדי, שיש בה חמדנות, ושהיא יכולה לעבוד אחרת".

 

כשדפני תתחיל לחייך

 

חודשיים לפני תחילת המחאות בוול סטריט היתה בישראל מחאת אוהלים נגד הפערים בחברה ומחאה על עלייה במחירי מוצרי החלב. שתיהן גוועו בלי לשנות את המציאות. יש לך איזו עצה שתעזור למי שרוצים שינוי חברתי בישראל?

 

"אני חושב שהדבר היחיד שאנחנו יכולים להציע הוא להכניס חוש הומור. זה נשמע שולי, אבל זה משחק תפקיד חשוב בהעברת מסרים ובגיוס אנשים שרוצים לעזור לשינוי. קראתי על מחאת הקוטג' אצלכם. אני חושב שלו יכולתי הייתי מתחזה לנציג רשמי של יצרנית הגבינות הגדולה שלכם ומודה בפומבי בטעות שעשינו כשהעלינו מחירים, ומעתה מבטיח שהמחירים יירדו לגובה שיאפשר להכניסם בכל יום לכל בית בישראל. מהניסיון שלנו, לזיוף של הודאה פומבית בטעות יש השפעה גדולה על מקבלי ההחלטות בחברה. הם רואים את התגובה הציבורית לכך שהחברה עשתה את הדבר הנכון, ולעתים זה ילחיץ אותם יותר מתגובות המחאה נגד המעשה הלא נכון. זיוף ההודאה בטעות מראה לציבור שהמעשה הנכון אפשרי, ולא 'טוב מכדי להיות אפשרי'. הבדיחות שלנו הופכות להרהורים שלהם".

 

אתה באמת חושב שהומור יכריע את הכף?

"לא, וגם לא כל המתיחות מצליחות. אבל מה שבטוח זה שארגון מתיחה דורש הרבה פחות מאמץ מארגון מחאת רחוב, וכשאין לך משאבים וקשה להניע הרבה אנשים, המתיחות הן דרך להביא נושא לתפוצה רחבה ולעורר תגובות באופן יעיל. אין לנו שיטה להכריע את הכף. אנחנו גם לא יודעים מה ישפיע ומה לא. מעולם לא היה לנו כסף להזמין סקר על אפקטיביות. אבל אנחנו מקבלים תגובות".

 

איפה הקו האדום מבחינתכם?

"אלימות. קשה להיות מצחיק כשאתה מנופף מוט. אנחנו לא מתערבים במאבקים חמושים, אנחנו פועלים רק במדינות מערביות דמוקרטיות ורק נגד תאגידים. אנחנו לא מתעסקים, לדוגמה, עם ארגוני פשע או סוחרי נשים, ולא עם מדינות כמו רוסיה, שבהן אנחנו לא יודעים אם זה ייגמר רק באיום בתביעה".

 

ומתי יגיע הזמן להתבגר?

"אנחנו גם מבוגרים. יש לנו דיי־ג'וב ואנחנו לא חיים מיס מן. אנחנו עושים את זה בעיקר בשביל הכיף, וזה מאוד כיף. וחוץ מזה, יש יתרון גדול בלהיות יס מן מבוגר. השיער הלבן גורם לך להיראות יותר אמין ורציני, להגיע למקומות יותר מתוקשרים ולהתחזות ליו"ר ארגון, ולא רק לדובר. או עובד במחלקת מחקר. נסה לדמיין את האפשרויות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x